שלום של מזדקנים: תנו לזמן לעשות את שלו

כשהמשכנתא לוחצת והילדים רעבים, ההתנחלויות עשויות להפוך למפתח לשגשוג ולשלום אמיתי.

האוכלוסיה הפלסטינית מזדקנת ומשכילה, ומאבדת את החשק להילחם • כשהמשכנתא לוחצת והילדים רעבים, ההתנחלויות עשויות להפוך למפתח לשגשוג ולשלום אמיתי • באירלנד זה הצליח

כבר לא טרוריסטים. זקני עזה מתחממים. צילום: פלאש90

המתיישבים היהודים בשטחי יהודה ושומרון – המכונים בטעות השטחים הכבושים – אינם המכשול לשלום בין הישראלים לפלסטינים. הטענה כי לא ניתן להשיג שלום מבלי לפנות את רוב ההתיישבות באזור, מבוססת או על צביעות או על טיפשות. גם אם נניח בצד את השאלה האם ליהודים אין זכות להתיישב במולדתם ההיסטורית; גם אם נתעלם מהעובדה כי רוב מוחלט של המתנחלים מתגוררים על אדמת בור נטושה שנהפכה תחת רגליהם לגנים, כרמים ומפעלים; וגם אם נשים בצד את הסוגיה של "גבולות ברי הגנה", קבלת ההתנחלויות היא הבסיס לכל הסכם שלום בר קיימא.

דוברים כדוגמת אלן דרשוביץ, המגנים מעל כל במה על זכותה של ישראל ובאותו משפט מבקרים את מפעל ההתנחלויות, לא מסייעים לישראל אלא פוגעים בה.

"אני מאמין בשטחים תמורת שלום". זו טאוטולוגיה: בסכסוך טריטוריאלי שני המשתנים העיקריים הם תמיד שטחים ושלום. אלא שמכאן מסירת יותר שטחים צריכה להיתרגם ליותר שלום, ומסירת פחות שטחים צריכה להיתרגם לפחות שלום.

לפלסטינים הייתה היכולת לקבל את מדינת ישראל כשהיא משתרעת על פני שטח של 5,500 מיילים רבועים בלבד ב-1947. הם סירבו לעשות זאת. גבולות שביתת הנשק של 1948 הותירו את ישראל לאחר מלחמת העצמאות עם 8,550 מיילים רבועים, וגם את זה הפלסטינים סרבו לקבל. ב-1967 ישראל כבשה 5,628 מיילים רבועים נוספים המצויים במחלוקת תחת החוק הבינלאומי; ירדן לא דרשה אותם ולמעשה אין שום ריבונות ערבית חוקית הקיימת כדי לדרוש אותם. זה אינו "שטח כבוש באופן בלתי חוקי". זהו שטח שמעולם לא הוחזק בידי רשות מוסמכת.

קבלה של קווי שביתת הנשק של 1948 (הקרואים בטעות קווי 1967) כבסיס למשא ומתן, אינה מכירה במחיר שצריכים לשלם הפלסטינים על דחיית השלום בעבר. מעשה מסוג זה שקול למעשה לדחייה של השלום עצמו. מלחמות מסתיימות כאשר צד אחד מקבל את תבוסתו, וזונח את התקווה להחזרת הסטטוס-קוו על-ידי מאבק מזוין. ב-1947 אכן התרחשה קטסטרופה ("נאכבה"), אך זו קטסטרופה בה הפלסטינים יכולים להאשים אך ורק את עצמם; עד אשר הם לא מקבלים מידה מסוימת של אחריות על מצבם, אין סיכוי כי הם יקבלו על עצמם איזשהו הסכם שלום.

לזה בדיוק מתכוון סאיב עריקאת, הנושא ונותן הפלסטיני, כשהוא מסרב לכל הכרה בישראל כמדינה יהודית בטענה כי "אני לא יכול לשנות את הנראטיב שלי". "הנארטיב" הוא כי היהודים הם גידול זר במזרח תיכון מוסלמי וכי בסופו של דבר הם יושמדו בדרך זו או אחרת.

