רווחה קטלנית: עלייתה ונפילתה של דטרוייט

כיצד העיר שהייתה סמל לשגשוג שמביאים עמהם הקפיטליזם והיוזמה האנושית, הגיעה לידי פשיטת רגל כלכלית וחברתית?

כיצד העיר שהייתה סמל לשגשוג שמביאים עמם הקפיטליזם והיוזמה האנושית, הגיעה לידי פשיטת רגל כלכלית וחברתית? • ארגוני עובדים חזקים, תשלומי רווחה מופרזים ודיכוי רוח היצירה הם רק חלק מהסיבות לדעיכה • פעמוני האזהרה מצלצלים בדטרויט

תעשייה, קפיטליזם ושגשוג. דטרויט בשנות ה-20

דטרויט, יוני 1896. הנרי פורד, אז מכונאי בחברת החשמל של דטרויט, מפיל את קיר המחסן בביתו בעזרת פטיש ויוצא לנסיעה במכוניתו הראשונה, פרי עמל של 7 שנים בהן עבד בערבים ובלילות והביא לשיא את היוזמה, היצירה ויכולותיו האישיות. מספר שנים אחר כך, מוקמת חברת 'פורד' שהופכת את המכונית (שעד אז לא הייתה שימושית מלבד "כצעצוע השעשועים" של עשירים) לאמצעי התחבורה הנפוץ ביותר בארה"ב ובעולם.

מאורע זה הפך את דטרויט, שרק מספר עשורים לפני כן מנתה פחות מ-20 אלף תושבים, לאחת הערים המתועשות והמשגשגות בארה"ב. לא על תעשיית הרכב לבדה עמדה דטרויט: העיר הגובלת בקנדה הייתה שער סחורות פעיל לארה"ב. ממוקמת על שפך נהר 'הדטרויט', נהנתה העיר מאמצעי התחבורה הזול והמהיר שסיפקו מימיו והתפתחו בה מסחר ער ותעשיות רבות, כגון טבק, מתכות ומזון ותעשיית ספינות אדירה. לקראת סוף המאה ה-19 מעט לפני עלייתה של תעשיית הרכב, נחשבה דטרויט "לבירת הכיריים של העולם" עם תעשיית תנורים וכיריים ענפה.

במאה השנים שבין 1950-1850 דטרויט שגשגה: אוכלוסייתה גדלה מ-20 אלף תושבים ל-1.8 מיליון, מהר יותר מכל עיר אחרת בארה"ב; התוצר לנפש במדינה גדל והיה לגבוה מבין ערי היבשת (ולמעשה בעולם כולו), והמסחר והרווחה של תושביה עלו ביחד איתו; רחוב וודווארד (Woodward) בליבה של העיר סיפק סצנת תרבות, מסחר ושפע שנראו רק במקומות מעטים בעולם.

אולם משנות ה-50 של המאה ה-20 שינתה דטרויט כיוון. התעשיות במדינה החלו דועכות ומאבדות את יתרונן היחסי, אוכלוסייתה היגרה והפשיעה גאתה (מספר הרציחות עלה מ-20 בשנה בשנות ה-50 ל-700 במהלך שנות ה-80). עד מהרה פחתו תקבולי הממשלה ממסים והתחייבויות העיר עלו, החוב האמיר, ודטרויט הגיעה למצבה העגום היום.

זכר לשגשוג. שדרות וודוורד. צילום: Mikerussell, באדיבות ויקימדיה

פגעי הרווחה

דטרויט של המאה ה-21, הלב התעשייתי של ארה"ב, חדלה לפעום. בתוך 50 שנה הצליחה המדיניות "החברתית" של ממשלותיה להכריע את העיר המשגשגת ולהביאה לסף פשיטת-רגל. עם תקציב של 1.2 מיליארד דולר והכנסות מידלדלות, החל המגזר הציבורי ליצור גרעון של 200-100 מיליון דולר בשנה החל משנת 2003. 9 מיליארד דולר מתוך חוב של 11 מיליארד נובעים מההטבות ומהפנסיות של המגזר הציבורי, שאינו מוכן אפילו לדון בשינוי.

אוכלוסייתה של דטרויט ירדה בשני-שליש ו-50% מאזרחיה הבוגרים אנאלפביתים. 40% מתאורות הרחוב אינן פועלות, 210 מתוך 317 הפארקים הציבוריים סגורים לצמיתות, שני-שליש מצי האמבולנסים של העיר אינו פעיל, ולמשטרה לוקח כשעה להגיב לקריאת חירום.

