הימין מפגין בורות מוחלטת בכל הנוגע לטבעו של המאבק הפוליטי בישראל . כך עמותות הפועלות בגלוי לקידומה של אג'נדה פוסט-לאומית זוכות לשיתוף פעולה ולהכרה.
מאז פרסמתי את התחקיר בדבר אסטרטגיית הדעווה של הקרן החדשה לישראל, רבו, כצפוי, הביקורות על צורת הסיווג והפילוח שערכתי. המאמר עורר סערה קלה, בוודאי בחוגי השמאל, ורבים משמאל ומימין הצטרפו לספורט הלאומי – או יותר נכון: הפוסט-לאומי – החדש: "מיהו רדיקלי?".
פה מגיב חבר שלא מבין "מה 'התנועה ליהדות מתקדמת' עושה ברשימה?"; שם טוקבקיסט שתמה אודות סיווגו של "מכון ון ליר!"; ובמקום אחר פרופיל פייסבוק (שאומרים שיש לו גם איש) שמציקים לו דווקא ארגוני ההומוסקסואלים!?! ומרכז 'אדוה'????!!! זה רדיקלי!?!
לכל אותם תוהים מוקדש הפוסט הזה. אך ראשית, מה זה בכלל רדיקליזם?
ובכן, כמו כל מונח פוליטי שהוא, ולמרות (ואולי בגלל) שהוא רווח מאוד בשיח, אין הגדרה מוסכמת לרדיקליזם. בעולם הגדול, בשיח בין הימין לשמאל (מזה למעלה ממאה שנה), הנוהג הוא שבדרך כלל הימין מאשים את השמאל ברדיקליזם, בעוד השמאל מאשים את הימין בשמרנות, ושניהם במידה של צדק. וכפי שהניסיון להגדיר במדויק שמרנות דינו להיכשל, כך גם הדרישה להגדיר רדיקליזם. מדובר בשני מונחים יחסיים לזמנם ותרבותם, המכסים על טווח רחב של תופעות מורכבות שיש ביניהן דמיון ושוני.
ובכל זאת, פטור בלא כלום אי-אפשר. הרי משהו בסיסי יש במונח, שמאפשר להשתמש בו בדיון הפוליטי. אם כן, למה קוראים רדיקלי? המילה מגיעה מ"שורשי", ויש לה שני מובנים בסיסיים: אחד, מוכר יותר בשיח היומיומי, הוא פשוט "קיצוני", דהיינו, הרחק מחוץ ללב הקונצנזוס; השני, שמשתמשים בו בעיקר בשיח הפוליטי, מכוון לנסיון או לרצון לשנות את החברה באופן יסודי. ברור, לכן, מדוע בדרך כלל השמאל זוכה לכינוי זה. אגב, רבים בשמאל נושאים את השם בגאווה רבה. הם מכוונים במוצהר לתיקון חברתי ושינוי הדעות והמנהגים הרווחים; כך חלק מן הפמיניזם, כך זרמים להט"בים מסוימים, וכך תיאוריות "ביקורתיות" נוספות.
בישראל, אני מנחש, הבעיה העיקרית היא של בורות משמאל. הימין והשמאל יודעים שהימין השמרני הוא 'שמרני', אבל חלק נרחב בשמאל פשוט לא יודע שהוא רדיקלי לפי השימוש הפוליטי הרווח בעולם, מפני שהוא כלוא בשיח הישראלי ולא מכיר את השימוש במונח מחוץ לגבולות הפייסבוק והחברים לתנועה.
השאלה שעמדה מול עיניי כשמיינתי את העמותות הייתה: אילו עמותות הן או קיצוניות במובהק (ביחס למיינסטרים הישראלי כמובן) או שואפות לשרש תפיסות ומנהגים מסוימים מן החברה ולהשריש אחרים, במטרה להפוך את החברה למשהו אחר, "טוב יותר", שיחליף את ה"רע", ה"מנוון", ה"ארכאי", ה"מיושן", הקיים. מי לא רדיקלי? למשל, עמותות צדקה וחסד, שאין להן עניין לשנות תפיסות ומנהגים בציבור, אלא רק לסייע לנזקקים, או פעילויות פוליטיות מסויימות, שמטרתן לייצג אינטרסים ציבוריים קיימים. מי כן רדיקלי? ובכן, העמותות שנכנסו לקטגוריה במאמר.
