חינוך ממלכתי: אפשר גם אחרת

אינספור רפורמות נוסו במערכת החינוך אך הביצועים נותרו עגומים למדי. מה שחסר למערכת הוא לא רפורמה טובה, אלא מוטיבציה בסיסית לשינויים.

למרות שבשנים האחרונות נוסו אינספור רפורמות ומהפכות במערכת החינוך, הביצועים נותרו עגומים למדי • הסיבה לכך פשוטה: מה שחסר למערכת הוא לא רפורמה טובה, אלא מוטיבציה בסיסית לשינויים • ברבות ממדינות העולם מונהגות שיטות אחרות, המייצרות תמריצי הצלחה והצטיינות של המערכת, כל זאת במימון ממלכתי ולמרות שליטת מוגבלת של מדינה • העניים, אם שאלתם, דווקא מרוויחים בענק

אחרי הכל, לא כולם שווים. מבחן באפגניסטן, צילום: russavia, ויקימדיה

עם פתיחת שנת הלימודים, נראה כי ישנה הסכמה שמערכת החינוך בישראל נמצאת במשבר עמוק: ציוני התלמידים נמוכים, האלימות בבתי הספר גואה והמורים מאיימים שוב לשבות לאחר החגים. ניסיונותיו (המשונים, יש לומר) של שר החינוך לתקן את המצב נתקלים בביקורת עזה, והמערכת כולה שקועה בדכדוך עמוק.

אולם, על-אף שכל העוסקים בעניין הם אנשי חינוך בעלי ניסיון עשיר, נדמה שכולם מתווכחים על הטפל ולא על העיקר: לבתי הספר ולמערכת החינוך אין סיבה אמתית לשנות את המצב הקיים. מה שחסר למערכת הוא לא רפורמה טובה שתשפר את המצב, אלא מוטיבציה בסיסית לעשות כן.

פיל בחדר המורים

הסיבה למצב ברורה. מדובר במערכת בעלת כוח רב, הנעדרת (כמעט) תמריצי-הצלחה: תקציב מערכת החינוך הוא השני בגודלו לאחר תקציב הביטחון, כוחם של המורים המאורגנים מאפשר להם להעלות מפעם לפעם את שכרם, ולמרות שאחוז הזכאים לתעודת בגרות עדיין נמוך מאוד – פחות מחצי מהתלמידים המסיימים תיכון יוצאים עם תעודה בידיהם – אין לכך כל השלכה על המערכת.

בדרך כלל בוחרות הממשלות בפתרון הקל של הזרמת עוד ועוד כספים למערכת בתקווה לשיפור, שיבוא כתוצאה מההשקעה כספית. במשך השנים הונהגו רפורמות שונות שכללו את הגדלת תקציב החינוך והגדלת שעות הלימוד, אך התוצאות המקוות לא הושגו: בהשוואה בינלאומית, שיעור ההוצאה על החינוך מתוך כלל התוצר בישראל, עומד על כ-8%, גבוה יותר מממוצע מדינות ה-OECD העומד על כ-6% בלבד. למרות זאת, הביצועים בישראל ממשיכים להיות נמוכים ביחס לרוב מדינות הארגון.

הסיבה לחוסר הצלחת הרפורמות טמונה בכך שהן לא נוגעות בשורש הבעיה. הבעיה האמיתית איננה מחסור בכסף – הוספת תקציבים לעיתים רק מנפחת את המערכת והופכת אותה למסורבלת עוד יותר –  אלא חוסר יכולתה או רצונה של המערכת להשתפר. כדי שמערכת החינוך הישראלית תשתנה, היא זקוקה לא רק למשאבים, אלא בעיקר לתמריץ שיגרום לה לרצות להשתנות.

מדברים על עוד רפורמה מיותרת. שר החינוך פירון וראש-הממשלה נתניהו, צילום: יוסי אלוני פלאש90

די לוותק

מדינות רבות התמודדו עם סטגנציה במערכת החינוך, והפתרונות שנקטו מגוונים למדי. אחד הפתרונות המעניינים והמוצלחים ביותר הוא מעבר מתגמול על-פי ותק לתגמול על-פי ביצועים. הרציונל לכך הוא פשוט: למורה ותיק אין סיבה להתאמץ יתר על המידה. הקביעות שומרת עליו מפיטורין ומשכורתו גדלה עם השנים, בלי קשר לביצועיו כמורה. במערכת מונחית-ותק, דווקא המורה הצעיר חדור המוטיבציה יהיה הראשון שיפוטר ושכרו תמיד יהיה נמוך יותר.

