עריפת ראשים איננה נרטיב, היא מציאות

הרב-תרבותיות וטמטום ליברלי מתנשא, הן המצע עליו מתפתח האסלאם הרדיקלי במערב. עיון ישיר, ולא תקין פוליטית, במקורות האסלאם

מדינת הרווחה הרופסת, הרב-תרבותיות, עריצות זכויות הפרט וטמטום ליברלי מתנשא, הן המצע של צלחת הפטרי עליו מתפתח האסלאם הרדיקלי במערב • נאום אובמה בקהיר ב-2009 היה מופת של סילוף פסוקים מהקוראן, אך מומלץ לחזור למקורות: אלה שנלחמים באללה, "סופם שיומתו או יוצלבו, או שתיקטענה ידיהם ורגליהם" • אולי לא נעים לקרוא, אבל זו לא אסלאמופוביה – זו מציאות

הלכה למעשה; רגעיו האחרונים של האזרח הבריטי דיוויד היינס. צילום מסך
הלכה למעשה; רגעיו האחרונים של האזרח הבריטי דיוויד היינס. צילום מסך

אז אולי האסימון נפל והעולם מתחיל להבין את סכנת החליפות האסלאמית. הקטע עם הראשים הערופים עבד. אפילו חתן פרס נובל לשלום, הנשיא אובמה, מצא אסטרטגיה: להכות מהאוויר. לא שזה יפתור את הבעיה אבל זו לפחות התחלה. העניין הוא שזה לא מספיק. אתה יכול לצוד טויוטות עם פסיכים מהבוקר עד הערב, אתה יכול גם לרדת לקרקע אבל האידיאולוגיה, והסחף בעקבות האידיאולוגיה מבטיחים שמלחמת העולם השלישית רק בראשיתה. כל עוד יימשך הניסיון המשעשע והתקין פוליטית לצייר את האסלאם הרדיקלי כגידול זר לדת האסלאם שוחרת השלום (ע"ע אובמה וקרי), העולם המוסלמי לא יתמודד עם השדים המתרוצצים בו. אך התקינות הפוליטית שמסרסת את המחשבה המערבית מתקשה להתמודד עם המציאות.

דאע"ש: הפחדה אסלאמופובית

מדינת הרווחה הרופסת, הרב-תרבותיות, עריצות זכויות הפרט וטמטום ליברלי מתנשא, הן המצע של צלחת הפטרי עליו מתפתח האסלאם הרדיקלי במערב. אתן לכם דוגמה: השבוע שודרה סדרת כתבות על דאע"ש והשפעותיה בעולם ובישראל. היוצר הוא חברי, הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 10, צבי יחזקאלי. יום לאחר שידור הפרק הראשון, הופיעה בעיתון 'הארץ', העיתון לאנשים חושבים, ביקורת טלוויזיה מאת ניב הדס תחת הכותרת: "מופע האימה של צבי יחזקאלי". הדס כתב, "במקום לחלץ את הסיפור המסעיר שמפעם בארגון 'המדינה האסלאמית', הכתב לענייני ערבים של ערוץ 10 דבק בנרטיב חד־ממדי של הפחדה… במקום לרדת לשורשו, לנבור במורכבותו ולחלץ מתוכו את הסיפור המסעיר שמפעם בו, בוחר בנרטיב חד־ממדי של הפחדה… הפך את המנדט העיתונאי שניתן לו לטובת פריסת אג'נדה אסלאמופובית".