נגד המדינה
קחו למשל את 'מכון ון ליר', הנתפס כמעין מרכז רוחני מנומנם, שבעיקר מספק פרנסה לאינטלקטואלים בדימוס, ומארגן כנסים מעונבים ורבי-פיהוק. ובכן, למי שלא ידע או לא טרח לבדוק, מכון זה מפרסם מזה למעלה מ-20 שנה את כתב העת תיאוריה וביקורת, המוגדר כ"כתב-עת לעיון ביקורתי בחברה ובתרבות בישראל". כתב עת זה נחשב לאחת הבמות המרכזיות לפיתוח רעיונות "ביקורתיים", ובמשך השנים התפרסמו בו מרבית הפמפלטים המכוננים של התנועה הפוסט-ציונית והפוסט-קולוניאלית בישראל. מחברים המגדירים את עצמם כ'רדיקלים' ופוסט-ציוניים (למעשה מספיק שם התואר "ביקורתי"), כמו יהודה שנהב, חנן חבר, אורי רם, אילן פפה ועדי אופיר, נמנים על בכירי כותביו, ונעשה שימוש רווח במושגים כמו "מהגרים" במקום עולים, "מלחמת 1948" ולא מלחמת העצמאות, "פלסטינים אזרחי ישראל" במקום ערבים ישראלים ו"שכבות מוחלשות" במקום שכבות חלשות.
לפי התיאוריה של מבקריי, זה לא רדיקלי. סתם מיינסטרים שלא בא בכלל לעצב מחדש את התודעה הישראלית.
גם 'מרכז אדוה' ("מכון מחקר תמים שמפרסם הודעות לעיתונות") נמנה על אותו חוג. די להזכיר את העומדים בראשו – יוסי דהאן (עורך אתר 'העוקץ' והספר הפוסט-לאומי 'להמציא אומה'), יוסי יונה (שמציע "מלבד אזרוח מהגרי העבודה … ביטול חוק השבות ומתן פתרון ראוי לבעיית הפליטים הפלשתינאים"), אורן יפתחאל ("הייהוד מהווה את הפרויקט המרכזי של המדינה האתנוקרטית מיום הקמתה") ועוד רבים וטובים.
אמנם, לא כל הצרמוניה הזאת באה לידי ביטוי מפורש בפרסומי המרכז, אך היא בהחלט מבהירה את מטרותיהם של מייסדיו, ואת מה שעומד מבחינתם מאחורי המילה "שיוויון". ומה גם שמדי פעם, לצד כמה רעיונות והצעות בבורדר-ליין של הקומוניסטי, מבצבצות מטרות תעמולתיות ברורות, כמו בפרסום השנתי הקבוע "מחיר הכיבוש".
התנגדות להתיישבות יהודית וחוק השבות, תמיכה בזכות השיבה, וחתירה מתמדת לשיוויון כלכלי קיצוני. אם זה לא מוגדר כרדיקלי, מה כן? שיהיה ברור, זה בסדר. זה לגיטימי. יש ויכוח. אבל: רדיקלי.
הלאה. עמותת 'קו לעובד', המסייעת "לעובדות ולעובדים אזרחי ישראל, למהגרי ולמהגרות עבודה, לעובדות ולעובדים פלסטינים מהשטחים הכבושים, לפליטים, למבקשי מקלט", עומדת בחזית מאבק המסתננים. בכדי לרענן מעט את הזכרון, נזכיר את המאבק שניהלה העמותה, כחלק מקואליציית 'הפורום לזכויות פליטים', נגד מדיניות ההחזרה החמה של צה"ל, ששיאה בעתירה לבג"ץ שהובילה לביטול ההחזרה החמה בגבול מצרים, ולהצפת דרום תל-אביב במסתננים. מה נאמר, לב הקונצנזוס. לא פוליטי, לא תעמולתי, לא בא לשנות את תפיסות היסוד של החברה הישראלית. אם ירוצו לבחירות, בטח יקבלו איזה 120 מנדטים.
רד הרינג של צדק חברתי
עוד ארגון שהוזכר הוא 'הקשת הדמוקרטית המזרחית', המבוססת על המיתוס האנטי-ציוני של "היהודים הערבים". פעילותם של חבריה יוסי יונה, יהודה שנהב, יוסי דהאן ואחרים, כבר הוזכרה לעיל. את מטרותיה מגדירה הקשת כך:
להשפיע על סדר היום הציבורי, מתוך כוונה להביא לשינוי כולל של החברה הישראלית ומוסדותיה השונים … הקשת תאבק למען פלורליזם תרבותי וחברתי בישראל. הקשת תפעל לדמוקרטיזציה רדיקלית של כל תחומי החיים, להעצמתן של אזרחי ואזרחיות המדינה, תושבים ותושבות, פועלים ופועלות, נשים וקבוצות מדוכאות אחרות.
והיו ששאלו גם על 'המשמר החברתי'. עמותה שהוקמה על ידי דניאל דור, מעמותת 'קשב' של הקרן, החתום על עצומות תמיכה בסרבנים; ואשתו ליה נרגד, פעילה מפורסמת של מחסום WATCH, שהסבירה את פנייתה לעיסוק בצדק חברתי כך:
ניסינו במשך עשרות שנים לשכנע את הציבור ואת השלטון שאי אפשר לשלוט כך בעם אחר, ופשוט לא הצלחנו. לעומת זאת, יש נכונות ופתיחות מסוג חדש לשינוי אמיתי ביחסים בין הרוב היהודי והמיעוט הערבי, ונכונות לחשוב מחדש על היחס לפליטים ועובדים זרים. שני הנושאים האלה כבר נמצאים בלב השיח החברתי.