לעומת זאת, שיטת התגמול על סמך ביצוע (Merit pay) מתגמלת את המורים לפי ביצועיהם בלבד, בלי קשר ישיר למספר שנותיהם במערכת, ומספקת תמריץ חזק להצטיינות. השיטה נהוגה בכמה מדינות בארצות-הברית והובילה לשיפור משמעותי בהישגי התלמידים. בבית-הספר "בל" שבדרום-קרוליינה, למשל, עלו הציונים במתמטיקה ב-24%, ובאנגלית ב-14%, תוך חמש שנים בלבד מהפעלת התכנית; ובבית הספר "פורסט היל" שבלואיזיאנה עלו הציונים במתמטיקה ב-17% ובאנגלית ב-9% תוך שנתיים.

התוצאות הללו הן רק הדוגמאות הבולטות מבין מאות בתי-הספר שעברו את הרפורמה בשכר המורים, והיד עוד נטויה. הנשיא אובמה הצהיר מספר פעמים על תמיכתו ברעיון, אך נכון לעכשיו המערכת הפדרלית טרם אימצה את המודל באופן מלא.

שוברים שתיקה

שיטת התגמול על סמך ביצוע אינה הדרך היחידה לפתרון. דרך נוספת, שפותחה עוד במאה ה-19, היא שיטת השוברים (Vouchers). בשיטה זו, ההורים מקבלים שובר המכסה את שכר הלימוד, כך שבמקום שהמדינה תשלם ישירות לבתי הספר, ההורה מקבל את הזכות להחליט לאיזה בית ספר הוא רוצה לשלוח את ילדיו – פרטי או ציבורי, חילוני או דתי – ותשלום שכר הלימוד מתבצע באמצעות השובר.

השיטה משיגה שתי מטרות בבת אחת: היא מאפשרת להורים חופש רב בבחירת המוסד בו יתחנכו ילדיהם; וגם יוצרת תחרות בין בתי-הספר על רישום התלמידים, הגורמת לשיפור כולל של המערכת.

השיטה טובה במיוחד עבור ילדים עניים משכונות המצוקה, אשר שיטת הרישום האזורית משאירה אותם תקועים בבתי-ספר שכונתיים שמנציחים את העוני והבורות. עבור ילדים כאלה שיטת השוברים משמשת כלא פחות מכרטיס יציאה ממעגל העוני.

שומעים שזה עובד. ילדי בית-ספר אמריקניים, אילוסטרציה. צילום: Gulliver Schools, ויקימדיה

חומת ארגוני המורים

כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת תמך הכלכלן מילטון פרידמן בהפעלת שיטת השוברים במערכת החינוך האמריקנית, אולם רק בשנות ה-80 החלו כמה מדינות ומחוזות בארצות-הברית להשתמש בה. במקומות בהם השיטה נוסתה נרשמה הצלחה רבה, שהוכיחה את עצמה גם בציוני התלמידים.

למרות שבשנים אלו דחף הנשיא רייגן את המערכת הפוליטית לקבלת רפורמה מסוג זה, לא כל המדינות עברו לשוברים: היו אלו בעיקר מדינות שבראשן עמדו מושלים דמוקרטים, שנשענו פוליטית על ועדי העובדים, ובתוכם ארגוני המורים, אשר התנגדו למעבר. אחריו ניסה גם הנשיא בוש הבן לקדם את הרפומה, אך ללא הצלחה יתרה. מדינות מחוץ לארצות-הברית שעברו לשיטת השוברים הן צ'ילה ב-1982 ושוודיה ב-1992.

 במרבית המדינות שבהן הונהגו, נחלו הרפורמות הצלחה מרשימה. לפי מחקרים שנערכו במערכת החינוך של העיר ניו-יורק, הרפורמה הובילה לעלייה של 24% בשיעור הממשיכים ללימודים אקדמיים בקרב תלמידים אפרו-אמריקניים מאזורים עניים. בפלורידה, בתי-ספר באזורי מצוקה – שבעקבות הרפורמה מצאו את עצמם בתחרות מול בתי ספר אחרים – השתפרו בכ-9 נקודות במבחני המתמטיקה ובכ-10 נקודות במבחני האנגלית. ובשוודיה, הציונים במתמטיקה עלו בכ-5%, וממוצע הבגרויות עלה בכ-10%.

