מגדלור צדק שתום עין: בית-הדין לעבודה ממציא את הזכות להגנה מתחרות

החלטת בית־הדין לעבודה לכפות הידברות בין ועדי הנמלים לממשלה יוצרת תקדים חדש על חשבונכם: הזכות להגנה מתחרות.

לא זכות לתת שירות. נמל חיפה

לפני כחודש הודיע סגן נשיא בית־הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, על הקפאת המכרזים להקמת נמלי־הים הפרטיים באשדוד ובחיפה, כדי לאפשר להסתדרות ולממשלה לקיים "הידברות אינטנסיבית במכלול הסוגיות נשוא הסכסוך". בג"צ דחה את ערעורה של המדינה על הפסיקה, מה שהוביל גם לביטול ביקורן של קבוצות בנייה שהיו עשויות להתמודד במכרז לבניית הנמלים.

מפת האינטרסים כאן ברורה למדי: הממשלה מבקשת להקים נמלים חדשים שיתחרו בנמלים הקיימים, כדי להוריד את מחירי המוצרים המיובאים. ההסתדרות וועדי הנמלים, לעומתם, אינם מתנגדים להוספת נמלים חדשים. אדרבא ואדרבא – יוסיפו כאשר ירצו, כל עוד הנמלים ינוהלו על־ידי ועדי העובדים הקיימים. ידוע, כמובן, כי הנמלים מנוהלים על־ידי הוועדים ולא על־ידי הנהלתם, ולכן כל נמל חדש בשליטת הוועדים יהיה רק הרחבה של קרטל הנמלים.

פסיקת בית־הדין הארצי לעבודה – הממשיכה קו של פסיקות דומות, בנושא חברת החשמל – מצביעה על כשל בסיסי של בית־הדין בפירוש החוק ובהבנת סמכויותיו. פסיקה המנסה לאכוף "הידברות" בין הממשלה לוועדים משמעה כי לוועד עובדים יש זכות להכריע אם ניתן יהיה להתחרות בו, ובאילו תנאים יכולה להתקיים התחרות.

מונופול על קונספט

במישור העמוק יותר, מדובר ברעיון שערורייתי. עובדי הנמלים אמונים על אספקת שירות: טעינה ופריקה של אוניות. מפסיקת בית־הדין הארצי לעבודה משתמע כי אספקת השירות מעניקה לעובדים בעלות על רעיון השירות מסוג זה. כלומר, עובדי הנמלים הם מעין בעלי 'פטנט' על שירותי טעינה ופריקה מאניות, וכבעלי הפטנט יש להם זכות לקבוע תנאי רישוי על כל מי שמבקש לבצע שירותי טעינה ופריקה מאוניות.

הסכנה כאן אינה מיוחדת למגזר הממשלתי ויכולה לזלוג בקלות יתרה גם למגזר הפרטי. לדוגמה, נאמר כי באחת מרשתות השיווק יש ועד עובדים, המעניק לעובדים תנאי שכר או תנאי עבודה משופרים. התוצאה של תנאים משופרים כאלה היא, באופן טבעי, שעלות ההעסקה בו גבוהה יותר ורשת השיווק מפסידה כסף. פסיקת בית־הדין, אם תורחב למקומות אחרים, תאפשר לרשת השיווק ולוועד העובדים שלה לתבוע החלת אותם תנאי התחרות גם בשאר הרשתות בשוק. לפי הגיון פסיקותיו של בית־הדין הארצי לעבודה, התביעה גם תזכה לתמיכה מבית המשפט. כך, ועד העובדים ברשת שיווק אחת יוכל לשלוט בניהול עסקיהן של הרשתות האחרות וברמת ההתחרות ברשת השיווק.

הדוגמה אינה בדיונית והסכנה אינה תרגיל מחשבתי. בארצות־הברית מתנהל מאבק ער בנושא זה, כשנציגי איגודי עובדים ברשתות השיווק, בתמיכתם הכספית והארגונית של בעלי רשתות שיווק, מנסים להביא את עובדי "וול-מארט" להתאגד, כדי לגרום להעלאת מחירי מוצריה של הרשת, עמם מתקשות רשתות אחרות להתחרות. לא קשה לדמיין מצב דומה בישראל. לדוגמה, ניתן לנחש, בלי צורך בדמיון מפותח במיוחד, כי איגודי העובדים בבנקים ינסו להדביר כל מתחרה אפשרי בקרטל הבנקים באמצעות התביעה ליצור בו אותו מבנה שכר וקידום מסואב ובזבזני השורר בהם.