בערבית קוראים לזה "דעווה". ולמי שמתקשה, אסתי סגל, פעילה בכירה בארגון ומפעילת אתר האינטרנט שלו, מסבירה בשיר שעיקריו מובאים כאן מה זה רדיקליזם בשבילה:
אני, אסתי סגל…לא נאמנה למדינה…
שהפכה את עיר האבות למגרש משחקים והתעללויות של מתנחלים…
שמפקיעה אדמות ובתים ומתעקשת על הריסת ישובים של ילידי הארץ הזאת מזה דורות…
שמביאה לכאן עובדים זרים ומתעללת בהם בשיטת הדלת המסתובבת, יחידת עוז,ושאר פעלולים…
שלוקחת את אדמותיה ואת אוצרות הטבע שלה מידי העם ומחלקת אותם לעשירים ולמקורבי השלטון…
ששכחה מזמן את טוהר הנשק ומבצעת פשעי מלחמה…
שמגרשת ילדים וסוגרת את גבולותיה בפני פליטי מלחמה…
שבחרה להעמיק את הפער ולא לאפשר השכלה לשכבות החלשות…
נגד העם
היו גם כאלו ששיוך ארגוני ההומוסקסואלים לאגף הרדיקלי עורר בהם תדהמה. אמנם הסיכוי לשכנע בעניין הזה הוא נמוך, באשר מדובר באחת הסוגיות הכי מוגנות בתרבות הפוליטיקלי קורקט, משהו כמו לדבר עם טבעונים על בשר, אבל זו אחת הדוגמאות החשובות.
האם ארגונים המובילים צעדות מיניות פרובוקטיביות ברחובות העיר, בסך הכל רוצים ש"יניחו להם לנפשם", או שמא יש להם יומרה רחבה יותר, הכולל שינוי של החברה כולה? האם אינפוף ציבורי מתוקשר, תוך ניהול מאבקים פוליטיים ומשפטיים, הוא הדרך שבה פועלים אנשים פרטיים חסרי יומרה, שבסך הכל רוצים לממש את אהבתם?
הארגון החינוכי 'חוש"ן', יכול לעזור להבהיר את התמונה. הארגון, הפועל לקידום מערכי הדרכה והסברה להטב"ית בבתי-ספר בישראל, לא מסתפק במתן מקום וביטוי לבני נוער להטבי"ם במצוקה (פעילות מבורכת ולא רדיקלית), אלא גם רוצה להשפיע על כלל החברה:
אוכלוסיית היעד השניה היא כלל בני הנוער, המקיפה את הנוער הלהט"בי, שבקרבם יש לחולל את תהליך ניפוץ הסטיגמות והסטריאוטיפים הנוגעים לאוכלוסיית הלהט"בים, וכן להטמיע בהם ערכים בסיסיים של חברה דמוקרטית, פלורליסטית ושוויונית.
למי שלא הבין, המטרה היא לא רק להקל על מצוקת הנער הכמעט-גאה, אלא לחנך את הנערים האחרים, את הבנים והבנות של כלל האוכלוסייה, כי מה שהם יודעים אודות משפחה, זהות מינית ומבנה החברה אינו אלא "דעות קדומות", הסותרות את התפיסות הנאורות החדשות. (מי שרוצה יכול כבר עכשיו לדלג למטה לנאץ בתגובות.)
עבור פעילי הארגון, לעבודה חינוכית זו יש הקשר רחב יותר הנוגע לכלל החברה ולתפיסות הרווחות בה, כדבריה של אפרת רותם, יו"ר חושן:
בחברה הנמצאת על סף אתנוקרטיה, שבה השבטים השונים מתבצרים בשנאתם זה לזה ובעמדתם הידועה מראש, בחברה שבה דת היא כלי ניגוח והנחמות הרוחניות הולכות ומתמעטות, אין תחליף למפגש הבין-אישי בין אנשים שונים. מפגש שכזה מאתגר תפיסות מקובעות, מעורר שאלות על דעות קדומות ובעיקר מפוצץ את הבלון של אנשים רבים השייכים לרוב, החושבים שהם מכירים ויודעים בדיוק כיצד חי המיעוט, במקרה הזה המיעוט הלהט”בי.
גם זה, כמובן, לא רדיקלי. כי זו הרי אמת וקידמה, והאמת והקידמה לא רדיקליים! ומי שחושב אחרת, מוטב שישמור את המחשבות האלה לעצמו, כי לחשוב אחרת מהאמת, זה רדיקלי! וצריך להיות גם לא חוקי, במהרה בימינו (אבל לא נאמר "אמן", זה שריד מתקופות רדיקליות). אז הארגון לגיטימי, הנה, קיבל חותם כשרות, אבל רדיקלי בריבוע.
