מינוי רבני ערים: הכל נשאר במשפחה

ארבעה סיפורים על ארבע ערים, מוכיחים שבשביל להתמנות לרב עיר צריך קשרים משפחתיים יותר מאשר כישורים אישיים.

שושלת של רבנים ראשיים. הרבנים יוסף והרבנים לאו, אבות ובנים. צילום: פלאש90

שושלות רבנים הן תופעה מוכרת ולרוב אף מבורכת בהיסטוריה היהודית. במקרים של קהילות יהודיות הבוחרות את רבניהן, זו אפילו תעודת כבוד המעידה על הקשר ההדוק בין משפחת הרבנים לקהילה בה גדלו. אלא שמאז שחזרנו לארץ ישראל, כללי המשחק קצת השתנו: מוסד הרבנות הראשית הפך למעשה את הרב המקומי מצורך קהילתי לפקיד ממשלתי החולש על תקציבים גדולים, כאשר לאזרחים כמעט ואין יכולת להשפיע על בחירת הרבנים ברשות המקומית אליה הם משתייכים.

כתוצאה מכך, אנו עדים לגידול ממדי הנפוטיזם ברבנות אשר נועד, בין היתר, לשמור על מוקדי השפעה וכוח במעגלים מצומצמים של משפחות מסוימות. הראייה המוכרת לכך היא זהותם של הרבנים הראשיים הנוכחיים: הראשון לציון הרב יצחק יוסף (בנו של הרב עובדיה יוסף, בעבר הרב הספרדי הראשי) והרב דוד לאו (בנו של הרב ישראל מאיר לאו, לשעבר הרב האשכנזי הראשי). גם חלק מהמועמדים שהתמודדו מולם היו בנים של: הרב יעקב שפירא, בנו של הרב האשכנזי לשעבר, הרב אברהם שפירא, וכן הרב שמואל אליהו, בנו של הראשון לציון מרדכי אליהו. אם התופעה הייתה מתחילה ומסתיימת שם, דיינו. אך לא היא.

מודיעין שלום

נצא אפוא לטיול קטן ומדגמי ברחבי הארץ בפרויקט “אבות ובנים”: את המסע שלנו נתחיל במודיעין, העיר בה כיהן כרב הראשי עד לא מזמן הרב דוד לאו שכאמור התמנה לאחרונה לתפקיד הרב האשכנזי הראשי של מדינת ישראל. המשימה: למנות רב מחליף. מי במועמדים? הרב צבי יהודה לאו. הבן של ואח של. אלא שיש בעיה: במודיעין כבר מכהנים כיום שני רבני עיר. ספרדים. איך זה קרה? תוצאה קפקאית של איחוד הרשויות מודיעין-מכבים-רעות הביאה לכך שמאז שנת 2003 כיהנו במשרת רב העיר שלושה רבנים.

מצד אחד, החוק הישראלי קובע שמשרת רב עיר היא לכל החיים. מצד שני, תקנות איחוד הרשויות קובעות כי במקרים מסוג זה יש לקיים בחירות חדשות לרב העיר. הציעו חכמים שאחד הרבנים יעבור ממודיעין לעיר אחרת. בעיה. שני הרבנים הספרדים בעלי ייחוס משל עצמם: הרב אליהו אלחרר אוחז באמתחתו גיס מקושר היטב, הוא אריה דרעי. מולו, הרב יעקב צ’קוטאי הוא מחותנו של הרב עובדיה. ומי היה אמור לטפל בסוגיה? השר המתחלף לשירותי דת, שעד לא מזמן היה מאנשי ש”ס, וההחלטה הפוליטית הטובה ביותר עבורם הייתה פשוט לא להחליט. מי אמר שאין אקשן במודיעין?

שומרים על השמנת. צילום: פלאש90

מעשה אבות משרה לבנים

ממודיעין נמשיך לנתניה ולבן אחר של הרב ישראל מאיר לאו (וכמובן אח נוסף של הרב דוד לאו), הוא הרב משה חיים לאו, אשר מבקש להיכנס לתפקיד הרב האשכנזי של העיר שאינו מאויש כבר 26 שנה. לזכותו של הרב לאו הבן (בגרסתו הנתנייתית) ייאמר כי הוא חי בעיר שנים רבות. אלא שמולו עומד מועמד מפתיע: הרב יהודה שלוש, בנו של הרב דוד שלוש בן ה-93, המכהן כרב הספרדי של נתניה כבר 60 שנה. קראתם נכון: הבן של הרב הספרדי מבקש להתמודד על משרת הרב האשכנזי באותה עיר.

החוק אגב, מאפשר את הפארסה הזו, מכיוון שאינו מגדיר מפורשות מיהו אשכנזי ומיהו ספרדי. יתכן שהרב יהודה שלוש מאס להמתין לסיום כהונתו של אביו, שכזכור, יישאר הרב העירוני עד למותו, כשהחליט להגיש את מועמדותו למשרה המקבילה. יותר סביר להניח, שהרב שלוש חושש מכך שביום שאחרי 120, תחזור נתניה למודל הרב העירוני היחיד, ואז ישאר רב אשכנזי בלבד, והוא יישאר יתום מאב ומיותם מהמשרה.

