איזה כיף להיות ימני – אירוניה וחוסר מודעות בסרטון של שלום עכשיו

תנועת שלום עכשיו הולכת ומאבדת מהרלוונטיות שלה. גם קליפ גדוש בחוסר מודעות מביך כנראה לא יציל אותה

תנועת 'שלום עכשיו' הפיקה סרטון וידאו בהשתתפות פעילי שמאל קיצוני וחברי כנסת ממפלגות השמאל. בסרט שרים המשתתפים "איזה כיף להיות ימני" למנגינת Ï've got my mind set on you של ג'ורג' הריסון, כאשר תכניו לא היו בגדר הפתעה למי שמכיר את המסרים הקבועים של התנועה.

הקו הכללי: המתנחלים הם עלוקות הניזונות מכספי משלם המסים הישראלי, והם הסיבה העיקרית לכך שה"שלום" מסרב להגיע. הסרטון הופק במקצועיות וזכה להצלחה ברשת. נסקור את טענותיו בקצרה:

תנועה שמאבדת את הרלוונטיות; הפגנת שלום עכשיו. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
תנועה שמאבדת את הרלוונטיות; הפגנת שלום עכשיו. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

את הסרטון פותח יוסי ביילין, לבוש כמתנחל – כלומר, כפי שמתנחלים לבושים בתכניות טלויזיה ישראליות מאז "ניקוי ראש" ועד היום: חולצת פלאנל, ציציות בחוץ ודובון. הבחירה האסתטית הזאת מסגירה את הטרגדיה של 'שלום עכשיו', אבל בינתים ניצמד לטקסט. ביילין אומר: "איזה כיף לי שאין פרטנר ושהערבים מבינים רק כוח ופצצות, כי בלי הערבים ממה הייתי מפחיד אתכם, ממפלצות?". הטיעונים המשתמעים הם: יש פרטנר ערבי לשלום, והתנגדות להסכם מדיני עם הפלסטינים על רקע חששות בטחוניים שקולה לפחד ילדותי מיצורים דמיוניים.

לרוע המזל, גרמה האירוניה האלוהית לכך שערב שחרור הסרטון פתחו ערבים מעזה בסבב נוסף של ירי רקטות על שדרות ויישובי הדרום, והחזירו את הדרום ואת המדינה כולה לשגרת "צבע אדום" של אזעקות, ריצה למקלטים, ספירת הפצועים, דאגות, חרדות, הגדלת ההוצאות הבטחוניות וכו'. גירוש יהודי קטיף ב-2005, או "ההתנתקות" כפי שהיא מוכרת בשיח הישראלי, היה הצעד המדיני המשמעותי האחרון שעשתה ממשלה בישראל תחת המטריה הרחבה של "דוקטרינת אוסלו", השולטת בשיח המדיני-בטחוני בעשרים השנה האחרונות (לפיה השלום בין ישראל לפלסטינים יגיע כשישראל תיסוג מהשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים). פירותיו הבאושים של המהלך (שנחזו מראש ע"י מתנגדיו): עלייתו לשלטון של ארגון הטרור חמאס, הברחת הנשק המסיבית לרצועת עזה, והפיכת איום הרקטות מהצקה שולית לאיום אסטרטגי על ישראל, כשטילים משופרים מתוצרת איראנית מכוונים מעזה על ירושלים ותל-אביב – כל אלו היו המסמר האחרון בארון הקבורה של האמון הישראלי בהבטחותיהם של ביילין ושאר משווקי הדוקטרינה הזאת.

ובכן, האם יש פרטנר פלסטיני לשלום? לא נראה ככה. עזה למשל לא סרה למרותו של הנושא ונותן עם ישראל מטעם הפלסטינים. האם הידרדרות בטחונית בעקבות צעד מדיני פזיז היא בגדר "מפלצת" דמיונית? משהו בצליל של האזעקות שממרר את חיי תושבי הדרום אומר לי שלא.

