הדרוזים הם הכי ישראלים שיש

דבריו החריפים של מזכ"ל מפלגת בל"ד בגנות העדה הדרוזית שנחשפו ב'מידה' על-ידי לב סולודקין ("הסכיזופרניה של בל"ד"), עוררו סערה בעדה, שבכיריה עוסקים בה כעת בכלי-התקשורת המגזריים ובאספות • הדברים עוררו את ח"כ וסגן-השר לשעבר איוב קרא להגיב, ולהגן על כבוד העדה • מניפסט ציוני אותנטי, שקשה למצוא היום במקום אחר

התלבטתי הרבה אם להתייחס להתקפות חסרות-הרסן של מנהיגי בל"ד והעולם הערבי נגד הדרוזים בכלל ובישראל בפרט. על אף הבקשות של אחיי, לא יכולתי שלא הגיב, כי במזרח-התיכון אי-תגובה משמעה הודאה, הסכמה וחולשה. כמי שהתחנך על טהרת חופש הביטוי, במדינה שערכי החופש, הכבוד והתנועה בה עליונים, אני מצהיר: אני גאה ששירתתי ונפצעתי בצבא ההגנה של ישראל, אני עצוב וגאה גם יחד על כך שאיבדתי אחים ובני-משפחה בהגנה על ערכים אלו, ואני שמח שאני חי בגן-עדן של המזרח בשל הקרבה זו.

הדרוזים סייעו ליהודים בהגשמת חלומם בבניית בית-לאומי עוד לפני קום מדינת ישראל. סבי היה ממונה על נכסי היהודים, ומשום כך סבלה משפחתי מהתנכלותם של הערבים. דודי (אחיו של אבי) נהרג בשנת 1939 במרכז עכו, ודוד אחר נעלם ועד היום לא נודע גורלו. בשל הרדיפה שזכו לה הדרוזים כאן ובאזור, מנהיגים יהודים ביקרו בהר הדרוזים וזכו לסיוע סמוי בכל מה שרצו. זו גם הסיבה שכמעט כל הצעירים הדרוזים ובתוכם אבי רצו והתגייסו בהתנדבות לצה"ל. בשנת 1956 ראשי העדה הדרוזית ביקשו להחיל את חוק גיוס חובה על הדרוזים, על אף מחאתם של תאופיק טובי ומאיר וילנר, בטענה שהעניין מקפח את שאר העדות הלא-יהודיות בישראל, ואף נערך דיון בכנסת על הדרישה להחיל את חוק הגיוס בצה"ל על כל הערבים.

הדרוזים איבדו עד היום ארבע-מאות חללים במערכות ישראל, ועוד אלפים הם נכים משירותם הביטחוני, בתוכם אנוכי. כל זה כדי לשמר לעצמנו את השקט והשלווה מאימת דתות אחרות, וכדי לחיות במדינה שבה זכויות אדם הן ערכים מקודשים.

הדרוזים במדינות-ערב

לעומת זאת, הדרוזים במדינות-ערב סובלים מרדיפה אתנית יום-יומית, שהגיעה לשיאה בתקופה האחרונה עת נדרשו עשרות-אלפים מבני הדת הדרוזית להתאסלם באיזור אידלב, עיירה סורית ליד גבול תורכיה, בכדי להישאר בחיים. הברירה האכזרית היתה: מוות או איסלאם. הדרוזים, שכל חפצם לחיות בשקט באדמתם, חוששים לחייהם, וכך גם המצב במעוז הדרוזים ג'בל אלדרוז.

בירדן מצב הדרוזים לא רע באופן יחסי לעומת אחיהם בסוריה, כי המלך שומר עליהם, אבל החשש גדול; הם אינם מתלבשים כדרוזים ולא ניתן למצוא דרוזי אחד עם התלבושת המסורתית כדי לא להרגיז את הקיצוניים, וחלקם אף מתפללים במסגדים כדי לשרוד. בלבנון בה הדרוזים זכו ליחס טוב במשך דורות, הם הושפלו בשנים האחרונות בשל השתלטות חיזבאללה על המדינה, ועתה עם פתיחת המשפט נגד נסראללה ותומכיו בשל רצח רפיק אלחרירי ז"ל ראש-ממשלת לבנון לשעבר, הם מקווים שבית-המשפט בהאג יעשה עבורם את העבודה.

