בניגוד לטענות: קווי הלילה לא מקטינים את הקטל בדרכים

כשמעיינים בנתונים, אף השוואה לא יכולה להוכיח כי הפעלת קווי הלילה הועילו למשהו במאבק בתאונות

קווי-לילה אל הספין. אוטובוס השבת של מרצ. צילום: אורן נחשון פלאש90

בשבוע שעבר העלתה חברת הכנסת זהבה גלאון לדף הפייסבוק שלה גרף המראה שכמות תאונות הדרכים עם נפגעים בסופי-שבוע קטנה בשיעור ניכר (21%) בחיפה ובקריות מאז הפעלת “קווי הלילה”, הרבה מעבר לירידה שחלה בירושלים (9%) ובתל-אביב (3%). לטענתה, הסיבה לכך היא שבחיפה הקווים פועלים גם בשבת, ולא רק בימות השבוע כמו בערים האחרות; המסקנות הפוליטיות ברורות: יש להפעיל את קווי הלילה בשבת גם בשאר הארץ, ויפה שנה אחת קודם.

הנתונים שציטטה גלאון לקוחים ממסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוזמן על ידי חבר הכנסת דב חנין מחד”ש, הבוחן את השאלה האם קווי הלילה תרמו, כמצופה מהם, לירידה בכמות תאונות הדרכים. המסמך מסיק כי הייתה ירידה בשיעור תאונות הדרכים בערים הראשיות שבהן הופעלו הקווים, ואף גוזר מכך מסקנה אופרטיבית: “לאור זה ראוי לבחון את הרחבת השירות לאזורים ולמועדים נוספים” (עמ’ 2).

גם הטענה של גלאון על היתרון של הפעלת קווי הלילה בשבת משתמעת כבר במסמך, האומר כי “הפער המשמעותי ביותר בנתונים הוא בחיפה, שבה הקווים מופעלים בכל לילות סוף השבוע” (עמ’ 8).

פער נתונים כה משמעותי בין הערים השונות (21% לעומת 9% ו-3%) אולי לא גרם לגלאון להרים גבה, אך לנו כן, ויצאנו לבדוק את נתוני המחקר ואת המתודולוגיה שלו. ייאמר כבר עכשיו: מבנה המחקר, השאלות שהוא שואל ושהוא איננו שואל, השימוש שלו בנתונים ולפיכך גם המסקנות – לוקים בכשלים חמורים.

תאונה סטטיסטית

ובכן, המחקר בודק את תאונות הדרכים החמורות שאירעו בזמן הפעלת הקווים (סופי שבוע, בין חצות ל-4:00) בתחומי הערים הגדולות, ומשווה את נתוני השנתיים שלפני הפעלת הקווים לשנתיים שלאחר הפעלתם. כבר כאן טמון כשל בסיסי: הסתמכות על טווח שנים כה קטן לא מאפשר לבחון את השינוי בכמות תאונות הדרכים בפרספקטיבה של זמן. ייתכן אמנם שחלה ירידה בשנתיים שלאחר הפעלת הקווים לעומת השנתיים שלפני-כן, אך האם מדובר במגמה חדשה, הנובעת מהפעלת קווי-הלילה, או שמה מדובר בהמשכה של מגמה שהחלה אף לפני-כן?

המחשה טובה לכך היא בבחינת הנתונים שמביא המחקר על חיפה – בה הנתונים אמורים להיות המובהקים ביותר:

נתוני התאונות בחיפה. מתוך מסמך המחקר של הכנסת

ניתן להבחין בקלות כי עיקר הפער בתאונות הדרכים בחיפה אירע בין השנים 2007-2008 (מ-87 ל-53), ואילו בשאר השנים המצב נותר כמעט ללא שינוי. קווי הלילה בחיפה הופעלו לראשונה ביולי 2008, כך שעיקר הירידה במספרי התאונות אירעה לפני הפעלת הקווים. בשנים הבאות נוספו עוד קווים בעיר, כך שאם קווי-הלילה כה יעילים במניעת תאונות היה ניתן לצפות לירידה נוספת בשנים אלו.

אופייני לבעייתיות המחקר היא הממצא שלו-עצמו בתל אביב-יפו, לפיו חלה ירידה של 3% בלבד במספר תאונות הדרכים בעיר בשעות בהם פועלים קווי-הלילה. ירידה זעומה זו אף קטנה יותר משיעור הירידה הכללית בתאונות הדרכים באותו מרחב (19%), כפי שמציין המחקר עצמו. כך שמבין שלוש הערים שנבדקו, העיר הגדולה ביותר סותרת את טענת עורך המחקר.

