כשהממשל לא מתפקד זו הזדמנות נהדרת להבין שאפשר להסתדר היטב גם בלעדיו, אמיר וייטמן אופטימי.
למרות שסגירת הממשל עלולה לגרום לנזקים פיננסיים בטווח הקצר, אמיר וייטמן משוכנע שיכול לצאת מזה גם הרבה טוב
זה למעלה משבוע שחלקים נרחבים מן הממשל הפדרלי בארצות-הברית סגורים, בשל המחלוקת התקציבית בין המפלגה הדמוקרטית למפלגה הרפובלקנית. אם הסכם סביב התקציב לא יימצא עד ה- 17 לחודש המשבר רק יחריף – שכן אם תקרת החוב של ארצות-הברית לא תועלה, הממשל הפדרלי יצטרך לקצץ בהוצאותיו באופן דחוף כדי לא להגיע לחדלות פירעון.
האמת היא שגם אם תקרת החוב לא תועלה, האפשרות שארצות-הברית תגיע לחדלות פירעון נמוכה מאוד. יש בארסנל המדינה מגוון דרכים למנוע חדלות פירעון על בסיס טכני ולהצליח למחזר את החוב, בוודאי בטווחי הזמן של מספר שבועות או חודשים. בינתיים מדובר בעיקר במשחק פוליטי; השווקים הפיננסיים מבינים את זה ולמרות עצבנות גדולה, עוד לא ראינו ירידות חדות בשוק ההון, לא בשווקי המניות ולא בשווקי האג"ח. בקיצור, המשקיעים מודאגים אבל ממש לא בפניקה, בדיוק כמו שהיה בחורף שנת 1995-6, בפעם האחרונה שהממשל הפדרלי נסגר.
אם כן, המהומה נסובה בעיקר סביב הפחד ש"הפוליטיקאים עלולים לעשות שטויות ולהתנהג בצורה חסרת אחריות", כביכול, על-ידי זה שהם לא יעלו את תקרת החוב.
טובת הציבור או טובת הפוליטיקאי?
מעניין אפוא להבין מה בדיוק גורם לאנשים להאמין שפוליטיקאים מתנהגים אי-פעם בצורה רציונלית, שקולה ואחראית. כל מי שעוקב, ולו במעט, אחרי החיים הציבוריים בארץ ובעולם יודע שלא כך הם פני הדברים. כפי שהסביר היטב הכלכלן ג'ים ביוקנן, זוכה פרס הנובל לשנת 1986, פוליטיקאים מתנהגים בדרך כלל באופן שהוא רציונלי עבור עצמם, אך לא בהכרח עבור הציבור.
האמת הפשוטה היא שהפוליטיקאים מנתבים את משאבי המדינה לכיוון שנוח להם מבחינה פוליטית, כאשר לעתים קרובות הכיוון הזה מנוגד לאינטרס האמיתי של הציבור. אם כן, מדוע אנשים מצפים כי לפתע פתאום הם "יתנהגו באופן אחראי"? כנראה בגלל סוג של מיתולוגיה סביב הפוליטיקה והדמוקרטיה שגורמת לאמונה הפופולארית, כי הפוליטיקאים באמת פועלים לטובת הציבור.
במובן הזה, נראה שלסגירה החלקית של הממשל דווקא עשוייה להיות השפעה חיובית, וככל שהסגירה תהיה ארוכה יותר כך השפעתה החיובית תגבר. מדוע? בשל העובדה הפשוטה שאזרחי ארצות-הברית עשויים לגלות בתקופה הקרובה שניתן לחיות מצוין גם בלי ממשלה מתפקדת המטפלת ומממנת כל דבר, ושבמרבית הפעולות היומיומיות כלל אין צורך בממשלה.
חלק עצום מתקציב ארצות-הברית מורכב מסעיפים שמוטב היה אילולי היו קיימים מלכתחילה. למשל, האם ישנו צורך אמיתי לבזבז עשרות מיליארדי דולרים לסבסוד חקלאות כושלת? ברור שלא. את התקציב כולו ניתן לבטל. אם סגירת הממשל תעכב בצורה משמעותית את העברת הכספים לחקלאים, האוכלוסייה עוד מסוגלת לגלות שהיא לא תמות מרעב גם ללא אותן קצבאות ולהעדיף את ביטולן באופן קבוע.
אנחנו חיים בתקופה של הזדמנויות. סגירת הממשל האמריקני עלולה אמנם לגרום לנזקים בטווח הקצר אך היא גם עשויה להועיל בטווח הארוך. הכל תלוי במאבק על דעת הקהל: אם מסרים של חירות יגברו, ויותר אנשים יסיקו מן האירועים האלה מסקנות חיוביות, בהחלט ניתן להשיג מכך התקדמות בכיוון הנכון.
אמיר וייטמן הוא יועץ השקעות וממייסדי התנועה הליברלית החדשה.
להועיל, לא להואיל.
תוקן. תודה.