כיצד התבטאה בכירה באו"ם לענייני איכות סביבה בנוגע למשטר הסיני, ומה זה מלמד אותנו על האג'נדה הירוקה ששוטפת את העולם?
ראיון של כריסטינה פיגורס שנערך לאחרונה עם סוכנות הידיעות 'בלומברג', מכה גלים בצדה הימני של הבלוגוספרה והתקשורת בארה"ב. הגברת פיגורס, המנהלת הראשית של מסגרות האו"ם העוסקות בשינויי אקלים, הסבירה בראיון כי סין מייצגת את ההתמודדות הטובה ביותר עם סוגיות סביבתיות, ובעיקר עם בעיית "ההתחממות הגלובלית".
"סין מסוגלת ליישם מדיניות, משום שנחסכים מן המערכת הפוליטית הקשיים שאותם אנו רואים במדינות כמו ארצות-הברית", אמרה פיגורס, והוסיפה כי המחלוקות בקונגרס וריבוי העמדות בארצות-הברית מזיקים לטיפול בסוגיות הסביבתיות, בהשוואה לדפוס הפעולה "הנכון" שבו פועלת סין. כך, שיבחה פיגורס את האופן שבו ועדות המפלגה הקומוניסטית וה"קונגרס הלאומי" הקומוניסטי מקבלים החלטות, וכן את האכיפה והיישום היעילים של אותן החלטות – המוכרים היטב במשטרים דיקטטוריים.
הערצת הדיקטטורים של השמאל
למרות דבריה של פיגורס, האמת היא שסין היא אחת המדינות הבעייתיות ביותר בעולם בכל הקשור לשמירה על בריאות הסביבה, והיא כידוע גם אחת המדינות הדורסניות ביותר כלפי אזרחיה, שנמצאים תחת איום מתמיד של שלילת חירותו; סין נשלטת על-ידי מפלגה קומוניסטית אחת, שמונעת ריבוי דעות ומעורבת עד צוואר בכל דרגות המנהל הציבורי והחברות הגדולות. בנוסף, שיטת האכיפה של החוקים אינה בוחלת באמצעים הכוללים הוצאות להורג, מחנות ריכוז ורדיפות. על-פי נתוני האו"ם והממשל האמריקני, מדובר בעשרות אלפי בני אדם שנשלחים ל"חינוך מחדש" ונרדפים בשל אמונותיהם. לפי טענת נציגי תנועת הפאלון-גונג הנרדפת בסין, המספר אף מגיע למיליונים.
אין חדש בכך שאינטלקטואלים מן השמאל מנהלים יחסי הערצה עם דיקטטורים; החדש הוא שמנהלי מדיניות בכירים, רואים כיום בדיקטטורה אמצעי יעיל להתמודדות עם סוגיית איכות החיים האנושית. כאשר בוחנים את ההישגים הגרועים של סין בכל הקשור לשמירת הסביבה, דברי השבח שהרעיפה פיגורס על המשטר הסיני מחזקים את התחושה שהאג'נדה הירוקה עונה לצרכים עמוקים של המכורים לשליטה ריכוזית.
בניגוד להערצה של בכירת האו"ם למנגנוני השלטון הסיני, יש אחרים שחוו והכירו את שיטות השלטון הקומוניסטי הריכוזי מיד ראשונה. אחד מאותם אנשים הוא ואצלב קלאוס, נשיא צ'כיה לשעבר, שנשא נאום בפורטלנד אורגון, בשנת 2008, שבו התריע נגד הסכנה של הפגיעה החמורה בחירות ובסגנון החיים המערבי, מצד ארגונים ירוקים המפחידים את הציבור ודוחפים לפתרונות קיצוניים ומזיקים:
"אנשים רציונליים מבינים שההתחממות שאנו עדים לה היא בהחלט בתוך הטווח שנראה כשינוי טבעי, שהתרחש לאורך עשרת אלפים השנים האחרונות. עלינו לחזור ולציין זאת בקול רם…", אומר קלאוס, וממשיך:
בביקוריי הרבים בארה"ב ב-19 השנים האחרונות, נשאתי נאומים רבים אבל כולם היו סביב נושא אחד: על החופש ומה שמסכן אותו … ההתפתחויות האחרונות באיחוד האירופי הן מאוד בעייתיות. אנו רואים ומרגישים פחות חופש, פחות דמוקרטיה, פחות ריבונות, יותר רגולציה, יותר התערבות ממשלתית מאשר ציפינו כאשר נפלו המשטרים הקומוניסטיים … ואם זה לא הספיק – בשנים האחרונות אנו עדים למתקפת רבתי נגד החופש והליברליזם מצד האידאולוגיה הסביבתית, ובייחוד בקטע ההתחממות הגלובלית …
המטרות המוצהרות של פעילי ההתחממות הגלובלית הן מפחידות. הם שואפים לשנות אותנו, את האנושות, את המבנה והפעולה של החברה, את מערכת הערכים והמוסדות שנבנו לאורך מאות שנים. הכוונות האלה מסוכנות, והתוצאות מרחיקות לכת. האנשים הללו רוצים להגביל את החירות שהתרגלנו אליה, ועלינו לומר בתקיפות: לא!
כעת, ההתבטאות האחרונה של האדמיניסטרטורית המובילה את העיסוק בהתחממות הגלובלית באו"ם, צריכה להוות תמרור אזהרה בדרך שאליה מוביל הארגון; בייחוד כאשר מדובר בדרישות בעלות משמעויות כלכליות וערכיות הרות גורל, ביחס לסוגיה מדעית אקולוגית השנויה במחלוקת.