עד כמה שידוע לי, פוביה הוא פחד חסר בסיס או מוגזם ביחס למציאות. אך לפחד מהאסלאם הקיצוני יש דווקא בסיס לא רע. הכתבות של יחזקאלי מציגות את האסלאם הרדיקלי וההזדהות עמו ההולכת וגוברת, גם בין ערביי ישראל. ומדובר בזרם, לא בטפטוף. הבעיה אינה יחזקאלי, השליח שרק מביא את הסיפור, הבעיה היא הם, באסלאם: הם אלו שרוצחים, אונסים, חוטפים, מענים ומשעבדים לעבדות. הכל בשם האסלאם. ניב הדס כאידיוט שימושי של השמאל בורח לפלקאטיות נבובה. הוא מבין שהכנסת מרפק ליחזקאלי מסמנת אותו כנאור, כמי שמתעלה מעל רגשות האספסוף, מי שרואה את התמונה הכוללת. המורכבת. מה זה "לנבור במורכבותו ולחלץ מתוכו את הסיפור המסעיר שמפעם בו"?! מה זה הקשקוש המתנשא הזה? מה מורכב באונס ילדות יזידיות? אתה קורא את דבריו ואתם יכול לחשוב שיחזקאלי ניסה להשחיר את פני הפעילים החברתיים בסוריה ובעיראק. למה מתכוון המשורר כשהוא מטיח ביחזקאלי, שהוא "בוחר בנרטיב חד ממדי של הפחדה". אולי כשיחזקאלי מראה שלט בנצרת של דאע"ש המזהיר "כופרים שלא יקבלו את דת האסלאם – ייקטעו איברים מגופם"?

צבי
איום דאע"ש, צבי יחזקאלי, ערוץ 10. צילום מסך

האיסלאם, דת הסובלנות והשלום (וקטיעת איברים)

עכשיו הגיע הזמן לקצת לימודי קוראן, גם לטובת ניב הדס. אתם ודאי זוכרים את נאום קהיר של אובמה מ-2009. נאום פייסני. נאום מכונן. אובמה ביקש לתקן את יחסי ארצות הברית עם העולם המוסלמי.

"באתי לכאן, לקהיר", אמר אובמה, "כדי לשחר אחר התחלה חדשה בין ארצות הברית למוסלמים ברחבי העולם; כזו המבוססת על אינטרס הדדי וכבוד הדדי; וכזו המבוססת על האמת ולפיה אמריקה והאסלאם אינם סותרים זה את זה, ואינם צריכים להתחרות זה בזה. במקום זאת, יש לראות בהם חופפים וחולקים עקרונות משותפים – עקרונות של צדק וקדמה; של סובלנות וכבודם של כל בני האדם"…

"הקוראן הקדוש", הסביר אובמה באוניברסיטת אל-אזהר, "מלמד שכל ההורג חף מפשע כאילו הרג עולם ומלואו, והקוראן הקדוש אומר גם שכל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. אמונתם רבת השנים של יותר ממיליארד בני אדם חזקה בהרבה משנאתו הצרה של קומץ. האסלאם אינו חלק מהבעיה במאבק בקיצוניות אלימה – הוא חלק חשוב בקידום השלום".

כבר בזמן אמת נתקפתי תחושת חוסר נוחות. הפסוק שציטט אובמה היה מוכר לי מהמשנה. מסכת סנהדרין פרק ד' משנה ה': "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך לב, שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו אבד עולם מלא.וכל המקים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו קים עולם מלא". הגרסה שלנו קדומה יותר, המשנה נחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא ("רבי"), בערך שלוש מאות שנה לפני שמוחמד נולד. אבל בזכות ניב הדס ואובמה החלטתי להעמיק את ידיעותיי בקוראן, אז ברשותכם נלך למקור של אובמה, לקוראן, ספר הספרים של האסלאם (אני בחרתי בתרגומו של ד"ר אהרון בן שמש).

