ידה הארוכה של איראן: טרור שיעי חוצה גבולות

לא רק גרעין: מזה שנים שאיראן מפעילה רשת ארגוני טרור שיעית רחבה, הפועלת לקידום האינטרסים של האייתוללות • רשת זו הוקמה עוד בשנות השבעים של המאה העשרים, כחלק ממדיניות החוץ של האייתוללה ח'ומייני להפצת המהפיכה האסלאמית • בימים אלה החתרנות האיראנית בולטת במיוחד על רקע האירועים בסוריה, המהווה עבורה נכס אסטרטגי, שם זוכה משטרו של אסד לתמיכתה במישור הצבאי, המדיני והכלכלי • הטרור שמאחורי מסך החיוכים של רוחאני

לאחרונה פורסם כי אנשי 'משמרות המהפכה' האיראנים מאמנים אלפי שיעים מן העולם הערבי, לקראת שיגורם לסוריה להגן על משטרו של בשאר אל-אסד. אימונים אלו, שמשתתפים בהם בעיקר שיעים מסעודיה ומתימן, נערכים בבסיס אמיר אל-מואמינין השוכן ליד טהראן. במסגרת הכשרה זו, הכוללת אימוני לחימה בשטח בנוי והרצאות מפי אנשי-דת איראנים, נאמר למתנדבים כי בסוריה עומד להתחולל סיפור גבורה שיעי ושאם הם ימותו בה הם יהפכו לשאהידים ברמה הנעלה ביותר. דיווחים אלו מפריכים את הטענות האיראניות, כי מקור המהומות בסוריה הוא גורמים זרים, כגון "טרוריסטים" המקושרים לאל-קאעידה.

היסטוריה של חתרנות

אין זו הפעם הראשונה שמשטר האייתוללות מנצל את פריסתן העולמית של הקהילות השיעיות, בכדי לקדם את רשת הטרור הטרנס-לאומית שלו. ארגוני טרור שיעים שונים פעלו ופועלים בחסות האייתוללות עוד מלפני המהפכה של שנת 1979, עת כינונו של המשטר האסלאמי באיראן. חסידיו של ח'ומייני החלו להקימן עוד בשנות ה-70 בשלב בו פעלה תנועת המהפכה האיראנית בסוריה, בלבנון, ובמפרץ הפרסי, ויצרו תלכיד על-מדינתי, בו חברו ריאקציונרים שיעים ממדינות שונות סביב רעיון או אידיאל משותף.

זהו תוצר ישיר של מפעל ייצוא המהפכה האסלאמית, עליו שקד במינונים שונים המשטר האיראני מאז כינונו, שנקבעו בהתאם למדיניות החוץ שהתווה האייתוללה רוחאללה ח'ומייני ואותו המשיכו עלי ח'אמנהאי, ונשיאי איראן הבאים. מדיניות זו נמשכה לאורך שנות ה-80 באמצעות 'המשרד לסיוע לתנועות שחרור בעולם האסלאם', שבראשותו עמדו מחמד מנתט'רי ומקורבו מהדי האשמי. במסגרת פעילותו הענפה של משרד זה, שפעל במסגרת 'משמרות המהפכה', הובאו לאיראן שיעים רבים ממדינות המפרץ הפרסי, מאפגניסטן ומדינות נוספות, ועברו הכשרה צבאית לטובת ביצוע פיגועים במדינות מוצאם.

במקביל ללחימה נגד עיראק (1988-1980) פעל גם 'גיס בדר' ("ספאה-י בדר"), השלוחה הצבאית של המועצה העליונה למהפכה האסלאמית בעיראק. סביב גיס זה ניסה המשטר האיראני לאגד את האופוזיציה השיעית העיראקית, כדי לסייע בלחימה ולהקים בעיראק משטר אסלאמי-שיעי לאחר הניצחון הצפוי. ארגון טרור שיעי בולט נוסף, המוכר יותר לקורא הישראלי, הוא ארגון חזבאללה הלבנוני, שהוקם ב-1982 בסיוע משמעותי מצד עלי-אכבר מוחשתמי-פור, ואייתוללה מוחמד חסן אח'תרי, שגרירי איראן בסוריה בראשית שנות ה-80, הנחשבים לאבות המייסדים של חזבאללה.

