המשבר הפיננסי בטורקיה מגביר את הכאוס האזורי

אי של יציבות? המדינה שנחשבה עד לא מזמן כ"נס כלכלי" מתגלה כהונאה. דעיכתה עלולה להוביל לכאוס אזורי.

אם עד לא מזמן נחשבה טורקיה ל"נס כלכלי", הרי שעתה ההונאה נחשפת • המטבע צונח, הריבית עולה, עלויות היבוא מרקיעות שחקים אך ראש הממשלה בטוח שהכל נובע ממזימה של בנקאים יהודים למוטט את כלכלת המדינה • מסתבר כי טורקיה, שנתפסה עד לא מזמן כמקור של יציבות אזורית, אינה אלא גורם הרסני הקשור בטבורו לכוחות האנטי-מערביים וההרסניים ביותר באיזור • הכלכלן דיוויד גולדמן על הבועה שהתפוצצה ושובו של "האיש החולה על הבוספורוס"

דעיכה ידועה מראש. צילום:  Michael Fleshman CC BY-NC 2.0
דעיכה ידועה מראש. צילום: Michael Fleshman CC BY-NC 2.0

ב-28 בינואר ביקר ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן באיראן. תאריך זה לא נבחר באופן שרירותי: היה זה בדיוק היום שבו התמוטטה המדיניות הכלכלית שלו בצורה מביכה.

יוקרתו של ארדואן התבססה על הנס הכלכלי, כביכול, של טורקיה. אך כשהלירה הטורקית הידרדרה לרמות שאיימו לגרום פשיטת רגל לחברות טורקיות רבות, העלה הבנק המרכזי במדינה את שערי הריבית, תוך שהוא מתעלם מהבטחתו הישנה של ארדואן לשמור על שערי ריבית נמוכים. לפתע, נשכחו הגינויים החוזרים ונשנים של ראש הממשלה בדבר "שדולת שערי ריבית", המנסה למוטט את הכלכלה הטורקית.

הפרנויה של ארדואן, או: מי באמת אחראי למשבר?

טורקיה, שכונתה בזמנו "המעצמה הבאה" על-ידי ג'ון פפר מהמכון למחקרי מדיניות שבוושינגטון וכ"מדינת ה-BRIC של אירופה" על-ידי מגזין ה'אקונומיסט', הפכה ל"איש החולה של המזרח-התיכון". כיום היא נראית כדמות סטריאוטיפית באופרה הקומית של כלכלת העולם השלישי: דיקטטורה מושחתת שזכתה לפופולריות באמצעות צבירת חובות והעדפת מקורבים, וכעת סובלת מאותו סוג של חמרמורת כלכלית שפגעה באמריקה הלטינית בשנות ה-1980.

אולם אין ספק כי ארדואן תופס את המציאות בצורה שונה. הכלכלן הטורקי אֵמְרֶה דליבלי ניסה להבין מיהי בדיוק אותה שדולה אותה תקף ארדואן פעמים רבות, וכך הוא כותב בטורו בעיתון הטורקי Hurriyet Daily News:

הוא [ארדואן] לא ציין מיהם חברי השדולה הזאת, אז פניתי לבדוק בעיתונים שבתמיכת הממשלה. לפי מאמרים בעיתון יומי שבבעלות התאגיד שבו משמש בנו של ראש הממשלה כמנכ"ל, השדולה היא קואליציה של בעלי הון יהודים הקשורים הן ל'אופוס דאי' והן לכת ה'אילומינטי'. נראה ששני האויבים המושבעים הללו זנחו את האיבה ההדדית שלהם על מנת להרוס את טורקיה.

כאן המקום לגילוי נאות: בתור הבנקאי היהודי התקיף ביותר בניבוי המשבר של טורקיה במהלך השנתיים האחרונות, לא היה לי קשר עם 'אופוס דאי' בנושא זה, שלא לדבר על כת ה'אילומינטי' הדמיונית. אגב, זהו האדם שאותו הגדיר נשיא ארה"ב ברק אובמה בראיון ב-2012 כ"אחד החברים הטובים ביותר שלו בעולם", כמו מנהיגיהם של בריטניה, גרמניה, דרום-קוריאה והודו.

