דעה: צבא קטן ולא רלוונטי

במקום להקטין את הצבא בשביל להציל את התקציב, יש להגדיל את התוצר והתקציב בשביל להציל את המדינה.

במקום להקטין את הצבא בשביל להציל את התקציב, יש להגדיל את התוצר והתקציב בשביל להציל את המדינה

נכון, את הטרור אפשר למגר בעזרת טילים מונחי-טכנולוגיה חמושים במוח יהודי חם. בכך צודקים השר יעלון ורמטכלו הפוטוגני גנץ. בשביל לחסל פה ושם ג'יהאדיסט בן 30 המחזיק בידע להכנת מטעני צינור, לא צריך להחזיק דרך קבע דיוויזיות מילואים משוריינות שואבות ימי מילואים ותוצרי-נפט. כוחות מתמרנים מהסוג הזה הרי שמורים לעידן אחר, בו צבאות באמת העלו על דעתם להציב חיילים (אמיתיים!) מצידו השני של הגבול.

ומכיוון שבמפת האיומים של האמינה של אמ"ן כוחות טנקים ערביים נחשבים לסבנטיז בהתגלמותו, כל הסיפור הזה של "הכרעה בשטח האויב" נראה מיושן עד-כדי פיהוק. לכן, כשיש לכלכלה צרכים דחופים יותר – כמו "צדק חברתי" למשל – אזי אפשר לסגור כמה טייסות קרב ואוגדות משוריינות. במקרה הכי גרוע החבר'ה מגלילות יפתחו אפליקציה חדשה שמשביתה את הטרור.

מי צריך טנקים כשיש אפליקציות; תאונת אימונים בצאלים. צילום: אריק גרינשטיין

הערכה זו מקבלת משנה תוקף על רקע הקניבליזם המוסלמי המתפשט במדינות ערב בימים אלה. בעוד שג'יהאדיסטים מסוג אחד עסוקים ברצח ג'יהאדיסטים מסוגים אחרים (על רקע הבדלים תהומיים בתיאולוגיה, כמובן), דומה שהאויב הציוני יוצא לזמן מה מהתמונה. כך, לפחות, גורסת הקונספציה העדכנית.

אולם, בדיוק בשל כך, מהלך ההתקפדות הצה"לי מגיע בתזמון הכי גרוע שיכול להיות. במסגרת הרה-ארגון מחדש שעובר המזרח-התיכון, הגורמים היחידים שיכולה להיות להם אמירה רלוונטית לעיצוב האזור הם אלו המחזיקים בכוח ממשי באמתחתם, שעשוי להשפיע על מהלך האירועים. הרצון הישראלי כל-כך ש"יתחשבו" בעמדתנו בדיפלומטיה העולמית לא יתממש מתוך רצונם הטוב של אומות העולם. עד כמה שזה צורם לאוזן הציונית, חוץ מנפט וכסף העולם מבין רק כוח, ומכיוון שבמשאבי טבע ארצנו לא כל-כך מתבלטת (ובחסות אנשי ה"צדק" למיניהם זה כנראה יימשך כך), הרי שהסקטור היחיד שיכול לשים אותנו "על המפה" הוא העוצבות המתמרנות.

כאשר יתעצבו מחדש גבולות האזור, ויבטלו אגב כך את הפרק בבחינה בהיסטוריה על סייקס-פיקו והמנדטים, מה שישפיע על מיקום הקווים תהיה היכולת שלנו להשפיע בעצמנו על מיקומם בכל עת שנחפוץ.

צה"ל באפנת רטרו. תמרונים קרקעיים ברמת הגולן. צילום: LIOR34, ויקימדיה

לעזאזל השיוויון

רק אם תחזיק ישראל בכוח הרלוונטי לפלישה וכיבוש בשטחי אויב, כדוגמת קו הליטאני בלבנון, תל-חרא (יש כזה מקום) בסוריה ואל-עריש בסיני, תוכל לבוא עמדתה לידי ביטוי בכל מהלך דיפלומטי של הסדרה וחלוקה מחדש של הטריטוריה. בכדי להמצא בעמדה שכזו אין צורך לכבוש בפועל חבלי-ארץ אלו, ואף לא צריך לרצות לעשות כן; מה שצריך הוא להחזיק בכוח הנדרש לכך, במידה והנסיבות ידרשו זאת. למען האמת, אין כאן חידוש – זו בסך-הכל משנת ההרתעה הצה"לית הקלאסית.