רשת הטרור השיעית הטרנס-לאומית בלטה בשנות ה-80 וה-90 גם בבחריין, בסעודיה ובכווית: בשנת 1981 ביקשה 'החזית האסלאמית לשחרור בחריין', ארגון שיעי פרו-איראני, לבצע הפיכה בבחריין (ונכשלה), בסיועו ובניצוחו של נציג ח'ומייני במדינה האדי מדרסי, שאף גורש ממנה בשל תפקידו הבכיר בניסיון ההפיכה. בסעודיה, לטענת האמריקנים, ביצע ארגון חזבאללה חג'אז – שלהקמתו סייעה איראן ב-1987 – פיגוע בבסיס אמריקני בעיר ח'ובאר, בו נהרגו 19 חיילים. בכווית, בשנת 1985 עמדו איראן וחזבאללה הלבנוני מאחורי ניסיון התנקשות בחייו של אמיר כווית, שיח' ג'אבר אל-אחמד אל-סבאח, באמצעות מכונית תופת בה נהג מתאבד שיעי. גם ח'ומייני עצמו קרא בגלוי לקבוצת שיעים עיראקים שנפגשה עמו בטהראן ב-1979, לפתוח בהתקוממות רבתי נגד משטר הבעת' בעיראק, תוך שהוא מבטיח שטהראן תספק להם את כל הדרוש כדי שהמרידה תצליח.

בכירי איראן מרבים להצהיר שהמשטר האסלאמי מעולם לא פלש לתחומיה של מדינה אחרת ולא יזם מלחמה נגד מדינה כלשהי, אולם הרשת האינטנסיבית שטוותה טהראן מצביעה בוודאות על מדיניותה החתרנית של איראן.

סוריה – נכס אסטרטגי

הצהרות רבות של בכירים דתיים ופוליטיים באיראן מלמדות על חשיבותה של סוריה למשטר כנכס אסטרטגי. הללו מרבים להצביע על חשיבותה הגאו-אסטרטגית, ועל היותה "חולית הזהב" בציר ההתנגדות (טהראן-בגדאד-דמשק-בירות). כך למשל, בפברואר 2013 הצהיר מהדי טאא'ב, ראש צוות החשיבה 'עמאר' המייעץ למנהיג ח'אמנהאי, שסוריה חשובה לאיראן אף יותר מאשר המחוז האסטרטגי ח'וזיסטאן (שבדרום איראן). אמירה זו חריגה ובולטת מכיוון שאזור זה עשיר במשאבי אנרגיה ובעיקר בנפט, ומיושב ברובו על ידי הערבים האהוואזים. הצהרתו של טאא'ב נגעה בנקודה רגישה בדמות מאבק מתמשך של המשטר נגד גורמי אופוזיציה בדלנים, השואפים להשיב את העצמאות למחוז ח'וזיסטאן, וגררה ביקורת אף מקרב חוגי המשטר ונאמני ח'אמנהאי.

התבטאויות אלו שופכת אור על המאבק המתחולל בשנים האחרונות באזורנו – בין מדינות הגוש הסוני (סעודיה, ירדן, מצרים) לבין מה שנתפש בעיניהן כאיומו של "הסהר השיעי" (איראן, עיראק, סוריה, לבנון), מונח אותו טבע עבדאללה מלך ירדן ב-2004. ואכן, המדינות הסוניות רואות במחאה בסוריה הזדמנות פז להפיל את משטרו של אסד ובכך לפגוע באופן קשה באיראן, ובמעמדה ובהשפעתה האזורית. באורח זה יש להבין את הסיוע המזוין שמגישות מדינות אלו, ובראשן סעודיה וקטאר, לחוגי המורדים. בכירים איראנים מעלים אומנם על נס את חשיבות סוריה בהקשר המאבק נגד ישראל, אך נראה שחשיבותה האמיתית נשקפת מעצם היותה גשר לאינטרסים האיראנים בלבנון: חזבאללה והנגישות לים-התיכון.