גם שביעות רצונם של ההורים מהמערכת השתפרה פלאים. מחקרים שנערכו בשוודיה, גילו כי אחוז ההורים שתומכים ברפורמה עולה ככל שהתכנית צוברת תאוצה. ממצא נוסף העלה כי ככל ככל שהזמן עובר, יותר ויותר הורים משתמשים בשוברים בכדי לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר פרטיים.

דרוש מנהיג חזק

הנשיא אובמה מתנגד, כמובן, לרפורמה שכזאת, עקב התנגדותם של ארגוני המורים התומכים פוליטית בו ובמפלגתו. אולם, נראה שחלקים במפלגתו של הנשיא מתחילים לראות את התועלת בשיטת השוברים. קולם של אלה, אמנם, כמעט ולא נשמע והם אינם במיינסטרים, אבל הם שם, מחכים לזמן המתאים ולמנהיג האמיץ שיבקש לקדם שינוי שכזה. גם בישראל צפויים ארגוני המורים להתנגד בכל עוזם לרפורמה בסגנון זה, דבר הממחיש אף יותר את הצורך הנואש לעשות כן.

מערכת החינוך בישראל זקוקה לפוליטיקאים אמיצים שמסוגלים לבצע מהלכים נועזים. ההורים וילדיהם זקוקים לחופש בחירה, המורים זקוקים להערכה על סמך ביצועיהם והמערכת זקוקה לביזור. ביום בו ייצאו מהלכים אלו לפועל, מערכת החינוך תהיה מקום טוב יותר לשלוח אליו את ילדינו.

אריאל ויטמן, סטודנט למדעי המדינה ותקשורת וחבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. אילו ח"כים בישראל תומכים בשיטת השוברים? האם יש עוד אחד מלבד פייגלין?

    1. יש שמועות שבנט יתמוך במהלך כזה בהיותו שר החינוך הבא

  2. יותר מידי שכל אין במאמר הזה

    לגבי שיטת השוברים
    שיטת השוברים נשמעת סבבה, אבל התוצאות שלה עלולות להביא ל"מסחור" מערכת החינוך ולמצב בו המערכת נותנת לתלמידים (ולהורים) את מה שהם רוצים, במקום את מה שהם צריכים. (ממש כמו ערוץ 2 שמשדר כמעט אך ורק חרא כי זה מה שהעם רוצה). זה יגרום זילות כללית במערכת ובתכנים שלה

    מה גם שבתי ספר חלשים ישארו חלשים מחוסר תקציב, כיוון שכל שנה יבואו אליהם פחות ופחות תלמידים ולא יהיה להם (לבתי הספר) את המשאבים להתפתח ולהשתפר

    בקשר לתגמול בהתאם לביצועים – זה פשוט יהפוך את המורים למרוכזי-מבחנים. המורים יתחילו ללמד בשיטת "הכנה לפסיכומטרי" בה הם יתרגלו אך ורק מבחנים וילמדו שיטות להשתפר במבחן. אם היום יש תחושה שבית הספר הוא מפעל לציונים ושלא משקיעים מספיק בערכים וחינוך, תארו לעצמכם מה יהיה המצב כאשר שכר המורה ייקבע על פי ציוני תלמידי במבחנים

    בקיצור, אין חשיבה פורצת דרך במאמר הזה. אין חשיבה לעומק ואין חשיבה על השלכות. מה שכן יש, זה כרגיל הסתכלות יבשה על ממוצעים והצעות שטחיות בלבד שאינן לוקחות בחשבון יותר ממשתנה אחד כל פעם, כאילו מדובר פה בבעיה של שחור-לבן

    1. המשפט הראשון שלך נוטף עריצות מבהילה. "המערכת נותנת לתלמידים (ולהורים) את מה שהם רוצים, במקום את מה שהם צריכים". איך היית מרגיש אם המדינה הייתה מכריחה אותך לאכול סלט במקום המבורגר? או לעשות ספורט במקום לראות סרט? או ללמוד אופטיקה במקום הנדסת חשמל? זוהי עריצות נוראה – למדינה אין זכות להחליט על חייך האישיים.

