הפרטת החברות הממשלתיות טומנת בחובם יתרונות עצומים, אך הביורוקרטיה הישראלית פועלת ב"שיטת השקשוקה" ואינה מייעלת דבר.
פירוק המונופולים הפועלים בחסות המדינה והפרטת החברות הממשלתיות טומנים בחובם יתרונות עצומים למשק, אך הביורוקרטיה הישראלית מוכרת נכסים אדירים במחירי הפקר ואינה מייעלת דבר • ועדי העובדים האימתניים והמנטליות המדבקת של חוסר יעילות פוגעות בחברות המופרטות ומסכנות את עתידן • כיצד יש לבצע הפרטה? מהם התנאים הנדרשים לעידוד התחרות? ומדוע זה מפחיד כל-כך את הישראלים?
המילה "הפרטה" על הטיותיה השונות, הפכה בשנים האחרונות לאחת המילים השליליות ביותר בשיח הכלכלי-חברתי בישראל. על-פי השיח הרווח, הפרטה היא תמיד דבר רע והיא מלווה בשחיתות, חיזוק ה"טייקונים" ועוד שאר סיסמאות מהלקסיקון הסוציאל-דמוקרטי. למען האמת, לאור ניסיונה המעשי של ישראל בתחום ההפרטות, אפשר גם להבין למה. ההפרטות המפורסמות של המשק הישראלי, כמו הפרטת 'אל-על' לפני 9 שנים או ההפרטות הגדולות של בז"ן, כי"ל וחברות אחרות, השאירו בציבור הישראלי טעם רע, שאינו מאפשר דיון ענייני אודות נחיצותה של הפרטה.
למזלנו הרב, למדינות רבות בעולם יש ניסיון נרחב בהפרטה, כאשר ברבות מהן בוצעו הפרטות מוצלחות למדי, תוך שימוש בשיטות שונות לחלוטין מאלו שנעשו בישראל. מכיוון שהפרטה היא צורך חיוני של המשק, ראוי ללמוד מעט מניסיונם של אחרים ולהבין מה גורם להפרטה להצליח.
הטוב – הפרטת מניות חופשית
שיטת ההפרטה המוצלחת ביותר היא פירוק המונופול הממשלתי וחלוקת מניותיו לציבור. באמצעות שיטה זו, חברות ממשלתיות כושלות ביצעו מהפך ניהולי ותודעתי, שאפשר להן להתמודד מול מתחרות בשוק הפרטי ולהפוך לרווחיות.
הנפקת מניות החברה לעובדים ולכלל הציבור היא הדרך היחידה שהוכיחה את עצמה בטווח הארוך. כאשר מרגרט תאצ'ר פירקה את תאגיד 'בריטיש איירווייס' המפסיד, בראשית שנות ה-80, ממשלתה חילקה מניות לציבור ואפשרה למחיר להיקבע לפי שווי אובייקטיבי ולא לפי מכרז פנימי למקורבים בלבד. כדי למנוע השתלטות של כמה רוכשים גדולים על החברה, נקבעה כמות מניות מקסימלית לרכישה, בשיעור אחוז אחד מהשווי הכולל. השקיפות שמביאה עמה ההנפקה הבורסאית היוותה תרופת-נגד יעילה נגד השחיתות.
הפרטתן של חברות התעופה הלאומיות ברחבי העולם המערבי עשתה פלאים בתחום. סיפורן של 'לופטהאנזה', 'אייר קנדה' ו'בריטיש איירווייז', שהצליחו להפוך מחברות איטיות ומונופוליסטיות לפירמות רזות ורווחיות, נלמדת עד היום באקדמיות המובילות בעולם. רק כדי לסבר את האוזן, בלופטהאנזה רשומים היום כ-450,000 בעלי מניות, והיא הרוויחה 990 מיליון יורו נטו בשנת 2012. בריטיש איירווייז, שהייתה במצב של שביתה כמעט מתמדת עד לשנות ה-80, הפכה לאחת מחברות התעופה הרווחיות בעולם, וגם אחת האהובות ביותר לפי כל מדד צרכנים עולמי. לעומתן, אל-על הישראלית הפסידה 19 מיליון ש"ח ב-2012. בסיבות לכך ניגע בהמשך.
ניתוח של הבנק העולמי על הפרטות מניות פתוחות לציבור הסתיים בתשובה חדה, ברורה וחד משמעית: השיטה עובדת, נקודה. במחקר נבדקו 12 חברות ממשלתיות בבריטניה, מלזיה, צ'ילה ומקסיקו מתחום התעופה, השירותים והתקשורת, שהופרטו לפי מודל זה. 11 מתוך 12 חברות, כלומר 92% אחוזים מהן, הפכו לרווחיות תוך שנים ספורות מהחלת התהליך.
