טרמפים זה דווקא סבבה

רוב הזמן, התקשורת יודעת להימנע מהאשמת קרבנות בתקיפה שעברו. אך כשזה מגיע למתנחלים, השבט הלבן שוכח את כל הכללים

גורלם של החטופים עדיין לא ידוע, אך בתקשורת כבר מצאו את האשמים בחטיפה: הנערים עצמם, שתפסו טרמפים והסתכנו לחינם • אבל אבישי עברי חושב אחרת: טרמפים זו דווקא דרך יעילה, זולה ואקולוגית להתנייד, שאין לה תחליף • ובכלל, ממתי התקשורת משתפת פעולה עם האשמת הקרבנות במקום האשמת התוקפן? 

הדרך היעילה ביותר להתנייד; תופסים טרמפים בצומת הגוש, היום; צילום: הדס פרוש
הדרך היעילה ביותר להתנייד; תופסים טרמפים בצומת הגוש, היום; צילום: הדס פרוש

טרמפים זה סבבה. אני נסעתי רוב חיי בטרמפים. זאת הדרך הכי חסכונית, זולה, אנושית ומעניינת להגיע ממקום למקום. כשהייתי ילד היה קמפיין לאומי כזה עם סטיקרים "נהג! עשה לך מנהג – קח איתך חייל לדרך". נכון שיותר מאשר קידום סולידריות אזרחית הייתה זאת הדרך של משרד הביטחון לחסוך בתקציב ההסעות (ולגייס את הציבור שיעשה זאת בהתנדבות), אבל עדיין – זה היה נחמד. מאז שאני זוכר את עצמי ההורים שלי היו עוצרים ולוקחים טרמפיסטים, חיילים ואזרחים, ובשבילנו כילדים זאת הייתה תמיד חוויה מאלפת. סט מערכונים שלם של החמישייה הקאמרית מ-1994 מבוסס על תופעת הטרמפים לחיילים, שהייתה חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית.

במהלך שנות ה-90 כשהייתי נער/חייל/בחור ישיבה, חמאס כבר עלה על הקטע של חטיפת חיילים. יכולת ההרתעה של ישראל הייתה אז עוד יותר פח מהיום וצה"ל אסר נסיעה בטרמפים באופן גורף. כששירתי בצבא, בסוף שנות ה-90, היו מבצעי "תפיסת חיילים". שוטרים צבאיים על אזרחי היו עוצרים עם הרכבים הלבנים שלהם לחיילים סדירים בטרמפיאדות ומעמידים אותם למשפט צבאי אם היו עולים למכונית. עם הפסקת המנהג של הסעת חיילים הפסיקו נהגים רבים לעצור גם לאזרחים ואנחנו התייבשנו בטרמפיאדות שעות ארוכות. נדמה לי שהשיא שלי היה ארבע שעות בטרמפיאדה אחת אבל בחבר'ה רצו סיפורים על שבע ועשר שעות, ואם אני לא טועה השיא היה של ישראל אפשטיין מעצמונה שעמד פעם בצומת הרוחות (ליד בה"ד 1) 21 שעות, כלומר בילה שם את הלילה.