מאז ומעולם היה ארדואן גורם בלתי-נשלט ומסוכן. כעת הוא איבד כל רסן. אמנם, הפרנויה רווחת בפוליטיקה הטורקית, כיוון שחלק גדול ממנה אכן מבוסס על קונספירציות. כך למשל, חסידים אסלאמיסטים של המנהיג הדתי המשפיע פטהוללה גוּלֶן הסתננו לשורות שירותי הביטחון וסייעו לארדואן להכניס לכלא כמה וכמה מהמפקדים הצבאיים הבכירים בטורקיה, על-ידי האשמות מפוקפקות שהללו תכננו הפיכה. באוגוסט שעבר הרשיע בית משפט טורקי כ-275 חברים שהואשמו בקשירת קשר לבצע הפיכה, כולל עשרות קציני צבא, עיתונאים ומנהיגים חילוניים של החברה האזרחית. כעת גוּלֶן התנתק מארדואן, ומנגנוני הבטחון שלו חשפו תיעוד נרחב של שחיתות בממשל. ארדואן מצדו מפטר אנשי משטרה ובטחון באותה מהירות שהם אוסרים את מקורביו.

הקנוניה של בנקאים בינלאומיים, 'אופוס דאי' ו'אילומינטי', השולטת בדמיונו האנטולי של ארדואן, ניצחה, אך ראש הממשלה המתאבל לא ילך בשקט. היות וארדואן מתעב בעלי ברית ישנים שבגדו בו בדמיונו, הוא יחפש בעלי ברית חדשים. וכך המצב רק יילך המצב ויחמיר.

חברים הכי טובים; ארדואן ואובמה בוועידת לונדון. צילום: London Summit CC BY-NC-ND 2.0
חברים הכי טובים; ארדואן ואובמה בוועידת לונדון. צילום: London Summit CC BY-NC-ND 2.0

אשליית האשראי מתרסקת

אך קיים הבדל תהומי בין פרנואיד משגשג לבין פרנואיד עני. טורקיה אינה מסוגלת לממן עוד את עלויות ההלוואות השוטפות האדירות שלה מבלי להציע שערי ריבית גבוהים; כאלו שיפוצצו את בועת הבינוי והצריכה שלה, שבשנים האחרונות עטתה תחפושת של "נס כלכלי".

אחד הרעיונות הגרועים ביותר שעלו על דעתם של מתכנני המדיניות המערבית הייתה התקווה שטורקיה תשמש כעוגן של יציבות באזור הכאוטי, כדמוקרטיה מוסלמית משגשגת שתהווה דוגמה לתנועות המתנגדות לרודנות. ההפך מזה קרה: טורקיה של ארדואן אינה מקור של יציבות, אלא גורם הרסני הקשור בטבורו לכוחות האנטי-מערביים וההרסניים ביותר באיזור.

הגרעון השוטף של תורכיה כאחוזים מהתמ"ג. מקור: הבנק המרכזי התורכי
גירעון בחשבון השוטף כ-% מהתוצר המקומי. מקור: הבנק המרכזי של טורקיה

לא סביר שהעלאת שערי הריבית המאוחרת שביצע הבנק המרכזי תמנע ירידת נוספת בערכה של הלירה הטורקית. עם אינפלציה ההולכת וגואה של 7.4%, התייחסות שער הריבית הבין-בנקאית של 10% של הבנק המרכזי מציעה פרמיה צנועה בלבד מעל שיעור האינפלציה. כ-40% מהחוב הקונצרני של פירמות טורקיות נקוב במטבע חוץ, וירידת שער הלירה פירושה עלויות גבוהות יותר של תחזוק החוב. טורקיה צפויה לסבול מהשלכות גרועות בשתי החזיתות, כלומר, שערי ריבית גבוהים יותר ומטבע חלש יותר.

עתה שקעה מערת הקסמים של ארדואן חזרה אל החולות. רק אנליסטים מעטים שאלו כיצד הצליחה טורקיה לשמר גרעון שוטף, שנע בין 8% ל-10% מהתמ"ג, במשך שלוש השנים האחרונות; גרעון הגרוע באותה מידה כמו זה של יוון בשנים שקדמו לקריסה הפיננסית שלה ב-2011.

התשובה, ככל הנראה, היא שטורקיה הסתמכה על סכומים עצומים של אשראי מהבנקים של סעודיה ושל מדינות נוספות מהמפרץ, ממניעים אסטרטגיים ופיננסיים כאחד. נתונים של הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים מראים כיצד טורקיה מימנה חלק גדול מהגרעון העצום שלה דרך השוק הבין-בנקאי, כלומר, באמצעות הלוואות קצרות-טווח לבנקים טורקיים מבנקים אחרים. בנקים מערביים אינם מדווחים על חשיפה כזאת לטורקיה; הבנקים של מדינות המפרץ אינם מדווחים על חשיפה אזורית, וראיות אנקדוטליות רומזות לכך שסולידריות סונית הייתה קשורה לנכונותן של מדינות המפרץ לתת כתף לחשיפה הטורקית.