הדעווה עובדת
המגיבים העירו גם על שורה ארוכה של ארגונים "לא רדיקליים" נוספים כמו: 'מרכז מולד' (בנשיאות אברום "אני מתייון גאה" בורג ובהקמת יוצאי תנועת שיח' ג'ראח ו'שוברים שתיקה'); תנועת 'ישראל חופשית', שהוקמה על-ידי אנשי 'מרצ' ועוסקת, בין היתר, בשינוי נורמות פנימיות של הציבור החרדי באמצעות כפייה שלטונית; 'התנועה ליהדות מתקדמת', שהייתה אחת העותרות נגד חוק המסתננים, ושותפה למאבקים נגד חוק פראוור ועוד שלל ענייני "גזענות" כאלה ואחרים; ועמותת 'אשה לאשה' השותפה למאבק נגד חוק פראוור, ומבקשת "מתוך העשייה והתפיסה הפמיניסטית … לפרק את מיתוס הביטחון הלאומי בחברה הישראלית", באמצעות חברות פעילה ב"קואליציית נשים לשלום", קואליציית חסד מתונה.
אפשר להמשיך בכך עוד ועוד, אך הדברים כבר ברורים דיים: בסוף כל משפט על שיוויון בעברית, יושב רדיקל עם נרגילה.
הבה נסיים באחת הדוגמאות היפות: המקרה של עמותת 'ידיד', שאמורה להיות מקרה קלאסי של פעילות חסד נקייה, העוסקת באופן עקרוני במתן סיוע פיזי ומשפטי לעניים. אלא שבכמה מקומות ברשת (כולל בהגדרות ה'מטא' של אתר העמותה, הצצות בחיפוש בגוגל), מתארת העמותה את עצמה כך:
עמותה המפעילה מרכזי זכויות וסיוע לאזרחים בישובים בישראל. פועלת להעצמת השכבות החלשות בחברה ולקרבן לערכים של דמוקרטיה, פלורליזם, אזרחות פעילה, שלום, שוויון, צדק חברתי.
האם לקשר בין 'דעווה' לרדיקליזם יכולה להיות הדגמה יותר ברורה מזו?
כדאי לציין שהדיון כאן לא מקיף, אלא רק סיפקתי הדגמות קטנות וברורות מאליהן מתוך שפע של פעילויות והתבטאויות. אפשר להמשיך. עוד חומר על הקיים, ועמותות רפורמיות רדיקליות, עם עמותות הסתת מיעוטים נגד המדינה, וכו'. נקודה אחת חיובית יצאה מהדיון הזה: נוכחתי עד כמה השמאל הרדיקלי מנסה לזכות בהכרה של המיינסטרים הישראלי ולצאת מתחום הבועה הרדיקלית שבנה לעצמו; ממש מזכיר את נסיונות הדתיים-לאומיים לזכות בהכרה של השמאל, ובאותם סיכויים, ובכל זאת, מחמם את הלב. ובכך הגענו לנושא האחרון.
האווילות הפוליטית של הימין
כל זה, כמובן, לא מפריע לרבים וטובים להמשיך ולשנן את המנטרה לפיה מרבית פעילות הקרן היא לגיטימית וברוכה. מכאיבה ביותר היא העובדה שרעיונות אלו יצאו מבית מדרשו של לא אחר מאשר פרופ' ג'ראלד שטיינברג, יו"ר ארגון NGO Monitor, שנראה שכלל אינו מבין את המשמעות הפוליטית של פעילויות הקרן, כפי שהסביר במאמר שפורסם באתר 'כיפה':
לא רק שאינני מתנגד לקבלת כספים מהקרן החדשה לארגונים בעלי מטרות חיוביות – אני מעודד זאת, בעיקר על מנת למקד את פעילותה של הקרן בארגונים אלו, על חשבון הארגונים שמטרתם היא יצירת דה-לגיטימציה לישראל.
לדידו של שטיינברג, ועוד רבים וטובים, לא רק שהפעילות "הלא חיובית" של הקרן היא מיעוט, הנחה שהוכחנו בנקל שפשוט איננה נכונה עובדתית, אלא שלדעתו צורת ההתנהלות של הקרן ומאבקיה נעדרים שיטה והכוונה מרכזית. תיאור נאיבי זה מתעלם לחלוטין מיעדיה האסטרטגיים הברורים של הקרן, כפי שפורטו בתחקיר הקודם, ומראה על חוסר הבנה אפייני של המאבק הפוליטי בישראל.
"הגיע הזמן שכולנו נוריד את הלהבות" הוא משפט שנשמע לא אחת על ידי אנשי ימין (לרוב ציונים-דתיים), שמעדיפים לכלות את זמנם בערבי "שיח" ולימוד משותפים, בהם מדברים עצמם לדעת אנשי רוח שחוקים וחסרי-מעמד ציבורי. זאת בזמן שבחוץ – ברחובות העיר, במסדרונות הממשל, באמצעי התקשורת, במערכת החינוך ובבתי-המשפט – נוחלים ארגוני הקרן ניצחון אחר ניצחון בדרך להקמתה של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של ישראל.
