דעה: בין "מדינת רווחה" לרווחה אמתית

איך מערכת הרווחה פוגעת ברווחה? על קידמה, רמת חיים ותקציבי העברה.

מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 נשטפו רחובות העולם במחאות חברתיות, ביניהן גם ישראל. דרישות המחאה בישראל התנקזו לדרישה מהוהה לצדק חברתי בו הממשלה מספקת רווחה לאזרחיה באמצעות מדינת רווחה, אשר לצורך מימונה תובע הציבור הגדלה של המס על העשירים והחברות. אין בכוונתי לומר כאן דבר על צדק או על שיווין, אך אם ברווחה עסקינן כדאי להבין קצת מה מביא לרווחה אמיתית. וזו, כמובן, לא המדינה, אלא הקידמה.

מייצרים רווחה אמיתית. מפעלי BMW בגרמניה

החשמל ומוצרי האלקטרוניקה, מערכות התחבורה, פיתוחי הרפואה וכמעט כל האמצעים הסובבים את חיי היום-יום שלנו הופכים את העני מבין אזרחי ישראל לעשיר מופלג, כאשר בביתו ניצבת טכנולוגיה שרק לפני כ-100 שנה הייתה נחשבת נחלתם של העשירים ביותר, אם לא למדע בדיוני של ממש. לפני מאה שנים נעה תוחלת החיים הממוצעת במדינות המערב בין 45 שנים (גרמניה) ל-60 (דנמרק). בעוד שכיום, על פי נתוני הלמ"ס, תוחלת החיים בישראל היא 82 שנים. רווחתו של הישראלי מודל 2013 עולה עשרות מונים על רווחתו של המלך שלמה על סוסיו ואוצרותיו.

רווחה אמתית היא תוצאה של שיפורים טכנולוגיים, הנולדים מכושר ההמצאה האנושי. שיפורים אלו מביאים לפתח ביתנו מוצרים חדשים, גם אם אלו יוצרו עשרות אלפי קילומטרים ממנו, ומוזילים את עלותם של מוצרים קיימים. תהליך זה של חדשנות מאפשר לנו להשתמש ולרכוש טכנולוגיה שבראשית דרכה עלתה הון רב והייתה זמינה למתי מעט: בכל טלפון סלולארי ישנה טכנולוגיה שגורמת למחשבי-העל של שנות החמישים להחוויר; ומכוניות שלפני 110 שנים היו צעצועי עשירים חסרי תוחלת, הן היום מצרך בסיסי ונפוץ; גם צילומי הרנטגן היו לפני 80 שנה נחלתם של מעטים, וודאי שלא היו באיכותם הנוכחית.

לעומת זאת, מדינת הרווחה היא בעיקרה מנגנון להעברת כספים: לוקחים את כספו של מי שמרוויח הרבה ומעבירים אותו למי שמרוויח מעט (או כלל לא). למדינת הרווחה יומרות רבות, אך בעוד מספר הנתמכים גדל, החוב הציבורי מאמיר והשירותים מדרדרים, קשה להצביע על הישג משמעותי שלה. את תוצאותיה ארוכות-הטווח של מדינת הרווחה ניתן לראות היום בחורבות העיר דטרויט, העיר שבעבר הייתה הראשונה בעושרה והרביעית בגודלה בארה"ב – מקום הולדתה של תעשיית הרכב, הוכרעה על ידי מדיניות רווחה חברתית והכריזה פשיטת רגל בעוד תושביה נותרו מתבוססים בפשיעה ועוני.

לוקחים מהיזמים, פוגעים ברווחה. סניף ביטוח לאומי, צילום: פלאש90

אין דו-קיום

מכיוון שמדינת הרווחה מבוססת על העברת כספים מבעלי האמצעים, הרי שמנגנון הרווחה המדינתי הוא כאבן ריחיים על צווארו של מנגנון החדשנות, השוחק את התמריץ לשיפורים הטכנולוגיים.

מכיוון שמי שמניע את החדשנות הוא הפרט, באמצעות יוזמה וסיכון, בתמורה לרווח אישי עתידי, הרי שככל שכמות הכסף הנותרת בידי הממציא קטנה; וככל שהוא צריך לחלוק מרווחיו עם אנשים אחרים שלא טרחו או הסתכנו כמוהו הרי שהתמריץ להסתכן ולהעיז נשחק משמעותית.

אך מלבד דיכוי הממציאים, מדינת הרווחה מייצרת גם תמריצים שליליים כלפי שאר האוכלוסיה: מנגנוני הקצבאות מפחיתים את הכדאיות שביציאה לעבודה, עד שבישראל רק 57.4% מהאוכלוסייה הפוטנציאלית משתתפת בכוח העבודה האזרחי, 12% פחות מפינלנד הנחשבת מודל להעתקה. מדובר במאות-אלפי אנשים שחלקם יכלו וודאי להיות מהנדסים, מפתחים או חוקרים. דמו בנפשכם כמה ממציאים פוטנציאלים מאכלסים את חדרי הישיבות ברחבי הארץ, שודאי יכלו להשתלב במערך החדשנות בישראל.

אל אלו מצטרפים רבים וטובים שיצאו לחו"ל לבקש אחר שכר ותנאים טובים יותר, מה שמכונה"בריחת מוחות", תופעה המתרחבת ככל שהשכר נשחק. ומדוע השכר נשחק? כי מדינת הרווחה שוחקת אותו: אם באמצעות מכסים ואיסורי יבוא, ואם באמצעות רגולציה מסועפת על המשק המגינה על "זכויות" אמורפיות של קבוצות לחץ כאלה ואחרות. אך בעיקר באמצעות נטל-מס כבר, כפי שיודע כל אדם המשתכר מעל ל-9,000 ש"ח שמדינת הרווחה נוגסת 21% ממשכורתו. שילוב הגורמים הללו מובילים למחסור בעובדים מוכשרים לתעשיית ההייטק החדשנית.

מדינת הרווחה אינה יכולה לספק רווחה בר קיימא. בסופו של יום אנו ניצבים בפני הבחירה, רווחה באמצעות "רשת ביטחון" מדומיינת והרת-אסון, או באמצעות ייצור ערך ושיפורים טכנולוגיים ממשיים.

 הכותב הוא חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. היי אבייתר,אז מה יעשה העובד או העצמאי שהמדינה סוחטת אותו באין סוף מיסים בלתי נסבלים?? המדינה למשל לא סופרת את החקלאים ומקשה על הצעיריפ.מה יצא מהמחאה החברתית?ים של דיבורים וכמעט אפס שינויים…אחר כך מתפלאים שיש בריחת מוחות…איך לא???