הרע – איגודי עובדים ומונופול
אם חברות התעופה הבינלאומיות הן סמל להפרטה איכותית, הרי שהמוביל הלאומי שלנו, אל-על, היא דוגמה מובהקת לבעייתיות המבנית שממנה סובלות חברות ממשלתיות לשעבר. 9 שנים עברו מאז הפרטת החברה, ומלבד ההפסדים הגבוהים שהיא צוברת ניכר שהיא מנוהלת בחוסר יעילות משווע.
התירוצים להפסדים מוכרים היטב לכל ישראלי שעבר בחייו בנתב"ג; אך האם ייתכן שכל ההפרשים ברווחים ובהוצאות נובעים מעלויות האבטחה הגבוהות, ומהדגל הישראלי המקטין את חשיפתה לחו"ל?
התשובה היא, כמובן, שלילית: אל-על מוציאה יותר כספים ממתחרותיה בכמעט כל סעיף חשבונאי, תוך שהיא ממשיכה למכור מוצרים בינוניים במחירים מופקעים.
כאשר מדובר בהפרטה, יעילות היא שם המשחק. אך ללא תחרות דבר לא ישתנה. כאשר אין אלטנרטיבה ריאלית בשוק, תמשיך החברה הממשלתית לשעבר לפעול כמונופול בתחומה. כך שללא הסרת נטל הרגולציה המונע תחרות, אין לצפות שההפרטות כשלעצמן יעשו את חיינו טובים יותר. חברות ממשלתיות גובות מחירים מופקעים בשל השילוב הקטלני של חוסר תחרותיות וחוסר יעילות, ולכן רק פירוק ועדי העובדים והפסקת ההטבות המונופוליסטיות מהמדינה יכולים להועיל באמת למשק.
באוקטובר 2013 החליטה קרן פימי הישראלית, הקרן הפרטית הגדולה ביותר בארץ, שלא להשקיע בחברת אל-על. על אף הרווחיות הזעומה והתחרותיות העולמית הקשה, האמינה בתחילה הקרן, שנחלה הצלחות רבות בעבר, שבעזרת הזרמה של 75 מיליון דולר, שיעניקו לה 46% שליטה בחברה, אפשר לסובב את הגלגל ולהציל את אל-על.
למרבה הצער, המגעים לרכישה כשלו בגלל ועד העובדים, שסרב לחתום על הסכם קיבוצי חדש. במשפט אחד סיכם מנכ"ל אל-על היוצא אליעזר שקדי את הבעיה הכרונית של החברות הממשלתיות לשעבר, שמסרבות לעשות שינוי מבני: "אל-על חייבת לצמצם בהוצאות לטובת עתיד אנשיה ונוסעיה, אם ברצונה להמשיך להתקיים".
ועד העובדים של אל-על לא התרגש ממצבה האנוש של החברה, שסובלת מהפסדים כבדים ומנוהלת כמו חיל האוויר, אך ללא ההישגים הביטחוניים. מאז שנת 2008, אל-על הפסידה 158 מיליון דולר; החוב שלה עבר מזמן את רף ה-500 מיליון דולר; והסכם השמיים הפתוחים חושף אותה לתחרות מול חברות יעילות ומוצלחות בהרבה. אל-על מעסיקה כמות דיילים, עובדי מנהלה ואפסנאות שלא היו מביישים את החברות הגדולות ביותר בעולם, ובראשה עומד מנהל ללא ניסיון בשוק הפרטי. אך העובדים בשלהם: הם יעדיפו לראות את החברה שוקעת כליל, קודם שיוותרו ולו על קמצוץ מזכויותיהם.
המכוער – הקמת מונופולים פרטיים
ההפרטה המקובלת בארץ, שהפכה לסמלה העגום, נעשית באמצעות מכרז המעמיד את החברה הממשלתית למכירה לקונה יחיד פרטי. בשיטה זו, המכירה מבוצעת על-פי הערכות שווי של מומחים, ולא לפי ביקוש בשוק, כך שכמעט אין דרך לבחון את צורת התמחור של חברות אלו. גרעין השליטה שזוכה במכרז מקבל לידיו תרנגולת שמטילה ביצי זהב, אשר בזכות מבנה השוק המונופוליסטי שומרת על רווחיות גבוהה, ללא צורך בהתייעלות ופיתוח שמביאה עמה התחרות.
המחיר שנקבע לתאגידים כמו כימיקלים לישראל, אי.די.בי, הבנקים ובז"ן אינו מחובר למציאות, והזינוק בשווי הבורסאי שלהן לאחר המכירה מוכיח את גודל הטעות: הערכת השווי שנעשתה לכי"ל עמדה על 1.3 מיליארד ש"ח, לפי תחזיות פסימיות ביותר. בעת ההפרטה הערכת המומחים לשנת 2010 חזתה לחברה רווח נקי של 200 מיליון ש"ח, כאשר בפועל הרווח היה גבוה לאין שיעור: 2.5 מיליארד. בשנת 2008 הפער בין התחזית לביצוע היה משמעותי בהרבה, כשהרווח הנקי הגיע ליותר מפי 30 מזה שנצפה בעת ההפרטה.