נפתח בסורה 5, בשורת השולחן (פסוק 33): "לכן ציווינו לבני ישראל שכל המאבד נפש אחת, לא כתגמול בעד נפש אחרת או למניעת שחיתות בארץ, כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". אוקיי, את החלק על בני ישראל אובמה השמיט, גם לא את התוספת על תגמול ושחיתות. אבל חכו, הקטע החשוב באמת, קשור למשחקי "הנדמה לי" שאובמה והמערב משחקים בדברם על האסלאם כמופת של רדיפת שלום. אובמה עצר באמצע הפיסקה. אז אנחנו נמשיך עבורו:

לאחר מכן שיגרנו אל בני האדם את שליחינו שהביאו אליהם הוראות להדרכתם, אולם אף על פי כן היו רבים מהם מן המתפרצים והיו נלחמים באללה ושליחיו ומרבים שחיתות בארץ. לכן, סופם שיומתו או יוצלבו, או שתיקטענה ידיהם ורגליהם, בזו אחר זו, או שיוגלו מן הארץ. זה יהיה עונשם בעולם הזה, אך בעולם הבא יהיה עונשם עצום יותר, חוץ מאלה אשר יחזרו בתשובה לפני שיונצחו בקרב נגדכם, כי אללה הוא סולח ורחמן.

אז די ברור מה העונש למי שנלחם בצבא מוחמד. אז והיום. גורלם של הכופרים חתום. בעולם הזה ובעולם הבא. השורה הזו הופיעה גם על השלט בנצרת. אז, בתחילת כהונתו, אובמה עיוות את משמעות הפיסקה בכדי לחזק קשר דמיוני בין אסלאם לסובלנות. אז הוא רצה הכלה ופיוס במקום צבא בעיראק. כעת, ברווז צולע, הוא חוזר לשם.

לא הצליח לשכנע אותם שהאסלאם היא דת של שלום. אובמה נואם בקהיר. צילום מסך
לא הצליח לשכנע אותם שהאסלאם היא דת של שלום. אובמה נואם בקהיר. צילום מסך

הכו על צוואריהם

בואו נמשיך. בסורה 8, "המענקים מן השלל" פסוק 12: "אני אטיל אימה בלבות הכופרים ואתם הכו על צוואריהם וקיטעו כל אצבע שבידיהם על אשר התנגדו לאללה ושליחו". סורה 47, בשורת מוחמד, נאמר: "בהיפגשכם בקרב עם עובדי אלילים, הכו על כל צוואר עד שתמגרום ושמרו היטב את השבויים למען תשחררום תמורת פדיון או בלעדיו עם גמר הקרבות".

סורה 47 מאוד פופולארית בחוגי דאע"ש ואל-קאעידה. כך הם נוהגים בקרב. משם הקטע עם העריפות. זו הפרשנות המקובלת מזה מאות שנים. התיאולוג סיד אבו-אלא עלי אל-מודודי הפקיסטני, שנחשב כאחד ההוגים המשפיעים על האסלאם במאה העשרים, האב הרוחני של רבים מארגוני הג'יהאד, ראה בסורה 47 כבסיס לדיני המלחמה של האסלאם. "בשום נסיבות אסור למוסלמי לאבד עין עם המטרה ולהתחיל לקחת שבויים. שבויים יילקחו רק אחרי שהאויב הובס לחלוטין".

ומה מותר לעשות בשבויים? מודודי הבהיר, שהפסקה אינה אוסרת על הוצאה להורג של שבויים ואם יש צורך לשליט איסלאמי להוציא להורג שבוי הוא יכול ומביא כדוגמאות את מעשי מוחמד בקרב באדר. אבל היה עוד מקרה. והוא קשור בנו.

על היזידים ודאי שמעתם ובכיתם את גורלם בערך בזמן שלוקח לכם ללגום אספרסו קצר. אני מניח שרובכם לא שמע על בני קוּרייט'ה שגורלם היה פרומו קדום למה שמתחולל באזורנו. אז למי שלא קרא את ספרו המצוין של פרופסור מיכאל לקר "מוחמד והיהודים", אנסה לתמצת את עיקר העלילה. שבט קורייט'ה היה שבט יהודי, אחד מכמה שבטים יהודים שחיו בחצי האי ערב. השבט חלש על החלק העליון של העיר מדינה (יַתְ'רֵבּ). הופעתו של הנביא מוחמד לפני 1400 שנה שהתקבלה בתחילה בברכה על ידם, התבררה בהמשך כטרגדיה.