השבט הלבן מאשים את הקרבנות

בסוף השבוע שעבר, עם החדשות על אירוע חטיפה של שלושה צעירים שתפסו טרמפים בגוש עציון, התחיל גל האשמות הקורבן הרגיל באמצעי התקשורת – והפעם הוא התמקד בטרמפים. למי שלא עוקב, האשמת הקורבן איננה תופעה נדירה, להיפך, היא כמעט התגובה האוטומטית הראשונה של הרבה אנשים, אולי רובם. אם בכל הנוגע לעבירות מין נעשו ונעשים מאמצים חינוכיים כבירים לעקור מן השורש את התופעה המכוערת (הם נושאים פרי בעיקר בתקשורת הממסדית; בטוקבקים רוב התגובות עדיין מאשימות את הנאנסות בכל מקרה אונס), הרי שבכל הקשור למתנחלים אין דין ואין דיין. מספר אנשי וארגוני שמאל השקיעו שנים של מאמץ בסימון "המתנחלים" כ"יהודונים" של ישראל, האשמים המרכזיים והבלעדיים בטרור, במצב הכלכלי ובמה לא. בשנים האחרונות נעשתה התעוררות מימין בכל הקשור לעיצוב דעת הקהל, אבל זה היה מעט מדי וכנראה מאוחר מדי. על ה"מתנחלים" מותר להגיד בתקשורת הישראלית מה שאסור להגיד על אף מגזר אחר, אולי למעט החרדים (שזוכים לעדנה בשנה האחרונה מסיבות פוליטיות. הישיבה באופוזיציה כפתה עליהם שיתוף פעולה עם מפלגות השמאל שמצדן רואות בחרדים שותף פוליטי פוטנציאלי שיחזיר אותן לשלטון. אנשי התקשורת, המזוהים עם אותן מפלגות, הנמיכו את הטונים נגד החרדים בהתאם).

אז בתקופת זריקות האבנים זה היה "למה הם מטיילים שם" ואחר כך בתקופת החדירות ליישובים זה היה "למה לא היתה להם גדר" ובין לבין היו גם "למה הם לא נוסעים ברכב ממוגן" או "מחכים לליווי של צה"ל" – כולן וריאציות שונות של "אם הם לא היו שם זה לא היה קורה", אמירה המיוחסת גם לרבין וגם לבר-לב ומסכמת את היחס של השבט הלבן (אליו השתייכו שני המנהיגים ואליו משתייכים רוב המגישים, השדרנים והעורכים גם כיום) אל מתיישבי יש"ע היהודים: הם לא מצייתים למפלגה, אז אין להם מה לבוא בטענות כשהערבים רוצחים אותם.

שינוי חד במדיניות בשנים האחרונות; קמפיין צה"לי נגד טרמפים
שינוי חד במדיניות בשנים האחרונות; קמפיין צה"לי נגד טרמפים

אישית הייתי רוצה לחיות במדינה בה לא רק שראש הממשלה לא שולל ומגנה נסיעה בטרמפים אלא מעודד אותה בכל הזדמנות. כאמור, זאת לא רק הדרך הזולה (כספית), החסכונית (אנרגטית) והאקולוגית ביותר להתנייד, זאת גם הדרך הקהילתית ביותר. היא דורשת (ומניחה) נכונות גבוהה לשיתוף ואמפתיה ואין פלא שהיא נפוצה במיוחד בכבישי יו"ש, היכן שהקהילתיות היא דרך החיים הנפוצה ביותר.

לאחר גל פיגועי הדקירה של מארס 94' קרא ראש הממשלה דאז רבין לאזרחי ישראל לקנות אקדחים ולהגן על עצמם. ראש הממשלה נתניהו נתפס, משום מה, כמנהיג "ימני" הרבה יותר. אך תגובתו הראשונית לאירוע החטיפה של יוני 2014 היתה כמעט זהה: הוא קרא לתושבי יו"ש לא לנסוע בטרמפים. חלפו 20 שנה ושמונה ממשלות, אבל ראש ממשלת ישראל עדיין מחזיק בפועל בתפיסה שהאחריות לביטחונם האישי של אזרחיו, כולל האחריות להתגונן מארגוני טרור, מונחת קודם כל עליהם. התקשורת המקומית, כאמור, תומכת בהתלהבות בתפיסתו זו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. "יש מובן שבו ניתן להאשים את הקורבן בחוסר אחריות מבלי לגרוע כהוא זה מאשמתו של התוקף" ('כי מוסר כלימתי תשא' – טור במידה לפני שנה וחצי שבו ביקר רן ברץ בצדק את התרבות היהודית בגולה שלא הגיבה נכון נוכח סכנת ההשמדה המתרחשת).

    אפשר להאשים את הטרמפיסטים מבלי לגרוע כהוא זה מאשמת המחבלים. מדובר בשני מובנים שונים של אשמה.