      ובדוואי שמי שאחראי על חינוך הילדים ורוצה הכי בטובתם – הם ההורים. ולא פקידים רמי מעלה. פקיד רם דרג אחד (או עשר או מאה או אלף), מקצועי ומצוין ככל שיהיה, אינו יודע מה הכי טוב לכל מיליוני ילדי ישראל, פשוט בגלל שיש הרבה ילדים, וילדים הם שונים, ובעלי צרכים שונים. במקום זאת הפקיד ידאג ל"ילד הממוצע". אבל ההורה בהחלט יודע, כי לו יש כמה ילדים בודדים. וסביר להניח שלא כולם "ממוצעים". ואם הוא לא יודע, חזקה עליו שהוא יתקן זאת וילמד, שכן מי אוהב את ילדיו יותר ממנו? לכן אין אופציה טובה יותר מכך שההורים יקבלו מה שהם רוצים. כי הם רוצים את טובת הילד שלהם. לא של השכן ולא של הפקיד. וחזקה עליהם יותר מכל פקיד, שהם יקפידו יותר, וידעו יותר על ילדיהם מפקיד שנמצא בממשלה הרחוקה. ואם חינוך הילד לא מתקדם, חזקה עליהם שהם ישקיעו את מירב המאמצים לשפר זאת. ובהיקש ישיר למה שאמרתי עד עכשיו – אם כל הורה יקבל את מה שהוא רוצה לחינוך ילדיו, כל הילדים יהיו עם החינוך הטוב ביותר.

      מנין הרעיון הסטליניסטי שאל להורים להתערב בחינוך ילדיהם, שכן המדינה יודעת הכי טוב?! פשוט מבחיל.

      נמשיך. מבחינה אמפירית, שיטת השוברים הוכיחה את עצמה. אין מחקר רציני אחד שטוען שהיא הובילה להרעה. לא בציונים, לא בשביעות רצון של ההורים, התלמידים, או המורים. כל הוויכוח המחקרי הוא עד כמה ההצלחה גדולה.

      בשבדיה אין זילות במערכת החינוך, יש לנו הרבה מאוד מה ללמוד מהם (שיטת השוברים).

      בשיטת השוברים בתי ספר גרועים יסגרו. זהו יתרון, לא חיסרון. בתי ספר טובים לעומת זאת – יפרחו ויגדלו. גם זהו יתרון.

      בפינלנד המורים צריכים תואר שני לפחות, והם נבחרים בקפדנות יתירה, ורק הטובים ביותר מתקבלים. אגב, בפינלנד אין כמעט רגולוציה מלמעלה. כל בית ספר הוא כמעט אוטונומי. כל מורה הוא כמעט אוטונומי. תסתכל מי ראשון בפיז"ה – תגלה שאלו הם הפינים. הפינים מסננים מורים כבר 40 שנה, לכן זה לא מפתיע שאצלם כמעט כל המורים טובים.

      אבל מה תעשה אצלנו, כשיש לך 200 אלף מורים בינוניים? אתה חייב ליצור תמריצים שיביאו את הטובים, ותמריצים שיגרמו לפחות טובים לעזוב.

      עוד משפט נורא – "מערכת החינוך לא משקיעה בערכים". אני מצטער, אבל ערכים של חילוני אינם ערכים של חרדי שהם אינם ערכים של מוסלמי. ההורים צריכים לקבוע את הערכים. לא מערכת החינוך. מערכת חינוך שקובעת ערכים – משמעה סט ערכים יחיד לכל ילד. או במילים לא מכובסות – שטיפת מוח לאומית, שבקלות יכולה להוביל לפאשיזם.

      ולגבי מבחנים – אין דבר רע במבחנים. לא קיימת דרך לוודא האם הילד הבין או לא, אלא באמצעות מבחן. יכולות להיות אינסוף מתכונות שונות למבחן, אבל אם רוצים לוודא ששיטת הלימוד יעילה – חייב להיות מבחן. ומבחן ללא ציון שווה ערך לאקדח ללא נוקר.

    2. שלום אמיר

      רציתי רק להוסיף עוד נקודה לתשובה שאמיר ש כתב לך.
      אם אתה חושב שנהייה אחרי ציונים ומבחנים היא מוטעית – תוכל לשלוח את ילדיך בעזרת הוואוצ'ר לבית ספר שאין בו מבחנים וציונים יחד עם עוד הורים שחושבים כמוך.
      כלומר גם לגבי טענה זו, שיטת השוברים היא יתרון ולא חסרון.
      הרי אתה הורה חכם שיודע יותר טוב מאחרים מה ילד צריך ללמוד (לא כמו "מה שההורים רוצים") ולכן תוכל בצורה מוכלת לבחור בית ספר מיטבי לילדיך

  3. לגבי ותק מורים – אסור לזלזל בנסיון. מורה עם נסיון שווה הרבה יותר ממורה עם פחות נסיון. זה לא אומר שצריך להמשיך בשיטה הנוכחית, אבל אם רוצים להביא לדיון אמיתי אסור לזלזל בנסיון, שהוא המרכיב החשוב ביותר בהצלחתו של מורה.

