אט-אט, הימין הישראלי סופג תיאוריות רדיקליות משמאל. הגיע הזמן לחזור אל השורשים הימניים
בסוף השבוע האחרון הוציא העיתון 'מקור ראשון' מגזין כרומו מושקע, "100 ישראלים מעוררי השראה" שמו. לא נלאה אתכם; עלעול לא מעמיק מדי בין דפיו של המגזין, מגלה כי מדובר ביצירה מאוזנת ופתוחה להפליא.
כך, בין האנשים שעוררו את השראת העיתון הימני ביותר במדינה, ניתן למצוא את האלוף ניצן אלון, ממובילי מדיניות ה"הכלה", ומי שהתבטא על רצח משפחת פוגל כ"תג מחיר פלסטיני"; את מייסדי 'מרק לוינסקי', שמגיש אוכל חם למסתננים האפריקנים; את הבמאי ארי פולמן, שבין יצירותיו ניתן למנות את 'ואלס עם באשיר', שעורר ביקורות עזות מימין (בין השאר על-ידי חגי סגל ממקור ראשון); את מייסדת ארגון 'ילדים ישראלים', הפועל נגד גירוש ילדי מהגרים; את הסופר דוד גרוסמן, כותב בכיר בעיתון 'הארץ' שעמדותיו בעניין הכיבוש, המסתננים ובנימין נתניהו ידועות; וכמובן, איך לא, את אביר הימין הישראלי, המתנגד הבכיר להסכמי אוסלו ולהתנתקות: נשיא המדינה שמעון פרס.
"האיזון והפתיחות" הימנית שגילה מקור ראשון, הן רק קצה הקרחון
אבל מקור ראשון הוא רק מעוז אחד שנסדק; בשבוע שעבר נערך כנס ארגון 'זכויות אדם כחולבן', שמייסדו הוא ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, ד"ר יועז הנדל. מבלי להיכנס לדיון מלומד בסוגיה, נסתפק באמירה הקצרה, הברורה לרוב האנשים בעלי השכל הישר, שכל קשר בין 'זכויות אדם' לבין ההגות הימנית הוא בבחינת אוקסימורון.
יש לימין (לסוגיו השונים) גישות מוסריות משלו. יש לימין רעיונות ותיקים ומצוינים על צדק, חוק, חמלה, עזרה לנזקקים, תרומה לקהילה ולחברה, משמעות החיים, החיים הראויים, וכו'. יש לימין ערכים מובהקים משלו, הנוגעים בכל מכל כל: הפרט, המשפחה, הקהילה, המדינה, החברה, יחסים בינלאומיים.
מה אין לימין? קבלה של רעיון "זכויות האדם", לפחות כפי שמתכוונים אליו כיום במעגלים שהם באופן בולט, ולא במקרה, שמאליים. לא צריך הרבה השכלה עצמאית, ולא נדרש דוקטורט בהיסטוריה אינטלקטואלית, כדי לראות שלהיות ימני ולתמוך באג'נדת 'זכויות אדם', זה בערך כמו להיות קפיטליסט ולתמוך בהגדלת מס הכנסה; כמו להיות אורתודוכסי ולתמוך בנישואין חד-מיניים כדת משה וישראל; כמו להיות מודרניסט, ולהאמין בתיאוריות ההסגברה וההדרה הפמינסטיות. בקיצור, זה לא הולך יחד.
מדוע? במקום מסכת ארוכה נציין רק נקודת מחלוקת בולטת אחת: תפיסת זכויות האדם חותרת תחת יסודות השלטון הדמוקרטי, כפי שעיצבו אותו ההוגים הליברליים הקלאסיים: במקום עקרון הכרעת הרוב והפרדת הרשויות, הכוח ניתן בידי "מומחי זכויות אדם" – בדרך כלל משפטנים נאורים – שתפקידם לבלום את חשכת ימי-הביניים של ההמון המשולהב וצמא הדם.
המחשבה שאין קשר בין האג'נדה של זכויות אדם ובין הארגונים שמייצגים אותה – עדאלה, שוברים שתיקה, שומרי משפט וכד' – היא נאיבית עד כדי גיחוך. ובכל זאת, אלו רק שתי דוגמאות מני רבות לחוסר ההבנה הבסיסי של ארגוני ימין ביחס לאלטרנטיבה שהם אמורים להציע לאג'נדה משמאל.