    1. לא יודע מה אמר רן ברץ, אבל צריך לזכור שאנשים יכולים להיות תמימים, נאיביים ואפילו חולמים- זה בקושי הופך אותם לאשמים ביחס לתוקפן שביצע את כל המעשה. יש הבדל בין הצורך ללמוד לקח לבין אשמה- הטעות היא של אותם אנשים כמוך ויתכן כמו רן ברץ שמערבבים בין השניים.
      אני יכול להגיד לך מי נהנים כל הזמן לערבב בין השניים- אותם שמגינים על התוקפן.
      אז בוא נהיה ברורים- התוקפן הוא האשם, התוקפן הוא האחראי למעשים, את התוקפן צריך לעצור וכל האחריות היא עליו ולכן גם כל העונש. האם הקורבן צריך ללמוד לפחד? לא (!)- במקום בו יש מדינה זו אחריות הריבון לודא שמי שמפחד לפעול הוא התוקפן והקורבן יכול להמשיך בנאיביות ובשקט שלו, כי הוא לא מתכנן לפגוע באף אחד.

  2. לא צריך להצדיק הפקרות. יכול להיות שגם נסיעה לחצי האי סיני זה סבבה ובכל זאת אם זה מסוכן הרי המסתכן נושא באשם תורם למה שאירע לו. באופן דומה יש להאשים את טננבוים בכך שיש לו אחריות מסויימת למה שאירע לו. לא ניתן להבטיח 100 אחוזי ביטחון בטח לא באיו״ש. לכל אדם יש גם אחריות לעצמו ולנזק החברתי שנגרם כתוצאה מהסתכנותו שלא לצורך.

  3. רבין ובר לב (ובני דורם – המכונים בני ״השבט הלבן״) לא האמינו בדמות הספרותית שנקראת יהוה/אלוהים ולא סברו שיש בכוחה של דמות ספרותית להעניק הגנה לאנשים בשר ודם.
    לכן הם חשבו שישראלים צריכים לדאוג לבטחונם – אם צריך גדר לצורך הגנת ישוב אז מקימים גדר,אם צריך רכב ממוגן למען הגנת נוסעיו אז משתמשים ברכב ממוגן וכו׳.
    השיח אודות נושא הטרמפים בשטחים מתקיים בקרב המתנחלים כבר שנים,לפני החטיפה ולאחריה.
    משום מה נדמה כאילו הסכנה בטרמפים נובעת רק בשל הסיכון הביטחוני אבל לנסיעה בטרמפים יש גם היבט פלילי וכדאי לבדוק כמה טרמפיסטים ישראלים (גברים ובעיקר נשים) הותקפו לאורך השנים בתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל.
    כולנו רוצים לחיות במקום שליו ורגוע שבו אפשר ללכת ברחובות הערים בביטחון בכל שעות היממה ולטייל בכל מקום ולנסוע בטרמפים.
    אולי יום אחד זה גם יקרה.
    עד אז מוטב להתנהל באחריות ובזהירות.

  4. לא הבנתי למה יש כזה עליהום על הטרמפים.

    הרבה יותר אנשים נהרגו בתאונות דרכים,
    הרבה יותר אנשים מתים בשריפות – ומסכנים כבאים על הדרך.
    לא מבין מה הצרות-עין הזו.

    מה גם – 50% שהם בכלל לא בחרו לעלות על טרמפ – אלא נחטפו בתחנה, כשהם מחכים לקו 160….

    תהיו בריאים נערים יקרים

  5. כלומר, לשיטתך, צה"ל בעצם האשים את נחשון וקסמן בחטיפתו? הרי אחרי החטיפה הנוראית ההיא פרסמו בצבא הנחיות ברורות מאוד על התניידות בטרמפים, הנחיות שתופסות עד היום, אגב. יש הבדל בין להיות צודק, ללהיות חכם. ברור שצודק וראוי וטוב היה אם כולנו יכולנו לעלות על כל רכב ולדעת שנגיע לביתנו בשלום, הבעיה היא שהמציאות לא תמיד מאירה פנים. להעביר ביקרות על נסיעה בטרמפים לא בהכרח אומר שאתה מאשים את החטופים בחטיפתם.