דעה: אוניברסיטת חיפה איבדה את הכבוד

מתן תואר לשם כבוד לפרופ' ישראל אומן היה יכול להציל מעט מהכבוד שעוד נותר לאוניברסיטה הפוליטית ביותר בישראל.

זה כבר הפך למנהג קבוע: מדי כמה חודשים, ובאופן עקבי למדי, האקדמיה הישראלית מצליחה לנפק "הישג" אקדמי שעוד לא נראה כדוגמתו במחוזותינו. פעם זו הפגנה בקמפוס הקוראת לשחרורם של מחבלים, בהשתתפותם של מרצים בכירים באוניברסיטה, ופעם זה מרצה שמסרב להכניס לכיתה סטודנט שחזר ממילואים עם מדי צה"ל. 

פוליטיזציה בהיקפים חסרי-תקדים. שוטר שנפצע במהלך הפגנה באוניברסיטת חיפה. צילום: פלאש90

ובכל זאת, נדמה שהפעם האקדמיה הצליחה להתעלות על הרף הגבוה, על סף הבלתי-אפשרי, שהציבה לעצמה: אוניברסיטת חיפה הודיעה שפרופ' ישראל אומן לא יוכל לקבל תואר ד"ר לשם כבוד מהמוסד האקדמי המכובד. הסיבה: דעותיו הפוליטיות אינן עולות בקנה אחד עם "ערכי אוניברסיטת חיפה".

העובדה שפרופ' אומן הוא מתמטיקאי מבריק ואחד מהחוקרים הנחשבים בתורת המשחקים לא עמדה לזכותו, וגם לא העובדה שעבודותיו גרפו פרסים אקדמיים רבים בכל רחבי העולם – כולל פרס אחד זניח בכלכלה, על שם אלפרד נובל, שקיבל בשנת 2005. אין ספק, ניתן להבין את החלטתה של אוניברסיטת חיפה. האוניברסיטה ידועה מאז ומתמיד במצוינותה האקדמית והערכית, ולכן אין זה מפתיע שסירבה לתת כבוד לאדם שמחזיק, רחמנא ליצלן, בעמדות ציוניות וימניות – שכידוע מעידות על מוסר ירוד, מחקר חובבני ורמה אקדמית שאינה ראויה להכרה.

אם בכל זאת חפצה נפשו של הפרופסור בתואר המכובד והיוקרתי ביותר שניתן לקבל בעולם האקדמי בחצי-הכדור הצפוני, יתכבד נא ויפתח את רשימת מקבלי תארי הכבוד של אוניברסיטת חיפה, ואולי כך יצליח להבין מה מומלץ להגיד כדי לעמוד בסטנדרטים הנוקשים של אוניברסיטת חיפה.

כך למשל, במקום להצהיר בגלוי על תמיכה במפעל ההתנחלויות האכזרי, יכול היה להסתפק בהצהרה ש"נתניהו הוא תלמיד מצטיין של גבלס" – כפי שעשתה שולמית אלוני. ואולי במקום לבזבז את זמנו על מחקרים חסרי תוחלת בתורת המשחקים (את מי זה בכלל מעניין כשיש כיבוש כבר 45 שנים?), היה שוקל להצהיר שישראל היא המדינה הגזענית ביותר בעולם – זה הספיק לסופר סמי מיכאל בכדי לקבל את תואר הכבוד שלו מהאוניברסיטה. כל עוד ימשיך פרופ' אומן לאחוז בדעות חשוכות, הגורסות שגם ליהודים יש זכות קיום, שלא יתפלא שאינו זוכה להכרה מצד מוסדות נאורים ומתקדמים כמו אוניברסיטת חיפה.

לא זקוק לכיבודים מיותרים. פרופ' ישראל אומן. צילום: פלאש90

גינוי חוצה מגזרים

מתברר שהחלטת אוניברסיטת חיפה זעזעה גם רבים מבכירי האקדמיה בישראל. בהתכתבות פנימית של 'רשת הפרופסורים למדעי החברה' שהגיעה לידי 'מידה', נשמעו דברי ביקורת קשים כנגד החלטת האוניברסיטה. יחזקאל דרור, פרופ' למדע המדינה באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל, כתב כי –

ההחלטה ראויה לגינוי חריף מצד קהילת הסגל האקדמי, ללא קשר לעמדות פוליטיות אישיות… דרוש להתנגד בכל תוקף למתן לגיטימציה לעצם הקיום של "דעות פוליטיות של אוניברסיטה", הפוגע בעצם מהות-הליבה של אוניברסיטה ומסכן את טיב המחקר וההוראה. להחיל קריטריונים פוליטיים על הענקת דוקטורט כבוד לאיש מדע (בשונה אולי מהענקה למדינאי) הוא להערכתי פסול לחלוטין.

העובדה שהפעם אוניברסיטת חיפה באמת הגזימה באה לידי ביטוי בכך שאפילו פרופ' חיים גנז, משפטן מאוניברסיטת תל-אביב הידוע בדעותיו השמאליות, כתב:

אני שותף מלא לעמדה שמבטא כאן פרופסור דרור. פסילת מועמדות לתואר כבוד אקדמי המבוססת על הישגים מדעיים שעל חשיבותם אין עוררין מטעמים של עמדות פוליטיות נראית לי פסולה לחלוטין.