ההגות הפרוגרסיבית-שמאלנית חודרת לשורות הימין
אז מה קורה כאן? איך עיתון ימני רואה בדמויות מפתח של השמאל אנשים מעוררי השראה (נעימים ואדיבים ככל שיהיו), ואיך מכון ימני, או מרכזי-ציוני, מאמץ אג'נדת שמאל מובהקת?
אפשר מן הסתם לספק לתופעה הסברים רבים. אולי מדובר באימוץ נאיבי של תפיסת 'שביל הזהב' האריסטוטלית-רמב"מית, שהתנפחה לגישת "האמת נמצאת תמיד באמצע", ו-"האיזון בין דעות הוא הדבר הנכון" – שבזמן של רדיקליזציה שמאלה מושכת גם את הימין והאמצע שמאלה. אולי מדובר בהשפעה של תיאוריות רוחניות, לפיהן האמת מורכבת מכל הדעות, ובכל עמדה שמופיעה בעולם יש גרעין אמיתי שצריך לאמץ. וכן הלאה.
ואולי, רק אולי, בעצם מדובר בסתם בורות וחוסר-העמקה בקלאסיקות של ההגות הרלוונטית (בחסות האקדמיה הישראלית), לצד רגשי נחיתות מפני השמאל הלכאורה-נאור והמשכיל-לכאורה.
כך או כך, הימין הישראלי הולך וסופג עקרונות וערכים שהם באופן מובהק שמאליים-פרוגרסיביים, ואשר שומטים את הקרקע מתחת לאבני היסוד שלו; וזה עוד לפני שדיברנו על השדה הכלכלי של ההגות הליברלית-שמרנית, בו הימין הישראלי נמצא הרחק בשמאל, לצד התפיסות הסוציאליסטיות ביותר.
המצער הוא, שארון הספרים הימני-שמרני-ליברלי-לאומי ותיק ומפואר, ושורשיו עמוקים ואיתנים. ובכל זאת, בזירה האינטלקטואלית – בתקשורת, בתרבות, באקדמיה, במשפט, וכו' – כמעט שאין לעמדות האלה דריסת רגל.
אז מה עושים בשביל לתקן, מה? כנראה שהגיע הזמן להקים ארגון "זכויות אדם שמרניות-ליברליות".
כתבת אין "זכויות אדם" בשיח הליברלי
בסוף כתבת יש להקים אדגון “זכויות אדם שמרניות-ליברליות”.
במה זה שונה מכחולבן?
ואם יש שוני ומדוע לא התייחסת ספציפית לנושאים הבעייתים בכחולבן?
אכן בשם הבורות כתבת זאת
כדאי שתקרא מעט מכתבי ז'בוטנסקי
ותקרא מעט מנאומיו של בגין בהם הוא מדבר על המושג זכויות אדם
האוקסימורון הוא איך כותב באתר (גם אם קטן) לא יודע על מה הוא כותב
האמת שרעיון זכויות האדם כבסיס לדמוקרטיה ליברלית מקודם על ידי חוקרים אמריקאיים ואירופאים בעיקר כמו מרתה נוסבאום (אונ' שיקגו), תומאס פוגה (יל) או אולריך בק ויורגן הברמאס. לזהות אותו עם האקדמיה הישראלית זו סתם בורות. אבל מעניין לראות שעכשיו "מידה" מוצא לנכון לבקר עיתונים על כך שהם מאוזנים.
צודק מאוד בועז, ומסכים עם כל מילה. הרצון להתערבב ולהתקבל משבש קצת את דעתו של הימין, ממש שניותיים לפני שהוא כובד עמדה נכספת של מעמד אינטלקטואלי שוויוני. זה יהיה מצער מאוד אם המגמה הזו תכה שורש.
ממש כך חשבתי כשראיתי את המגזין הנ"ל.