אכן, המצב מדאיג מאוד ואי-אפשר לדעת מה יוליד יום בשל ההקצנה הדתית ההולכת וגוברת במזרח-התיכון ובעולם.

הדרוזים בישראל

כשקמה מדינת ישראל הדרוזים לא למדו, נותרו חסרי השכלה, נחבאו אל הכלים והתמקדו בשמירה על לימוד הדת. מאז, הדרוזים יצאו ללמוד – עדיין יש מקום לשיפור והייתי שמח לראות יותר צעירים וצעירות דרוזים רוכשים השכלה אקדמאית. למשוחררי צה"ל הדרוזים יש אפילו אפשרות ללמוד חינם לתואר אקדמאי, אולם רבים לא מנצלים את האפשרות, בשל השמרנות של החברה ממנה הם באים והלחצים המסורתיים להתחתן ולהקים משפחה.

הדרוזים ברובם מסתמכים לפרנסתם על עבודות ממשלתיות, לרבות זרועות הביטחון וכמו כן על תיירות נכנסת. למרות היות הדרוזים מיעוט שבמיעוטים, זכו בניה להשתלב בכל משרדי הממשלה והגיעו לצמרת הזרועות הביטחוניות. היו דרוזים בדרגת אלוף בצה"ל, ניצב במשטרת ישראל, וגונדר בשירות בתי-הסוהר. לא אשכח את אמרתו של מנחם בגין ז"ל לפני שיצא לקמפ-דייויד: "מי שהולך איתי למלחמה הולך איתי לשלום", ודברי השיך נוראלדין חלבי ז"ל, נציג המיעוטים שהצטרף אל מנחם בגין ז"ל לנסיעה, על השלום: "איפה יהיו עוד מנהיגים כמו המנהיג ההוא".

ישנם מנהיגים ערביים, גם בארץ, אשר מטיפים לנו מוסר וטוענים כי ישראל חוטאת לדרוזים, מכיוון שהיא מגייסת אותם לצבא. הם אף מעלים טענות סרק כאילו השירות הצבאי מוציא את הדרוזים מהאומה הערבית ומרע את מצבם. אכן, יש הרבה מה לשפר בתחומים רבים, כגון הקצאת קרקעות נוספות לבנייה לחיילים משוחררים, וכן בנושא התכנון והבניה (נושא המצוי באחריות ראשי ערים, ולצערי חלקם אינם פועלים מספיק כדי לקדמו, אם כי בישובים כמו אבו סנאן, כסרא, סמיע ואחרים, בהם ראשי הערים עשו מלאכתם נאמנה, הוסדרו נושאי התכנון והבניה).

לעיתים מושמעות טענות של גזילת אדמות מהמגזר הדרוזי בשל פרוייקטיים לאומיים כמו צינור הגז, תוואי הרכבת וכביש 6. אלא שהמדינה נתנה באופן חריג על-פי החלטת ממשלה פיצוי של דונם כנגד דונם, יחס טוב יותר מאשר בשאר המדינה. יתרה מכך, המדינה נתנה אלפי דונמים של קרקע לבניית שכונות לחיילים משוחררים וגם הקצתה מאות דונמים נוספים למקומות הקדושים לדרוזים. לעומת זאת, אם היה מדובר במדינות-ערב, לא היו נותנים קרקעות ובוודאי שלא פיצוי כלשהו ואפילו לא היתה הזכות לדרוש או לומר דבר. שם המקום היחידי בו ניתן "לפתוח את הפה" הוא אצל רופא השיניים.

