יותר ויותר אסירים בריטים מתאסלמים, הן בכפייה והן ברצון, ונחשפים דווקא לזרמים הרדיקליים של הדת, מה שמעורר דאגה בקרב השלטונות.
תופעה מטרידה: בתי-הכלא בבריטניה הופכים אט-אט למוסדות לקידום ולהפצת אסלאם • בכדי לזכות להגנת הכנופיות המוסלמיות ולזכויות-יתר בוחרים אסירים רבים להתאסלם, חלקם אף מתוך כפייה • למרבה הדאגה, האסירים נחשפים בכלא דווקא לזרמים הרדיקליים ביותר באסלאם • מעבר להשפעה תרבותית וחברתית, ניסיון העבר מלמד כי תופעה זו טומנת בחובה גם איומים בטחוניים
הרוצח הבריטי דייל קרגן, הכלוא באגף סגור בבית הכלא סטריינג'ווייס במנצ'סטר, הפך בחודשים האחרונים למושא חיזור עיקש מצד חברי כנופיות מוסלמיות, המפצירים בו להתאסלם, ולא בכדי: קרגן הוא אחד הרוצחים המפורסמים באנגליה. כבר כשהיה נער הפך לסוחר סמים ובשלב מסויים אף רצח את אביו. את עינו השמאלית איבד בקרב אגרוף תאילנדי וזו הוחלפה באבן אוניקס שחורה, מה שהופך אותו לפוטוגני במיוחד. בספטמבר 2012 בעקבות רצח בדם קר של שתי השוטרות ניקול היוז ופיונה בון, נשפט קרגן ונשלח למאסר עולם.
הלחץ המופעל עליו נובע מרצונם של חברי הכנופיות לזכות ביוקרה וכבוד מצד אוכלוסיית האסירים בבריטניה, המעריצים את דייל קרגן על פשעיו נגד המשטרה האנגלית. על-פי סטיב גילאן, יושב ראש אגודת הסוהרים בבריטניה, נכון לעכשיו קרגן עדיין לא התרצה ולא מראה סימנים להתאסלמות, אך מכיוון שהוא יבלה את שארית חייו בכלא, הוסיף גילאן, "אין לו לאן לברוח", וככל הנראה בסופו של דבר גם הוא ייכנע ויצטרף אל דת האסלאם, בחסות הכנופיות הקיצוניות.
פרוטקשן מוסלמי
סיפור זה שופך אור על תופעה מטרידה הצוברת בימים אלו תאוצה ברוב בתי-הכלא בבריטניה, כאשר עליית כוחן של הכנופיות המוסלמיות הקיצוניות מובילה לגל של התאסלמות בקרב האסירים. אלו האחרונים, מסתבר, סבורים כי גידול זקן, עטיית לבוש מוסלמי וכריעה לתפילה חמש פעמים ביום, מהווים סמל סטאטוס מכובד יותר מקעקועים או בנדנות, המהוות סמל שייכות אצל חלק מהכנופיות בבתי הכלא הבריטים.
בראיון ל'דיילי מירור' הסביר גילאן, כי העלייה בהתאסלמות האסירים נובעת מהמפלט שמספקות להם הכנופיות המוסלמיות, המוכנות להגן על חבריהן מפני האסירים הלא-מוסלמים. לפי הנתונים של ארגון בתי הסוהר הבריטים, כשליש מהאסירים המגדירים את עצמם מוסלמים כיום, לא היו מוסלמים לפני מאסרם והתאסלמו רק לאחר שנכנסו אל בתי הכלא. הסיבות להתאסלמות הן רבות, אך נראה כי לרוב הדבר מתרחש "מטעמי נוחות", כלומר, מתאסלמים כדי לקבל אוכל טוב יותר ויותר שעות מחוץ לתאים, הניתנים למוסלמים על-מנת לקיים תפילות. בנוסף רבים מהמתאסלמים טוענים כי המשמעת שנטועה בדת האסלאם עוזרת להם להתמודד עם החיים בכלא.
אולם יש גם התאסלמות מתוך כפייה. "למרות שיתוף הפעולה הקיים בין רוב האסירים לבין נציגי הכנופיות המוסלמיות בבתי-הכלא", אמר גילאן, כמו במקרה של קרגן "אנחנו [הנהלת בתי-הכלא והסוהרים] מודעים לכך שחלק מהאסירים המירו את דתם בכפייה, בשל הלחץ המופעל עליהם מצד אותן כנופיות".
מאסיר זוטר למחבל מתאבד
במהלך 16 השנים האחרונות מספר האסירים המוסלמים בבתי הכלא בבריטניה הכפיל עצמו פי שלשה, והגיע למספר לא מבוטל של כ-12,000 איש מתוך כ-84,000 אסירים. בהתאם לכך גדלה גם השפעתן של אותן כנופיות המזוהות עם המוסלמים. הכנופיות המוסלמיות בכלא, בדומה להתארגנויות הדתיות בקרב אסירים מוסלמים ברבות ממדינות המערב, מתאפיינות בהשתייכות לזרמים אסלאמיים קיצונים, החל ב'אחים המוסלמים' וכלה בזרמים הסלפי-ג'יהאדי והווהאבי. נתונים אלו מדאיגים במיוחד את השלטונות הבריטיים, החוששים מכך שבתי הסוהר יהפכו למקור להפצת אסלאם רדיקלי.
