מסתננים בחסות אירופה

ההצלחה הישראלית בבלימת שטף המסתננים הרימה לא מעט גבות באירופה. וייתכן שאף מעבר לכך. ביטוי למצוקת המהגרים האפריקנים שעמה מתמודדים ביבשת ניתן ביום שבת האחרון, בכתבה שפורסמה ב'גארדיאן' הבריטי: "המדיניות של ישראל להוצאת 35,000 אריתראים השוהים בשטחה, עלולה להביא להצפה של מהגרים ללוב ומשם, דרך הים התיכון לאירופה ולעיר קאלה" (עיר נמל צרפתית ממנה מנסים מסתננים אריתראים לחדור לאנגליה). את הדברים הללו אמר החוקר ג'רי סימפסון מארגון 'משמר זכויות האדם' (HRW), ובכך ביטא את חוסר שביעות רצונם של גורמים אירופאים שונים מהמצב החדש שנוצר.

אותו סימפסון לא טומן ידו בצלחת. רק אתמול (ג') פורסם הדו"ח שלו "להמאיס עליהם את חייהם: אילוצם של מבקשי מקלט אריתראים וסודנים לעזוב את שטח ישראל בידי המדינה" ובו ההאשמות חריפות, הנשמעות חדשות לבקרים מפי ארגוני השמאל הרדיקלי בישראל – כולן נתמכות 'הקרן החדשה לישראל'. "עד סוף יוני 2014, לפחות 6,400 אזרחים סודנים ולפחות 367 אזרחים אריתראים עזבו את ישראל באופן רשמי לארצות מוצאם", נכתב בדו"ח. בהודעה לעיתונות הפך המספר ל"כמעט 7,000".

ב-81 עמודים (באנגלית), כך הוכרז בחגיגיות באתר HRW, "מתעד (הדו"ח) כיצד הכללים המשפטיים הנפתלים של ישראל מכשילים את ניסיונותיהם של מבקשי מקלט אריתראים וסודנים להבטיח לעצמם הגנה מתוקף המשפט הישראלי והבינלאומי". הדו"ח קורא לישראל להכיר בכל המסתננים הסודנים כפליטים, לחדול מכל המעצרים (למעט כמוצא אחרון ובמשורה), לפרק את מתקני השהייה ואף "לאפשר לאריתראים ולסודנים גישה לתעסוקה בשכר, כאזרחים זרים השוהים בישראל באופן חוקי, ולכבד את זכותם לגישה לשירותי בריאות".

לקבלת ההמלצות המופיעות בדו"ח על-ידי מדינת ישראל ישנה משמעות ברורה: אובדן כל הישגי בלימת ההסתננות לישראל מאפריקה, הפקרתם של אזרחי ישראל שגרים בין ריכוזי המסתננים ופגיעה קשה באופיה היהודי של מדינת ישראל. אך זו אינה הבעיה העיקרית.

כפי שנסביר להלן, העיתוי שבו פורסם הדו"ח אינו מקרי: העתירה של ארגוני השמאל הרדיקלי נתמכי 'הקרן החדשה לישראל' נגד "חוק המסתננים" השני תלויה ועומדת, וכולם מחכים למוצא פיהם של שופטי בית המשפט העליון, שייתכן ויגיע כבר בימים הקרובים. בדו"ח הזה נכללות המלצות לנציבות האו"ם לפליטים וכן ל"ממשל בארצות הברית ולתורמים בינלאומיים אחרים" להפעיל לחץ על חיצוני על הרשויות בישראל. כך מנסה ארגון זר להשפיע על סוגית ריבונות פנים-ישראלית; וכן – שלא במפתיע, כמו במקרה של ארגוני 'הקרן', גם ארגון HRW זוכה למימון של ממשלות אירופאיות זרות.

עבודה בעיניים

מדינת ישראל הצליחה לעצור את שטף המסתננים הלא-חוקיים מאפריקה, שפקד אותה החל ממחצית שנת 2006. באיחור רב מאוד, כשבשטחה כבר כ-58,000 מסתננים, החליטה ישראל לנקוט בצעד משולב של הקמת גדר משוכללת לכל אורך גבול ישראל-מצרים, שתמנע את המעבר, לצד חקיקה שתהפוך את השהייה בישראל ללא-משתלמת. הסיבה לכך ברורה: רובם המוחלט של המסתננים שהגיעו לישראל הינם מהגרי עבודה ולא פליטים הזקוקים למקלט.