דטרויט היא סיפור של עיר שנבנתה על ידי כוח היצירה של הקפיטליזם. אנשים כמו הנרי פורד שיצרו, יזמו וייצרו ערך ושכר אמיתי לתושביה. 110 שנים בדיוק לאחר הקמת חברת פורד, נהרסה העיר בידי הממשל המקומי. התנפחות המגזר הציבורי ומדיניות כושלת שתוצאותיה נטל מס גבוה (הגבוה ביותר במדינת מישיגן) וחוב אדיר, ביחד עם הסכמי העבודה שנולדו מלחצי ארגון עובדי תעשיית הרכב הלאומי שהפחיתו מרווחי חברות הרכב, הקשיחו את שווקי העבודה וקבעו שכר גבוה, הביאו את תעשיית הרכב בעיר למאבק הישרדות כשאין בידיה היכולת או הרצון לעמוד מול המתחרות העולות ביפן ואירופה. כמו יצאה מאפוס אדיר מימדים ניצבת דטרויט בחורבותיה, והן אמיתיות וממשיות יותר מכל תחזית אפוקליפטית; רחוב וודווארד הוא אנדרטה נטושה וחרבה לשפע שזרם בו בעבר.

רולטה חברתית

אומרים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, אך לצערנו קשה לומר שזהו המצב בדטרויט. גרמו למשבר ערבוביה של אינטרסים אישיים, העדפה של קבוצות לחץ ויהירות פטרנליסטית כוחנית. ממשלות המערב, וישראל בניהן, משחקות משחק 'פונזי' מסוכן בו הן מגדילות עוד ועוד את התחייבויותיהן על סמך העתיד, בלי להביא בחשבון את הרס התעשייה על-ידי רגולציה, תקנות ומסים. משחק, שבסופו תכרענה הממשלות את אזרחיהן, ולטמיון ירדו מאות שנים של שגשוג. השימוש הבלתי אחראי והמזלזל בכספם של האזרחים יצר את הר החוב הגדול בהיסטוריה האנושית, ומישכן את העתיד של כולנו.

אם לא נלמד את הלקח של דטרויט, אנו עשויים לגלות במהרה כי החצי השני של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 יירשמו בהיסטוריה כשנים בהן הפקירו בני-האדם את עתידם ושגשוגם בעבור חופן הבטחות שווא ומדיניות "מתקנת". שנים בהן ויתרו על החופש האישי שנלחמו עבורו אלפי שנים.

אביתר קירשברג בעל תואר שני בכלכלה מן האוניברסיטה העברית וחבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. הבעיה של דטרויט היא שיש בה המון מהגרים ערבים. זו הסיבה שהעיר פשטה את הרגל

    1. אני מאוד מקווה שתגובה זו היא בדיחה. מכיוון שהחלק הראשון לגבי "מהגרים ערבים" בדטרויט אינו נכון, זו לא יכולה להיות הסיבה לכך.

    1. לא מדובר כאן בביטוח לאומי בלבד, אלא בחוב הציבורי. עיר שפושטת רגל, היא פונזי ואין צורך בשום רמז.. אני לא ממש בטוח שהבנתי את הטענה שלך, משמע מה הבסיס שגורם לך לחשוב שמדובר בשטות. בכל מקרה אם זה לא פונזי, איך אתה מסביר שערייה עם תקציב שנתי של מיליארד מגיעה לחובות בסדר גודל של 20 מיליארד.
      אפשר אולי לטעון כי המלווים והעירייה האמינו כי לעולם יוכלו לחלוב את הציבור או שבמקרה הגרוע יוכלו לגלגל את החוב לרמה הפדרלית. גם אם זה נכון, החוב מצטבר מעבר ליכולת הציבור להחזיר, אן במילה אחרת פונזי!

  2. האם לא סביר יותר שיש כאן ביצה ותרנגולת. איך הגיעה ממשלת העיר למצב של חוב כה גדול שנובע מתשלומי רווחה? אני חושד שהייתה סיבה אחרת לכך – ירידה במכירות עקב מעבר של תעשיות בעולם לאזורים שבהם יותר זול לייצר, המזרח הרחוק למשל.