השידור הציבורי: לא שלך ולא בשבילך

רשות השידור נוחלת כשלון צורב במימוש כמעט כל יעדיה. מדוע, אם-כן, שלא תסגר?

רשות השידור נוחלת כשלון צורב במימוש כמעט כל יעדיה: הרייטינג זוחל, ההוצאות עצומות וגם בכל הנוגע ל"איכות", קשה למצוא בה משהו מיוחד • האם לא הגיע הזמן פשוט לסגור אותה?

נלחמים על המשך הזרמת המימון הציבורי. הפגנת עובדי רשות השידור, צילום: אביר סולטן פלאש90

לולא היה זה על חשבוננו, זה גם היה מצחיק. ביום שני שעבר הודיע שר התקשורת, גלעד ארדן, על הקמת ועדה נוספת שתדון בדרכים להבראת רשות השידור. זהו עוד שלב במערכה ארוכה ומתישה שהרשות מעבירה את המדינה בניסיונה להתמודד עם הבזבזנות והשחיתות הקיימות בתוכה. ניתן היה להתייחס אל הסוגיה בסלחנות מה, לוּ רשות השידור היתה גוף התקשורת הפופולרי והנצפה ביותר בארץ. דא-עקא, מאחר שקהל הצופים של הרשות כמעט שאינו מצוי, היא מתקיימת, למעשה, באמצעות נטילת כספי ציבור ללא הצדקה כלכלית. כדי לסבר את האוזן, תקציב הרשות נאמד בכמיליארד שקלים בשנה, ועובדיה מתוגמלים בסכומי עתק. כל זאת לשם שמירה על הדינוזאור הנקרא "השידור הציבורי".

אינטרסים של עובדי ציבור

השר ארדן, שטען שישקול את כל הדרכים לטיפול בבעיה, נמנע מראש מלעסוק באפשרות של סגירת הרשות. בהודעתו על הקמת הוועדה, ארדן כתב כי "במדינת ישראל חייב להיות שידור ציבורי איכותי, שאינו תלוי בבעלי הון ובאינטרסנטים". כלומר, עוד לפני שהוועדה התכנסה, החליט השר שרשות השידור חייבת להתקיים מכספי המסים שלנו. מדוע קובע ארדן שחייבים רשות שידור ציבורית? וכי אין ברשות השידור בעלי אינטרסים? ודאי שיש. למשל, ועדי העובדים והעובדים הבכירים, החולבים את כספי האגרה של האזרח הקטן באמצעות חריגות שכר ובזבזנות מחרידה:

כך למשל, מגישת תכנית הדגל של הערוץ, מירב מילר, מוציאה על חשבוננו כעשרת אלפים שקלים בחודש על נסיעות מונית. עובדי הרשות נהנים מעשרות שעות כוננות שבהן הם מקבלים שכר מלא בלא שיעבדו בפועל, בעוד שלפי התקנות מותרות רק שש שעות כוננות חודשיות לעובד. סמנכ"לים ברשות מקבלים מדי יום לא פחות משש שעות כוננות! וכל זה על חשבוננו. ואם לא די בכך, השכר הממוצע ברשות הוא כ-18 אלף ש"ח, שכר חודשי של "פרשן" הוא כ-52 אלף ש"ח, ואף "מנהל אחזקה" מרוויח שכר טוב של כמעט 44 אלף ש"ח.

אז האם רק לבעלי הון יש מונופול על האינטרסנטיות כפי שהשר ארדן רומז, או שמא גם לעובדי ציבור? נדמה שלעובדי רשות השידור דווקא יש הרבה מה להפסיד אם תיסגר הרשות. משכורות העתק, המעמד וכמובן החופשות המפנקות על חשבוננו לא יהיו שם במקרה של סגירת הרשות. בדיוק כמו שוועדי העובדים של הנמלים נלחמים כנגד כוונות הממשלה לפתוח נמלים חדשים ופרטיים, גם עובדי הרשות אינם מוכנים שיסגרו להם את הבסטה.

גוף מיושן שעבר זמנו. בנין הנהלת רשות השידור בירושלים. צילום: Zivya, ויקימדיה

משטרת המחשבות

נדמה שלתומכים בהישארות הרשות יש טענה אחת ויחידה לטובתה, והיא שבערוצים המסחריים התוכן הוא "ירוד" או "נמוך", ואילו בערוצי רשות השידור התוכן הוא "איכותי".  בבסיסה, טענה זו היא אותה טענה שמביאה את הממשלה להעביר תקנות וחוקים המגבילים את חירות האזרח. המחשבה ש"הנבחרים" שם למעלה יודעים יותר טוב מאתנו מה טוב עבורנו, היא גישה פטרנליסטית שאין לה מקום במדינת ישראל. כל התנהלות שבה מישהו מחליט עבור מישהו אחר מה איכותי עבורו, פסולה מוסרית ונועדה גם לכישלון כלכלי.