צמצום המאבק בארגוני הקרן בדרישה שרק יפעלו "ביתר שקיפות, לדווח כראוי על היקף פעילותה ועל האופן שבו היא מקצה את כספיה", מהווה אינדיקציה לאי-ההבנה החריפה של אופי המאבק הפוליטי המתחולל בישראל. הימין נמצא הרחק מאחורי הקרן וארגוניה. כל עוד נמשך שיתוף הפעולה ההדוק של הקרן עם גופי הממשל; כל עוד גופים וארגונים מעניקים את שמם ויוקרתם לפעילות הרדיקלית והפוסט-ציונית של הקרן; כל עוד ארגוני הימין ימשיכו לעסוק ב"הידברות" וב"שקיפות", ידו של הצד הלאומי והשמרני תמשיך להיות על התחתונה.
___________
מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו ל’מידה’ בפייסבוק ובטוויטר.
מסכים לחלוטין.
ואני חייב להוסיף: הסיבה לדעתי שהימין הפוליטי ניגף בפני השמאל, נעוצה במידה רבה בגלל שהימין הפוליטי (כולו כמעט לחלוטין, יוצא הדופן היחיד שעולה לראשי הוא פייגלין) לא חותר לחזון משלו. פשוט בגלל שאין לו חזון.
ניתן בנקל לראות זאת בנושא הכלכלי – אין ימין כלכלי בארץ.
אבל גם בנושא המדיני – סיכום עמדותיו של הימין הפוליטי הוא פשוט "לא שמאל".
זה נכון, אבל נובע מהעובדה הפשוטה שהימין הוא שמרני.
קרי: הוא שואף למה שהיה אתמול.
כיוון שהאתמול אינו מושלם, הרדיקליזם השמאלני מוכר. הוא מציג את השמרן כשייך לעבר, כמשהו שממילא ייעלם בקרוב, ולימין לא נותר אלא לנהל מלחמת מאסף אבודה מראש.
הימין צריך להרים על נס את עמדותיו ביחס למולדת, למשפחה, לחירות. לשנות את תרבות התקינות הפוליטית. אין סיבה שיהיה לגיטימי יותר לומר שאתה רוצה להטיל מס הכנסה אדיר על העשירים, מאשר לומר שאינך מוכן שיגזלו מאדם את כספו.
בתקינות הפוליטית שתיווצר אדם יסמיק כשיאשימו אותו בחוסר נאמנות למדינה.
אפשר ליצור את זה, רק צריך להבהיר לנבחרי הציבור שלנו שזה מה שאנחנו רוצים.
אנחנו רוצים לשמוע אותם תוקפים את אנשי השמאל על כך שהם מחלישים את ערכי המשפחה, על כך שאינם לאומיים מספיק, על היותם "אוהבי ערבים".
אסור להם להצטדק כשהם מחוקקים חוק הפוגע בעמותות ממומנות ע"י מדינות זרות. הם צריכים להאשים את מגיני העמותות האלה בחוסר נאמנות.
כך אפשר יהיה ליצור מחדש שפה ותודעה ימניות יותר, שמרניות יותר וגם, יש לומר, הוגנות יותר.
אבל שוב- הכל עובר דרך נבחרי הציבור שלנו, שעוד מנסים לדבר בשיח של השמאל כשהם מציגים רעיונות ימניים. זה באמת חסר סיכוי ככה.
בתגובת המגיב ישי מופיעה אותה טעות נפוצה באשר למטרות הימין ושמאל. בעוד שהשמאל מציג כיעדו חזרה מהפכנית-אלימה למצב ששרר בעבר אוטופי לפני שזה "קולקל" בידי קפיטליזם, חמדנות, לאומנות ושאר מרעין בישין (-זו משמעות המונח רדיקליזם ולא כפי שנכתב במאמר של מר ביגמן) הימין רואה עצמו כחלק משרשרת דורות היסטורית ופניו -דהיינו חזונו- פונה לעתיד.
מר ביגמן היקר,
בתור יריב אידיאולוגי אני מוריד בפניך את הכובע על הכתבה המבהירה והאינטליגנטית. מי ייתן וחבריך העילגים בימין ילכו בעקבותיך ואולי יתרחש דיאלוג אמיתי ואינטליגנטי בין המחנות. נותרה לי רק שאלה אחת: האם כל הפעילות שהגדרת (במידה רבה של צדק) כ"רדיקלית" היא בעיניך בלתי-לגיטימית?
יישר כוח
אילן
השאלה היא מה זה "לגיטימית". מבחינה חוקית רובה כמובן לגיטימית, וגם מבחינה עקרונית רוב הפעילות (למעט תעשיית ההכפשה והBDS) היא לגיטימית. אלא שאני חולק עליה, ורואה בה אויב מר. יש בינינו מאבק עז על דמותה של החברה והמדינה בישראל, מאבק שמרבית מחבריי (עילגים זה קצת מוגזם, אבל אתה אמרת) כלל לא מודעים לו.
עקיבא, מעולה.