אם נרחיב את הטיעון בדבר 'פטנט' שיש לעובדים על סוגה של שירותים, נוכל להגיע לתוצאות הנשמעות אבסורדיות, אך עשויות להיות קבילות לפי עקרון החשיבה של בית־הדין הארצי לעבודה. לדוגמה, ניתן לטעון כי ייעול העבודה, מיכון, מוצרים חדשים או אפילו פתיחת עסקים חדשים הם התחרות בלתי הוגנת בעסקים קיימים ועלולים לפגוע בעובדים בהם. לא מדובר בסכנה תיאורטית, יטענו העסקים הוותיקים בבית המשפט, שהרי לכל ידוע כי עסקים חדשים ומצליחים מביאים לעתים מזומנות לסגירתם של עסקים קיימים ומצליחים פחות.

כי כן, פסיקה מטופשת שזרק פליטמן לבאר, גם חכמים יתקשו למשות. נותר רק לקוות כי המחוקק ייתן דעתו על השימוש המופרך שעושה בית־הדין לעבודה בסמכויותיו ויקצץ בהן קצוץ היטב.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. האם קראת את פסק הדין?
    אני לא קראתי אבל ממה שהבנתי זה לא שבית הדין אכף על הממשלה מו"מ אלא שהממשלה ביקשה מבית הדין לעצור את השביתה,ובית הדין עצר את השביתה במחיר מו"מ. לממשלה נשמרה הזכות לא לנהל מו"מ תוך שהיא תצטרך להתמודד עם השביתה בכוחות עצמה. כמו כן הממשלה יכולה לבקש מהכנסת לחוקק חוק האוסר שביתות כאלו. אם בית המשפט היה אוסר על השביתה ללא חיוב מו"מ (כאשר לפי המצב החוקי הנוכחי השביתה מותרת) דוקא אז היה פועל מחוץ לסמכותו.
    אז: אם הממשלה אמנם יכולה לא לנהל מו"מ, ויכולה לחוקק חוק האוסר שביתות כאלו, ומוסכם שלא תפקידו של בית הדין לשנות את מה שנהוג -זה נראה יותר כמו ממשלה שבורחת מאחריות ולא מצב של בית דין אקטיבי.

    1. בית הדין לעבודה אמור היה להידרש לסוגיה: האם השביתה היא חוקית או לא.

      במצבים בהם השביתה חוקית או שאולי יש ספק לגבי חוקיותה, או אז יכול בית הדין לעשות פשרה בשביל למנוע את השביתה.

      העניין הוא שהשביתה הזו היא פשוט וחלק לא חוקית – המדינה אינה עושה דבר להרעת תנאיהם של עובדי הנמלים, היא פשוט מאפשרת תחרות עם עוד חברות. אין שום סיבה שבעולם שתינתן לעובדים הזכות לשבות כמחאה על דבר שכזה.

      כך שבית הדין לא היה צריך להציע פשרה, הוא פשוט היה צריך להגיד: השביתה לא חוקית, תחזרו לעבודה. וזהו.

  2. הממשלה רוצה ליצור תחרות שתפגע ביכולת עובדי הנמלים לקבל שכר גבוה. יש איזה חוק חד משמעי שאוסר על שביתה בתנאים כאלה? יתכן שאתה רוצה שבית הדין לעבודה יפרש את החוק כך ששביתות כאלו תהיינה לא חוקיות, אבל זה לא תפקידו של בית הדין לשנות את יחסי העבודה בישראל. תתכבד הממשלה ותחוקק חוקים מתאימים.

    הפרשנות שלי היא שיש כאן עסק עם פוליטיקאים שלא באמת רוצים לשנות את יחסי העבודה עם ההסתדרות, אבל מבקשים לצבור אהדה בציבור. השיטה: להגיד מה שצריך מתוך הנחה שבית הדין כבר יוציא להם את הערמונים מהאש. אני מתכוון בעיקר לכץ ונתניהו. לפיד סתם אידיוט חסר מושג.