בלי קווי לילה: פחות תאונות בשבת

כאמור, המחקר רומז (והפוליטיקאים אומרים זאת במפורש) שהירידה הגדולה בחיפה נובעת מכך שבה פועלים קווי הלילה גם בשבת. המסקנה נאה לדורשיה. אך מכיוון שלא בדרשנות עסקינן, יש צורך להשוות את שיעור הירידה בתאונות הדרכים בלילות בהם פועלים קווי הלילה בערים אלו (חמישי ומוצ”ש) לירידה בליל שבת, בה הקווים לא פועלים. מסיבות השמורות עימו, עורך המחקר לא ערך השוואה זו, אף על פי שהיא מחכימה להפליא.

ניקח לדוגמא את ירושלים, בה הופעלו הקווים לראשונה בשנת 2007:

תאונות בירושלים לפי שנים. מתוך נתוני הלמ”ס

אם נבחן את שיעורי התאונות בארבע השנים שקדמו להפעלת הקווים (2003-2006), ונשווה אותן לתאונות שבארבע השנים שלאחר מכן (2008-2011), נגלה כי בסך-הכול חלה ירידה של 32% בתאונות הדרכים בסופי שבוע בשעות שבין חצות ל-4:00 – שיעור מרשים לכל הדעות; אך המעניין מכול היא העובדה שדווקא בשבתות, בהן קווי הלילה אינם פועלים, חלה הירידה הגדולה ביותר: מ-52 תאונות ל-27 בלבד – ירידה של 48%!

תופעה דומה מתגלה גם בנתונים של תל-אביב:

נתוני תאונות בתל-אביב. מתוך נתוני הלמ”ס

שוב הנתונים מאלפים: אם נבחן את שלוש השנים לפני הפעלת הקווים (2006-2008) ואת שלוש השנים שלאחר מכן (2010-2012) נגלה ירידה כללית מרשימה של 39%. אך שוב, הנתון הבולט ביותר הוא דווקא בשבת – ירידה של 50%!

ולחובבי הגרפים, הנה הדברים בהצגה ויזואלית:

ראינו אם-כן, שבכל השוואה שהיא לא ניתן למצוא ביסוס לטענה שקווי-הלילה מועילים להפחתת תאונות הדרכים, ואולי אף להיפך: בחלק מהמקרים שיעורי התאונות יורדים אף יותר כאשר קווי הלילה אינם פעילים. הייתכן שהפעלת הקווים מעודדת חיי-לילה וגורמת בעקיפין לעלייה בשימוש בכלי הרכב ובמספר התאונות?

האמת היא שאין לדעת. בנושא כה-סבוך סטטיסטית, המשופע מגורמים ונסיבות רבות, יש צורך במחקר מעמיק ורציני ולא בפלייה סלקטיבית של נתונים.

לפקח על פיקוח הנפש

“הדו”ח אומר שקווי לילה הם לא רק מהלך נכון מבחינה חברתית, תחבורתית וסביבתית” אמר חכ דב חנין, מזמין הדו”ח, “זה למעשה מהלך שהוא גם פיקוח נפש”. עוד הוסיף חנין: “אני מעריך שניתן יהיה להגיע להסכמה גם עם גורמים שלא מתלהבים מהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. פיקוח נופש הרי דוחה שבת. אין כוונה להתגרות באף אחד. להפך – המטרה היא להגן על חיי אדם”.

מעניין האם לאור העובדה שהנתונים מצביעים על האפשרות ההפוכה, כלומר, שדווקא כשאין קווי לילה יש פחות תאונות, יצטרף חנין ליזמה לבטל את קווי הלילה כליל? סוף-סוף, האם פיקוח נפש לא דוחה רעיונות חברתיים אמורפיים?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. מאחר שהירידה בשבת חלה במקביל להפעלת קווי הלילה ולירידה במספר התאונות בימים שהם פועלים אפשר להניח שכן קיים קשר. למשל, שבהינתן קווי לילה בימי שישי ושאר השבוע העדיף הציבור לרכז את הבילויים שלו מתי שהייתה לו תחבורה נגישה ולא מתי שלא הייתה. כך באופן עקיף קווי הלילה הביאו לירידה בתאונות גם בימים בהם הם לא היו פעילים.
    הניסיון לבלבל את הקורא תוך שימוש מניפולטיבי (ולא חכם במיוחד, בוא נודה באמת) בנתונים היה יכול להיחשב כסתם דמוגיה מעייפת, אלא שכאן נראה כי הכותב מנסה לשכנע את הקוראים כי יש להימנע משימוש בפרקטיקה מצילת חיים בשם אג׳נדה נסתרת (לכאורה. בסופו של דבר ברור שמדובר פה בניסיון לכפות ערכים דתיים) ובכך הדמגוגיה הופכת למנוולת.

    1. יש עוד מדדים שבדקתי ושלא פירטתי כדי לא להלאות את הקורא. לדוגמה, שיעור הנהגים הצעירים המעורבים בתאונות דרכים (קהל היעד העיקרי של קווי הלילה) לא ירד בצורה משמעותית יותר מאשר שאר הנהגים, אף שהנהגים הצעירים מעורבים יותר בתאונות דרכים. גם זה נתון שהיה קל לבדוק אותו, אך משום מה לא נבדק.