ביג לייק
עקיבא, הבעיה היא לא עם הגדרת ה'רדיקליזם' אלא עם ההגדרה 'קונסזואלי'. ההבחנה שעשית יצרה מצג כאילו הרדיקליזם אינו קונצנזואלי או הקונצזוס אינו רדילקי. היית יכול לחלק ל'רדיקליזם' ו'לא-רדיקליזם' או ל'רדיקליזם' ו'שמרנות', ההצגה של הדברים כ'רדיקליזם' כניגוד ל'קונצנזוס' היא מטעה ואפילו מגוחכת. (ולהאשים את כל העולם שהוא לא מבין את ההגדרות זה גם קצת מתבכיין)
ואם תוכל להסביר לי למה ישיבת תלפיות היא קוסנזואלית והתנועה המסורתית או קהילת ידידה הן רדיקליזם חברתי אני אשמח.
קונסנזוס כוונתו "נתפס כקונסנזוס" על ידי מרבית הציבור, כלומר הארגונים שאותם הציבור תופס כחיוביים ומועילים לחברה. למותר לציין שגם עם מרביתם יש לי ויכוח עז, אבל החלוקה נועדה לאפיין את המחשבה המקובלת.
ישיבת תלפיות לא שותפה למאבק נגד חוק פראור ולא תומכת במאבק הפליטים. וגם לא משתתפת בהפגנות פוליטיות כאלה ואחרות כמו ארגון הנוער של התנועה המסורתית מרו"ם.
רק שים לב שאתה מתווכח איתי על פחות מ-100,000 $ ורק על ארגונים דתיים.
אפילו תיקח את כל הארגונים הדתיים, כולל הרפורמים, ותוציא אותם מהמשוואה, זה לא ישנה הרבה.
בפעם ה1000 -הקרן לישראל חדשה.
בפעם המיליון: קרן האנטישמים להרס הציונות ומדינת ישראל הציונית
בנקודה אחת אתה טועה מלחמת 48 זהו השם המדוייק מלחמת העצמעות היא המלחמה לגירוש ולעצמאות מהממשל הבריטי ע"י המחתרות אצ"ל ולח"י (ההגנה וכמובן בן גוריון היו מוכנים להשאר ווסאלים של בריטניה) ב 48 המלחמה היתה באויב ערבי שרצה לרצוח את הישוב היהודי אך לא שלט מדינית עלינו.
תיקון: אילו מלחמת העצמאות היתה מצליחה כמו מבצע צוק איתן- לא היו לא עצמאות לא צוק ולא איתן ולכן * מלחמת 48* כדבריך, היא היא מלחמת העצמאות ולא שום הגדרה אחרת.זה במבחן התוצאה
כאולי כדאי שתעדכן את ממשלת ישראל והיושב בראשה במאמר הזה, כי כל זה לא מפריע לליכודניקים לקחת כסף מהקרן למשרד החינוך ומאגודת ידידי כדור הארץ (פועלים תחת שתי"ל, גוף ששייך לקרן) למשרד לפיתוח הנגב והגליל…
יתרה מכך, נציגי הקרן יושבים בוועדות הכנסת השונות ו – "שומרים" על "הדמוקרטיה". בקיצור, זה כלל לא משנה מי נבחר בבחירות לכנסת – מוקדי ההשפעה, הכח והכסף נמצאים בידי השמאל הרדיקלי. כלום לא השתנה מאז ימי מפא"י הידועים לשימצה.
השאלה היא אם כל עזרה לאנשים חסרי מעמד אזרחי בישראל היא רדיקליות או ערעור על צביונה היהודי של המדינה? שלא תבין אותי לא נכון, כשמאלני לשעבר שכרגע במרכז הפוליטי (כמו כן מגדיר את עצמו כציוני, גם אם זו לא הציונות שלך ב100%) אני מסכים עם רוב מה שנאמר כאן (ואת להגיו של המתקרא "פרופסור לסוציולוגיה" יהודה שנהב כבר יצא לי ,לצערי ,לשמוע באוניברסיטת ת"א) אבל אתה חייב הגדרה יותר ספציפית, אחרת יוצא שאתה מחרים 99% מעמותות וארגונים שבסה"כ תורמים לחברה בישראל.
עקיבא, אתה בעצמך טוען שלמונח "רדיקלי" יש משמעות בשיח הישראלי שהיא *איננה* המשמעות במקומות אחרים בעולם (זו הפוליטית שאתה מדבר עליה). אפשר להגיד את זה גם על מילים כמו "מניאק" או "סניקרז". אם אתה מנסה "לחנך" את החברה הישראלית להשתמש במילה בצורה שזרה לה, בצורה "נכונה" יותר, אז, לשיטתך, אתה בעצמך רדיקלי… לא?
מאמר מעולה!
עקיבא שלום,
האם, לצורך הדיון, "התנועה הליברלית החדשה" גם היא רדיקלית בעיניך?
במובנים מסוימים כן, במובנים אחרים לא. באופן כללי הם קוראים לשינויים שליליים – קרי הסרת מגבלות חוקיות והגדלת חופש הפרט. אלו מהלכים שלא פועלים לשנות את פני החברה הקיימת, אלא רק לאפשר לה יתר חופש פעולה. זה שונה לחלוטין מהניסיונות לשנות את החברה עצמה.
