צדק חברתי: המדינה מעבירה מענק לרוכשי הדירות, הכסף זורם לקבלנים

קבלני העיר ירושלים העניקו שעור חינם בכלכלה למשרד האוצר: כשאתם מחלקים סובסידיה לצרכן, מחיר המוצר עולה כגובה הסובסידיה.

מי אמר שקבלנים אינם תורמים למדינה? הנה, באדיבות חוק “מענק ירושלים” העניקו קבלני העיר ירושלים למשרד האוצר, משרד השיכון ולוועדת הכספים שיעור חינם בכלכלה: כשאתם מחלקים סובסידיה לצרכן, מחיר המוצר עולה כגובה הסובסידיה. אמנם יש כאלו המחזיקים בציפיות שבמשרדי האוצר והשיכון ובוועדת הכספים ישבו אנשים שמבינים כללי יסוד בכלכלה. אבל עם ציפיות, כידוע, אפשר רק לעטוף כריות. (כתב: אורי רדלר)

מחודש מאי 2013 נמצא בתוקף סעיף 6ג’ לחוק הלוואות לדיור, המעניק הלוואה בגובה של 100,000 שקל לתקופה מוגבלת לקוני דירה ראשונה בירושלים. תוקפו של החוק הוארך עד ה-25 ביולי 2013. כאשר נערך דיון בוועדת הכספים בחודש יולי בסוגיית הארכת תוקפו של המענק נשמעו אנשי הוועדה משוכנעים כי מדובר בהישג חשוב. יו”ר ועדת הכספים, ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) גרס כי המענק חיוני “דווקא בתקופה שבה מחירי הדיור בבירה האמירו כל-כך”. רכז בינוי ושיכון באגף התקציבים באוצר, אריאל יוצר, סבר כי המענק לדירה חדשה בלבד “יעודד הרחבת היצע הדיור”. שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, סיכם בחגיגיות: “במענק בסכום לא מבוטל הצפוי לעזור באופן משמעותי למי שמתקשה להשלים רכישת דירתו הראשונה בבירת ישראל”.

צילמה מרים אלסטר
צילמה מרים אלסטר

מענק ירושלים היה מתנה לקבלנים. כפי שמדווח “המרקר” בכמה פרויקטים בעיר עלו המחירים בערך כגובה המענק. כפי שתיאר זאת אחד המתלוננים: “מענק הסיוע לזוגות צעירים נהפך למענק סיוע לקבלנים בונים”. שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, זעם על־כך ואיים בלשון מפורשת על הקבלנים: “אני קורא לראשי התאחדות הקבלנים לפעול בצורה חד־משמעית נגד התופעה הזו… שאם לא כן, אסיק את המסקנות המתבקשות”. ו’המסקנות המתבקשות’ הן פעולה חד־צדדית של משרד השיכון.

העליה במחירי הדירות בירושלים אינה צריכה להפתיע: היא מתבקשת ובלתי־נמנעת. כשהביקוש עולה, גם המחיר עולה. כשמעבירים לרשות הקונים מענק, הביקוש שלהם למוצר גואה, ועמו מטפס גם המחיר. המדינה אף עשתה את מלאכתם של הקבלנים קלה: היא פרסמה את גובה המענק. כך ידעו הקבלנים בכמה הם יכולים להעלות את המחיר בלי שלקונים יהיה אכפת באמת. כך עבר המענק מכיסי אזרחי המדינה לחניית ביניים קצרה באוצר המדינה, ומשם הישר אל כיסי הקבלנים.

אנשי האוצר, מומחים מופלגים לכלכלה שכמותם, ביקשו שלא לזכות במענק רוכשי דירות יד־שנייה, ואף ניסו להגניב סעיף התובע מהקונים להחזיק בדירה עשר שנים לפחות. מטרת האוצר הייתה למנוע ממשקיעים לקבל את המענק. גם זה לא היה משנה שום דבר. ראשית, אנשים המוכרים דירות יד־שנייה יודעים לקרוא והם משתמשים בכישור ייחודי זה כדי לעיין בעיתונים וללמוד מהם על המענק. וגם אם באופן נדיר ניתן היה להכות את כל מוכרי הדירות בעיוורון קריאה זמני, הרי שהם היו מגיבים באופן פשוט לגידול בביקוש ומעלים את המחירים. זה אלמנטרי.