אגב, שים לב למקום הנכבד שתופסים עיתונאים בהובלת האג'נדה הזו המתייפייפת. הייתי מופתע שהרבה מהשופטים של המגזין היו עיתונאים. אולי זה חלק מהבעיה, אנשים שאין להם השכלה אמיתית בשום דבר מלבד כתיבה עיתונאית הפכו לפסגת האינטלקטואלים של החברה, גם בימין.
וזה כנראה מה שהם מצליחים להפיק.
ממש לא מסכים.
1. מי אמר שזכויות אדם מתנגשות עם ערכי הימין?
אני חושב שהן לא מתנגשות, והולכות יפה עם ערכי הלאומיות של הימין. בלי לאום המחנך לזכויות אדם, לא יתכנו זכויות אדם. זכויות אדם הם ערך לאומי בפני עצמו, והן לא מתנגשות עם ערכי הימין המסורתיים, היונקים מערך הלאומיות.
2. אתה אומר שארון הספרים הימני ותיק ומפואר, אבל אנחנו שומעים רק על השמאל. לצערך (כנראה), מאמרך חוטא באותו חטא בדיוק. במקום להציג את מרכולתך המפוארת, אתה מדבר על ערכי השמאל. אם אתה רוצה שכולם ידברו על ערכי הימין, אל תתלונן שלא מדברים. פשוט תתחיל לדבר. כאן זה המקום לכך.
לסיכום, עוד מאמר ימני מתבכיין. הייתי בטוח שהאתר הזה נועד לשבור את הסטיגמה הבכיינית של הימין. המאמר הזה לא מתאים לאתר "מידה". הוא יותר מתאים לעוד טור מתבכיין בעיתון.
אני מצטט לך את מה שכתבתי למגיב אחר:
הליברליזם הקלאסי איננו מתעסק בזכויות אדם מופשטות, שיש לכל אדם באשר הוא אדם. הוא הרבה יותר אמפיריציסטי וקונקרטי, והוא עסוק בכינונן של מוסדות מסוימים, שיבטיחו חירויות שהוא מזהה כקריטיות לאיכות החיים. מהם המוסדות הללו: עקרון הכרעת הרוב המתבטא באמצעות בחירות חופשיות; הבטחת חופש הקניין; אכיפת חוזים; הבטחת חופש הביטוי; אכיפת חוקים.
לא מדובר כאן בזכויות *מופשטות*, אלא במנגנונים שיוצרים מכניקה של חירות. זה לב העניין. לא מעניין את הליברליזם מה אתה חושב שהוא נשמת האדם או מהותו. מעניין אותו להבטיח חירות.
תפיסות השמאל הפרוגרסיבי של זכויות האדם מאידך גיסא, אינן עסוקות ביצירת מוסדות של חירות, אלא בכפייה של מערכת זכויות אינהרנטיות שהם מזהים כמהותיות לאדם. מבחינתם, אין צורך בהכרעת הרוב, כל עוד ניתן לממש באמצעות בג"ץ את הזכויות הללו
עד כמה שאני יודע זכויות אדם מולדות ומוחלטות הן הבסיס לכל דמוקרטיה באשר היא ומה שמפריד בינה לבין שלטון פרלמנטרי שמבטא את עריצות הרוב.
זכויות אדם נטועות במערכת השלטון האמריקאית שמבוססת על הזכות לקניין והזכות לחירות ואפילו הזכות לשוויון (כל בני האדם נוצרו שווים, תומס ג'פרסון).
מה שהשמאל עושה הוא שימוש ציני וסלקטיבי בזכויות אדם כדי לקדם את תפיסת העולם הפוסט-קולוניאלית שלו.
מספיק לראות את ההנאה הצרופה של אנשי שמאל מהעקירה של תושבי גוש קטיף וצפון השומרון שכללה שלילה של מרבית זכויות האדם שלהם, כדי להבין ששיח זכויות האדם השמלאני הוא מזויף ולא יותר מכבסת מילים להשמדת הציונות על ידי קידום הלאומנות הפלסטינית ואזרוח מהגרי עבודה ומסתננים.
אז עד כמה שאתה יודע לא מגיע כל כך רחוק. "זכויות אדם מולדות ומוחלטות הן הבסיס לכל דמוקרטיה באשר היא" זה כמו סאטירה על השמאל או על איין ראנד. תמצא ציטוט אחד כזה, ונראה "עד כמה אתה יודע".