שלום של מזדקנים

החברה הפלסטינית מדרדרת והולכת, והרטוריקה של מנהיגיה משקפת את חוסר האמונה בעתידם. מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי ממשיך לדבר על "פצצת זמן דמוגרפית" המאיימת על ישראל, למרות שנתונים שאינם ברי הפרכה מצביעים על כך שהאוכלוסייה היהודית בין נהר הירדן לים התיכון גדלה מהר יותר מהאוכלוסייה הערבית. למעשה, ישנה הערכת יתר משמעותית של גודל האוכלוסיה הערבית, כפי שמוכיח מחקר של מרכז בגין-סאדאת מ-2006:

(הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה) חזתה כי מספר הלידות בשטחים יגיע ל-908,000 על פני תקופה של שבע שנים שנפרסה בין 1997-2003. עם זאת, מספר הלידות שתועדו על ידי משרד הבריאות הפלסטיני באותה תקופה עמד על 699,000 בלבד. 238,000 לידות פחות מכפי שחזו הסטטיסטיקאים הפלסטינים. הפער גדל עם הזמן. בעוד הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה חזתה 143,000 לידות ב-2003, משרד הבריאות הפלסטיני דיווח על 102,000 לידות בלבד, מה שמצביע על פער של 40% בין התחזית למציאות.

פחות ופחות צעירים וצעירות פלסטיניות חשים מחויבים לערכיה של החברה המסורתית: ככל שהגישה שלהם ללימודים אקדמיים משתפרת, צעירים ערבים מביאים לעולם פחות ילדים ומשקיעים יותר בפיתוח הקריירה. הסוכן האפקטיבי ביותר של השינוי הזה הוא תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון. אוניברסיטת אריאל המצויה מעבר למה שקרוי הקו הירוק מלאה בנשים מוסלמיות בכיסוי ראש שלומדות מדעי המחשב, וראשיה עושים מאמצים מיוחדים לגייס סטודנטים כישרוניים יד ביד עם מנהיגים ערביים מקומיים.

יש תקדים למה שניתן לכנות "שלום של מזדקנים": באירלנד. האירים הזדקנו. למתנקשים השיכורים של ה-IRA שפגשתי בבלפסט ב-1970 כעיתונאי צעיר לא הייתה שום כוונה לעשות שלום. הם נהנו יותר מדי מהמלחמה. עד 1996, כשג'ורג' מיטשל פיקח על הסכם יום שישי הטוב שסיים רשמית מלחמת אזרחים בעצימות נמוכה בצפון אירלנד, המתנקשים שעוד נותרו היו בעלי משפחות ומשכנתאות. 

באופן דומה, עד 2040 האוכלוסייה הערבית פלסטינית תהיה מורכבת משיעור גדול הרבה יותר של אנשים בגיל העמידה, ובשיעור קטן הרבה יותר של צעירים.

לאירים לא היה אכפת יותר. הם לא היו קתולים או לאומיים. הבריונים של ה-IRA משנות השבעים הגיעו ממשפחות של ארבעה ילדים. כיום לאירים יש פחות משני ילדים בממוצע. אם נגלגל את הסכסוך עשרים שנים נוספות, והפלסטינים ידמו יותר לאירים של 1996 מאשר לאלו של 1970, "הנרטיב" ישתנה, כיוון שלאף אחד לא יהיה אכפת יותר מה-"נרטיב" הישן.

בינתיים המתנחלים הישראלים הקימו קהילות משגשגות, גנים פורחים ומפעלים על אדמת טרשים. לוקח יותר זמן לחצות את מנהטן בשעה של תנועה ערה מאשר לנסוע מתל-אביב לאריאל, העיר הגדולה ביותר בשומרון. זהו עוד אחד מההישגים של התושייה והיצרנות היהודית, וזו צריכה להיות גם אחת מהדוגמאות מעוררות ההשראה לכל מי שמבקש חיים טובים יותר במזרח התיכון. נדע כי פניהם של הפלסטינים לשלום כאשר הם יפסיקו לבוז ויתחילו להעריך ולברך על מאמצים אלו.

רובוטים במקום פצצות. נערים פלסטינים בבת הספר. צילום: פלאש90

האשליות של אובמה

האשליות האוטופיסטיות של ממשל אובמה, הצביעות של העולם, והבגידה – כן אני חושב שזו המילה הנכונה – של הפלג היהודי הליברלי בארה"ב באינטרסים הישראליים, שמו את ישראל בסיטואציה כואבת. האיום בסנקציות כלכליות מצד האיחוד האירופי או הפחתת הסיוע הצבאי האמריקני, במידה שישראל לא תסכים לנשוך את גלולת הרעל, אינם איומים טריוויאליים. כפי שכותבת העיתונאית קרוליין גליק:

המשימה שלנו לא יכולה להסתכם בהמתנה שכהונתו של אובמה תסתיים. המטרה שלנו צריכה להיות לחלץ את ישראל ממלכודת פיתרון שני המדינות.