"אף שייתכן כי חלקם [של המסתננים] אכן עזבו את ארצם מסיבות כלכליות בלבד, לגורמים הישראליים הרשמיים אין כל דרך לדעת זאת", נכתב בדו"ח של HRW. אך העובדות מדברות בעד עצמן. הטענות מפורסמות וידועות, לכן נביא רק אחת מהן: "עד 2007 מדינת ישראל לא נתנה רישיונות עבודה למסתננים. בשנה זו, בניגוד להחלטת ממשלה, הוחלט לתת 2,200 רישיונות עבודה למסתננים, כדי שיעבדו במלונות באילת. אחרי זה גבר הזרם פי 3", הסבירה יוכי גנסין, מנהלת תחום בפרקליטות המדינה והאחראית הראשית על ההנחיה המקצועית לכל הפרקליטים בתחום ההגירה בישראל, בכנס שנערך בסוף חודש מאי האחרון. "אחר כך החליטו לתת עוד כמה מאות רישיונות עבודה, שוב ללא החלטת ממשלה, וגם אז גבר הזרם… התוצאה של הדבר הזה היא ברורה: הנתונים מלמדים על עלייה בגרף כל פעם שמדינת ישראל נותנת או רישיונות עבודה או רישיונות ישיבה ותושבות. אין ספק בכלל שהסיבה שתנועת ההסתננות אל מדינת ישראל הגיעה למצב של בודדים עד אפס נובעת משילוב של אמצעים שמדינת ישראל החליטה עליהם". מכל העדויות שאסף סימפסון בדו"ח, את הבחור הזה הוא כנראה פספס:

חוק המסתננים הכרחי

עתה, לאחר שנבלם השטף, עומדת המדינה בפני בעיה קשה לא פחות – השבת המסתננים חזרה לארצות מוצאם. אין צורך לפרט מדוע זוהי חובה לאומית ממדרגה ראשונה. הבה נניח את הדברים על השולחן: אזרוח 58,000 איש מארצות אפריקה, שרק הולכים ומתרבים עם הזמן, יהווה יריית פתיחה לחידוש ההסתננות. מהלך כזה יערער את עתידה של ישראל כמדינה בעלת אופי יהודי ויהפוך אותה למדינת כל אזרחיה – חזון שמפלגות וארגוני השמאל הרדיקלי בישראל היו שמחים להגשים.

המסה האדירה של המסתננים נוצרה לאחר שמדינת ישראל עשתה לא מעט טעויות. עתה היא מתקשה להשיב את הגלגל לאחור ולהחזירם לארצות מוצאם הן בשל סיבות חוקיות, הן בשל סיבות מדיניות והן בשל סיבות לוגיסטיות. הגדר בגבול ישראל-מצרים הייתה הצעד הראשון בתיקון העוול. עתה היא עושה שימוש בכלי הנורמטיבי – החוק – כדי לקדם עזיבה עצמאית של המסתננים.

לשם כך, לאיסור הפלילי על הוצאת כספי מסתננים מישראל לאפריקה נוסף "חוק המסתננים" החדש, לקראת סוף שנת 2013. חוק זה מתיר להחזיק במסתננים לא-חוקיים במשמורת ללא משפט, כלומר במתקן שהייה סגור (מתקן סהרונים) עד שנה, ולאחר מכן במתקן שהייה פתוח (מתקן חולות), שם ישהו עד כ-3,300 מסתננים. מיותר לציין שבמסגרת החוק התחייבה המדינה לספק להם את צורכיהם הפיזיים: לינה, מזון, שתייה וצרכי בריאות בסיסיים.