אני איתך יונתן. לא נכנס כרגע לדיון של איך משיגים חרויות, ביטחון, ושיוויון הזדמנויות בין בני אדם, האם בעזרת שיטות של הוגים ליברלים או שיטות של הוגים יותר 'שמאלנים'.
מה שבטוח, הוא ככה:
1. לשמאל הרדיקלי המודרני במערב אין שום קשר לזכויות אדם, אלא שהוא מעין סוס טרויאני פוסט קולוניאליסטי אובססיבי, שנוצר במערב הליברלי ופועל לקדם את מפלתם של המערב ושל הנאורות בידי כוחות פרימיטיביים ואלימים.
גידול אידאולוגי על רקמת הנאורות, אם תרצו.
2. השמאל בישראל נכבש בחלקו על ידי לאומנים פלסטינים אנטישמים מופרעים שמטרתם היא בכלל פגיעה בציונות ובישראלים, ולא קידום שלום בין ישראל והערבים, ובטח שלא זכויות אדם. הם שלוחה של השמאל הרדיקלי מסעיף 1. יש להם ייסורי מצפון שהיהודים שרדו וניצחו את התוקפנות הערבית, והם רוצים "לתקן את העוול".
בפשטות:
'זכויות האדם' במובנן השמאלני, משמשות כנשק של ציביליזציה אחת ,שכופה על מליארדי תושביה חיים בסבל מוות והרס, בשביל לנסות לכבוש ולהרוס את הציביליזציה השניה' שהיא אחת הציביליזציות הראשונות בתולדות האנושות שאנשים חיים בה בחופש, ביטחון, ושפע כלכלי סביר.
יונתן, ראה תגובתי למטה ללב.
ג'פרסון לא דיבר על הזכות לשיוויון. ממש לא.
ג'פרסון דיבר על שיוויון במובן שלכל בן אדם שנולד מוענקות זכויות שוות. זכויות טבעיות, שכולן הן זכויות שליליות. ג'פרסון הושפע מאוד מהפילוסוף ג'ון לוק. הציטוט המלא: "כל בני האדם נבראו שווים, הבורא מעניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, ובזכויות אלה כלולים חיים, חופש והחתירה לאושר"
ה"זכות לשיוויון" לא קיימת בעיני שום פילוסוף. אנשים מבלבלים בין הזכות לשיוויון שאינה קיימת, לבין הזכות לשיוויון בפני החוק. כלומר, למדינה אסור להפלות בחוק. (מה שמשום מה נראה לשמאלנים תקין לחלוטין אם היא מפלה לטובה נשים, שחורים, ערבים או כל מיעוט אחר. אבל אסור לחלוטין אם היא מפלה לטובה גברים לבנים).
מתניה, בוא ותחכים אותנו.
עודד עודד, עדיין לא נלאית מהמהלומות שאתה סופג באתר על כל טוקבק שלך?
אני חושב שהמושגים דמוקרטיה ליברלית וזכויות אדם כלל לא נהירים לך, מניסיון העבר.
זה היה בציניות חביבי
אין ומעולם לא היתה מחשבה ימנית אמיתית בציונות. החרדה מפני הימין האנטי-יהודי באירופה הפכה את הימין הציוני לאלרגי לכל סוג של היררכיה טבעית, למסורתיות לשמה (לא דתית), ליחסים אורגניים בין המינים ובין קבוצות אתניות ולארגון חברתי ספונטני לא-מתוכנן. ז'בוטינסקי הפליג בדיבור על "זכויותיהם" של "כל העמים" (מה?) ועל "כבודו" של "היחיד"; אהרון ברק לא יכול היה לנסח את זה יותר טוב. בזמן שהימין האירופאי קיבל בברכה את החזרה לחיק הכנסיה והחברה הקורפורטיבית, הרביזיוניסטים הציונים גייסו תמיכה למען החילות הקומוניסטים בספרד.
