הגיעו מים עד נפש: מאות בעלי עסקים התכנסו אתמול באר-שבע בכדי למחות נגד נטל המס והרגולציה שמטילה הממשלה.
הגיעו מים עד נפש: מאות רבות של בעלי עסקים התכנסו אתמול באר-שבע בכדי למחות נגד נטל המס והרגולציה שמטילה הממשלה • בעלי העסקים, חוט השדרה הכלכלי והערכי של כל חברה חופשית, חשים תחת מתקפה • תקשורת עוינת, רגולציה מגבילה ומיסים חונקים, יוצרים אווירת נכאים עסקית ומדכאים את היזמות והצמיחה • קריאת השכמה לימין הליברלי ולשוחרי החופש באשר הם
בזמן בו התכנסו מאות-אלפי חרדים בירושלים במטרה למחות על ניסיונותיה של הממשלה לשנות את אורח-החיים של המגזר הכי לא-פרודוקטיבי בישראל, התכנסו בבאר-שבע כמה מאות אנשי-עסקים וראשי המגזר העסקי על-מנת למחות על מעורבות היתר של הממשלה במשק, הפוגעת אנושות במגזר הפרודוקטיבי ביותר במדינה.
התחושות שעלו בכנס קשות ומעוררות דאגה. "בישראל בעל עסק הוא כמו יצאנית", מסביר לי ארז קומיץ, בעל חברת מחשבים בשם 'ג'יגה נט', "כל אחד מנסה להתחבר אליו איפה שהוא רק יכול: מס הכנסה, ארנונה, מע"מ. כולם שולחים ידיים ורוצים את הכסף. אבל בסוף מי שנשאר לבד עם האחריות זה רק אני", הוא אומר. גם אורי ויתקין מחברת 'לין מחשבים' חש שהמערכת פוגעת בעסקים: "המצב הקשה לא נותן את האפשרות לפתח את העסק כמו שאני רוצה, להעסיק עובדים ולגדול. התחושה היא כאילו אנחנו בעצם שכירים. אתה משקיע את כל כולך בעסק, ובסוף חצי מזה הולך למדינה".
נקודת מבט רחבה יותר מספקת אתי מלכא, יועצת מס ובעלת משרד 'נועם חשבונאות ומיסים': "בתקופה האחרונה אני ערה להרבה מאוד עסקים שנפתחים ונסגרים, לפעמים אפילו תוך שנה. נטל המס לא מאפשר להם להתפתח ולהתקיים. אני נתקלת בזה בעבודה יום יום". לדבריה, מערכת המיסוי והרגולציה יוצרת אווירה אנטי-יזמית. "אנשים מפחדים לפתוח עסקים. מגיעים אנשים עם פוטנציאל, פורשי צה"ל, והם מפחדים מהרשויות ומהמיסים שיהיו עליהם, וכל יום נופל עליהם משהו חדש".
כך נאספו בבאר-שבע מאות אנשי עסקים מהארץ כולה, ותחת הכותרת "די לנטל המס על המגזר העסקי" ביקשו להעלות על סדר היום הציבורי את מצוקתם של "בעלי העסקים הקטנים והגדולים אשר נפגעים ממדיניות הממשלה השולחת יד ארוכה לכיסנו, מערימה את עול המיסים על גבנו ומותירה אותנו לדמם בשטח".
המדינה נגד העסקים
סול סאקאל, מבעליו של הדיוטי פרי ועסקים נוספים, תיאר היטב את התחושה היום בקרב בעלי העסקים: "אם הייתי יכול לקחת את כל העסקים שלי מהמדינה ביום אחד הייתי עושה את זה", הצהיר סאקאל מעל בימת הכנס. "אי אפשר לעשות עסקים כאשר המדינה מתנהלת בצורה שהיא פוגעת בהם".
לדברי סאקאל, נוצרה במדינה אווירה ציבורית נגד אנשי העסקים: "אין יום שלא מתפרסמות כתבות על כמה כסף אנשים מרוויחים. אבל אנחנו לא פושעים ולא גנבים. וכשאנחנו לא מגיבים כששודדים אותנו ותוקפים אותנו בתקשורת, אנחנו מצטיירים ככאלו שעושקים את המדינה ואז אפשר לזרוק עלינו כל דבר". עוד הוא מוסיף כי בשל הנטל הממשלתי, המשק הולך ומצטמצם. המכירות הקמעוניות כל הזמן בירידה, 500 חנויות נסגרות במדינה כל חודש, והאשראי שהבנקים יכולים להעמיד לעסקים הולך ומתכווץ.