אלא שזה לא כל־כך אלמנטרי. אריק מירובסקי ב”המרקר” מונה מקרה קודם בו ניסה משרד השיכון אותה שיטה ממש, באותן תוצאות. “הזדמנות אדירה לדירה” בשנת 2001 באה לעודד צעירים לקנות דירות קבלן בפריפריה ובירושלים. בנק ישראל בחן את הנושא אז והגיע למסקנה המתבקשת: “הסבסוד גרם לעליית מחירים גבוהה, ובממוצע לא היטיב את מצבם של רוכשי הדירות. הנהנים העיקריים מהסבסוד היו הקבלנים”. מסקנתו של מירובסקי: “הסיוע הממשלתי לרוכשים הפך את הזוגות הצעירים לבלדרי כספים שהעבירו אותם מהממשלה לקבלנים, ולכן בפועל הפך לסיוע ממשלתי לקבלנים”.

השאלה הפתוחה היחידה היא: טמטום או ציניות. האם משרד השיכון, משרד האוצר ועמותת הפופוליסטים בוועדת הכספים הם בורים גמורים בענייני כלכלה ועל־כן אינם יודעים שכך פועלת כלכלה, או שמא המענק הוא רק תרגיל בציניות מעופפת? קשה לענות על־כך בוודאות, ואף אחת מהתשובות אינה מעודדת במיוחד.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

20 תגובות למאמר

  1. היה צריך לעשות דבר פשוט, לבחון מהם המחירים טרם ההודעה על המענק, ולהכניס לכלא כל קבלן שמעלה בשקל אחד מעל המחיר ביום המסוים הזה (הרי גם ככה מחירי הדירות גדולים בגלל הגרידיות של הקבלנים). הרי לממשלה יש סמכויות רבות לאכוף את החלטותיה. היא רק לא מנצלת אותם כשמדוב ר בזכויותיהם של אזרחים קטנים.

    1. אבי היקר שלום

      מרגע שנכנס המענק אזי היפותטית ההון הפנוי של כל רוכשי הדירות עלה.
      מכאן שיותר אנשים “עברו את סף המינימום” והם יכולים עתה להרשות לעצמם דירה.
      מכאן שכמות הרוכשים הפוטנציאלים עלתה ומכאן שעלה למעשה *הביקוש*
      הקבלן לא קיבל איזה שהיא הטבה מתואמת או פורקן בירוקרטיה שהעלה את ההיצע לכן נוצר למעשה מצב בו ישנה פשוט תחרות במקום איזון ע”ס מחיר.

      לצד כל זה, האם לדידך הממשלה רשאית להגיד לקבלן הבונה דירה, שעד שנמכרת היא קניינו, כמה הוא שווה?

      אגב שלוש הערות נוספות:
      1.מכאן שתקום רשות אכיפםה חדשה במשרד השיכון? עומס על בתי המשפט? תחבולות מס כתרגיל לגבייה רבה?
      2.ואם בלי קשר לגובה המענק חל שינוי במשק המצריך עליית מחיר(התייקרות חומרי גלם, צמצום בקרקעות המוצעות לשוק, כניסה של שכבת גיל גדולה מספרית למעגל רוכשי הדיור ועוד ועוד ועוד) גם אז תכניס לכלא?
      3.קבלנים חדשים שרק מתחילים לבנות יעלו את המחיר אוטומטית, אתה לא יכול להגיד לאדם כמה שווה הקניין קדם יצירתו, אלא אם אתה מוכן לנהוג בממשל פרוטו-קומוניסטי.

      הקיצר הצעתך מדגימה כיצד ניסיון לפתרון ‘נראה’ ייצור כשלים ‘לא נראים’, כיצד האלימות תגבה אלימות במעגל הולך וגדל, כיצד תעוות את השוק ותיצור שוק שחור לדירות(תחכה ותראה) או כל מיני תחבולות כמו הפיכת פריטים אלמנטרים לבעלי עלות גבוהה יותר(ייבנו דירות רק עם איבזור מסויים שיתאים בדיוק למענק) ועוד ועוד..