במישור הקונקרטי, ממשלת בגין היתה זאת שהכניסה את המשפטנים לפוליטיקה, ואלה היו ממשלות הליכוד לדורותיהן שנאבקו בכל מיני סוגים של "אפליה" והבדלה "פסולה", עוד מאז הפנתרים השחורים בשנות ה-70. כיום יש בליכוד קבוצה הומוסקסואלית, קבוצה לזכויות נשים, קבוצה "חברתית" ועוד ועוד. אין שום קשר בין הליכוד לבין ימין, אולי מרכז ליברלי. חוץ מהלובי המתנחלי בליכוד, אין כמעט הבדל בינו לבין זהבה גלאון. אין לי ספק שהעסקנים בליכוד יצביעו גם למען הלאמה כוללת של המשק אם זה ירוץ טוב בשכונות.
כל אבירי חופש הביטוי הנזכרים כאן היו מודעים למשטר החרמות כנגד יוצרים "ימנים". יוצרים מעולים בתחום הקולנוע, אמנות חזותית, ספרות, שירה ועוד. הכתבה הופיע בעיתון מעריב וגם אני באופן אישי שלחתי אליהם את הקטע הזה המוצג כאן כדי לעורר מי מהם לצאת בקול קורא כנגד סתימת פיות וסלקציה של הצגה ותמיכה ביצירה במוסדות התרבות של מדינת ישראל על פי קריטריונים של דעתו הפוליטית השמאלנית בלבד של היוצרים. התוצאה: קול דממה!
הבעיה היא שגם תקשורת "ימנית" איננה רואה לנכון לתמוך, לפרסם את היוצרים אשר האמירה האמנותית שלהם משתלבת עם הקול הציוני. כך יוצא שהציבור אינו מודע ליצירה התרבותית המופלאה אשר מדוכאת כאן בארץ. ובו בזמן נבנה אתוס תרבותי שטחי ומעוות שכולו בנוי על האג'נדה השמאלנית.
כמה עיוות ורוע יש בכך שגם עיתון ימני אינו מוצא לנכון לפתוח את לבו לאותם יוצרים. נכון, הם לא מופיעים ברשימה של גלריית "הארץ" ושמם נפקד מרשימות מקבלי פרסים למיניהם. הם לא זכו ליהנות מכל הטוב ששולחנות השלטון האכילו. כבר אמרתי, הם נזרקו כדי שקולם לא ישמע. לכן צריך להתאמץ לחפש אחריהם. ויש דרכים לעשות זאת.
http://www.art-gallery-yona.com
לא נכון שהימין אינו מאמין בזכויות אדם.
כל הקפיטליזם והדמוקרטיה המערבית, כולל החוקה האמריקנית מאמינים בזכות לשוויון, הזכות לקניין, הזכות לחירות, חופש הביטוי.
דבר שני, אני לגמרי בעד שהימין יחדור לשיח הציבורי ע"י אימוץ מושגים ויציקה של תוכן אחר והרבה יותר מוצלח, כמו לתוך קונספט זכויות האדם…
הימין מאמין בזכויות שליליות. השמאל בחיוביות.
זכות שלילית = אסור לך לפגוע בי. לא בחירותי, לא בגופי, לא בקנייני וכו'.
זכות חיובית = מגיע לי: חינוך חינם. ביטוח בריאות. דמי אבטלה, דיור בר השגה, חיבור למים, חשמל, אינטרנט וכו'.
לכן, אליבא דשמאל, אם לפלסטינים אין בית ספר עם מחשבים חדישים המחוברים לאינטרנט, כי הם מפנים את משאביהם לרצח יהודים = פגיעה בזכויות האדם שלהם. אם לבדואים אין חיבור לתשתית המים והחשמל כי הם החליטו לבנות כפרים בצורה בלתי חוקית, מכיוון שאין הם מקבלים את הריבונות הישראלית = פגיעה בזכויות האדם שלהם.
ולא הימין לא מאמין ב"זכות לשיוויון". כי אין כזאת. אם מישהו מצליח יותר ממני, אין לי זכות להצליח כמוהו. הימין מאמין ב"זכות לשיוויון בפני החוק". כלומר, המדינה, בצורה חוקית, חייבת לא להפלות אותי. אין זה אומר שהמדינה צריכה לייצר שיוויון. ולמעשה, אפליה מתקנת, מעצם הגדרתה מהווה פגיעה בזכות לשיוויון בפני החוק.
