לא לומד: הרפורמה של פירון תפגע בסטודנטים

הרפורמה החדשה של שר החינוך פירון, העתידה לבטל את הצורך בבחינה הפסיכומטרית בכדי להתקבל לאוניברסיטאות, הוצגה אמנם רק באופן ראשוני, אך נראה שכבר ניתן להצביע על כיוונים ראשוניים בהשפעותיה על מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה.

על-פניו, הרפורמה אמורה להועיל לשכבות החלשות, אלו שהזמן והכסף המושקעים בבחינה הפסיכומטרית מהווים עבורן חסם משמעותי לכניסה לאקדמיה. אולם למעשה, כמו בניסיונות דומים רבים, סביר להניח שיותר מאשר הרפורמה תועיל לשכבות הללו היא תזיק להן, ותציב בפניהם חסמים חדשים וגרועים הרבה יותר.

הפסיכומטרי: מסנן אפקטיבי ואחיד

כדי להבין את המשמעות של ביטול הבחינה הפסיכומטרית, ראשית יש להבין מדוע ייסדו האוניברסיטאות ייסדו אותה מלכתחילה. עד שנות ה-80, תנאי הקבלה לאוניברסיאות הושתתו על בחינות הבגרות בלבד. בעקבות רפורמות שונות שביצע משרד החינוך בבחינות, ביקשו האוניברסיטאות ליצור אחידות בבחינות הבגרות כדי שהן יוכלו להוות כלי מסנן אפקטיבי לקבלה לאוניברסיטה. משלא קיבלו את מבוקשם, החליטו האוניברסיטאות על ייסוד הבחינה הפסיכומטרית.

מעבר להיותה כלי אחיד לבחינת רמת התלמיד, האוניברסיטאות מקפידות מאוד על מניעת הקלות למידה או העתקות בפסיכומטרי, שתי תופעות שרווחות מאוד בבחינות הבגרות ופוגעות באמינותן.

אז נכון שלבחינה הפסיכומטרית חסרונות רבים: כך למשל, היא בוחנת בעיקר את יכולת החשיבה המהירה של התלמיד, מיומנות שלא נדרשת ברבים מתחומי הלימוד באוניברסיטה. אך האם הרפורמה המיוחלת אכן תאפשר להפוך את בחינות הבגרות לכלי מדידה אפקטיבי עבור האוניברסיטאות? קשה להאמין.

משרד החינוך מבקש שכ-40-30 אחוז מציוני הבגרות יבוססו על עבודת חקר ועבודת יצירה. בין היתר ידרוש המשרד מבתי הספר להעריך את התלמידים בדרכי הערכה מגוונות נוספות, כגון הצגת עבודה בעל פה, משחק תפקידים, המחזה ונאום. יכול להיות שיהיה מדובר בתכנית נפלאה, אך תכנית שכזו צריכה לבוא דווקא עם העצמת הפסיכומטרי, שכן קשה להבין כיצד ניתן יהיה להשתמש בה ככלי סינון אפקטיבי. וכל זאת עוד לפני שהזכרנו את ההעתקות ההמוניות בבחינות הבגרות ואת תעשיית הקלות הלמידה, שכמובן יוסיפו על הקושי להשתמש בבחינות ככלי אפקטיבי.

אין ואקום בשוק

מה יעשו האוניברסיטאות לאחר ששר החינוך ימנע מהם בכוח לקיים את הבחינה הפסיכומטרית? אופציה אחת היא שהן יהפוכו את שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה לשנה מסננת. כך למשל, במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית נהוג כבר כיום, כי בסוף שנה א' מנופים כ-30 אחוז מהסטודנטים. אם מדיניות זו תהפוך בחוגים המבוקשים באוניברסיטאות למדיניות מקיפה, הרי שהדבר יביא לבזבוז של שנה שלמה עבור תלמידים רבים וכמובן לבזבוז כספי התלמידים וכספי הציבור המושקעים בשכר הלימוד האוניברסיטאי.

האופציה השנייה של האוניברסיטאות היא לקבל באופן מוחלט את הרפורמה של השר פירון ולהשתמש בתעודת הבגרות כמדד בלעדי לקבלה לאוניברסיטה עבור מי שמעוניין בכך. כלל לא בטוח שכך יצליחו תלמידים מאוכלוסיות חלשות להתקבל למחלקות הנחשקות באוניברסיטאות, אך גם אם נניח שכן, ספק גדול אם הדבר יסייע להם באופן כללי בשוק העבודה.

דוגמה טובה לכך ניתן ללמוד מהמתרחש בענף ההיי-טק בישראל. כבר מספר שנים שבענף זועקים אודות מחסור במהנדסים מיומנים. דו"ח מפורט של המועצה הלאומית לכלכלה בנושא, הראה שהמחסור הביא לעליית שכר המהנדסים הקיימים ועתיד להביא לבריחן של חברות היי-טק רבות לחו"ל. אולם במפתיע, הדו"ח מלמד גם שרבים מבוגרי תחומי ההנדסה והמחשבים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מתקשים למצוא עבודה.

הסיבה לאנומליה זו נעוצה בכך שכמות גבוהה של בוגרי התחומים הללו לומדים במכללות, ורמתן המקצועית של המכללות אינן זוכות להערכה גבוהה מצד התעשייה. למרות המחסור החמור בכוח אדם, חברות רבות מעדיפות שלא לקבל עובדים מאשר לקבל עובדים חלשים ולא מיומנים, ולהשקיע בהכשרתם משאבים רבים שיעלו על ערך תועלתם. כך, בוגרי מכללות – רבים מהם מרקע סוציו-אקונומי חלש דווקא – מסיימים תואר של ארבע שנים בהנדסה, יוצאים לשוק  העבודה ומגלים כי למרות התלונות הבלתי-פוסקות על מחסור במהנדסים, התעשייה אינה חפצה בהם.

רפורמה בלי אלטרנטיבות

הפסיכומטרי אינו מקודש ויש לו חסרונות, אך כל עוד בחינות הבגרות אינן מהוות אינדיקציה אמיתית ליכולות של התלמידים, האוניברסיטאות יהיו חייבות בכלי סינון אפקטיבי. לעת עתה, לא נראה שהרפורמה של שר החינוך אכן תהפוך את הבגרות  לכלי אפקטיבי יותר בעיני האוניברסיטאות. לכן הרפורמה תגרום אמנם לכניסת תלמידים חלשים יותר לאקדמיה, אך כאמור, ספק גדול אם הם יצלחו את הלימודים האקדמיים ויצליחו למצוא את מקומם בשוק החופשי.

למעשה, שר החינוך לא מבטל באמת את הבחינה הפסיכומטרית אלא רק דוחה אותה בכמה שנים. בסופו של דבר הבחינה המסננת תגיע, בתואר הראשון, בתואר השני או בשוק העבודה. כל עוד הניסיונות לקידום תלמידים חלשים יתמקדו בהנמכת הרף ולא בדרישות גבוהות, נזקם של הניסיונות הללו יהיה גדול בהרבה מתועלתם.