הגב' חנין זועבי מבל"ד, לו הייתה מתגוררת בעזה, מתלבשת בסגנון הלבוש שלה ומשמיעה את דעותיה כמו שהן, סופה היה אחד – מוות.

מי שמתלונן, שילך

האם כל המקטרגים והמסכסכים היו מוכנים לוותר על המגורים בישראל? רק לאחרונה אמר ליברמן כי יש להכליל את המשולש וואדי ערה במדינה הפלסטינית במסגרת כל הסכם שיחתם, ומיד נשמעה זעקה של תושבי האיזור, שמתנגדים בכל תוקף לאפשרות להיות אזרחים של פלסטין במקום של ישראל. הדרוזים ישרים יותר. הם בחרו במדינת ישראל כמדינתם האחת והיחידה, השתלבו בה, משרתים בצה"ל, ומהווים חלק בלתי-נפרד מהחברה. פיהם וליבם שווים. לעומתם, הצביעות של הקוראים לעצמם פלסטינים אבל לא מוכנים לוותר על מגורים בישראל, צורמת.

האם עלי לוותר על כל הזכויות הניתנות לי במדינה כמו חופש הביטוי, חופש התנועה,חופש הדת, ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, חוק חינוך חינם, רמת חיים גבוהה, תשתיות, מוסדות, תעסוקה, פרנסה ועוד, וזאת רק בשל סיסמאות סרק? הרי בעולם הערבי כל אותן זכויות שיש בישראל, כלל אינן קיימות. העולם הערבי מתאפיין בדיקטטורה, ברעב, וחצי ממנו חסר-השכלה ואפילו אינו יודע קרוא וכתוב.

ההצהרות של מנהיגים ערביים נגד הדרוזים נובעות מנסיון לסכסך בין הדרוזים למדינת ישראל, ולא מאהבת מרדכי. נכון הוא שאם תשאל את הדרוזים שמחוץ לישראל הם יאמרו ש"הכל בסדר ואנחנו חלק מהאומה הערבית", אבל זה נובע מפחד, זוהי גישה הישרדותית שאומצה במשך אלפי שנות חשש. בחדרי חדרים הם מקנאים בדרוזים שחיים בישראל.

ברצוני לאמר לאותם מנהיגים שתוקפים את הדרוזים שאנחנו חלק ממדינת ישראל לדורי-דורות ולנצח-נצחים. אנחנו באמצעות נביאנו יתרו יעצנו למשה רבנו, המשכנו ככוהנים, ושמרנו על הבית בימי בית שני. סבי ז"ל נלחם עם הלח"י להקמת בית-יהודי בישראל, אבי השתתף במלחמה לשחרור הגליל, אני ואחיי השתתפנו במלחמות ישראל, ובני משרת עכשיו בצה"ל כדי להמשיך מסורת וברית חשובות אלו. הדרוזים גם שומרים על מקומות קדושים כמו קברי הנביאים של אליהו הנביא, זבולון, זכריה, יתרו, אברהם אבינו, יהודה, ואיוב, ועל בתים רבים שלהם מגן דוד.

אני מציע לתוקפים את הדרוזים על נאמנותם לישראל, שיוותרו על אזרחותם הישראלית ויוכלו להמשיך להתגורר בביתם כתושבי ישראל ואזרחי הרשות הפלסטינית, ללא חובות וללא זכויות. כך לדוגמא לא ישלמו מיסים, אולם לא יקבלו קצבאות. ובכלל, אני סבור ואני גם אציע לממשלה, כי יש לשלול את האזרחות ואת הזכויות הנובעות ממנה ממי שמטיף נגד ישראל. שהרי אותם אלו הקוראים לעצמם פלסטינים ומעדיפים לחיות כאן, עושים זאת משיקולים תועלתיים והם מנצלים את חוקי המדינה ונהנים מזכויות והטבות כלכליות ומנעמי הארץ הזו; אלא שהם עושים זאת מבלי לתרום בחזרה למדינה דבר.