ורק ירושלים אפס משתיים

יישובים בהם יש רק רב אחד היא מחזה נפוץ בקרב עיריות שמעוניינות לחסוך במשכורת ומועצות דתיות שנמצאות בגרעון. בירושלים לעומת זאת, כבר עשור שאין אף רב ראשי. לא ספרדי ולא אשכנזי, לאחר פטירתם של הרב שלום משאש והרב יצחק קוליץ. מדוע אין רב? כי כולם תוקעים את כולם. בתחילה היו אלה ראש העיר אורי לופוליאנסקי מיהדות התורה שלא הגיע להסכמות עם החבר’ה של ש”ס במשרד הדתות. בחירתו של ברקת לראשות העיר העירה את הקרב לחיים, ובין המועמדים הבולטים כיכבו שוב הבנים של: הרב יצחק יוסף (אז עדיין לא הרב הראשי ולמי ששכח, בנו של הרב עובדיה), הרב יעקב שפירא (בנו של הרב האשכנזי הראשי, אברהם שפירא), אבל בחירות של ממש לא יצאו מזה עד היום.

עם זאת, אחת הספקולציות היא שהרב יעקב שפירא לא הסיר את מועמדותו בבחירות האחרונות לרבנות הראשית כחלק מדיל עם ש”ס שמטרתו הייתה לפגוע במועמדות של הרב דוד סתיו, ובתמורה, יזכה בתמיכתם העתידית לתפקיד רב העיר האשכנזי של ירושלים.

גבעתיים

מירושלים, נמשיך לעיר שבחודשים האחרונים הפכה להיות סוג של עיר תאומה: גבעתיים. שם הסאגה נסובה על סירובו של רב העיר המכהן, הרב יוסף גליקסברג, להענות לדרישת הלשכה המשפטית של המשרד לשירותי דת ולסיים את תפקידו בגיל 80 לאחר 46 שנים בתפקיד. בשלב מסוים המועצה הדתית החליטה ליטול יוזמה, לפנות את חפצי הרב ממשרדו ולנעול את החדר. הרב גליקסברג לא אמר נואש, והמשיך להגיע לעבודה ולשבת מחוץ למשרד, עד שסגן שר הדתות, הרב אלי בן-דהן, החליט להשיב את הרב ללשכתו.

כשהרב גליקסברג יחליט לפנות את מקומו, סביר להניח שניתן לסמן לפחות את מי שהוא רואה כיורש העצר: בנו, הרב איתיאל גליקסברג, המשמש כיום כרב שכונת מרכז העיר… גבעתיים. איך ניחשתם? למקרה שתהיתם, את רבני השכונות ממנה המועצה הדתית, הפועלת תחת מרותם של רבני העיר.

לא מוותר על הג’וב. הרב גליקסברג, רבה של גבעתיים. צילום: פלאש90

אפילוג

אלה היו ארבעה סיפורים קצרים ואמיתיים על ארבע ערים מרכזיות הנחשבות למוצלחות יחסית והמנוהלות באופן תקין. המסקנה המצערת היא שהרבנים הראשיים הפכו למעשה לבנים הראשיים. אילו הייתה בחירת התושבים, לא היה מה להלין או לפצות פה. הבעיה היא ששיטת המינויים הנוכחית לא מאפשרת למרבית התושבים לקחת חלק פעיל בהחלטה על זהותו של רב המקום. בשל כך נוצרים מאבקים פוליטיים פנימיים בין הרבנים, והשתייכות למשפחה הנכונה יכולה להכריע את הכף.

הממסד הרבני עושה במינוי הרבנים קרדום לחפור בו את קברן של הרבנות הראשית והמועצות הדתיות. הדרך היחידה להחזיר את אמון הציבור ברבני העיר, היא לאפשר לתושבים לקבוע מי הם רוצים שישמש כרב המקומי. לשם כך צריך קצת שכל והרבה אומץ.

עדי ארבל חבר בצוות ‘שביל הזהב’ להסדרת יחסי עם, דת ומדינה של המכון לאסטרטגיה ציונית המפעיל את הבלוג מחזיקי הדת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. בתור מי שמוקיר רבנים ומעריך אותם מאוד, אני אומר שצריך לבטל כל משרה ממשלתית המיועדת לרב, ויפה שעה אחת קודם.

    יש לשלוף את טלפיה של המדינה מהדת. רק כך ניתן לרפא את הריקבון המוסרי שפשה בחלק ניכר מהרבנים שמונו ע”י המדינה.

  2. נשכח הרב שמואל אליהו לרבנות ירושלים וגם הרב משה חיים לאו שמועמד גם לרבנות לירושלים, האודישנים מתחילים אוטוטו אצל משפחות הטאלנטים

  3. רשעות של כתבה!

    כמו בהרבה מקצועות בנים באופן טבעי נמשכים למקצוע של האב,על הנפוטיזום בעולם המשפט לא כתבתם כי אתם מפחדים? שם יותר גרוע בן של פלוני א מתמחה אצל פלוני ב והבן של פלוני ב מתמחה אצל א.
    רבנים נבחרים לא במינוי פקידותי אלא בגוף בוחר המכיל הרבה יותר חברים מאשר בוועדה למינוי שופטים.