אם תקציב המדינה לא מאפשר זאת, יש לשאוף להגדיל את התקציב במקום להקטין את הצבא: לממש מדיניות המכוונת למקסימום צמיחה ולמינימום שיוויון; להסיר חסמים ולעודד יזמות במטרה להגדיל את התמ"ג הציוני כמה שיותר, ולעזאזל מדד ג'יני. כשיבוא היום בו נאלץ להתמודד עם איומים ביטחוניים אמתיים, אף אחד לא יתעניין מכמה צדק ושיוויון נהנים אזרחינו, אלא אך ורק בכמה אש וגופרית הם יודעים להמטיר על האויב.

פתגם ערבי ידוע אומר שהצדק של האדם מגיע עד למקום שהמקל שלו מגיע. למרות שיהודים אוהבים להתווכח אודות המוסריות של משפטים מסוג זה, קשה להתווכח עם העובדה הבסיסית שמבחינה מציאותית הוא פשוט נכון: לא משנה מה יהיו השאיפות האזוריות של ישראל במזרח התיכון החדש, בין אם דרישות לפירוז או שמירה על אוטונומיה של בעלי-ברית, שאיפות אלו לא יוכלו להתגשם באמצעות הסברה ונאומי-סלנג בהיכלי האו"ם.

מדיניותו של בוגי הופכת את צה"ל לחברת שמירה, שהיא אולי המתקדמת ביותר מבחינה טכנולוגית, אך יכולותיה מתמצות בהגנה מינימלית על הגבול. עם צבא שכזה, כל שנותר למנהיגי ישראל הוא לדבר על צדק, ולהמשיך לפחד מהמקלות של השכנים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. עקיבא, האמת היא כנראה איפשהו באמצע. לפי מה שאני שומעת מאנשי מקצוע (גם המצדדים בצמצום וגם המתנגדים לו), כנראה שהפשרה הנכונה היא צמצום ו"תחכום" דרסטי של הצבא הסדיר (שרצוי מאד שייעבור למודל של צבא מתנדבים מקצועי ומתוגמל היטב), יחד עם מערך מילואים מסיבי. אותו מערך מילואים כנראה יצטרך לעבור אימון הרבה יותר בסיסי והרבה פחות "טכנולוגי" מהחלק הסדיר והמקצועי. אימון כזה כנראה יצטרך לכלול פחות או יותר את אותן אוכלוסיות שמגויסות היום. האם מסגרת זו צריכה להתבסס על גיוס חובה? לפי דעתי לא, אבל זה נושא לדיון נפרד ומורכב יותר.

    1. אליסה, עד שלא תהיי מילואימניק (מפקד טנק, אגב), יהיה קשה לך להבין כמה החלק של "סגירת אוגדות" הוא צורם, ביחוד עם העובדה שהיחס הוא מזלזל מאי פעם, ואין תגמול מהחברה שמחוץ לצבא. "מה, אתה עושה מילואים?" זה פתגם ששמעתי לא מעט, ובכלל, כל היחס למילואימניקים מבזה ברמות שקשה לי להסביר.
      התבססות על מערך שכזה לא אפשרית בלא שני דברים:
      א. שירות סדיר שדומה במשהו למערך המילואים. חייל לא יכול להשתמש במיטב האמצעים בטכנולוגיים בסדיר, ולאחר מכן להילחם עם סוס ועגלה במילואים. חייב להיות דמיון כלשהוא. (הלכתי אחורה כמה דורות של טנקים, מהסדיר למילואים- במצב של מלחמה רמת המקצועיות שלי אפסית לעומת הסדיר)
      ב. תגמול הולם. אין מה להרחיב. תגמול הולם.

  2. הייתי מזכיר שהתפרקות מחימוש מרצון (וושינגטון טריטי) היא זו שאיפשרה לגרמניה הנאצית לצבור יתרון ניכר בציוד תוך זמן כה קצר.

  3. ראייה לא נכונה כי מי שמפעיל את כלי הנשק, הטנקים והמטוסים הם בני-אדם, ואם הפערים החברתיים יהיו גבוהים מדי, לא יהיו מספיק אנשים מיומנים שיילחמו, שיפעילו מערכות נשק מתקדמות וכן גם שימציאו פטנטים והמצאות שיצמיחו את כלכלת ישראל. החוכמה היא איזון בין האספקטים השונים, ולא ראייה חד-מימדית, וכמו שאמר הרמב"ם – הליכה בשביל הזהב.