נכון, ישראל תשלם מחיר כבד על קפיצה מהספינה. במשך עשרים שנה, מנהיגים ישראלים שאינם שייכים לשמאל ניסו להסתדר עם השמאל ועם הדרישות ההולכות וטופחות של האמריקאים. האובססיה של קרי, וההתעקשות שלו על כללי מסגרת לעסקה שיהיו הרסנים לישראל, כופה עלינו לנהוג אחרת.

או שנשלם מחיר עצום עכשיו, או שנשלים עם הרס המדינה בטווח של 5 עד 15 שנה.

גברת גליק היא ישראלית, ומכאן יש לה את הזכות לעודד את מנהיגיה של המדינה לכיוון פעולה מסוים. אני אמריקאי, ומכאן, את המלצותיי אכוון ליהודים הליברלים בארצי: התמיכה שלכם בממשל אובמה והבגידה שלכם ביהודים המצויים בחזית יהודה ושומרון היא מרושעת ומגונה. אנו חייבים לעשות ככל שביכולתנו בכדי למנוע מהממשל לגרום לישראל לסרב לעסקה שמשמעותה התאבדות.

אני מאמין שליהודים יש זכות להתיישב בחבלי ארץ היסטוריים, אך בנוסף לכך אני מאמין ששימור החיים היהודיים קודם לשימור האחיזה בשטחים. אם היינו יכולים להשיג שלום אמיתי ובר-קיימא על-ידי נטישת ההתנחלויות הייתי תומך בכך. אך זו אשליה: נהפוך את ישראל לבטוחה פחות על-ידי ויתור על ההתנחלויות, נשמור על עוצמתה אם נאפשר לה להחזיק בהם.

המהדורה העברית של ספרו של דיוויד גולדמן 'ציביליזציות גוועות', ניתנת לרכישה באתר ההוצאה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. אבל הסכם השלום בצפון אירלנד נתן לצפון אירלנד בתכל'ס עצמאות כמעט מוחלטת שמבוססת על שיוויון אזרחי לכל התושבים. במילים אחרות – צפון אירלנד שייכת לאירים, ולקתולים יש שם רוב דמוגרפי ולכן גם רוב פרלמנטרי. הם לא רק לקחו משכתנא והזדקנו, הם גם קיבלו כמעט את כל הדרישות שלהם. האם זה סוג השלום שאתה רוצה בשטחים הכבושים?
    למרות כל הגרפים והתחזיות הדמוגרפיות שהתבדו – נכון להיום יש יותר פלסטינים מיהודים בין הירדן והים, (או לכל הפחות – סדר גודל של חצי-חצי), ויותר מ-90% מתושבי השטחים הם פלסטינים. אם באמת יהיה כאן שלום של מזדקנים כמו בצפון אירלנד, זה אומר שלא תהיה כאן מדינה יהודית. אלה שנחשבים לשמאל, ומדברים בעד פיתרון שתי מדינות לשני עמים – מדברים בעצם על הרעיון הציוני: שימור של רוב יהודי בתוך מדינת ישראל.

    אם מצד שני אתה חושב שיהיה "שלום של מזדקנים" שישאיר את הפלסטינים חסרי זכויות אזרחיות – אני חושב שאתה טועה. לא יהיה שלום כזה גם בעוד 100 שנה, וזה לא משנה כמה ילדים יהיו במשפחה פלסטינית ממוצעת ועל אילו נרטיבים יהיה אפשר לוותר.

  2. נירוס… אתה ממש לא מעודכן בנתונים. גם לפי ההערכות הכי פסימיות (כידוע יש מחלוקת גדולה בין הימין לשמאל לגבי גודל האוכלוסייה הפלסטינית) – עדיין יש יותר יהודים ממה שיש פלסטינים ביו"ש ובעזה + ערביי ישראל. וכיוון שהילודה היהודית במגמת עלייה ואילו הערבית/פלסטינית במגמת ירידה…

    1. מדינת לאום שמכילה מיעוט לאומי עוין של 30-40% מדת אחרת ותרבות אחרת לחלוטין, שמגובה, לפחות חלקית, על ידי המדינות מסביב, זה רעיון רע.
      זה משחק של מספרים וגם 35% זה יותר מדי.
      או טרנספר, או שתי מדינות לשני עמים, או תוכנית בנט. מה שאי אפשר, זה להמשיך בשיטה הנוכחית של כיבוש עם פגיעה בזכויות אדם, או לחילופין לספח מיליון וחצי ערבים נוספים למדינת היהודים.
      האמת כואבת.

    2. כבר כעת הם 20%. זו המציאות. אני לא רואה את ההבדל הגדול בין 20% ל 35%.