"אנחנו נמצאים במסלול לא נכון. במקום להקל על המגזר העסקי שיגדל, שיעסיק עוד עובדים וישלם עוד משכורות, מטילים עוד מיסים וחושבים שככה יפתרו את הבעיה", אומר סאקאל. "מי שחי בשטח מרגיש את זה בעצמו ויודע את האמת: מרוב מכות שמנחיתים עלינו אנחנו כבר לא יודעים על מה לדבר. אנחנו פשוט נמצאים במצב שבו כל פקיד ושר עושה מה שהוא רוצה מבחינת רגולציה ותקנות. אתה לא מספיק ללמוד מה שעשו היום ויש כבר עוד חמש רגולציות חדשות בדרך". לדבריו, המוטיבציה ליזום נפגעה קשות. "אין לנו חשק לעשות עוד עסקים. אין לנו יכולת להמשיך ולפתח את העסק. כל אחד מעדיף לשבת על הגדר, להצטמצם ולחסוך".
"אצלנו יש אנשים עם חזון, עם תשוקה ועם חלומות לשפר את הסביבה ואת העיר שבהם הם חיים" אמר בכנס אברהם מימון, ממלא מקום נשיא לשכת המסחר והתעשייה בבאר-שבע "הם עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה בכדי להגשים את חזונם. הם אלה שמניעים את המשק ומועילים לכלכלה, הם אלה שלוקחים את הסיכון ויודעים שאם הם יטעו הם יפלו וישלמו את המחיר". לדבריו, העובדה שדווקא עליהם מוטל היום נטל גובר והולך, היא אבסורדית וחובה למחות נגדה: "הנטל מונע צמיחה, מעודד ירידה מהארץ וגורם להתפתחות של שוק אפור".
איפה נתניהו ה'ניאו-ליברל'?
לדברי אוריאל לין, חבר-כנסת לשעבר ונשיא איגוד לשכות המסחר, שורש הבעיה נעוץ בדרג הפקידותי, שלא מבין כי הכלכלה מבוססת בעיקר על המגזר היזמי והעסקי. "יושבים שם פקידים צעירים שאין להם ניסיון בכלכלה, לא פתחו עסק מימיהם, לא השקיעו את חסכונותיהם ולא עמדו בסיכונים הכרוכים בכך. כל מה שהם יודעים מגיע ממחקרים וניירות שהם קוראים, וכתוצאה מכך הם נוקטים במדיניות שגויה בתכלית".
לדבריו, "יש גזרות רבות שמוטלות על המגזר העסקי בחקיקה, תקנות ורגולציה. כולם חושבים שאפשר להטיל הגבלות נוספות ונוספות על המגזר העסקי וכי המגזר העסקי הוא בעל יכולת ספיגה בלתי-מוגבלת". אולם, מסביר לין, הנחה זו שגויה בתכלית. "המגזר העסקי לא יכול לשאת יותר בנטל. בארץ נוהגת רמת מיסוי מטורפת שתפגע קשה מאוד בכלכלת ישראל משום שבהחלשת המוטיבציה של בעלי-עסקים לבנות עסקים ולפתח עסקים אתה פוגע משמעותית בעתיד הפיתוח הכלכלי של ישראל".
לעומת זאת, מראה לין כיצד הורדת נטל המס הוכיחה את עצמה. "בעשור הקודם הכלכלה הישראלית צמחה כי הייתה מדיניות מס שקולה ונוחה. אבל היא השתנתה מהרגע שראש-הממשלה איבד את הכיוון. משום מה הוא נטש את עקרונותיו. הוא מדבר על זה שצריך להוריד את הנטל אבל הוא מאפשר למשרד האוצר להעלות את נטל המס".
לין לא חוסך את ביקורתו מנתניהו. "ראש-הממשלה הסביר לפני זמן קצר שהרגולציה היא בעיה קשה, וכי יש כאן 'קרטל של רגולציה' ושהוא האויב האמיתי. אבל אנחנו לא מצפים מראש הממשלה שרק יספר מהן הבעיות, אלא שגם יטפל בבעיות", אומר לין, וקרא לנתניהו: "תפוס מנהיגות! תעשה מהלך מנהיגותי: תודיע לכל הרגולטורים בישראל שהשנה אין יותר רגולציה נוספת. שכל פקיד יעבוד השנה על ניקוי וניפוי המערכת, ושיוריד רגולציה פוגעת ובלתי-נחוצה. זהו מהלך מנהיגותי שיש בו צורך. אנחנו רוצים ממשלה שנלחמת ולא רק מדווחת על הבעיות".
הבעיה שלהם היא הצרה של כולנו
המגזר העסקי מתעורר, ואת קולות זעקתם ראוי שנשמע כולנו. המגזר הזה, שלמעשה כלל איננו מגזר, סובל מנחיתות פוליטית מובנית: בעוד שאנשי ארגוני העובדים והמגזר הציבורי יכולים להקדיש את זמנם ומרצם לפיתוח יכולות פוליטיות ותקשורתיות, אנשי העסקים – שאינם אלא "האנשים הרגילים" – משקיעים את מרצם בניהול ופיתוח עסקיהם.