      מעניין גם מדוע עורך המחקר בדק רק את ירושלים, תל אביב וחיפה ולא את שאר הערים בארץ שקווי הלילה הונהגו בהם.

    2. עודד, היכן היושר האינטלקטואלי שלך? מאחר שעיקר הירידה קרתה לפני הפעלת קווי הלילה, פשוט לא ניתן לטעון שהירידה הייתה כתוצאה מהפעלתם. זוהי סתירה לכלל הכי בסיסי בלוגיקה – המסובב חייב להיות מאוחר יותר מהסיבה.
      לגבי הירידה בתאונות בשבת כשאין קווי לילה, היא רק מחזקת את הטענה המרכזית: יש כאן מגמה כללית של ירידה בתאונות הדרכים, ולא מגמה חדשה שנובעת מהפעלת קווי הלילה.

      מהטיעון העיקרי והמובהק ביותר התעלמת. אתה מדבר על דמגוגיה מנוולת? על ניסיון לכפות ערכים דתיים? קשוט עצמך תחילה.

      אני מתנגד לאיסור על תחבורה בשבת, אבל אני לא מוכן להסתמך על שקרים. אין כאן שום הוכחה לפיקוח נפש. נקודה.

  2. סטטיסטיקה היא בעייתית, אבל לא צריך להיות להטוטן SPSS
    כדי להכיר בחשיבותה של תחבור”צ בשבת. חילונים נעים ממקום למקום בשבת, וזה לא הולך להשתנות. היעדרה של תחבור”צ בסופ”שים הוא שיבוש משמעותי לאיכות חיינו. הנקודה היחידה שבה אנו מסכימים, מר גרשוני היקר, היא שהטענה הזו צריכה להישמע ברישא וגליא, ולא להיות חבויה תחת ערימות של טבלאות אקסל שיאיר ייקרא.

    1. אתה מדבר על איכות חיים, וזה נושא אחר לגמרי. השאלה שנשאלה כאן – ושבה עסקו המכון למחקר ומידע של הכנסת, והפוליטיקאים שצוטטו – היא האם קווי הלילה מצילים חיים. והתשובה היא: לא.

    2. אגב, בירושלים שיעור התאונות נמוך במיוחד בשבתות, וזה לא מפתיע עקב ריבוי שומרי השבת שם לעומת תל אביב. מה שאומר ששמירת שבת כשלעצמה מצילה חיים. האם חנין וגלאון יקראו לציבור לשמור שבת, שהרי פיקוח נפש דוחה בילויים?

  3. אין לי זמן או רצון ממשי להיכנס למחקר עצמו ולבחון את הנתונים, אבל בהבדלים כל כך קטנים שקיימים בכל מקרה (הפרש של פחות מ-10 נפגעים בין מרבית השנים), וכאשר משתנים נתונים להשפעות רבות נוספות שאינן קשורות רק לנושא הנבדק צריך בכלל לבצע בחינות סטטיסטיות אחרות כדי לודא שבכלל יש משמעות אמיתית בשינויים שטוענים שקיימים (וזה בלי קשר לטענות הנכונות שהועלו כאן במאמר שאפילו ב”פשט” של הנתונים רואים בעיה בטענות).
    אם זו הרמה שמחקר הכנסת מציע, צריך להחליף שם את הסטטיסטיקאים או להעביר אותם קורס חדש בסטטיסטיקה- יש דרכים להשתמש בסטטיסטיקה כדי לבדוק מובהקות של נתונים וכדי לדעת כיצד להשתמש בנתונים תחת זהירות ומבלי להוציא אותם מההקשר של המציאות.

  4. לא מבין למה צריך את החובבנים האלה מהכנסת.
    למה לא להוציא שאילתות כאלה ישירות ללמ”ס, ושהם יתנו תשובה מקצועית בהרבה.

  5. יש כאן שתי טענות שנראה לי שמבולבלות כאן קצת, הראשונה היא שקווי לילה בליל שבת מצילים חיים, השנייה שקווי לילה בסופי שבוע (לא בהכרח בליל שבת) מצילים חיים.

    בטענה השנייה כמדומני הנתונים תומכים
    בטענה הראשונה פחות, אומנם יש עוד הסברים שלא מקבלים התייחסות כמו המעבר של אנשים משימוש כללי ברכב פרטי לשימוש בתח”צ, זה יתרון אדיר שטוב גם למניעת תאונות דרכים

    אין התיחסות לנתון המשווה בין ערים שבהם יש קווי לילה ולערים בהם אין קווי לילה (בכלל), וכמובן גם הלל וגם זהבה עשו בלגן בנתונים עם כל מיני הצהרות, בכל אופן זה מחקר שטחי שדורש עוד נתונים להצדקה של מסקנות כאלו או אחרות