      טרנספר – אינו מוסרי. ואיש אמת היה מתנגד לגירוש של מתנחלים, כמו שהיה מתנגד לגירוש של ערבים. אבל השמאל צבוע, אז אין לו בעיה עם גירוש מתנחלים. השמאל הקיצוני אינו צבוע – הוא פשוט מטורלל.

      פתרון שתי מדינות אינו אפשרי. זה לא תלוי בנו. הפלסטינים מעדיפים לחיות בלי מדינה, מאשר לחיות עם שתי מדינות ולוותר על דרישת השיבה (=חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית). ניסינו 20 שנה. רק מוות קיבלנו מזה.

      תוכנית בנט היא בסיס טוב. צריך לאחד אותה עם תוכניתו של פייגלין, ולעודד הגירה ברצון של ערבים החוצה.

      השיטה הנוכחית אינה כיבוש. הם חיים תחת משטר של עצמם. אין פלסטיני ביו"ש שאין לו אזרחות פלסטינית וזכות הצבעה לפרלמנט הפלסטיני.

      פגיעה בזכויות אדם תהיה כל עוד יש סכנה בטחונית ואין מה לעשות עם זה. כשמישהו נחוש לרצוח אותך, והברירה שיש לך היא בין לתת לו לרצוח אותך או לפגוע בזכויותיו על מנת להתגונן – אדם שפוי בוחר באפשרות השנייה.

      ובכלל אם מדברים על זכויות אדם, לפלסטינים יש הרבה יותר זכויות אדם תחת "אקיבוש" מאשר יש להם תחת משטר עצמאי משלהם. אז אל תירה לעצמך ברגל עם טיעון ה"זכויות".

      האמת אכן כואבת. חבל שאינך מודע אליה.

  3. נירוס, לפחות אל תהיה צבוע. הרי שנינו יודעים שהחלום הנורא ביותר שלך יהיה אם יתברר שלמעשה יש הרבה פחות פלסטינים והרבה יותר יהודים בין הירדן לים. אם לא תהיה לך את חרב הדמוגרפיה לנופף מעל ראשנו, מה תעשה? אם יתברר שסיפוח יו"ש ישנה את המאזן הדמוגרפי ל30-70 לטובתנו, האם אז תתמוך בו? אתה הרי יודע שלא. איך אז תסביר את רצונך העז לגרש מתנחלים ולתת שטחי מולדת לערבים? הרי ברור ששלום לא מעניין אותך. אין בעיה לעשות שלום בלי לגרש אדם אחד מאדמתו. החלטה על קו גבול ריבוני לא צריכה לכלול גירוש אנשים. יש 20% ערבים בישראל. למה לא 20% יהודים בפלסטין? למה השמאל חושב שאם מדובר במתנחלים המטרה היא גירוש?

    השלום לא מגיע, ולא בגלל המתנחלים. השלום לא מגיע בדיוק מאותה סיבה שהוא לא הגיע גם כשלא היה מתנחל יחיד ביש"ע. הוא לא מגיע כי מטרת אש"ף הייתה ועודנה לפרק את מדינת היהודים. להזכירך – אש"ף ופתח' הוקמו שנים לפני מלחמת ששת הימים.

    כיום לפלסטינים יש פרלמנט משלהם, יש להם את כל הזכויות האזרחיות בפרלמנט הפלסטיני. אילו בדיוק זכויות הם מפספסים? להקים צבא משלהם? שילכו לשתות מהמים של עזה. אני לא אתן לחבורת ערבים שכל שנה מתאבלים על הקמת מדינת העם היהודי, צבא. רבין כבר ניסה את זה. הוא נתן להם רובים כדי שילחמו בחמאס "בלי בג"ץ ובלי בצלם". ראינו מה יצא מזה. הוא גם אמר שמי שאומר שמעזה יצאו טילים הוא "פחדן השלום". ראינו כמה חכמה יש באמרות השמאל.

    אני מעדיף להיות מגונה באו"ם הצבוע, ולא תלוי מעץ גבוה.

    1. א. אני ממש לא צבוע – הרי בכלל לא אמרתי מה דעתי בסוגיה. רק ניתחתי את התיאור של מחבר המאמר. אני לא יודע אם דעתי תמצא חן בעיניך, אבל אני לא צבוע לגביה.

      ב. בוא לא נחליט אחד לשני מה החלומות הנוראיים שלנו. זה יהיה יותר מכובד מצד שנינו.