    2. לך יותר פשוט אבי- להכריח את הקבלנים לבנות במחירי עלות ולהרשות להם לקחת הביתה רק שכר מינימום. קבלן שלא מסיים לבנות בית תוך שלושה חודשים לא מקבל שכר. אין ספק שתוך שנה נפתרת בעיית הדיור. אה, האמת היא שאין מומחה אחד שסבור שמחירי הדיור גבוהים בגלל הגרידיות של הקבלנים, אבל אם נוח לך עם זה אתה יכול ליצור בובת וודו של קבלן ולדקור אותה מידי פעם.

    3. אבי היקר,

      ראשית, כשאתה מאיים במאסר על קבלנים, התוצאה שתקבל היא גידול ניכר בסיכון לקבלנים ומכאן גם לבנקים המלווים להם כספים. התוצאה היחידה שמוליד גידול בסיכון הוא עליה במחיר – אם בגלל שקבלנים רבים יירתעו מהמצב וייסוגו מהשוק (או לא יקבלו הלוואה מהבנקים החוששים לתת להם הלוואה), ואם בגלל העלאה של המחיר בדרכים אחרות.

      כלומר, התוצאה היחידה שהצעד הדרקוני שלך יוליד היא עליה במחיר.

      שנית, הגרידיות של הקבלנים לא גרמה לעליה של שקל אחד במחיר. הקבלנים היו גרידיים לא פחות בשנים 1996-2007, בהן מחירי הדירות ירדו בשיעור ריאלי של 20 אחוז. מה שהשתנה הוא שהריבית במשק הורדה, והוזילה מאוד את מחיר הכסף. זה העלה את הביקוש לנכסי נדל”ן, והפחית את הכדאיות בחסכון באגרות חוב ממשלתיות.

    4. הכי טוב להכניס את כולם לכלא.
      זה עבד טוב ברוסיה הרי רק בזכותם ניצחו את היטלר והם שלחו ראשונים בלב לחלל.
      בעצם את האימהות החד הוריות ניתן להשאיר מחוץ לכלא בתנאי שהן לא יפתחו עסק ולא ינסו להרוויח ויצטרפו להסתדרות.

  2. ניתן לעשות כמו בסלולרי לתת לקבלן כסף רק אם הוא מצליח למכור כמות מסוימת של דירות תוך זמן מסוים לאנשים שעומדים בקריטריונים זה יוריד כמובן פחות מהסכום כולו ויעודד שחיתות למתן קריטריונים אבל לאלה שאוהבים את זה הפתרון קצת יותר טוב

  3. בזמנו כשאריאל אטיאס יזם את חוק המענק בנ”ל מי שהתנגדו בכל הכח היו פקידי האוצר בדיוק בגלל הטיעון שהזכרת, החוק הזה נכפה עליהם ע”י ש”ס ונתניהו.

  4. בדיוק כמו שקרה בזמנו בירושלים עם ה”מענק” לעידוד שכירות במרכז העיר. בעלי הדירות העלו את השכירות בגובה המענק. ממש מפתיע. נ

  5. לא אמרתי שתמיד צריך להכניס קבלנים לכלא, אלא רק כשעורכים מבצע כזה, צריך לבצע במקביל הקפאת מכירים ואכיפה,
    כשלא נותנים סובסידיה לצרכנים, לא צריך להכניס קבלנים לכלא על גניבתה.

    1. הקפאת מחירים מעולם לא עבדה כשלעצמה. הרי במקומות שונים בעולם (איראן, לדוגמה; סין בעבר, לדוגמה נוספת) הטילו עונשים דרקוניים על “הפקעת מחירים” והדבר לא עזר. מדוע אתה סבור שכאן, בניגוד לאלפי דוגמאות מהעבר, זה היה יכול לעבוד?