הימין מדבר על מה שאסור שיקרה. האיסורים פועלים על האזרחים ועל השלטון. בעיקר על השלטון. הימין לא בא לתכנן חברה, אלא לקבוע מינימום כללים כדי להבטיח את שגשוגה.
השמאל מדבר על מה שצריך שיקרה. איך השלטון ינווט את חיי כל אדם ואדם כך שנגיע לאוטופיה מושלמת. ואם הוא לא הצליח, זה רק בגלל הימנים הרשעים שרוצים להרוס לכולם…
מה אתה טוען? שזכויות שליליות אינן זכויות?
אני מוצא זאת נורא עצוב שאתה חושב ש"אין זכות לשוויון" רק כי אימצת את טענות השמאל לגבי הזכות לשוויון. כמו שאמרת, הזכות לשוויון הינה שוויון הזדמנויות ושוויון בפני החוק-אי אפשר למנוע ממך להקים עסק או בית ספר עם מחשבים.
חבל שאתה נכנע לחלוטין לתכתיבי השיח השמאלני ומאמץ את הגישות שלהן.אני מעדיף לצקת במילים הללו תוכן אמיתי, כפי שאנו מכירים בו.
לב, לא נראה לי שהבנת נכון משפט אחד ממה שכתבתי.
אני טוען שזכויות שליליות הן הזכויות היחידות. וכשאומרים זכויות אדם, מתכוונים לזכויות חיוביות – כלומר, אין ולא צריכות להיות זכויות אדם.
לא אימצתי את טענות השמאל, להיפך. אני טוען שאין שום פגיעה בפלסטינים רק בגלל שהם עניים יותר. יש פגיעה בהם אם הממשלה לא תיתן להם להקים בית ספר (ואת זה היא לא עושה).
"אסור לך לפגוע בי", אבל גם "לי מותר לפגוע בך".
לדעתך החירות של הפלשתינאים, למשל החירות לבחור את השלטון תחתיו הם חיים, היא זכות שחשוב לשמור עליה?
ארנון, בלי דמגוגיה ובלי אנשי קש בבקשה.
אין פלסטיני אחד בשטחי יש"ע שאין לו זכות בחירה לפרלמנט הפלסטיני. כלומר, החירות, שאתה טוען באופן שקרי שאני תומך בשלילתה מן הפלסטינים, שרירה וקיימת.
תפסת מרובה, לא תפסת.
בועז היקר,
הכתיבה שלך מבוססת על הנחה שקוראיך יודעים על מה אתה מדבר ואם לאו זאת בעיה שלהם.
המאמר הזה אינו מראה הרבה, מלבד שהחלוקה לימין ושמאל היא שרירותית לחלוטין. אדם ישנה את עמדותיו מתחום לתחום ויהיה נדיר למצוא אנשים שעמדותיהם עקביות בכל תחומי החיים.
אמנם הואקום האינטלקטאולי בימין הישראלי נובע בעיקר מהמונופול של השמאל על מערכת החינוך הציבורית לדורותיה, אבל מעניין לציין שגם במאמר זה לא הוצגה אלטרנטיבה אינטלקטואלית לשמאל. הזכרת את קיומה, אך לא הבאת דוגמאות. למשל, אל מול זכויות האדם האוניברסליסטיות ניתן להעמיד את זכויות הפרט. בעוד שהמשמעות הפוליטית של זכויות האדם היא הקרבת הזכויות של אזרחי מדינה למען בני אדם בכל מקום בעולם, זכויות הפרט נותנות לאזרחים הגנה מפני כוחה ההרסני של המדינה. גישה אחת מאמינה שהמדינה היא טוב מוחלט שיציל את העולם בכל מחיר ואילו הגישה השנייה מאמינה שהמדינה היא רע הכרחי שחובה לרסנו.
נכון מאוד. המוסף הזה לא הצליח לקשר איש מיהודה ושומרון עם הערך "ציונות", ואנשים דוגמת יואל זילברמן שייסד את "השומר החדש" ואנשי "אם תרצו", אינם מספיק מעוררי השראה…