הלאה, שני חברי כנסת אלמוניים למדי, משה מזרחי מהעבודה ומיכל רוזין ממרצ, שרים "איזה כיף להיות בכנסת ופשוט להשתיק את כל מי שלא בא לי טוב, ואם רק תעיזו להגיד מילים כמו "שלום" נחוקק שאסור לחשוב". לא ברור מה הטיעון נגד "ימנים" פה. "שמאלנים" לא מושתקים בכנסת ולא בשום מקום אחר, אף חוק המגביל את חופש הביטוי של "שמאלנים" לא עבר בכנסת.

אולי הסרטון רומז לקמפיין המתוקשר נגד התיקון לחוק לשון הרע, שארגוני שמאל וכלי תקשורת שמייצגים אותם כינו אותו בזמנו "חוק ההשתקה", אבל החוק הזה נידון בזמן הכנסת הקודמת ולא התקבל בסוף. אין פה אפוא טיעון של ממש אלא רק הרגשה כללית של'שלום עכשיו' חשוב לשמר: ההרגשה ש"השמאל" שהם מייצגים נתון תחת מתקפה תמידית.

והנה חוזר המסר הוותיק: המתנחלים מנצלים

עד כאן:  הגחכה של חששות הימין מפני הסלמה בטחונית ממשית מאוד והצגתם כדמיונות ילדותיים, ומיד אחר כך אזהרה מפני רדיפה והשתקה ימנית שקשה למצוא לה רמז במציאות. אירוניה, כאמור. אבל שיא האירוניה הבלתי מודעת מגיע מיד לאחר הפזמון (החורז "ימני" עם "הרסני", כזכור, בזמן שתושבי הדרום מצטופפים במקלטים), כשהוא מציג את חבר הכנסת איציק שמולי, נציג "המחאה החברתית", לבוש חולצה עם הכיתוב "מ' זה מאחז" ומקריא את הטקסט הבא: "אני הכי נהנה מהמיליונים שנשפכים עלי בכיף, אתם יודעים שזה אתם שילמתם על הכביש העוקף וכשאתם כבר ויתרתם על דירה אני פה (על רקע תמונות של בתים יפים בהתנחלות) תראו – לא רע".

כאן מדובר במסר העיקרי והוותיק ביותר של תנועת 'שלום עכשיו': המתנחלים חיים מהכסף שלנו. מועצת יש"ע נוהגת להתייחס ולהפריך את הטיעון הזה בכל פעם שב'שלום עכשיו' מנסים לעגן אותו בנתונים של ממש, וגם הפעם נשאיר זאת להם; אותנו מעניינת האירוניה, שנמצאת כאן בשפע, כשאת השורה על המיליונים שנשפכים מהכיס של כולנו בחרו יוצרי הסרטון לשים דווקא בפיו של יו"ר התאחדות הסטודנטים לשעבר (כלומר אדם שמגיל צעיר הקפיד להתפרנס מכספי ציבור) – שתואר לא פעם כמפוכח והציני מבין מנהיגי המחאה של 2011, ככזה שניצל אותה לטובת קידומו הפוליטי, וכאדם שהותקף הן מימין והן משמאל על קשרים פסולים עם בעלי הון.

אירוניה בתוך אירוניה היא הצגתם של כבישים עוקפים כלוקסוס של עשירים מפונקים (זה מוטיב חוזר בתעמולה השלום-עכשוית) – כשמדובר בכורח בטחוני שנכפה על תושבי יו"ש היהודים לאחר הסכמי ה"שלום" השונים, שהפכו את הנסיעה בשטח ערבי לסכנת מוות ליהודים.

שמאלנים לא מקללים?

בהמשך מלינים יריב אופנהיימר ומוסי רז על כינויי גנאי המוטחים בפעילי שמאל. הטיעון: ימנים קוראים לשמאלנים "בוגדים". זה אפילו לא מתוחכם. מה מצפים מאיתנו ב'שלום עכשיו' להאמין? ששמאלנים לא מקללים?

