עלה ברשת: תומאס פרידמן מעצבן גם את הסעודים

תחושת דז'ה-וו מתעוררת למקרא טוריו של תומאס פרידמן, עיתונאי החצר של אובמה בניו-יורק טיימס, סביב ההסכם עם איראן. הדבר נובע מכך שההסכם עוד לא קרם עור וגידים וכבר מטיף פרידמן, המכונה "אחד העיתונאים החשובים בעולם", עד כמה נפלא וחיוני לפתוח בדיאלוג עם איראן. דברים דומים הוא כתב גם לפני מספר שנים על הדמוקרטיה שהביא עמו האביב הערבי, ואף נזף בראש הממשלה נתניהו הפרימיטיבי, על כך שאינו מבין את התמורות הדמוקרטיות האדירות המתחוללות סביב מדינת ישראל.

עתה הצליחו הגיגיו של פרידמן לעצבן גם את הסעודים.

בימים האחרונים זכה פרידמן לקיתונות של לעג מעל דפי העיתון הליברלי אל-שרק אל-אוסט, שופרה של הממלכה הסעודית. העיתונאי הסעודי הבכיר משארי אל-ד'אידי תקף את "חכמתו", וקבל על יומרנותו "להבין" את הערבים:

מי שעוקב אחרי ההגיגים של עיתונאים מערביים על אזורנו ייתהה בסופו של דבר אם הם מבינים באמת את מורכבויותיו. תומאס פרידמן הוא אחד העיתונאים האלה. לפני ימים אחדים הוא כתב מאמר בניו-יורק טיימס… על תגובות הערבים הסונים להסכם בין אמריקה והקהילייה הבינלאומית לאיראן… הוא כתב על ההשראה שהוא קיבל מביקורו באמריויות ובערב הסעודית ועל כך שהוא "הבין" את התחושות של המקומיים כלפי הסתלקותו של הדוד סאם מהם. בדומה לחכמי אתונה העתיקה הוא משיא עצות ושומה לבטוח בחכמתו, בתבונתו ובנחישותו שלממשל אובמה.

אל-ד'אידי מבטא בדבריו את עמדתם של ערבים רבים שאיבדו אמון באובמה ובדרכו, ומאסו בניסיונות השכנוע של עיתונאים כמו פרידמן שאוטמים את עיניהם אל מול המובן מאליו ומשכנעים את עצמם באמצעות פסיכולוגיזם תלוש:

לאחר שהפציץ אותנו בהטפות רציונאליות כדי ׳להסביר׳ לנו את טיב הכוחות הפועלים באזור ואת הכרח הדיאלוג עם איראן, קובע מר פרידמן במאמרו, תחת הכותרת "האח הגדול חזר", כי… יש פוליטיקה אמיתית באיראן ויש מחלוקות בקרב ההנהגה. כמו כן הוא מספר לנו שיש הימור אמריקני אמיתי על "שינוי אישיותם" של האייתוללות בטהראן. בסופו של דבר, מוסיף החכם היווני: "אולי זה לא יצליח בל זה הימור שכדאי לנסות.

הבעיה שלנו היא בדיוק עם אורח החשיבה האמריקני הנוכחי של קלות דעת וניסוי. זה כבר קרה פעם עם אותו ממשל ועם אותו עיתונאי, בקשר למה שמכונה ״האביב הערבי״. ראינו, ואנו עדיין רואים, את תוצאות ההגיגים והניסיונות הללו.

אל-ד׳אידי חוזר על מה שכתב כבר לפני שנה, כאשר תהה לגבי מידת יכולתם של עיתונאים מערביים להבין את המזרח-התיכון. גם אז פרידמן – או כפי שאל-ד'אידי מכנה אותו: "העיתונאי הכוכב הזה" – היווה עבורו דוגמה מאלפת. תחילה, הוא כתב, פרידמן הטיף על האביב הערבי הדמוקרטי תוך תמיכה מוחלטת בעמדת אובמה. אך מעט לאחר מכן הוא החל כותב נגד אותו אביב ולהטיף לאמץ עקרון של "עריץ נאור":

[פרידמן] נמנה עם חסידי האביב הערבי וכתב פרשנויות בשבחו בניו יורק טיימס. הוא ביקר במצרים והסתובב בכיכר תחריר… אילו כינס את כל מאמריו ופרשנויותיו בנוגע להבנת האביב הערבי היה יכול לפרסם ספר. והנה היום הוא מטיף לנו, ומשיא עצות אודות החובה לשוב לרעיונות הנאורות והפיתוח הנצרך שלפני הדמוקרטיה [הכוונה לדיקטטור שיעשה סדר – א.ג].

לבסוף עקץ אל-ד׳אידי את חוסר העקביות של פרידמן, המצטייר כ"אלגנטי וגמיש, אלא שזו גמישות של נמר טורף".