פרשת מקץ: סוד ההצלחה של יוסף במצרים

מהו סוד הצלחתו של יוסף? פשוט מאד: במצרים ידעו לקדם אנשים על-פי כישוריהם.

 מה סוד הצלחתו של יוסף במצרים? האם היו אלו עיניו היפות, או קשריו עם בכירי השלטון? עד כמה שהדבר יישמע מוזר לאזניים ישראליות, התשובה פשוטה הרבה יותר: במצרים ידעו לקדם אנשים על-פי כישוריהם 

המוכשרים בסוף מצליחים. יוסף משנה למלך. רמברנט

כשקוראים על תלאותיו של יוסף במצרים, אי אפשר שלא להתרשם מהמהירות שבה עלה לגדולה. ממשרת פשוט בבית פוטיפר למנהל משק בית, מאסיר מסכן לאחראי על כל האסירים ומעבד אלמוני לתפקיד המשנה למלך. מהו סוד ההצלחה של יוסף? הרי לא היו לו קשרים, אביו האוהב לא הרים טלפון לפרעה ובודאי שהמצרים לא ניסו לקדם מהגרי עבודה כנענים מטעמי זכויות אדם או צדק חברתי. יוסף הצליח משתי סיבות: האחת, היותו מוכשר; והשניה, עצם העובדה שבמצרים קידמו אנשים על-פי כישוריהם, גישה שאלפי שנים לאחר מכן תיקרא "מריטוקרטיה". 

המשרה הראשונה של יוסף היתה בבית פוטיפר. הבוס הכיר בכישוריו הרבים של העובד שנפל לידיו, ובמקום לשלוח אותו לנקות שירותים הוא מינה אותו לאחראי משק הבית: "וַיַּפְקִדֵהוּ עַל-בֵּיתוֹ" (בראשית לט, ד). נראה שהיה זה צעד חכם מבחינת פוטיפר, כי בעקבותיו עסקיו פרחו. אמנם, ההצלחה לא האריכה ימים עקב אי הבנה מצערת הקשורה באשתו של הבוס, אבל גם בכלא הצליח יוסף להגיע לדרגה הגבוהה ביותר האפשרית: "וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר בְּיַד-יוֹסֵף אֵת כָּל-הָאֲסִירִם" (בראשית לט, כב). מדוע פעל כך שר בית הסוהר? כנראה שהאסיר העברי עשה מלאכתו נאמנה וחסך לו זמן ומאמץ. סביר להניח שגם יוסף היה מרוצה מהסידור. 

בזמן שהותו בכלא הפגין יוסף כישורים בפתרון חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים וציפה שיחזירו לו טובה ויעתר לבקשתו לעזור לו לצאת מן הכלא. כידוע, הוא טעה: "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ, כג).

לא צריך קשרים. יוסף פותר את חלומות פרעה

האסירים אסירי התודה 

אולם, כשחלם פרעה חלום מוזר שאיש לא הצליח לפתור והתעורר הצורך בפותר חלומות, נזכר השר ביוסף והמליץ עליו לפני המלך שציווה להביא אותו אליו בתור יועץ חיצוני (בלי מכרז!). יוסף פתר את החלום ואף עשה יותר מזה: הוא הגה תכנית חירום כלכלית להצלת מצרים. פרעה התרשם והעניק לו סמכויות נרחבות: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-עֲבָדָיו  הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ?… וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא, לח-לט). מדוע עשה זאת פרעה? האם התרשם מסבלותיו של יוסף בבור ובכלא? האם התרשם מהייחוס שלו (בכל זאת, נין של אברהם)? האם רצה פרעה להעניק ליוסף עבודה שבה ימצה את כישוריו ויזכה לסיפוק מקצועי? מובן שלא. פרעה דאג לעתידה של מצרים והבין שכישוריו של יוסף נחוצים לו. פרעה ניצל את האסיר ממניעים אגואיסטים, ויוסף היה אסיר תודה על כך. 

מריטוקרטיה מועילה לחברה כולה, גם לפחות מוכשרים מבין האנשים. לא רק שכלל האזרחים מרויחים מניצול יכולותיהם של גאונים כמו יוסף אלא שגם התנהגותם של אנשים ממוצעים מושפעת מן השיטה: במקום להתחרות על קשרים אישיים או לסחוט רחמים מפקידים אטומים "כי מגיע לי", האזרח הממוצע מתומרץ לגלות את כשרונותיו ולעשות את עבודתו באופן הטוב ביותר. מי שיפגינו כישורים שיכולים להועיל לאחרים יתוגמלו. כך, במקום שאנשים ישנאו את חבריהם המצליחים, הקנאה מעודדת אותם להתאמץ ולהשתפר, מה שמועיל בסופו של דבר לכולם.

מענין להשוות גישה זו עם האוירה בבית משפחת יעקב: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז, ד). קידום על בסיס העדפה אישית גורם לאחים תסכול, כי לא סלולה בפניהם שום דרך לשפר את מצבם. התסכול הפך לכעס, שהביא למכירת יוסף. למרות כל מגרעותיה של ארץ מצרים, נראה שבכל זאת יש מה ללמוד מהם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. כן, יש במריטוקרטיה גם יתרונות.. אולם אל לנו לשכוח שכישורים ויכולות צומחים גם על רקע מסויים, של חינוך, הקצאת משאבים, והבניות חברתיות. יש מעכבים וחסמים רבים שעלולים לפגוע ביכולותיו של הפרט לנצל את כישוריו וכישרונותיו. על כן לפעמים צריך אפליה מתקנת, הפניית משאבים, וגם, כן, הרבה מזל.

  2. כן.
    אני חושב שהפעולות של יוסף במצריים הן דוגמה נהדרת לכוחה של המדינה (דווקא) לקדם פרוייקטים שהשוק החופשי לא יוכל לקדם- פשוט כי הם מעבר לחוקי המשחק.
    הרעיון של צבירת בר וחלוקתו לכלל האזרחים הוא דוגמה לדאגה של המדינה לאזרחיה.

    אני נאלץ להודות שהצד השני של העניין הוא מה שבא אחרי- המדינה ניצלה את הרעב כדי לצבור כוח אדיר, שעלה לעם המצרי בהפיכתו לעם שכולו עבד לפרעה- אם כי אפשר לטעון שזו אמירה סמלית בלבד, שהרי אדם אחד בלבד לא יכול לשעבד את עמו שלו- אם פרעה היה משנה את התנהגותו והופך ממלך שדואג לעמו לאדון שמשעבד את עבדיו, המצרים היו מחליפים אותו. אולי הם רצו, ואז נהגה הרעיון של שיעבוד עמים אחרים.