עם ציונות לא הולכים למכולת

שממל הם אמנם אנטי-ציונים אבל זו תהיה טעות לפטור את דבריהם כלאחר יד • יקר מדי וקשה מדי לחיות כאן. לכולנו, גם לאלו שלא רוצים לחיות בשום מקום אחר, כדאי שתהיה כאן תחרות אמיתית, מיסים נמוכים ומחירי דיור סבירים • כשזה יקרה השממלים פתאום ישירו כמה טוב לחיות כאן

"בכיינים", "בוגדים", "וותרנים וחלשים", "חסרי ערכים", "איבדו את הציונות". כמה קל לשפוט את קמפיין ההזדהות עם היורדים של להקת שממל (שלכל הפחות מרוצה מעצם הבאזז שהשיר שלה עורר), כמה פשוט לומר שמדובר באנשים שלא מסוגלים להתמודד עם המציאות הישראלית והקשה, שבגללה אנשים נאלצים לעזוב ולרדת מהארץ.

ירידה מהארץ הפכה בשנים האחרונות לנושא מדובר יותר לפחות בתקשורת, על אף שנראה שיש פחות יורדים. אך כיוון שנתונים לא באים לידי ביטוי כמעט בדיון הזה, שצף ועולה אחת לכמה חודשים, אולי צריך להביט בסוגיה מכיוון אחר.

באותה אירופה אליה ממהרים הרוגל אלפרים לברוח, יש גילויי אנטישמיות כל הזמן. צוק איתן אמנם הגביר את הכמות, אבל היא הייתה קיימת גם לפני. לא לשווא הקדיש ניוזוויק כתבת שער לנושא. זה לא משנה אם תנסו באיטליה, בצרפת, בבלגיה, בגרמניה, או בהולנד. לאן שלא תלכו, תיתקלו באנטישמיות. איך ייתכן שלשם ממהרים אותם מעודדי ירידה לשלוח את היהודים?

באירופה חיים כיום למעלה ממיליון וחצי יהודים, ועל אף עלייה מרשימה בכמות העולים ארצה, נראה כי יש עוד כמות נכבדת של יהודים שבוחרים לא להגיע ארצה. מתוך אותם מיליון וחצי, הגיעו ארצה ב-2013 פחות מעשרים אלף עולים. לאן היהודים בורחים? לאמריקה.

כך שיש לנו יורדים שרוצים לברוח מפה כי רוצים "להשאיר את הראש מעל המים, אפילו יעקב אבינו ירד למצריים, כי השכירות הייתה שם שליש והמשכורת פי שתיים", והעולים הפוטנציאליים מעדיפים לעבור ליבשת החדשה. למה?

מי שעולה יעשה זאת מתוך ציונות, אך עם ציונות לא הולכים למכולת. עם ציונות לא קונים דירה. עם ציונות לא משלמים חשבונות. בחו"ל, כך נראה, התפיסה היא שקל יותר לעשות זאת. אולי זה בגלל שאין יותר ממאה אחוזי מע"מ על קניית רכבים. אולי זה מספר המשכורות שישראלי צריך כדי לרכוש דירה.

אז כן, שממל הם אנטי-ציונים בכיינים. אבל הם מציגים פה טענה שגם לפטור אותה כלאחר יד זה לא רציני. למה יקר פה? כי אין תחרות אמיתית. את זה כבר יודעים מאז המחאה החברתית, שעוררה גם דיון חברתי-כלכלי שראוי לדון בו תמיד. הבעיות האלו לא נפתרו בשלוש השנים שחלפו מאז המחאה החברתית. אדרבה, במובנים מסוימים המצב אף החמיר. בעיית הדיור רחוקה מפתרון הולם, בייחוד עם הצעת החוק שמקודמת על ידי שר האוצר ל-0% מע"מ, דבר שיעלה את הביקוש, אך לא יענה על שורש הבעיה – ההיצע. שר השיכון יכול לקדם בנייה של מאתיים יחידות לדיור ציבורי, אבל בשוק שדורש כמה עשרות אלפי דירות, זה לא מספיק.

קל לטעון כנגד 'שממל' והרוגל אלפרים שהם בכיינים, אבל האמת היא שציונות היא לא משכורת. לכן גם אחוזי העלייה, על אף שהם מתגברים בשנים האחרונות 'בזכות' האנטישמיות – אינם מספיקים. ברמה הכלכלית, לא ברור שמשתלם לחיות פה. האמת היא שגם לנו, שמבינים שאין לנו ארץ אחרת ורואים בה את הבית היחיד שלנו, עדיף שיהיה פה יותר זול ויותר טוב. לא צריך לפזר סיסמאות, צריך לעבוד על זה. לקדם את גאולת הקרקעות מידיו של מנהל מקרקעי ישראל, לקדם את הפרטת הנמלים, לקדם את הפרטת דואר ישראל (ברצינות, לא קיבלנו דואר שבועיים, הייתי חייב להכניס את זה), לקדם את התחרותיות. כשיהיה פה זול יותר, שממל כבר ישירו על כמה משתלם להיות ישראלי.