מיד לאחר שנחקק "חוק המסתננים" עטו ארגוני השמאל הרדיקלי בישראל, ובראשם 'האגודה לזכויות האזרח' (זו שבראשה עמד חגי אלעד, המכהן כיום כמנכ"ל 'בצלם' – $1,100,795.41 מ'הקרן החדשה' לשנת 2012) ו'המוקד לפליטים ומהגרים' (לשעבר מוקד סיוע לעובדים זרים – $68,689 מ'הקרן החדשה' לשנת 2012), לפתחו של בית המשפט העליון כדי לערער על תוקפו. עתה מחכים כל הצדדים לשמוע מהו פסק הדין. במידה והחוק יפסל, תהיה זו פגיעה קשה בניסיונות של מדינת ישראל להכיל את בעיית המסתננים. זהו כמובן רקע לעיתוי פרסום הדו"ח של HRW.

לחץ בתזמון מושלם

כארגון שמאל רדיקלי מצטרף HRW לארגונים הישראליים, במטרה להפעיל לחץ לפני הכרעת הדין. רק שהפעם הלחץ מופנה מבחוץ. עובדה זו ברורה גם לרשות האוכלוסין וההגירה, שמסרה בתגובה כי –

מדובר במהלך מתוכנן שמטרתו להשפיע על הכרעת בית המשפט העליון בעתירות נגד חוק המסתננים החדש שעתידה להינתן תוך זמן קצר. ישראל פועלת על פי חוק ובאופן ראוי ומידתי כדי להתמודד עם תופעת המסתננים הבלתי חוקיים. הגידול ביציאה מרצון של מסתננים בישראל שעומד על פי-שלושה בשנת 2014 לעומת שנת 2013 מוכיח שהמדיניות הזו גם נושאת תוצאות.

עובדה זו לא חמקה גם מעיניהם של תושבי שכונות דרום תל-אביב, שחיים בלב ריכוז המסתננים הגדול ביותר בארץ. כפי שפרסמנו בעבר ב'מידה', אנשים אלו סובלים יום-יום מרמת פשיעה גבוהה, תשתיות מוזנחות וחוסר ביטחון אישי. עתה, הם זועמים.

"להמאיס עלינו את חיינו זה בסדר, על זה לא כותבים דו"חות, לא מגישים עתירות ולא נדחפים לתקשורת. אז הנה נכתב עוד דו"ח במסגרת המתקפה המתואמת של ארגוני זכויות המסתננים ממש לפני הכרעת הבג״צ על העתירה נגד חוק ההסתננות", כתבה ל'מידה' שפי פז, פעילה מרכזית בשכונות הדרום.

"הם מפעילים את כל התותחים שלהם, הם רוצים שהמסתננים יישארו במתקן השהייה הנוח בדרום תל אביב, ומה אכפת להם מהחיים של תושבי האזור שנושאים בנטל הבלתי-אפשרי הזה כבר שמונה שנים? מה אכפת להם מהפשיעה? מחוסר הביטחון ברחובות? מהעוצר המגדרי והטרור המיני? … הם לוקחים את הכספים שמעניקות להם הקרנות השונות, משלמים משכורות נאות לעורכי הדין, ותוקפים. מי שמשלם את המחיר הוא יותר משקוף בעיניהם. הוא כלום. אבל אני שואלת לשיטתם: למה הם מתעקשים להשאיר את האומללים האלה במדינה שמפרה זכויות אדם ומבצעת פשעי מלחמה? לא חבל? קחו אותם מפה".

בדבריה נוגעת פז בנקודה הבסיסית. HRW מגדירים עצמם כארגון זכויות אדם, אך ככל שנחשפים לעובדות מגלים עד כמה האוניברסליזם המוצהר אינו אלא מעטפת שנועדה להחביא אג'נדה. כך למשל, ב'מרכז למדיניות הגירה ישראלית' הפנו את תשומת ליבנו כי מאותה כתבה ב'גארדיאן' הבריטי עולה שסגירת הגבולות לישראל הובילה לצמצום משמעותי של תופעת ההברחות בסיני, ועמה תופעות העינויים האכזריים, החטיפות והסחיטות באיומים. יוצא אפוא, כי לא רק שהמדיניות של ישראל הוכיחה את עצמה בשמירה על הגבולות אלא אף במניעת אובדן של חיי אדם בדרך.

