השיטה ברורה: להתנגד לכל מינוי בכיר, גם ע"י נימוקים מופרכים ותרגילים מלוכלכים. מה יש לה להפסיד?
לפני כארבע שנים, בסמוך למועד בחירות נובמבר 2022, רשמה היועמ"ש מיארה את אחת מתבוסותיה המוקדמות כאשר בג"ץ החליט לבטל את מינוי השופט בדימוס מני מזוז כיו"ר הוועדה למינוי בכירים, לאחר שמצא כי "אינו עולה בקנה אחד עם ההגבלות החלות בתקופת בחירות". מיארה ניסתה אז לארגן למזוז מינוי קבע של שמונה שנים, שלטענתה נדרש על מנת לאשר מינוי רמטכ"ל עוד בטרם הבחירות, וסירבה לכל פשרה בדמות תפקיד זמני למזוז או כל הצעה אחרת. על כך כתב אז השופט סולברג כי "גישה זו משקפת, הלכה למעשה, סטייה מן הדין".
באותה עת לא היה ברור לגמרי מדוע מיארה מתעקשת דווקא על מזוז האפרורי ומוכנה להתבזות כך באולם בית המשפט, אך בשנים שחלפו מאז הסתבר כי הייתה זו רק נקודת הפתיחה למלחמה משפטית ארוכה בין היועצת לבין הממשלה שלה היא אמורה לספק שירותי ייעוץ. במלחמה זו החזית המרכזית היא מינויים לתפקידים בכירים. היועמ"ש, שמינויה שלה לתפקידה נעשה בהליך פסול בפני עצמו, כולל התנגדות מצד יו"ר ועדת האיתור ורשימת ממליצים מפוקפקת, הבינה משלב מקודם כי כוחה האמיתי בעיכוב ביצוע מדיניות הממשלה הנבחרת טמון בתקיעה ומריחה של כל מינוי שהממשלה מבקשת לקדם, גם במחיר השפלה מקצועית ואישית מתמשכת.
כך למשל, בפרשת מינוי ד"ר אודליה מינס לממלאת מקום יו"ר מועצת הרשות השנייה, ספגה מיארה מהלומה קשה מצד שופטי העליון, שדחו את עמדתה אשר ביקשה לפסול המינוי וקבעו כי "אינה מתיישבת" עם האיזונים הקבועים בחוק ו"מעוררת קושי", ושוב דחו את עמדתה בנוגע לתקינות תהליך המינוי. השופטים גם מתחו ביקורת על שיטתה הקבועה של מיארה להצטרף לעותרים ולסרב לייצג את הממשלה, שנאלצה לשכור ייצוג פרטי יקר.
לאחר מכן פתחה היועמ"שית בסאגה סביב מינוי של רואי כחלון לממלא מקום נציב שירות המדינה. באמצעות "בדיקה משמעתית" נגד כחלון השאירה היועמ"ש את התיק פתוח למעלה משנה ללא הכרעה, ולמרות שלל פניות מצד כל הגורמים המעורבים, כולל מצד גוף החקירה במשרד המשפטים. נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה, פרופ' מנחם פינקלשטיין, מצא את תלונתו של כחלון בעניין מוצדקת, וקבע כי התנהלות מיארה לאורך הפרשה "אינה תואמת את הדין". גם את מועמד הממשלה הנוסף לתפקיד נציב שירות המדינה מיארה פסלה.
כאשר ראש הממשלה נתניהו הודיע על מינוי האלוף דוד זיני לראשות השב"כ, מיארה התנגדה באופן מיידי וגורף ובשלל טיעונים, החל מניגוד עניינים של ראש הממשלה ועד להתבטאויות עבר אישיות מצד זיני. אחרי מאבק משפטי ותקשורתי ממושך שבמסגרתו נפגע קשות שמו הטוב של המועמד והשירות נותר ללא ממונה במשך חודשים, ורק בעקבות אישור חוזר של המינוי בוועדת הבכירים, מיארה נאלצה לשנות את עמדתה וקראה לבג"ץ לדחות את העתירות נגדו.
חמורה עוד יותר הייתה פרשת מינוי ראש המוסד רומן גופמן, שבמהלכה מיארה לא חסכה שום תרגיל מלוכלך למטרת סיכול המינוי: החל מחוות דעת נחרצות (ומופרכות משפטית) שקראו לפסילתו, דרך הגשת תצהירים "סודיים" לכאורה לבית המשפט ועד לקמפיין הכפשות אישי והטלת ספק בטוהר מידותיו של גופמן. כל הניסיונות הנואשים האלו נדחו לחלוטין בידי בג"ץ שאישר את המינוי, קבע שלא נפל רבב מוסרי במועמד והדגיש כי אין להתערב במינויים ביטחוניים רגישים.
נכון לשבוע האחרון מיארה מצליחה עד כה למנוע את מינוי יהודה אליהו למנהל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), תפקיד אשר כל מי שקרא את סדרת התחקירים המטלטלת של עקיבא ביגמן באתר זה בנוגע למחדלי ההתיישבות, יודע כמה הוא קריטי. גם המשבר החדש סביב הרכב מועצת הרשות השנייה קשור בחלקו לדרישת היועמ"ש לבטל את מועמדי הממשלה לתפקיד חברי המועצה.
זוהי רשימה חלקית בלבד אך היא מבהירה היטב את סדר העדיפויות של היועצת ואנשיה – מי ששולט במינויים שולט למעשה במדיניות, ומיארה רוצה את כל הכוח אצלה ואפס כוח לציבור ולנבחריו.
לא מדובר כבר במאבק משפטי אלא פשוט במאבק על כוח, ובשם שימור הכוח המוחלט היועמ"ש עברה השחתה מוחלטת: טיעונים משפטיים הזויים שנזרקו שוב ושוב מכל מדרגות בג"ץ, מריחות, הקפאות ועיכובים, מתקפות תדרוכים וספינים והריסת שמם הטוב של מועמדים ראויים. ובינתיים, הממשלה מסונדלת וצופה חסרת אונים בהשתוללות משפטית חסרת רסן. אם אנו רוצים שמדינת ישראל תישאר דמוקרטיה, במלחמת המינויים הזו אי אפשר להפסיד.