לצורך הדוגמה, אם התנועה הליברלית תצליח במעשיה, נראה העצמה של מוסד המשפחה, הלאומיות, היוזמה הפרטית, הרכוש הפרטי וכדומה. אלו יעדים שמרניים במהותם. אך אם ארגוני הקרן יצליחו במשימתם, נחזה במשטר קשוח המבקש לדכא אלמנטים מסוג זה.
אבל עזוב אותך הסמנטיקה. אם לא ברור לך שיש כאן מאבק פוליטי, אז לא הבנת כלום. "רדיקל" הוא לא קללה, והוא לא דבר אסור. זהו כינוי נוח ויעיל (שגם מקובל על השמאל בעצמו) למטרותיו של השמאל הקיצוני והזרמים הפוסט-ציונים/לאומיים/מודרנים וכו'. על זה מדובר.
אם אתה מעדיף לקרוא לזה "שמנחטופ" תקרא לזה שמנחטופ.
הסמנטיקה כאן היא רק כלי שרת למסר. לא אכפת לי אם מישהו הוא רדיקל או לא, אכפת לי מה התוכן של הרדיקליזם הזה. כפי שהובהר היטב בראשית הכתבה
חלק מחזון התנועה הליברלית היא לגליזציה של זנות, הימורים, סמים והפיכת הצבא למקצועי.(כאן:http://www.liberal.co.il/אודותנו/חזון-התנועה). לטעון שזה "לא פועל לשנות את פני החברה הקיימת", אלא רק לאפשר לה יותר חופש פעולה" זה אנלוגי לטענה שהגות פוסט ציונית לא באה לשנות את פני החברה הקיימת, אלא רק לאפשר לה שחרור מכבלי הנרטיביים הציוניים המונעים ממנה לראות נכוחה מהי ציונות.
להבנתי, לא לחינם אתה מסתייג מהגדרת התנועה כרדיקלית, לעומת חוסר ההסתייגות משיוך הארגונים הנזכרים בכתבה כרדיקליים. זאת מאחר ולסמנטיקה יש חשיבות – שכן כפי שכתבת בעצמך, למושג "רדיקלי" יש שני שימושים. הראשון הוא עממי, ולפיו רדיקלי הוא "קיצוני, הרחק מלב הקונצנזוס". השני הוא "מקצועי", ולפיו רדיקלי הוא זה שמנסה לשנות את החברה בצורה יסודית. ההגדרה של ארגונים כרדיקליים היא רטוריקה המאפשרת לגרום לאנשים רבים לאנטגוניזם כלפיהם מאחר ועבור אנשים אלו רדיקליזם=קיצוניות. הסתייגות מהגדרת "התנועה הליברלית החדשה" (שוב, לצורך הדיון) כרדיקלית נמנעת מזיהוי עם קיצוניות, למרות ששתי ההגדרות שהצגת במאמר יכולות להתאים לתנועה זו. גם אם "רדיקל" הוא לא קללה בעיניך, הרי שיש מספיק אנשים שרדיקל קיצוני הוא קללה בעיניהם.
ודאי וודאי שיש כאן מאבק פוליטי, זה ברור. אך מושג הקונצנזוס איננו מוסכם, ועל כן תחום המאבק (הנגזר ממי מחוץ לקונצנזוס) הוא נזיל.
בדיוק בגלל הדוגמאות האלה אמרתי "במובנים אחרים לא". אני לא ליברטריאן ובטח שלא הדובר של התל"ח. לא רואה צורך להמשיך לדון בהם ואפילו לא לצורך הדיון.
אני חושב שהפואנטה שלי הובהרה די צרכה. מרבית הדוגמאות שהבאתי, כמו גם מרבית תקציב הקרן, הם מהסוג שעונים לשתי ההגדרות של רדיקליזם. כך שאין באמת טעם להמשיך בפלפולים האלו.
אם זה עושה לך טוב, אז לצורך הדיון, אתה רשאי להוריד אפילו מיליון דולר מהחשבונות, כדי להתיישר לפי כל כללי הפילולוגיה שכנראה מטרידים אותך עד מאוד. האם מבחינה פוליטית זה באמת משנה משהו?
ומה עם נאמני?
שאלה שגם מר ביגמן ראוי ש יתן את דעתו עליה:מי מממן אתכל הפעילות המסתננית?זה מסתכם בסכומי עתק…
תשובה חלקית ומענינת:ארגון המכונה ARDC ישראל -המרבז לקידום פליטים אפריקאים-מעורב (אין הוכחה חותכת)עד צוואר.
רשימת הספונסרים של הארגון כוללת את הקרן לישראל חדשה ושתיל הזרוע הביצועית שלה,וגם…..
עיריית תל אביב,
משרד החוץ של ארצות הברית
שגרירות ארצות הברית בישראל
האיחוד האירופי
שגרירות הולנד
סוכנות של האו"ם
כל אלה מעורבים בפעילות שבמקרה הטוב היא "שנויה במחלוקת".