היחסים בין טורקיה ומדינות המפרץ מצויים כעת במצב קשה. סעודיה מתעבת את 'האחים המוסלמים', השואפים להחליף את המונרכיות הישנות במשטרים איסלאמיסטיים המבוססים על מפלגות טוטליטריות מודרניות, בעוד שארדואן חיבק את 'האחים המוסלמים'. הסעודים הם המקור העיקרי לתמיכה במשטר הצבאי במצרים, בעוד שאנקרה הוקיעה את דיכוי 'האחים המוסלמים' על-ידי הצבא המצרי.

קשה לדעת אם מדינות המפרץ פשוט איבדו את סבלנותן ואת משאביהן לתמיכה בהילולת האשראי של ארדואן, או אם אי-שביעות רצונן עקב התנהגותה של טורקיה שכנעה אותן למשוך את תמיכתן. לשני הגורמים הייתה כנראה השפעה. בכל מקרה, כעסו של ארדואן כלפי ערב הסעודית גרם לו להתקרב אל טהראן.

טורקיה הייתה צריכה להגביל את צמיחת האשראי ולהעלות את שערי הריבית כדי לצמצם את הגרעון השוטף שלה כל זמן שעדיין יכלה לעשות זאת. אבל ארדואן עשה את ההיפך: הבנקים בטורקיה הגבירו את שיעור ההלוואות שלהם, תוך צמצום שערי הריבית לעסקים ולצרכנים.

מימין: שיעור צמיחה תלת-חודשי של הלוואות בנקאיות בתורכיה (מחושב לפרקי זמן שנתיים); משמאל: שערי ריבית על הלוואות מסחריות וצרכניות בלירות תורכיות
מימין: שיעור צמיחה תלת-חודשי של הלוואות בנקאיות בטורקיה (מחושב לפרקי זמן שנתיים); משמאל: שערי ריבית על הלוואות מסחריות וצרכניות בלירות טורקיות

המטבע שלה צונח, עלויות היבוא מרקיעות

לאור הגרעון השוטף העצום של המדינה הייתה זו חוסר אחריות קיצונית. ארדואן חשב, כפי הנראה, שהמנדט שלו היה תלוי באשראי זול ושופע. בועת האשראי הזינה את הבינוי, תחום שבו התעסוקה כמעט הוכפלה בין השנים 2009 ל-2013. המשרות בתחום הבינוי התרבו במשך 2013, אחרי שהתעסוקה בתחומי הייצור והקמעונות כבר התחילה להצטמצם.

צפיתי את סופו של הנס הכלכלי של ארדואן בגיליון חורף 2012 של ה-Middle East Quarterly, והשוויתי את הגאות קצרת הטווח של ארדואן למשברים באמריקה הלטינית בשנות ה-1990:

במובנים מסוימים, הבועה של ארדואן מזכירה את הניסיונות של ארגנטינה ב-2000 ושל מקסיקו ב-1994, כאשר חובות חיצוניים גואים יצרו בועות קצרות-טווח של שגשוג, שבעקבותיהן הגיעו פיחותים במטבע וצניחות לשפל עמוק. שני המשטרים באמריקה הלטינית קנו פופולריות על-ידי אספקת אשראי זול לצרכנים, כפי שעשה ארדואן בחודשים שקדמו לבחירות הארציות ביוני 2011. ארגנטינה נכשלה בתחזוק החוב הציבורי שלה בסך 132 מיליארד דולר והכלכלה שלה הצטמצמה בעשרה אחוזים במונחים ריאליים ב-2002. מקסיקו ניהלה גרעון שוטף שהיה שווה ל-8% מהתמ"ג שלה ב-1993, מה שגרם לפיחות במטבע ב-1994 ובעקבותיו ירידה של 10% בצריכה.