    1. אתה צודק שצריכים כוח אדם איכותי שיפעיל את כלי הנשק, אך האיכות של החייילים לא קשורה לפערים החברתיים, אלא לרמה הכוללת של החברה. ככל שהרמה הכוללת של החברה, שבאה לידי ביטוי במצויינות אקדמית, צמיחה כלכלית וכדומה, תהיה גבוהה יותר כך איכות החיילים תהיה טובה יותר. אם יהיו פערים נמוכים ורמה נמוכה זה לא יועיל לאיש.

    2. עקיבא, כל הכבוד על תשובתך ליאק ועל הסבלנות.
      כשאני קורא או שומע אדם אומר "פערים חברתיים", אני פשוט נכבה. זה כל כך מאכזב לשמוע את הביטוי הזה ששמאלנים מטילים אליהם את כל יהבם, בלי להבין מה זה אומר ולמה.
      במילים אחרות, הם מדברים בסיסמאות מה שמוביל לדמגוגיה.

    3. אני חושב שיש קשר בין רמה חברתית-כלכלית לבין יכולות איכות של החיילים, ולראייה מעט חיילים מרמות חברתיות-כלכליות נמוכות מגיעים ליחידות המחשבים והמודיעין (ומשם למגזר ההייטק בישראל), רוב החיילים שמגיעים לשם הם ממשפחות בעשירונים הגבוהים. אם הפערים יהיו גבוהים מדי, לצה"ל יהיו חסרים חיילים ברמה גבוהה. הרמת הכוללת של חברה נמדדת על-ידי ממוצע וסטיית התקן, סטיית תקן גבוהה או פיזור גבוה של היכולות והאיכויות, עשויה לגרום למחסור בכוח אדם איכותי.
      לכן יש לדאוג לאיזון בין כל האספקטים, ולא להזניח אספקט אחד.

    4. כמו שאמרתי, יש קשר בין הרמה של החיילים לבין איכות הפעולה
      שלהם, אבל מה זה קשור לפערים, לממוצעים ולסטיות-תקן?
      ננניח לרגע שכל החיילים הישראלים נעים בין 6-10 באיזה מדד איכות מטופש שהמציאו בפקולטות למדעי החברה, וכי כל חיילי האויב נעים בין 3-4 באותו מדד: ברור שחיילינו יהיו מוצלחים יותר מחיילי האויב.
      הנקודה היא כזו: שיפור של המצטיינים והגדלת הפערים לא גורם לירידה אבסולוטית במצבם של אלו שבתחתית, אלא להיפך: גם הם משתפרים, רק לאט יותר ובצורה שונה. כך שמבחינה אבסולוטית המצב הכולל יותר טוב, אפילו שהפערים גדלו.
      וכמו שאמר המשורר: לעזאזל מדד ג'יני

    5. דיברת על הרמה הכוללת של החברה. נניח שבכל שנה יש 100 נערים שמתגייסים, היכולות של 10 מהם גבוהות מאוד מאוד מאוד, וכל יתר ה-90 בכלל לא מתאימים לשירות בצבא מתוחכם בגלל יכולות נמוכות מאוד מאוד. במצב כזה הממוצע הוא גבוה יחסית, אולם בגלל סטיית התקן ה"רמה הכוללת" ממש לא תעזור לנו לבנות צבא חזק שיוכל .
      לכבוש לדוגמה את סוריה או את סיני.
      בנוסף, גם לפי הדוגמה שלך, אם הפערים יהיו נמוכים יותר, נוכל להגדיל את הפער בין הצבא שלנו לבין האויב, אז למה לא?
      בנוסף, התפישה שלך שיש תחלופה בין צמיחה לשוויון לא בטוח שהיא נכונה. להיפך, יש נתונים שמראים שבכל פעם שהפער בין עשירים לעניים היה גבוה מדי, הצמיחה נעצרה בחריקת בלמים ובדרך כלל במשבר כלכלי שהקטין את התוצר בצורה חדה. כי כלכלה צומחת צריכה היצע של עובדים מיומנים ומוכשרים מצד אחד, ובדרך כלל גם שוק מקומי חזק שיקנה חלק מהתוצרת של הכלכלה. לכן צמיחה שמביאה לאורך זמן להגדלת פערים באופן קיצוני, אינה בת-קיימא ובסופו של דבר תביא דווקא לתוצאה הפוכה מזו שאתה מייחל לה.
      שוב אני מזכיר את הרמב"ם שדגך בדרך הביניים,.