    2. במקרה הזה זה יעבוד כי מדובר בכמה מאות דירות, ופקיד יכול בכמה טלפונים לברר מה מחיר הדירה לפני (יש גם פרסומים) ורק אז להודיע על ההקפאה
      לא מדובר פה במעקב אחר כל המחירים במשק..

  6. אורי, ברור שהחוק מטיב בעיקר עם הקבלנים. מצד שני החוק עוזר במקצת לבעלי ממון מועט שנפגעו מהחלטות קודמות של בפיקוח על הבנקים\בנק ישראל.
    קיימת הגבלה לגובה המשכנתא של אחוז מגובה הנכס.
    לא זוכר את המגבלה המדוייקת באיזור 60%.
    זוג עם 300000 ש”ח הון התחלתי שרוצה לקנות דירה ב900000 לא יקבל משכנתא.
    לעומת זאת לאחר העלאת המחירים למליון הם זקוקים “רק” ל600000 ש”ח שהן 60% ולכן יוכלו לרכוש את הדירה.
    כמובן שהשיטה לא עוזרת למי שאין לו 300000 ש”ח.
    בנוסף צריך לבדוק ממי נלקח הכסף? יש סיכוי גבוהה שמי שנפגע מהמיסים הגבוהים הוא אותו מעמד ביניים שכאילו הרויח מהמהלך.

  7. אבי, מה האינטרס של הפקיד? את מי הוא משרת?
    אם מדובר על כמות קטנה של דירות קשה לבצע סטטיסטיקה ראויה.
    על הפקיד יופעלו לחצים עצומים של בעלי עניין.
    בשוק חופשי אם קבלן רוצה עבור הדירה מחיר גבוה והקונים לא מעוניינים הם הולכים לבלי שוב. הדרך היחידה להחזירם היא ע”י הורדת המחיר או מתן הטבה אחרת (הלוואת קבלן, שידרוג המטבח וכו,)
    לעומת זאת הפקיד לא נענש על קביעת מחיר גבוה מדי. עלות הפיקוח אינה אפס. היא מוטלת על כתפי האזרחים משלמי המס.
    כמה פקחים שווה להעסיק כדי לאכוף את הסוגיה הנ”ל? לדעת הממונה על האגף התשובה היא “עוד”. לא משנה כמה פקחים מועסקים המנהל שלהם ירצה עוד כפופים.
    קביעת כמות הפקחים אינה תולדה של חשיבות הנושא למשלם המיסים, אלה לכח הפוליטי של המנהל.
    עלות אסיר בכלא היא כ-100,000 ש”ח בשנה
    בנוסף יש את אובדן המיסים מעבודתו היצרנית מחוץ לכלא.
    לכן עלינו להגביל ככל האפשר את אוכלוסית האסירים.
    בו נתמקד באסירים קלאסיים – רוצחים, אנסים, גנבים וכו, ולא אסירים שנוצרו רק ממדיניות לא חכמה של הממשלה.

    1. אבי, כל מוכר מנסה לקבל מהקונה את הסכום המירבי.
      אם היית יכול לקבל משכורת כפולה ממשכורתך הנוכחית עם אותם תנאי עבודה היית מסרב?
      מה שבולם את תאוות הבצע של המוכר\השכיר וכל אחד אחר הוא חוק ההיצע והביקוש.
      הקבלן יבקש יותר מדי – הקונים לא יקנו.
      השכיר יבקש יותר מדי – יחפשו לו מחליף והוא יאבד את מקום עבודתו.
      ה”גניבה” שתארת אינה גניבה מהזוג הצעיר (שלא עמל דקה עבור כסף זה) אלא מהאזרח ששילם את המיסים שהממשלה העבירה לזוג הצעיר והקבלן הוא בחזקת הגונב מגנב.
      הגנב המקורי הוא הממשלה.
      על ההשפעות הבלתי נראות של התערבות ממשלתית אני ממליץ בחום על הספר
      מה שרואים ומה שאין רואים: חיבורים בכלכלה פוליטית\פרדריק בסטייה
      במקור בצרפתית
      הפנייה לתרגום לעיברית:
      http://www.jims-israel.org/heb/bastiatTranslation.aspx
      ותרגום לאנגלית בקובץ PDF
      http://mises.org/books/bastiat_collection_pocket.pdf