מימין: נכסים והתחיבויות של הבנקים הטורקיים לשוק הבין-בנקאי; משמאל: תעסוקה לפי סקטורים (ינואר 2009 = 100). מקור: הבנק המרכזי של תורכיה
מימין: נכסים והתחייבויות של הבנקים הטורקיים לשוק הבין-בנקאי; משמאל: תעסוקה לפי סקטורים (ינואר 2009 = 100). מקור: הבנק המרכזי של טורקיה

בינתיים, טורקיה נכנסה לסערה רבתי. בשעה שהמטבע שלה צונח, עלויות היבוא מרקיעות, מה שאומר שגרעון של 8% מהתמ"ג יהפוך במהרה ל-10% עד 12% מהתמ"ג; אלא אם המדינה תחדל לייבא, מה שפירושו צניחה דרסטית בפעילות הכלכלית. כשהמטבע צונח, העלויות של ההלוואות ממריאות, ופירוש הדבר שהעלויות של תחזוק החוב הקיים יגבירו את שיעורי המימון השוטפים. התרופה היחידה להתמכרותו של ארדואן לחוב היא הפסקה מיידית ומוחלטת בשימוש.

מעגל הקסמים ייגמר כשהערכים יהיו נמוכים מספיק, כשהממשלה תשתף פעולה במכירת נכסים במחירים נמוכים למשקיעים זרים וכאשר הפועלים הטורקים יסכימו לקבל שכר נמוך יותר עבור ייצור מוצרים ליצוא.

ניתן לחזות עתיד כלכלי בר-קיימא לטורקיה כתחנה הסופית ב"דרך המשי החדשה" שסין מציעה לבנות לאורך מרכז אסיה, עם הקמת תשתיות לרכבת מהירה מבייג'ין עד איסטנבול. יצרנים סיניים יוכלו לשלוח מכולות של רכיבים שיורכבו בטורקיה ויישלחו משם לשווקי אירופה והמזרח-התיכון, וחברות מאירופה ומאסיה יוכלו לבנות בטורקיה בתי חרושת טובים יותר לצורך יצוא לסין. בניגוד לדעה המקובלת, המסלול של טורקיה לאירופה עשוי לעבור לא דרך בריסל אלא דווקא דרך בייג'ין.

קודחים חורים בספינה הטובעת

זהו עתידה של טורקיה, אבל כמו הבדיחה הישנה, היא לא תוכל להגיע לשם מכאן. בטורקיה קיים מעמד של אנשי מקצוע מיומנים ביותר, שהוכשרו במספר קטן של אוניברסיטאות טובות. אך משטרו של ארדואן – שאנשיו מכונים "הנמרים האנטוליים" – שללו מהמעמד המקצועי את עמדות המפתח לטובת שחיתות והעדפת מקורבים, כמקובל בעולם השלישי. המפלגות החילוניות הנושאות את מורשתו המטושטשת של כמאל אטאטורק חסרות אמינות. הן הוכתמו על-ידי שנים של מלחמה מלוכלכת נגד הכורדים, על-ידי שיתוף פעולה עם דיכוי צבאי ונטייתם לגרסה פרנואידית של לאומנות.

מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן, ה-AKP, היא ארגון פטרוני שאזלו לו המזומנים והאשראי, וגורלה אינו ברור. ארגונו המשפיע של גולן משמיע קול רם, כולל ברשת התקשורת Zaman, אבל חסרה לו רשת פוליטית הפרושה בשטח. אין אף מחליף לארדואן המחכה מאחורי הקלעים, וראש הממשלה חדור רוח הקרב יצליף כנראה לכל הכיוונים עד הבחירות המקומיות ב-30 למרץ.

הדבר האחרון שניתן לצפות לו מצד ארדואן הוא מדיניות עקבית בתגובה למצב. להיפך, הכפרי האנטולי הזה מעדיף לנקוט צעדים סותרים כדי לבלבל את יריביו.

מדיניותה של טורקיה בשבועות האחרונים מתאפיינת בשליפות לכל הכיוונים. ביקורו של ארדואן באיראן התמקד, כמדווח, בסוריה, שם מעורבת טורקיה במלחמת פרוקסי נגד בעל בריתה של איראן, בשאר אל-אסד. נראה שגברה תמיכתה של אנקרה במורדים הסורים, שביניהם ידם של הג'יהאדיסטים של אל-קאעידה היא על העליונה; בתחילת ינואר עצרה משטרת טורקיה משאית בדרך לסוריה, וסוכני המודיעין הטורקי מיהרו לחטוף אותה מידי המשטרה. נטען שהמשאית הכילה נשק שנשלח על-ידי ארגון IHH, אותה קבוצה ששלחה את ה'מאווי מרמרה' לעזה ב-2010. האופוזיציה הטורקית טוענת שהמשטר תומך באל-קאעידה בסוריה. ניתן רק לדמיין מה היו נושאי שיחתו של ארדואן עם מארחיו הסורים.