מגולדסטון ועד 'חולות'

לעו"ד הלל נוייר, העומד בראש הארגון החוץ-ממשלתי UN Watch, יש ניסיון רב בעבודה מול ארגון HRW. הדו"ח החדש כלל לא מפתיע אותו: "למרות ש-HRW עושים עבודה חשובה בדיווח על עוולות ברחבי העולם, יש להם אג'נדה פוליטית חזקה ביחס לנושאים שמזיקים לעבודתם", הוא אומר ל'מידה'. "מנכ"ל HRW קן רות' אובססיבי בצורה פתולוגית ביחס להכפשת ישראל. הוא מוצא דרכים לגנות אותה אפילו שהנושא בכלל לא קשור, כמו בעוולות במצרים או רואנדה. זאת הסיבה להתפטרות המפורסמת של מייסד HRW בוב ברנשטיין בשנת 2009 – בגלל, כמו שהוא כתב ב'ניו יורק טיימס', ש-HRW הגיעו למצב שהם מתעלמים מן ההפרדה החשובה שבין חברה פתוחה לחברה סגורה, ומבזבזים את זמנם על מקומות בעלי מנגנונים מקומיים לתיקון-עצמי. הוא ציין ש-HRW גינו את ישראל על הפרת החוק הבינלאומי יותר מכל מקום אחר במזרח-התיכון. אין בזה שום היגיון. HRW נעשו עוורים לחלוטין לעניין זכויות אדם כאשר הדבר נוגע לסכסוך הישראלי-ערבי".

בראיון שערכנו עמו בעבר ל'מידה' הוא הסביר כי הסיבה לכך מתחלקת לשתיים: "החלק הראשון הוא היחס העוין למדינת ישראל, ספציפית, והשני הוא האג'נדה השמאלנית-רדיקלית. ארגון HRW ממומן על-ידי איש עסקים יהודי בשם ג'ורג' סורוס, שנתן להם 100 מיליון דולר; המנהל שלהם, קן רות', אף הוא יהודי, ושניהם מאוד עוינים את ישראל. הם רואים כל סוג של פרטיקולריזם כתופעה שוביניסטית, שבטית וכד', והם, מבחינתם, התגברו על השבטיות. הם אוניברסליסטים… גו'רג' סורוס וקן רות' פועלים מתוך מניע נסתר או אישי. HRW היו התומכים המובילים של דו"ח גולדסטון, וקידמו אותו פעם אחר פעם".

"הבעיה השנייה", הסביר נוייר, "היא יותר שורשית. לארגונים כמו 'אמנסטי' ו-HRW הרבה יותר נוח לתקוף את המערב. אז כשהם רואים רודנים אפריקנים מסוימים רוצחים חמישה מיליון אנשים, כמו בקונגו למשל, הם יכתבו על כך, אבל זה לא יהיה העניין המרכזי שבו הם יעסקו. זה לא ממש חלק מהנרטיב שלהם". הסיבה לכך נובעת מתפיסת עולמם ה"שמאלנית-רדיקלית, ובצרפתית אומרים "Tiers-mondiste" – תומכי העולם השלישי, או פוסט-קולוניאליסטים. הם קוראים לעצמם ארגוני זכויות אדם, אבל בעצם אפשר להגדיר אותם כאנטי-קולוניאליסטים ואנטי-מערביים".

לשמור על החומות

חוק המסתננים הוא הכרחי להתמודדות עם הבעיה הקשה אליה נקלעה מדינת ישראל. יישום המלצות ארגון HRW, הנשמעות זה שנים מפי ארגוני 'הקרן', רק יחמירו את המצב. את הדברים סיכמה היטב עו"ד גנסין: "אם אנחנו ניתן אשרות עבודה, רווחה מלאה, ביטוח בריאות ממלכתית, שכר דירה וכו' (למסתננים)… כל רשתות ההברחה שפונות כיום מערבה לכיוון מדינות כמו ספרד, אלג'יר, תוניס ואיטליה יפנו חזרה לכיווננו". חלק מהאירופאים, מסתבר, מוכנים להשקיע הרבה כסף לשם כך.