הגיבורים האמיתיים של הכלכלה הישראלית, אלו הנושאים בנטל יצירת מקומות העבודה, אלו שמסכנים את הונם הפרטי ואת משאביהם מידי יום, אלו שאחראים יותר מכולם לכך שיש למדינה הכנסות ממיסים, מותקפים ללא הרף על-ידי קואליציה בלתי-מעורערת של בעלי אג'נדות פופוליסטיות שפוגעות ביוזמה החופשית. אם הימין הפוליטי לא ישמור על בעלי-העסקים, לא ישמור עליהם איש. ומה שנדמה כנראה לפוליטיקאים כפרה חולבת שלא תצטמק ולא תזדקן לעולם, מתקרב לרגע הקריסה תחת עול הממשלה הסטייטיסטית שקמה לישראל, בראשות ראש ממשלה ושר אוצר שהפנו להם עורף. את המחיר הזה נשלם כולנו בריבית דריבית.
סאקאל מתלונן על התערבות ממשלתית? סאקאל? הדיוטי פרי שלו מקבל פטור מלא ממס וממכסים באופן יעודי, והוא עוד מוכר סנדוויצ'ים ב-50 שקל לקהל שבוי. הנסיון של כותבים מסוימים כאן להפוך כל איש עסקים אוליגרכי למגן החירות האנושית הוא פאתטי. נקסט.
אפשר גם להתייחס לגופו של עניין ולא רק לגופו של אדם?
ובכלל, אין שום דבר מפתיע בכך שאדם שנהנה מחלק מסויים של התערבות ממשלתית, קורא לבטל את החלק האחר של ההתערבות הממשלתית, ממנו הוא נפגע. סאקאל (כנראה) לא חושב שהתערבות ממשלתית היא פסולה. הוא פשוט חושב שעל הממשלה להקל על בעלי העסקים: בהקטנת הרגולציה, בהקטנת המיסים ובסובסידות הכוללות הטבות פרטניות. עם החלק האחרון איני מסכים, אבל אין בדברי סאקאל סתירה פנימית – הוא מעולם לא התיימר להיות ליברל.
חלילה. הוא לא הוגה דעות או פובליציסט, הוא איש עסקים. הבעיה נעוצה במאמר ולא בדבריו של סאקאל. כותב אחראי יותר היה מציין שסאקאל "מדבר מפוזיציה", כמו שאומרים בשוק ההון, או לפחות מצביע על אותן סתירות פנימיות.
אני אגב לא מתרגש מפרכת אד-הומינם. רעיונות טהורים יש רק באקדמיה וגם זה לא תמיד. בעולם הפרקטיקה הנפשות הפועלות הן לרוב החלק המעניין, ולא הטיעונים, שממילא ממוחזרים לעייפה.
לא כל כך הבנתי את הביקורת שלך – האם לא ברור מן המאמר שסאקאל הוא איש עסקים ה"מדבר מפוזיציה"? מה עוד ציפית שכותב המאמר יוסיף?
לגבי אד-הומינם, גם אנשים לא מעניינים ואפילו דוחים יכולים לגלות לי פיסה נוספת מן האמת, וזה מה שמעניין אותי, הרבה יותר מהנפשות הפועלות.
קראתי פעמיים ולא הצלחתי לזהות טיעון קונקרטי על איזה עוול שנעשה להם. מיסים צריך לשלם ולא הציגו לנו כאן שום השוואה למדד ייחוס כלשהו. ברור לי שיש גם רגולציה (בעיקר עירונית) מכבידה שניתן למנוע אותה אם באמת רוצים. מעבר לזה ההתקוממות במדיה הציבורית החלה בשנים האחרונות ובצדק הרבה בזכות גופי השיווק האחראים לא פעם לפערי תיווך מרגיזים שהציבור כבר לא ישתוק על זה. יש כמובן גם את התרעומת על הבנקים והסדרי החובות, פרשיות המיסים הכלואים. פערי המחירים ברשתות שיווק המזון ועוד ארוכה הרשימה. משימות הלוביסטים באגפי הכנסת נעשו בשנים האחרונות למשימות מאד קשות להשגה אבל בראייה כללית הציבור הרחב יהנה רבות מהמשך הגבלתם.
אני חושב שזה ברור לחלוטין מן הכתבה – אנשי העסקים טוענים שהאווירה העסקית בישראל היא שלילית מאוד עבורם. גם מבחינה תדמיתית, גם מבחינת נטל המס והרגולציה.
מבחינת "החופש העיסקי" – ישראל מדורגת במקום ה63 בעולם במדד החופש של heritage foundation. מבחינת "חופש מסחרי", במקום ה54. (ראה כאן: http://www.heritage.org/index/visualize?countries=israel&type=1)
אורי כץ הראה בבלוג שלו נתונים שמראים שמס החברות בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות הOECD הדומות לישראל (מבחינת האכלוסיה: 4-12 מיליון אזרחים), בעוד ההמוצע של המס הממוצע האפקטיבי הוא 21.3%, בישראל המס הוא 26.9% (ראה כאן: http://orikatz.wordpress.com/2013/05/02/corporate_tax/).
אני מצפה לטבלה מפורטת של מיסים ורגולציה כחלק מסיקור ענייני