    לגבי מוטיבציה לשינוי, בוודאי שיש מוטיבציה לשינוי, המורים הם אנשים טובים שרוצים להצליח, רק שאין להם את היכולת לבצע שינויים אמיתיים. משרד החינוך עדיין שולט ביד רמה בתחומים רבים ולא מאפשר לבתי הספר ליזום ולשפר.

    מה שנדרש זה תחרות. גם אנשים נהדרים מקבלים מוטיבצית טורבו פתאומית כשהם פוגשים תחרות שעלולה לקחת את התלמידים מביה"ס . במקרים כאלו הם מוכנים להכניס שיטות חדשות, להענות לכל מיני דרישות של הורים ובכלל ליזום ולנסות. כרגע, עיקר עיסוקו של משרד החינוך הוא מלחמה בתחרות.

  4. !!!כתבה חכמה, נכונה ועניינית
    .חבל שגם שרואים הצלחה בחו"ל לא מיישמים את כל התכנית הנ"ל
    …כנראה שהוועדים חזקים מדי
    !ברכת שנה טובה

  5. הכתבה די פוגעת במטרה.
    בנערותי למדתי בתיכונים פרטיים אחד פה בארץ ואחר כך בארצות הברית. אני אמנם הייתי תמיד גרוע עם קשיי למידה אבל פה בארץ בתיכון היו לי מורים שברובם לא היו צעירים וכך הציונים שלי גם היו נמוכים יותר, גם מהסיבה שמורים מבוגרים הם עם הרבה פחות מוטיבציה והם חסרי סבלנות.
    בתיכון שלמדתי בארצות הברית צוות המורים הייתה הרבה יותר גדולה והמורים היו צעירים בהרבה מהמקבילים שלהם פה בארץ, כך שההשקעה שלהם בי ממש נראתה לעין והציונים שלי עלו בצורה דרסטית. מיותר לציין שכל המורים שלי בחו"ל היו בעלי תואר שני לפחות והיו גם כמה עם דוקטורט. חשוב לציין שוב פעם שהם היו תיכונים פרטיים ולא ציבוריים אבל כדאי ללמוד הרבה מבתי הספר הפרטיים

    1. סבבה, אני בעד – אם אתה רוצה לראות תוצאות עוד 40 שנה.

      הסיבה העיקרית להצלחתו של החינוך הפיני היא איכות המורים. והיא בעיקר נובעת מתנאי הקבלה הגבוהים במיוחד.

      אם תתחיל היום, ותעלה מיידית את תנאי הקבלה כך שרק הטובים ביותר יוכלו להיהפך למורים בישראל, תקבל כמות קטנה של מורים מצויינים כל שנה, במערכת בעלת 200 אלף מורים בינוניים.

  6. נתוני השיפור של שית השוברים לא מרשימים בלשון המעטה.
    ״בשוודיה, הציונים במתמטיקה עלו בכ-5%, וממוצע הבגרויות עלה בכ-10%.״
    זה לא נשמע טוב.

    צריך לזכור גם שממוצע אינו חציון ואינו מעיד על התפלגות הגרף כולו. לדוגמה: תארו לעצמכם עשרה תלמידים שקיבלו חמש מתוך עשר במתמטיקה. בעקבות שיטת השוברים, אחד מהם קיבל עשר, בעקבות זה שהשקיעו בו ורק בו, והשאר נותרו עם ציון חמש. התוצאה תהיה שיפור ממוצע של עשרה אחוז לכל עשרת התלמידים. מעניין נכון?

    לא, שיפור של 10 אחוז אינו מעיד על דבר.

    במדינה שלנו, שסובלת מהטרוגניות לאומית ותרבותית עצומה, כבר עכשיו ישנן אוכלוסיות שלא לומדות לימודי ליבה, ישנם האזרחים הערבים שלא מקבלים חינוך לאהבת המדינה אלא להפך ועוד. הענקת חופש נוסף רק תחריך את הבעיה.