אם זאת לא חוצפה,אז מהי חוצפה?
ישראלים לא מודעים לכך שבבסיס הבעיה היא העובדה ש-60% מהמימון של חברות אלו מגיעות מהממשלה ומחברות ישראליות: http://sfixman.blogspot.co.il/2013/12/blog-post.html
מאמר חשוב. צריך רק לתקן את הרושם העולה מהמאמר שיש מפלגות או ארגוני שמאל שאינם רדיקליים. לפי ההגדרות שהצבת כולם כאלה. כולל מפלגות "מרכז" שאימצו את מצע מפלגת הקומוניסטים משנות השבעים.
אני חושב שאתה טועה.
בעוד הימין מחזיק בדעות שעוצבו בעידן המודרני- נאמר 150 השנים האחרונות, השמאל (כיום, בניגוד ללפני 40 שנה) מחזיק בדעות פוסט-מודרניות. השאמל היום הוא ערב רב של דעות מרקסיסטיות והיפיות: רוצים שלום, אור ואהבה, ושהמדינה תדאג לזה, עכשיו בבקשה.
הימין סיים לעצב את ערכיו כבר לפני 50 שנה, ומאז הוא מחזיק באותם ערכים: חופש, לאומיות (גם במחיר מלחמה) ולצערינו גם התחזות כשמאלנים (זה יותר חדש).
בשתי הגישות יש סתירה מסויימת: השמאל מחזיק בערכים של זכויות אדם, חרויות רבות וכו', אבל רוצה ליצור מדינה אומניפוטנטית אדירה ומפחידה.
הימין, לעומת זאת, רואה במדינה ובלאום ערך נעלה, אבל מקדם גלובליזציה, ובאופן קבוע מחליש את כוחה של המדינה כשלא מדובר בענייני ביטחון.
אני לא חושב שהשמאל מנסה להחזיר אותנו לעבר המפואר. אף אחד לא רואה בברית המועצות הצלחה גדולה. השמאל מנסה כיום ליצור משהו אחר, די חדש, שבנוי על החרבת כל הערכים הישנים והצבת סולם ערכים שבו הפרט הוא החשוב, והמדינה נועדה לשרת את כל צרכיו (גם אם הוא אזרח של מדינה אחרת..)
מה הקשר לארגון חוש"ן?
למה הרגשת צורך לדחוף דעות הומופוביות לכאן?
ארגון חוש"ן פועל לחינוך לקבל את השונה במדינה הזו. הארגון עושה עבודת קודש שמבוססת על מתנדבים שרובם ככולם חוו ונכוו מהומופוביה ושנאה על רקע נטייה מינית.
האם חינוך לסובלנות הוא עניין רדיקלי? האם "ואהבת לרעך כמוך" זה רדיקלי?! אם כן איפה זה שם אותך?
משתמע מדבריך כאילו ארגון חוש"ן עושה מסע לשינוי נטייה מינית אצל הטרוסקסואלים, תגיד לי אתה? היהפוך נמר חברבורותיו? האם גבר סטרייט ישנה נטייתו המינית? האם אישה סטרייטית פתאום תמשך לבנות מינה?
ארגון חוש"ן פונה לכ-ל-ל האוכלוסיה בה חיים להט"בים היא כוללת גם הטרוסקסואלים ומנסה להנחיל בפועל את יישום המשפט ואהבת לרעך כמוך, גם לסטרייטים וגם ללהט"בים. לצערנו במדינתנו קיימת אפליה אמיתית ואלימות פיזית ומילולית כלפי להט"בים הגורמת למצוקה אמיתית לפלח אוכלוסיה זה ולכן השינוי צריך להיות כלל חברתי.
ועוד שאלה: האם היית באמת בפעילות של חוש"ן??
אני מציעה לך לפני שאתה מפיץ דברי שנאה שב תלמד, תבין סובלנות וקבלת השונה מה הוא, תהיה ענו יותר ובעיקר אל תתיימר לספר על ארגון שאתה בכלל לא מכיר את פעילותו, הרי מעולם לא היית בפעילות חוש"ן אם זה מה שאתה יודע לספר על הארגון!
שאלה לי אליך רונן,
איך אתה יכול לכתוב בדף הפייסבוק של אם תרצו (עמותה שאני מעריכה את פעילותה) את הדבר הבא:
"דווקא בימים אלה, לאור כל הקשיים, זה הזמן להצטרף לעשייה הציונית. ב"אם תרצו" אנחנו מקבלים כל אדם באשר הוא, ונשמח לעזרתכם בקידום הרעיון הציוני על שלל גווניו."
ומאידך לומר על מאמר הומופובי מדרגה ראשונה שמסיט לשנאה שהוא "מאמר מעולה" :"מי שרוצה יכול כבר עכשיו לדלג למטה לנאץ בתגובות." – וזו רק ההתחלה של ההדיוטות והבורות שהמאמר מפגין כלפי הקהילה הגאה..
איך אתה יכול ליישב את הסתירה בין שתי האמירות שלך?