מיד אחר כך חוזר אופנהיימר לנושא הכסף, כשהוא חורז באלגנטיות את המילה "ימני" עם "Big money". שוב, הטיעון המשתמע הוא שלהיות ימני זה עסק משתלם מבחינה כלכלית; את השכבה האירונית לא צריך לחפש עמוק מדי, כשהדובר עומד בראש תנועה הממומנת עד צווארה מכספי ממשלות זרות:

נתעלם מהחלק שבו אילן גילאון משחק במטוס קרב מפלסטיק (כדי לטעון מה? שהאמריקנים מחמשים את המתנחלים במטוסי קרב? שצה"ל הוא צבא ימני? לא ברור), ונתעכב לרגע על הויז'ואלז. חלק משתתפי הקליפ לבושים כאמור בלבוש "מתנחלי" של שנות השבעים (הגברים בחולצת פלאנל, הנשים בכיסוי ראש ישן). חלקם לובשים חולצות עם סיסמאות ימין מוכרות, ואיציק שמולי לובש חלוק אמבט המסמל בישראל עושר ופינוק.

ההיאחזות של 'שלום עכשיו' במתנחלים הסימבולים של שנות השבעים מובנת. אלו היו ימים טובים יותר לתנועה. המתנחלים היו אז מיעוט, ערוצי הרדיו והטלויזיה היו בבעלות המחנה הפוליטי הנכון ובעיקר: היה לתנועה חזון. היה לה מה למכור. אנשים האמינו שיכול להיות שלום. אך הזמנים הללו חלפו. הימין בשלטון, כנראה לעוד הרבה שנים, והאחיזה השמאלנית באמצעי התקשורת הולכת ונשמטת עם תהליכי הפלורליזם המואץ שעוברת החברה הישראלית.

במצב כזה קשה הרבה יותר להנחיל לציבור שקרים בוטים כמו האשמת הימין בהקמת גדר ההפרדה (שמככבת על הגרין סקרין מאחורי המשתתפים בקליפ) – במיוחד שהיא היתה רעיון של ממשלת רבין אשר קודם על-ידי אהוד ברק, ויושם על-ידי שרון בשלב הלא-ימני שלו. או לשכנע באמצעות הצגתם של "מתנחלים" – תושבי יו"ש היהודים הנתונים להתקפות טרור בלתי פוסקות – כנהנתנים עטויי חלוק היושבים על כיסא נוח. כעת, כשברור שלא יהיה שלום, בטח לא עכשיו, נשאלת השאלה – והיא בטח נשאלת גם על-ידי המממנים האירופים של התנועה – מה יש לתנועה להציע?

ובכן, אם התנועה עדיין מנסה לדבר אל הציבור הישראלי ולא אל התורם האירופי מעל לראשו של הראשון, היא חייבת למצוא תוכן חדש ומהר. עלבונות ושקרים כשהם לעצמם אינם תוכן בעל ערך, ובהיעדרו דינה של התנועה לשקוע ולהיעלם בשלולית של אירוניה בלתי-מודעת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. וואו. אני מתקשה להאמין שזה קליפ אמיתי ולא איזה הפוך-על-הפוך ימני מתוחכם.

  2. מה שהכי מרשים בשמאל זו לא המודעות העצמית אלא האצילות וההגינות. חוץ מזה שהם גם נורא צודקים. נורא

  3. מדויק רק שמשה מזרחי לא כ"כ אלמוני. בכיר לשעבר במשטרה מאסכולת כנופית שלטון החוק.

  4. עוד מילה אחת על האירוניה – ה"כביש העוקף" המוצג בסרטון הוא הכביש אל העיר הפלשתינית החדשה רוואבי (הקרדיט לאמילי עמרוסי).

  5. I've got my mind set on you
    זה שיר ש*גם* ג'ורג' האריסון ביצע, אבל זה שיר של רודי קלארק שבוצע לראושנה ע"י ג'יימס ריי