  8. אקרא בהזדמנות
    אני רק כופר בטענה כאילו מס הוא גניבה של הממשלה. יש תחומים שבהם אי אפשר לסמוך על האדם הקטן – כי מדובר בהוצאות גדולות מדי עבור אדם בודד, כגון אחזקת צבא.
    יש בעיות נוספות שהמסים פוטרים למשל השוואה בין מרכז ופריפריה, שירותים כמו בריאות וחינוך שאם ישאירו לאנשים להחליט עליהם בעצמם הם יממנו אותם בחסר ואחר כך ינקבצו נדבות כדי לשלם עליהם במקרה חירום (בעיקר בריאות).
    חינוך לא שוויוני יוצר הנצחה של מעמדות נמוכים ולכן ראוי שהמדינה תטפל בכך – אפילו בארה”ב מרבית התלמידים לומדים בבתי ספר ציבוריים.
    ויש עוד המון שירותים שעדיף שהממשלה תספק מאשר להשאיר לבודדים את הכסף לקנות עראק.
    אם הממשלה רוצה לעזור בכספי המסים לזוגות צעירים, היא צריכה לדאוג שהכספים אכן יגיעו לאותם זוגות צעירים ולא ילכו למעשני הסיגרים בפנטהאוז של הבניין שבנו. בנוסף, היא גם חייבת לאכוף בניה גם למי שאין לו מיליונים 0דירוקת קטנות, ללא מפרטים יוקרתיים). כל הדבריםהללו רק ממשלה יכולה לעשות. אם תמשיך להשאיר את זה לשוק הפרטי, יהיו לנו פה עשרות אלפי הומלסים.

    1. לגבי בטחון, אכיפת החוק וניהול משפט אני מסכים איתך שהמדינה צריכה לספק לאזרח ועבורם עליה לגבות מיסים.

      לגבי שאר הנושאים שהעלאת:
      עזרה כלכלית לפריפריה רק פגעה בפריפריה כי היא הרחיקה משם יזמים עם מודל עסקי ממשי ודחפה לפריפריה “יזמים” שכשרונם בקרבה לעטיני השלטון.
      לגבי חינוך ובריאות הפטרונות שלך לא במקום. מצד אחד אתה מניח שהציבור מטומטם ולא יחסוך מספיק כסף לבריאות, אך מניח שפקיד ממשלתי שמקצה כסף על הציבור יקצה מספיק כסף.
      העובדות סותרות את גישתך, המדינה מבזבזת מליארדים על נושאים שיש להם לחץ פוליטי, ואילו בתי החולים אינם עומדים בעומס. השיטה הממשלתית מקצה בחסר.
      לגבי הוצאה של כסף שאינו שלך לטובת אחרים שווה לראות את ההבחנה הקלאסית הבאה של מילטון פרידמן:
      http://www.youtube.com/watch?v=5RDMdc5r5z8

      שיטה שמטילה על האזרח את האחריות למעשיו היא שיטה יותר ברת-קיימא.
      אם תתייחס לאזרחים כתינוקות שאינם יכולים לכלכל את צעדיהם תקבל אזרחים שאינם יכולים לכלכל את צעדיהם.
      אם , לעומת זאת תבנה שיטה שבה הנמלים החרוצות אוכלות בחורף והצרצרים סובלים תקבל הרבה נמלים ומעט צרצרים.
      בשתי השיטות אתה מעניש חלק מהאזרחים – בשוק החופשי אתה מתמרץ את המחושבים והחרוצים , בשיטת המדינה הדואגת לכולם אתה מתמרץ את העצלנים וחסרי האחריות.

  9. כוחות השוק גורמים באופן מובנה למשברים הולכים ותכופים שמטרתם לנער את החלשים כדי שהחזקים יוכלו להתחזק עוד יותר. המדינה היא הגורם שאמור לאזן בין שנות השיא ושנות השפל.
    ביזור הסמכות הזו בין האזרחים רק גורמת ליותר אזרחים ליפול בשנות השפל בלי יכולת לקום.