גם בנוף האקדמי הישראלי, שאינו שופע בציונות יתר, אוניברסיטת חיפה מצליחה להתבלט על פני כולם: לפני כחודשיים נעצר סטודנט בחשד למעורבות בטרור, וכפי שפורסם ב'מידה' הקליניקות המשפטיות של האוניברסיטה משקיעות מזמנן ומרצן בסיוע לאסירים שעסקו בטרור.

פרופסור אומן אינו זקוק לשום המלצה או כבוד מאוניברסיטת חיפה, שממילא אינה נחשבת לפסגת השאיפות של הקריירה האקדמאית. את הכבוד ששמו יכול להעניק למוסד ולחוקרים, ישמור פרופסור אומן למקומות הראויים לכך יותר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. מדהים הפער בין הדיון שהתנהל באותה תכתובת פנימית לבין מה שנכתב במידה. פרופ׳ אומן אינו רק ״מחזיק בעמדות ימניות״ אלא תומך בטרנספר של ערביי ישראל. עכשיו אפשר לשאול, איזה מסר מעבירה אוניברסיטה, שחלק גדול מאוכלוסייתה נמנה על אותם ערבים ישראלים, לסטודנטים שלה כשהיא מעניקה תאר כבוד לאדם ששואף לשלול מהם את זכויותיהם האזרחיות.
    למעשה אותה תכתובת דנה בשאלת הקריטריונים למתן פרסי כבוד, שהם שונים מפרסים על מצוינות אקדמית. זה דיון קצת יותר מורכב מהקשקשת השטחית שמפורטת באתר הזה, אבל יכול להיות שאני מצפה מכם ליותר מדיי.

  2. עודד,

    איזה כיף להיות בת-יענה, שלא לומר צבוע.

    לשיטתך, האוניברסיטה צריכה גם להתחשב בסטודנטים היהודים שלה (גם הם חלק גדול מאוכלוסייתה). אז למה האוניברסיטה לא התחשבה ברגשותיהם ובמסר שהיא מעבירה כאשר העניקה את הפרסים לשולמית אלוני וסמי מיכאל – במיוחד על רקע התבטאויותיהם?

    ציטוט: "יכול היה להסתפק בהצהרה ש”נתניהו הוא תלמיד מצטיין של גבלס” – כפי שעשתה שולמית אלוני. ואולי במקום לבזבז את זמנו על מחקרים חסרי תוחלת בתורת המשחקים (את מי זה בכלל מעניין כשיש כיבוש כבר 45 שנים?), היה שוקל להצהיר שישראל היא המדינה הגזענית ביותר בעולם – זה הספיק לסופר סמי מיכאל בכדי לקבל את תואר הכבוד שלו מהאוניברסיטה"

  3. ברכותיי, שברת שיא חדש של נבזות, לשון הרע ושקרים מרושעים.

    מדהים הפער בין מה שנכתב בראיון עם פרופ' אומן, לבין האשמותיך המרושעות, המסיתות וחסרות הבסיס. למרות שתגובותיך באופן תדיר נוטפות ארס ומדיפות ריח רע של הסתה שלא לדבר על השקרים שגובלים בעלילות דם, הפעם "התעלית" על עצמך.

    ועכשיו לאמת.

    1. פרופ' אומן תומך בפתרון 2 מדינות ל2 עמים, אך מתנגד לטרנספר של ערבים או יהודים (בניגוד לשמאלנים ה"נאורים" שיזרחו כשמש מרוב שמחה לאיד ביום בו מתנחלים יגורשו. הרי לדידם של אותם שמאלנים כל מי שיש לו כיפה סרוגה על הראש הוא בגדר גזען חסר תקנה, ולגזענים אין זכויות אדם, מותר לגרש אותם, לכלוא אותם ללא משפט… מותר לעשות הכל לאויבי השמאל). מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3518829,00.html

    2. הנה התמליל של החלק ה"מרשיע" מהראיון של פרופ' אומן, ושכל קורא ישפוט האם יש כאן קריאה לטרנספר של ערבים, או לא:

    אתה בעד פתרון שתי המדינות?

    "הדרך הכי הגיונית היא שתהיה כאן מדינה יהודית ומדינה ערבית. מדינה יהודית איפה שיושבים יהודים ומדינה ערבית איפה שיושבים ערבים. צריך לחשוב מחוץ לקופסה. עד היום צבעו כל מדינה על המפה בצבע אחר. אני מציע לקחת שיקולים של נוחיות וביטחון. אתה לוקח את כל היישובים הערבים ומחבר אותם באמצעות רשתות של כבישים ומסילות ברזל. אותו דבר עם היישובים היהודיים. הנה לך שתי מדינות, בלי שתזיז איש אחד ממקומו".

    ואם הכבישים מצטלבים? זו הרי ארץ קטנה וצפופה.

    "אז תעשה מעבר עלי ומעבר תחתי, כמו בכביש 443. לא יהיה מפגש ביניהם. מי שירצה לעבור, יציג דרכון".

    מה תעשה עם ירושלים?

    "היא מחוץ לתחום. ירושלים צריכה להישאר יהודית. כתוב כי 'לעירך ברחמים תשוב'".

    מה יקרה ברמלה, ביפו, בלוד – בכל היישובים המעורבים?

    "אפשר להעביר גדר, לא יודע. צריך ללמוד. זו עוד בעיה שיצרנו לעצמנו. אני מדבר בעיקר על גושים גדולים. המשולש, אום אל-פאחם. איפה שזה לא פרקטי לא עושים".

    הראיון המלא כאן http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/130/262.html