      ג. אני לא יודע אם הדמוגרפיה בין הירדן והים היא חרב או לא, אבל סיפוח השטחים לא יכול בשום צורה לשנות את המאזן לכיוון של רוב יהודי גדול יותר. לכל היותר סיפוח שכזה יכול לשמור על רוב יהודי – אבל יהיה מדובר ברוב קטן מאוד. בטוח פחות גדול מזה שיש בתוך תחומי הקו הירוק. אני לא חושב שאפשר לחלוק על הקביעה הזו.

      ד. לא טענתי שאין שלום בגלל המתנחלים, ואני לא חושב שההתנחלויות אשמות בעובדה שאין שלום. לא אמרתי שום דבר לגבי למה אין שלום והאם יהיה שלום ובמה זה תלוי. אמרתי משהו אחר לחלוטין.

      מחבר המאמר משווה בין הלוחמים הפלסטינים ללוחמים של צפון אירלנד, וטוען שכמו שהם הזדקנו וחתמו על שלום, כך גם אלה בסופו של דבר יזקנו ויחתמו על שלום. כל מה שאני אמרתי זה, שאם יחתמו בגדה המערבית על שלום זהה לזה שחתמו עליו בצפון אירלנד, זה אומר שהגדה המערבית תהיה מדינה פלסטינית, ונראה לי שלא לזה הוא מייחל. כל מה שאמרתי זה שהמחבר לא קונסיסטנטי בהשוואה שהוא עורךץ או במילים אחרות – שהוא עורך השוואה שיורה לעצמו ברגל.

      ה. ולגבי העמדות שלי, מכיוון שהטחת בי כמה האשמות לא מבוססות: אין לי שום רצון לגרש אף אחד, ובאופן עקרוני אני מתנגד לפינוי התנחלויות. כמו-כן, ממש לא משנה לי אם יש או אין רוב יהודי בין הירדן והים. עובדתית – אין. אבל זה ממש לא משפיע על תפיסת העולם שלי או על עמדותיי הפוליטיות.

    2. סליחה, בטעות הנחתי שאתה שמאל, ולא שמאל קיצוני. לפי דבריך ברור שאתה מעוניין בחיסול מוחלט של מדינת העם היהודי והפיכתה למדינת כל אזרחיה.

      ולעניין המאמר – ההשוואה של המחבר אינה ירייה ברגל. כבר כעת יש לפלסטינים כמעט כל מה שיש לאירים. יש להם ממשל עצמי, ואזרחות, ואת כל הזכויות שהם רוצים, חוץ מהזכות להשמיד את מדינת ישראל. כשהם יזדקנו, בהנחה שאנחנו לא נירה לעצמנו ברגל עם כל מיני "יוזמות שלום", הם יתעשתו ונוכל לחיות בדו-קיום.

  4. אני לא צבוע ואתה מאשים אותי בדברים שלא אמרתי. (א). עקרונית – כן, אני תומך בסיפוח השטחים גם אם ישאר אח"כ רוב יהודי. (ב). עקרונית – אני מתנגד לפינוי התנחלויות ולגירוש מכל סוג. (ג). עקרונית – אם תקום מדינה פלסטינית אין לי שום התנגדות שיהיו בה 20% יהודים. (ד). לא טענתי שההתנחלויות אשמות בזה שאין שלום ואני לא חושב שהן אשמות בזה. (אבל אני חושב שגם ההסבר שלך הוא קצת פשטני בתור ניתוח היסטורי). (ה) אתה צודק – שלום לא כל-כך מעניין אותי. לא אמרתי שהוא מעניין אותי.

    בכלל לא אמרתי מה דעתי לגבי כל העניין, ומיהרת להחליט מה החלומות שלי שלא לצורך… כל מה שעשיתי זה ניתוח ביקורתי של המאמר. מחבר המאמר משווה בין הלוחמים בצפון אירלנד ללוחמים הפלסטיניים, ואומר שכמו שאלה הזדקנו והסכימו לעשות שלום כך גם אלה בסופו של דבר יזדקנו ויסכימו. אני רק אמרתי, שאם הפלסטינים המזדקנים יסכימו לשלום זהה לזה שהסכימו לו האירים, פירוש הדבר שתקום מדינה פלסטינית עצמאית, ונראה לי שלא לזה מחבר המאמר מייחל. כל מה שאמרתי זה, שהוא עורך השוואה באופן לא קונסיסטנטי, והוא יורה לעצמו ברגל עם ההשוואה הזו.

    אני חושב שדעותי הפוליטיות – שבכלל לא תיארתי אותן – יכעיסו אותך הרבה יותר. אבל אני לא חושב שאפשר להאשים אותי בצביעות.