  4. האם יש קשר בין דיוויזיות של שריון לבין הצרכים הצבאיים של המדינה?
    האם השקעה (מאוד לא יעילה כמובן) של מליארדים במרכבה סימן שלוש, ואחר כך סימן ארבע (תוך העלאה רטרואקטיבית של המחיר הממוצע של כל טנק מדור 3) ושל מיגון אקטיבי, הם מה שיאפשרו לצה"ל לנצח את החמאס או את חיזבאלה או את מתקני הגרעין באיראן? על הקרקע כמובן.
    התשובה המובהקת היא לא רבתי!!!
    הצבא מבין את זה. כל הצבאות המערביים מבינים את זה. לא ראית אלפי טנקים באפגניסטאן או בעיראק. למה? מפני שזה לא המלחמה שנלחמים.
    ורק נציגי הקיפאון המחשבתי, אנשים שתקועים ב1980 מבחינה צבאית, דורשים לשמר את הייתרון היחסי והכמותי בשריון וביחידות המתמרנות.
    הרמטכ"ל בני גנץ מקדם שינוי מבני גם ואולי בעיקר מפני שהוא מאמין שהשינוי הוא נדרש וחשוב כדי לעמוד במשימות השוטפות כמו גם משימות החירום.
    אני מאמין בשינוי. אולי זה קשור לפרספקטיבה הצבאית שיש לי כתותחן.

    1. השאלה היא מה הם הצרכים של הצבאיים של המדינה. כרגע התפיסה היא של שמירה בסיסית על הגבולות תוך סיכול איומי טרור. במקרה כזה אפשר להסתפק בטילים חכמים וכל מיני פעולות עם שמות מספרים של פוקו שיעשו את העבודה.
      אבל אם המטרה היא להגשים יעדים מדיניים ןלהשפיע על עיצוב הסביבה המדינית שלנו אזי יש צורך בכוחות מתמרנים מהסוג הישן.

    2. יתכן שאתה צודק לגבי השיריון, שהינו מרכיב משמעותי מידי ובוודאי שאתה צודק לגבי ההשקעה הבלתי סבירה בפיתוח וייצור המרכבה, אך אין בכך כדי לבטל לחלוטין את הצורך בשיריון.
      אם כבר מדברים על רק"מ, הכלי הנעדר ביותר הוא נגמ"ש ראוי שיאפשר תנועה מהירה וממוגנת של כוחות חי"ר. הכלי היחיד שנותן את המענה לתחום זה הוא הנמ"ר שההצטידות בו אמורה להיפגע בעקבות תכנית גנץ. אבל זאת רק טיפה בים.
      הסיפור הכאוב הוא זנילת התימרון והתמקדות כמעט מוחלטת באש מנגד. זוהי טעות לחשוב שבאמצעים טכנולוגיים ניתן להתגבר על כל בעיה. כוח מתמרן יעיל הוא דבר חשוב מאין כמותו, הוא זה שאמור לקצור את ההישגים לבסוף. לא כל דבר מסתכם בהרתעה ולא בכל אחד אפשר לפגוע. אין תחלוף לשימוש בשטח ולמרכיב התנועה בלחימה. מדובר בהמש התפיסה אשר זנחה את אופתיית ההכרעה הצבאית ומבקשת ליצור רק מאזן הרתעתי שעלול להיות רופף. מדינת ישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה.
      כתותחן אתה וודאי יודע שכם ל"חימוש טיפש", בעל כוח אש מאסיבי, יש משמעות אדירה כשהוא משרת כוח מתמרן. במקרה זה האש מסיעת להישג טקטי ממשי. אם מומתרת בלי תכלית היא בזבוז של כסף. שימוש בחימוש מדוייק הוא מוגבל, במיוחד משום שהוא תלוי מודיעין. גם למודיעין יש גבול. יתר על כן, גם אם זרקת על אדם הרבה אבדים, הוא נפגע וברח – הוא עתיד לשוב ולאיים עליך. ברגע שיצרת עימו מגע פיזי והשתמשת בכוח, הרי שכבר מדובר במצב אחר לחלוטין.
      גם אם נניח את השיריון בצד, צה"ל מזניח את מערך החי"ר והחת"ם כמו בעבר וכעת החליט לוותר לחלוטין על התימרון. אז כמו שאומרים "איחלתי לחייל הצלחה בהמשך דרכו".