לפי הדיווחים, כ-4,500 טורקים נלחמים כיום לצד 14,000 צ'צ'נים, ובסה"כ 75,000 לוחמים זרים נלחמים לצד אל-קאעידה בסוריה. נדיבותה של אנקרה לג'יהאדיסטים הסורים היא איום כלפי רוסיה, שצריכה להתמודד עם טרוריסטים מהקווקז וכן מאזרבייג'אן, לשם מסתננים טרוריסטים מסוריה דרך טריטוריה טורקית. יחסיה הטובים של רוסיה עם טורקיה התבססו על סיוע טורקי בדיכוי טרור מוסלמי בקווקז. כיום קיימת בטורקיה תפוצה צ'צ'נית ניכרת הנתמכת על-ידי איסלאמיסטים טורקים, מה שהוביל את מוסקבה למחות נגדה במספר הזדמנויות עקב הסובלנות, ולעתים אפילו העידוד, שהיא מגלה כלפי טרוריסטים קווקזיים.

כבר לא; ארדואן וראש ממשלת רוסיה דיטרי מדבדב. צילום:  the Presidential Press and Information Office, kremlin.ru
כבר לא; ארדואן וראש ממשלת רוסיה דיטרי מדבדב. צילום: the Presidential Press and Information Office, kremlin.ru

טורקיה הופכת מתומך לנתמך

ספק רב אם יש לארדואן איזו תכנית כוללת באמתחתו. להיפך, אחרי שהוא ניסה לתמרן את כל הצדדים באזור, לא נותרו לו ידידים. אבל הוא מצוי במצוקה ובפרנויה, ומשוכנע שקיימות מזימות לקשור נגד מנהיגותו. סביר שבמצב זה הוא יסתמך יותר ויותר בעיקר על הפלגים המיליטנטיים והקיצוניים ביותר של מפלגתו.

ארדואן מצוי מזה זמן מה במצב רוח שניתן לכנותו טרום-אפוקליפטי. הטווח הרחוק נראה בעיניו קודר כבר זמן רב מסיבות דמוגרפיות: הצפי הוא שבעוד דור יגיעו כמחצית הגברים בגיל השירות הצבאי בטורקיה מבתים שבהם שפת הדיבור הראשונה היא כורדית. "אם נמשיך במגמת הפוריות הקיימת, צפוי לנו אסון בשנת 2038", הוא הזהיר ב-10 למאי 2010, על-פי נאום שדווח בעיתון היומי Zaman.

אבל האסון כבר התרחש. במובנים מסוימים, דעיכתה של טורקיה מסוכנת יותר ממלחמת האזרחים בסוריה או מהסכסוך האזרחי הרוחש בעוצמה נמוכה בעיראק או במצרים. טורקיה החזיקה את האגף המזרחי של נאט"ו במשך למעלה מששה עשורים, וכל הצדדים באיזור – כולל רוסיה – הסתמכו עליה שתסייע בתחזוק היציבות האזורית. כיום טורקיה כבר אינה תורמת לניהול משברים. היא הפכה למשבר נוסף שיש לנהלו.

דיוויד גולדמן ("שפנגלר") כיהן כראש מחלקת מחקר האג"ח בבנק אוף אמריקה, כמו גם בתפקידי אנליסט מומחה בוול סטריט. הוא נבחר על ידי המגזין האמריקני Institutional Investor כחבר ב'נבחרת הכוכבים' האמריקנית של אנליסטים בתחום האג"ח. גולדמן שימש בעבר פובליציסט במגזין "פורבס", כעורך של First Things. וכותב כיום את הטור של "שפנגלר" באסיה-טיימס. את ספרו "ציוויליזציות גווועות", שיצא לאחרונה בעברית, ניתן להשיג כאן.

המאמר המקורי התפרסם ב-Asia Times. אנו מודים למחבר על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. מאמר מעניין
    אם טורקיה תתמוטט, וסעודיה תתמוטט, ומצרים תתמוטט, וירדן תתמוטט ועוד ועוד ועוד- מה יקרה באזור שלנו? נראה שכל מדינה מתמוטטת גוררת אחריה עוד כמה.
    אני חוששת שלא יספיק להקיף את ישראל בגדרות.