פעולת הדעוה, כלומר הקריאה אל האסלאם, שמפעילים נציגי הכנופיות בבתי-הכלא, מופנית כלפי כל אסיר באשר הוא. ועם זאת, הניסיון העיקש לקרב אל דת האסלאם דווקא אסירים ידוענים, דוגמת דייל קרגן, נובע מהרצון לשפר את תדמיתו של האסלאם ולהראות לעולם שאפילו רוצחים אכזריים במיוחד יכולים "לחזור בתשובה" ולהתחרט על פשעיהם, לאחר שזכו להארה מאללה.
במבט לאחור, נראה כי חששן של השלטונות מוצדק: אחת הדוגמאות ההיסטוריות והמוכרות ביותר לאסיר שהתאסלם בכלא והפך לאיום ביטחוני היא זו של ריצ'רד רייד, המחבל שנתפס עם מטען נפץ בנעליו, כשעלה לטיסה מפריז למיאמי בדצמבר 2001. רייד, שמעדיף להיקרא באחד מכינוייו המוסלמים "עבד אל-רחים" ו"עבד אל-ראוף", היה למעשה בחור בריטי שנולד בפרברי לונדון ולאחר שביצע מספר פשעים, שכללו גניבת מכוניות ושוד מזוין אחד, הגיע אל בית הכלא בלנדסטון, שם ריצה עונש של מספר שנים.
לפי הראיון עם אביו, שפורסם בשנת 2007 בעיתון ה'אינדפנדנט' הלונדוני, רייד הפך לדיכאוני וחש מופלה לרעה בבית הכלא, שם אף כנופיה לא רצתה לבוא אתו במגע. אביו ייעץ לו להתאסלם, משום שהאסלאם "היא דת שוויונית יותר, והמוסלמים מקבלים אוכל טוב יותר בבית הכלא". רייד שמע לעצת אביו. הכנופיה שאליה הצטרף השתייכה לזרם הסלפי הרדיקלי, מה שהוביל את רייד להצטרף מספר שנים מאוחר יותר לארגון הטרור 'אל-קאעידה', והשאר – היסטוריה.
יועצים רדיקליים
לפי הנתונים הרשמיים רק כאחוז אחד מכלל האסירים המוסלמים נאסרים בגין השתייכות לפעילות טרור. כיצד אפוא השתלט דווקא האסלאם הרדיקלי על התכנים ואורח-החיים בבתי-הכלא הבריטים? ובכן, התשובה לכך נעוצה בטיב הסיוע המוענק לאסירים המוסלמים.
הארגונים הדואגים לאסירים המוסלמים ולמשפחותיהם אינם עושים כל הבחנה בין אסירים פוליטיים, שנכלאו בשל פעילות טרור נגד בריטניה, ובין אסירים מוסלמים אחרים. עמותות אלו מרכזות פעילויות רבות, כגון הסעות משפחות לביקורים, סיוע כלכלי למשפחות האסירים, טיפול בילדים, מימון ייעוץ פסיכולוגי, קופונים לאוכל, תרומות לחגים ולהוצאות נוספות, ואף שיעורי נהיגה לבני המשפחה. עמותות הסיוע מוגדרות כמוסדות צדקה, ומקבלות תרומות מכל מי שיהיה מוכן להירתם למשימת הסיוע למשפחות האסירים המוסלמים בבריטניה.
נוסף לכל זאת, מציעות עמותות אלו "ייעוץ נפשי" הכולל למעשה ייעוץ של איש דת שמגיע לפגישות עם האסירים בבתי-הכלא ונותן להם שיעורי אסלאם. ברוב המקרים, את פעילות ה'דעווה' הזו לא מנהלים אנשי דת מן הזרמים המתונים יותר. דוגמה לדבר ניתן למצוא באתר העמותה HHUGS, שאחד מפטרוניה הוא לא אחר מאשר האימאם ואסים קמפסון, בריטי שהתאסלם וקיבל תואר ראשון בלימודי השריעה (ההלכה המוסלמית) באוניברסיטה האסלאמית בעיר מדינה שבערב הסעודית, המלמדת את אמונות הזרם הווהאבי הקיצוני. קמפסטון עומד בראש אל-מנתדא אל-אסלאמי, ארגון מוסלמי הממוקם בלונדון ומפיץ את השריעה.
אגודת הסוהרים של בתי-הכלא הבריטיים אינה היחידה שמדווחת על עלייה במספרי האסירים המתאסלמים. גם בבתי-הכלא בצרפת מדווחים על פעילות 'דעווה' ענפה שמביאה לעלייה בהתאסלמות האסירים. מעבר לסכנה הביטחונית המיידית, כאמור, מדובר בתופעה שלא ניתן להתעלם מהיקפה או להקל ראש בהשפעתה העתידית – לא רק על המצב בבתי-הכלא במדינות אלה, אלא על החברה הבריטית והאירופית בכללותה.
אין ספק – דת אידאלית לפושעים מסוכנים שמקומם בכלא – כן ירבו .
שחושבים על זה נביא האיסלם היה מוגדר היום , חלילה והיה חי , כפסיכופט עם תעודות ובודאי היה מבלה את כל חייו בכלא .
האסלם הוא הדת המושלמת לחברה אלימה – ואין חברה אלימה יותר מהכלא .
הפושע הנ"ל נראה כאילו יצר מסדרה מצויירת -או אולי נבל להשכרה בג'יימס בונד.
מי ידע שיש טיפוסים כאלה במציאות.