    3. עקיבא – לא ברור לי איזה יעדים צבאיים אפשר למנות שמחייבת התחמשות נוספת בעודחמש מאות טנקי מרכבה סימן 4 פלוס פלוס ומאתיים תותחים משוכללים, ואלף נגמשים מעולים.
      "יעדים מדיניים"? אנחנו נמנעים מ"לעשות סדר" בסוריה או במצרים בגלל מחסור בטנקים? אנחנו נמנעים ממגע עם חמאס וחזבאללה בגלל מחסור בנגמ"שים?
      אם מלחמת לבנון השנייה ומבצע עמוד ענן הוכיחו משהו, הם הדגישו שוב שכוחות גמישים וניידים ברמה גבוהה עם יכולת טקטית ארוכת טווח עדיפים פי עשר על הטנק הטוב ביותר. (למרות שהטנקים לא היו גורם משמעותי בלחימה במלחמת לבנון השנייה נפגעו 52 טנקים והושמדו 5.)

    4. אף אחד לא דיבר על "לעשות סדר" אלא על לדאוג לאינטרסים שלנו. אני לא מכיר כוחות גמישים בעלי יכול טקטית רחוקת-טווח שיכולים לאיים על מישהו בכיבוש שטח.
      מה שאני מדבר עליו הוא להחזיק ביכולת משמעותית לכבוש שטח ולשלוט בו, יכולת שתאפשר לישראל עמדה חזקה ביותר בכל תהליך מדיני/צבאי שיתחולל באזור בשנים הבאות.
      לא בהכרח חייבים להפעיל את היכולת הזו, אבל עצם החזקתה ברמת כשירות גבוהה תיתן לישראל פוזיציה מדינית-פוליטית משמעותית ביותר.

  5. יוסי הסליחה איתך
    מלחמת לבנון השנייה הוכיחה את החשיבות של עוצבות שריון.
    הדבר שהיה חסר באופן נחרץ, לפי וינוגרד ולפי רוב הפרשנים הצבאיים השמרנים('מתקדמים' קצת שתקו כשהתזה שלהם התמוססה אחרי שלושת ימי ההפצצות הראשונים) הוא מענה לטיליי נ"ט.

    זה לא אופנתי לטעון שצריך שריון, אבל דווקא מול הגרילה של החליזבאללה, השריון היה לא רק נדרש אלא הוא הוא מה שהיה מאפשר הכרעה.
    חשוב על שתי עוצבות שריון חמושות במרכבה סימן 4 ומעיל רוח, חשוב לו רק היו דאז אמצעים להתמודד עם הקורנט והפגוט הלבנוני?

    מצד שני אצלנו חלק מהמומחים החליטו שאם לא הצלחנו להשמיד מהאוויר ובפעולות מצומצמות נפעל בטילים ארוכי טווח וסיירות.

    לא לומדים מטעויות העבר – נידונים לחזור אליהן ועליהן בעתיד
    צה"ל – תמיד מלחמה אחת אחורה.

    1. טל,
      אני איתך, אבל בינינו, זה מצב זמני בלבד.
      טנקים יהיו בגדר אנכרנוניזם בעוד זמן קצר מאוד. ההשקעות היום צריכות להיעשות בפיתוח אמצעים נשלטים מרחוק, רובוטים זולים שאין צורך למגן עד הצוואר אלא רק מיגון סביר ולשלוח כמויות גדולות שלהם ויהרסו כמה שיהרסו. אלה שישרדו ישלימו את המשימה.
      גם בקרקע וגם באוויר, הפיתוחים האמריקאים שקיימים כבר היום מציגים יכולות תמרון מרשימות- בעתיד זה כבר ישתכלל כמו שצריך.

      המשחק של אנדר היה אחלה ספר שתיאר בצורה לא רעה את מה שיכול לקרות.

  6. זה מצחיק כי אמרת רה ארגון מחדש

    ואני מתנצל בשם הפרעות הקשב שלי שאני לא מתייחס לעצם הענין