אותו דפוס חשיבה פטרוני הוביל את קברניטי המדינה בשנותיה הראשונות; כאשר לכל העולם הייתה טלוויזיה לישראל לא היה אפילו ערוץ אחד, בגלל התעקשות "חינוכית" של הממשלה. כאשר לכל העולם היתה טלוויזיה ששידרה בצבע, לישראל היו רק טלוויזיות שחור-לבן. מיותר לציין שבאותה תקופה הטלוויזיות הפיראטיות פרחו, ושליטת המדינה על צריכת התרבות של אזרחיה כשלה. כל האנרגיות והכספים שהושקעו באכיפה ובקביעת הכללים, הוצאו לשווא. כך גם בסוגיה שלנו: לערוץ הראשון רייטינג נמוך בהרבה משל מתחריו, ורק משחקי הספורט שהוא משדר מצליחים בקושי להיכנס למקום מכובד בטבלת הרייטינג. מאחר שאין ביקוש לתוכניות ה"איכותיות" של הערוץ, קשה שלא לראות בהנשמתו המלאכותית על-ידי כספי המסים ככפייה.

הפתרון אפוא לבעיית רשות השידור הוא אחד: סגירתה. אין מקום במדינה מתוקנת לגוף ממלכתי אשר גם אינו מכניס כספים לקופת המדינה, גם מוּנע מאינטרסים פוליטיים של ממשלות ישראל לדורותיהן, וגם מתקיים על-ידי גביית מס רגרסיבי שפוגע יותר מכל בעניים שבתוכנו.

אריאל ויטמן, סטודנט למדע המדינה ותקשורת וחבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. התקשורת איבדה אמינותה מזה זמן רב. הערוץ הראשון גובה בתרוץ שלא להיות נגוע במסחריות ורדידיות אבל מתפרנס מצויין מפרסומות במכבסת מילים של משדרי חסות. הפרומו לאומנים על כל סודיהם והראיונות עימם לקידות מרכולם, נערכים בתשלום. אומן חסר אמצעים לא יגיע לחשיפה, להוציא יחידים שהתקשורת משתמשת בהם כעלי תאנה כדי לבלום ביקורת על ראיונות בתשלום. הרבה כתבות שנראות תמימות מהוות פרסומת סמוייה! לעולם לא יעשו כתבות תחקיר על הפיס והלוטו כדי לא להפסיד את תקציבי הפרסום שתעשיית ההימורים הרשמית מעבירה לתקשורת , ולא בכדי. חלק ניכר מהאייטמים מתואם עם משרדי יחסי ציבור, מפרסמים או בגין לחצים פוליטיים. מאז שהערוץ הראשון שלא התייעל תלוי בכספי הממשלה הוא מתחנף לפוליטיקאים ברוב המקרים ונמנע מביקורת נוקבת בתחום. אין כתבות תחקיר יקרות, רק צהובנות זולה העובדת על רגשות ולא על השכל. מכון גאלופ פירסם תוצאות של מחקר שישי מרומות שהעתונות אף יותר מושחתת מהפוליטיקה.

  2. התיקשורת כבר מזמן הפכו מ"כלב השמירה של הדמוראטיה" לסתם כלבים שנובחים לכל עבר עבור עצם או טובת הנאה אחרת

  3. נכון, רשות השידור היא אנאכרוניסטית, יש בה הסדרים הסטוריים שאף אחד לא יודע מהיכן הגיעו. יש שם זלזול בכספי ציבור, ויש עוד לא מעט רעות חולות.
    ועדיין…
    אם היום אומרים לי שמבטלים את כל הערוצים הישראלים – 1,2,10, ומשאירים אחד. זה הערוץ.
    יש בו תכנים מכל הגוונים (למעט ריאליטי), לכל הגילאים, יש הפקות מקור, יש סדרות מחו"ל, יש חדשות, יש נסיון, יש גם כבוד לנסיון מקצועי, ולוותק.
    יש מקום לשפר, יש צורך ברפורמה, ש צורך בבקרה, שאגב היתה צריכה להיות עד היום.
    רק מה,
    בגלל אזלת יד האכיפה והפיקוח על שימוש בכספי ציבור, רוצים לשפוך את התינוק עם המים ולסגור את הרשות.
    זה פשוט לא רציני.

  4. משה, לצה לחשוב שלילי? למה לבחור בביטול ערוצים?
    מי אנחנו שנבטל? להפך לפתוח עוד ועוד באופן חופשי.
    אבל לא על חשבון מישהו אחר. לא דרך הממשלה.

  5. אין כמו ערוץ 11 – זה הערוץ היחיד בו יש דיונים מעמיקים, סרטים טובים, משחקי ספורט חשובים ועוד…ועוד…
    נכון שאין הרבה אנשים רציניים במדינתנו ורובם הולכים על תוכניות הזבל של ערוצי 22 ו-10.
    אסור לסגור את ערוץ 11 בטלביזיה – אם עדיין קיים רוץ 1 ברדיו – אותו ניתן לסגור.
    תשלום האגרה לאחזקת ערוץ אובייקטיבי מוצדק ביותר – כל בעל טלביזיה צריך לשלם אותו, אך בהחלט ניתן לבטל את התשלום על רדיו ובמיוחד על רדיו במכונית. זה כסף שלא הולך לערוץ 1 אלא למטרות אחרות.
    גיורא