בהתאם לכך, מאז פרוץ המחאה העממית בסוריה במרץ 2011, מגישה איראן סיוע מקיף למשטרו של אסד, הכולל שלושה ממדים עיקריים. בתחום הצבאי, איראן שיגרה כוחות 'משמרות המהפכה' ובַּסִיג' בפיקודו של הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח אל-קודס, המסייעים לדמשק לדכא את המרידה, זאת במסגרת ברית הגנה שנכרת בין איראן לסוריה ב-2007. כוח זה כלל גם לוחמים איראנים-ערבים ממחוז ח'וזיסטאן, במטרה להסוות את מוצאם האיראני. הכוח היה אמור לשים קץ למרד העממי בסוריה, אך התמשכות הקרבות זו השנה השלישית הדגישו את חוסר יעילותו. חוסר האפקטיביות של המהלך הובילה חוקרים כמו החוקר החשוב עלי אלפונה, למסקנה ש'משמרות המהפכה' והבסיג' לא היו מצליחים לדכא אפילו את המחאה שקמה באיראן בעקבות זיוף הבחירות לנשיאות ב-2009 אילו הייתה מזוינת.

למרות שראשי המערכת הפוליטית באיראן מכחישים בתוקף דיווחים לפיהם כוחות איראנית פועלים בסוריה, כלי התקשורת באיראן מדווחים מזה חודשים על הלוויותיהם של חיילי 'משמרות המהפכה' והבסיג' שנפלו בקרבות בסוריה. ח'אמנהאי הורה גם לחזבאללה להשתתף בקרבות בסוריה ולהגן על משטרו של אסד למרות מחיר הדמים הכרוך בכך והפגיעה הנגרמת בשל כך למעמדו של חזבאללה בלבנון בכלל, ובקהילה השיעית במדינה בפרט.

גם מבחינה דיפלומטית מסייעת טהראן באופן נמרץ לאסד, ומנסה לסכל כל יוזמה נגדו באו"ם בין באמצעות רוסיה, ובין על-ידי שכנוע מדינות אחרות. גולת הכותרת של הסיוע הדיפלומטי של איראן בתחום זה הוא הדגשתה שהמשבר בסוריה ייפתר רק באמצעות פתרון פוליטי. היא דוחפת לדיאלוג בין אסד למתנגדיו, זולת אלו האוחזים בנשק ומהווים להשקפתה "טרוריסטים", כארגוני אל-קאעידה השונים. בתחום הכלכלי מגישה טהראן לדמשק סיוע הנאמד בהיקף של מיליארדי דולרים, כדי שזו תוכל לשקם את כלכלתה המתמוטטת בגין המחאה ובגין החרם הערבי נגדה.

ערבון טרור

רשת הטרור השיעית הטרנס-לאומיות שהקימה איראן מעוררת רגישות בין-דתית, ותופסת מקום משמעותי ביחסים המורכבים של איראן עם המשטרים הסונים. טהראן כבר גילתה גמישות בנושא הזה בעבר, כאשר בעקבות עליית הרפורמיסטים לשלטון בבחירות 1997, כחלק מניסיונה להתקרב לסעודיה, הסכימה לפרק את הארגון השיעי חזבאללה חג'אז.

טהראן זקוקה כיום באופן משמעותי לארגוני השיעים ברחבי העולם, הן לצורך הסיוע הצבאי לאסד והן כדי להרתיע את המערב מלתקוף את אתרי הגרעין שלה. כך, למשל, בנובמבר 2011, באחת מנקודות השיא של משבר הגרעין מול המערב, הודיעה קבוצת שיעים מבחריין כי אנשיה הם חיילי ח'אמנהאי ונכונים להגן על איראן אם תותקף. לפיכך, למרות גישתו החדשה, לכאורה, של הנשיא החדש רוחאני, ספק אם יש ביכולתו לשכנע את ח'אמנהאי ואת צמרת 'משמרות המהפכה' לצמצם את פעילותן של רשתות הטרור השיעיות שהקימה איראן. זאת, כמובן, בהנחה שהוא בכלל מעוניין בכך.

יוסף מנשרוף הוא דוקטורנט וחוקר משנה במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באונ' חיפה, וחוקר בדסק האיראני במכון לחקר התקשורת במזה"ת (MEMRI).