סיפורים אלו מוכרים לציבור והדיון בהם עדיין חי ובועט, אך קיימים מקרים קטנים יותר בהם המחיר שנקבע היה אף נמוך מהרווח שהחברה הממשלתית מפיקה בשנה.
איך עושים הפרטה גרועה. הסרט "שיטת השקשוקה" של העיתונאי לשעבר וחבר הכנסת היום מיקי רוזנטל. מומלץ לצפות בכולו
שם רע לשוק החופשי
קבוצות השליטה שצברו כוח על חשבון הציבור, ולא בזכות תרומתם למשק, מוציאות שם רע לקפיטליזם ומסכנות כל תהליך עתידי של הפרטה איכותית. מדינת ישראל זקוקה לבעלי הון נוספים כמו סטף ורטהיימר, מוריס קאהן וגיל שוויד, שבנו עסקים כחול-לבן במו ידיהם ועזרו להפוך את ישראל למעצמת הטכנולוגיה שהיא היום. הפסדי העתק שחוו בשנים האחרונות דנקנר ובן-דב, והכשלון הנחרץ של האחים עופר במיזם בטר-פלייס, מעוררים תהיות לגבי סיכויי ההצלחה שלהם ללא עזרתה הנדיבה של ממשלת ישראל.
עובדי אל-על צודקים.
עד שאל-על תתפרק ייקח זמן. הוותיקים ששולטים בחברה כבר יפרשו.
האחרים יודעים שהממשלה תבוא להציל אותם כמו שעשתה תמיד.
אף אחד לא חושב שאפשר להסתדר בלי אל-על, ולכן כולם מניחים שלעולם חוסן- ולצערינו צודקים.
כך, אגב, קרה בהדסה- נשות הדסה הפסידו הון עתק בסיפור מיידוף, אבל המשיכו בכל זאת בבניית מגדל האישפוז בעלויות עצומות. נקודת ההנחה היא שבית חולים כמו הדסה לא יכול להיסגר, ושהממשלה תבוא לעזרתם ברגע הקריטי. לא צודקים?
צריך לזכור שהקושי לתמחר נכון חברות קיים גם בהנפקות לציבור וגם בהנפקות שנחשבות ל"שקשוקה" ראו את חברת צים שנמכרה לחברה לישראל ומגיעה עכשיו להסדר החוב השני שלה בו בעלי המניות מלבד שמחקו את כל השקעתם נאלצים למחוק גם הלוואות שנתנו לחברה. או בז"ן שנאלצה עכשיו לעשות גיוס הון כדי להימנע מהסדר חוב וזו חברה שכן הונפקה בהליך של מכרז תחרותי ונסחרת בבורסה.
בסופו של דבר הבסיס להפרטה מוצלחת הוא פתיחת השוק לתחרות וכדי לפתוח שוק לתחרות צריך שהחברה תוכל להתייעל ולכן שלא יהיה ועד עובדים. אם יש ועד עובדים החברה לא יכולה להתייעל וגם יש ציבור מאוגד שמפעיל לחץ על פוליטקאים ומונע פתיחת השוק לתחרות.
אי אפשר שלא להסכים עם המניע הבסיסי של העובדים באל-על (שמירת תנאי העבודה כפי שהם) אבל אפשר להתווכח עם הדרך. יתר על כן, הקלות בה משווים את הכלכלה הישראלית לכלכלות אשר עשויות להיות דומות לה ע"פ מדדים מוכרים לעיתים עושה עוול – יש היבטים נוספים משפיעים על אופן התנהלות הממשלה (האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה ערעור יסודי של מספר מגזרים מרכזיים בכלכלתה?).
הטענה שלי היא כזו – ההחלטה הרי אינה כלכלית אלא פוליטית גרידא. האם ניתן ליישם הפרטה כראוי? כן, אפילו בישראל. האם קיימת הנהגה שמסוגלת לכך כיום? ובכן, לא.
ההפרטה חיונית וחשובה לשוק חופשי.
חשוב שבמהלך הנ"ל ישמר כבוד העובדים .הפרטה צריכה לקחת בחשבון שהיא לא עובדת בחלל ריק,כמו שהעובדים חייבים להבין שכסף לא צומח על העצים..
כבוד העובדים? על מה אתה מדבר?
מוכרים חברה, מישות אחת לשניה. איך זה קשור לעובדים?
אם צריך לפטר עובדים – מפטרים.
לא צריך להבין כלום ולא לקחת בחשבון.
הדבר היחידי שצריך זה למכור. טוב, צריך גם לבטל את אפשרות השביתה. אין דבר כזה לשבות. יש לא-להגיע-לעבודה.