בעוד השבטים היהודים קַיְנוּקַאע ונצ'יר נכנעו ויצאו לגלות, בני קורייט'ה נכנעו ללא תנאי אולם גורלם היה מר ממר וחמוץ מדם. הגברים נטבחו על הסכין, והנשים והילדים שועבדו לעבדות. אחר כך הגיע תורם של בני ח'ייבר שהובסו בקרב לאחר שבני בריתם, שבט קורייש ממכה בגדו בהם ולא באו לעזרתם. ועד היום, בהפגנות, גם של ערביי ישראל הם צועקים "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, ג'ייש מוחמד סא-יעוד" (ח'ייבר, ח'ייבר, יהודים. צבא מוחמד עוד ישוב). היהדות בערב לא הובסה בשדה האידיאולוגי-תיאולוגי, היא הוכחדה בחרב. הדברים מפורטים בכתבי האסלאם, קודש וחול. טועה מי שחושב שהפסיכופטים של היום לא מכוונים לשם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

    1. מר שטרזמן.

      אז זהו שאין באמת. והפילוסופיה וההגות היהודית העתיקה עוד לפני הופעת הקוראן היא לחלוטין מוסרית. למעשה היהדות הביאה לעולם את המוסר והיא לא זקוקה לציונים מליברלים\הומאניסטים צבועים ונעדרי מוסר.

  1. יש כאלה שיגידו מיד,ביהדות יש גם פסוקים כאלה.
    קודם כל, אין דין מוות לכופר על פי ההלכה היהודית, שנית, התורה לא מתייחסת כל כך באובססיביות לכופרים כמו שכתבי האסלאם מתייחסים לכפירה.
    כתבי האסלאם באופן אובססיבי מתייחסים לכפירה באללה כדבר מרכזי באסלאם, הם ממש מצווים לצאת ממקומותיהם ולחפש אחרי כופרים כאילו אין להם משהו אחר לחפש בחיים.
    היהדות, התורה מלמדת את היהודי איך להתנהג, אמנם פה ושם יש עונשים, אבל העונשים כמעט ולא ממומשים אלא נחשבים בעיקר לעונשים מרתיעים שאין בהם כל שימוש. יש מושג בדיני הצדק היהודי, ש"סנהדרין ההורגת אחד בשבוע (=שבע שנים) נקראת חובלנית. רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל" (גמרא מסכת מכות דף ז עמוד א)
    ולכן אמנם יש את זה ביהדות אבל כדי להגיע לעונשים מוות או עונשים אחרים, יש דרך ארוכה. וכמו שאתם רואים, היהודים לא מיישמים את העונשים האלה כי הם לא רלוונטיים לימינו.
    עוד דבר חשוב לציין הוא שעניין כופר בתורה הוא אך ורק לגבי יהודים ושוב, אין דינו מוות או עונש כלשהו בידי אדם.
    אין לנו כל ציווי אלוקי להסתובב בעולם ולשחוט או לגייר את אלה שלא מאמינים באלוהים.

  2. לכל הימנים שאין להם מושג במחקר היסטורי, ארגיאולוגי ותיאולוגי. ביהדות יש בהחלט אותם פסוקים, והיהדות של בית ראשון בכלל לא הייתה יהדות, אלא ממלכת ישראל וממלכת יהודה היו כנעניות ועובדות אלילים שבהחלו רצחו והרגו, היהדות עצמה כפי שאנחנו יודעים החלה להיווצר בימי בית שני, אז כתבו את ספרי התנ"ך והפסוקים המתועבים שיש בהם, וביצעו אותם בתקופה זו כלשונם. אלכסנדר ינאי המלך היהודי חשמונאי גייר בכוח את האדומים. כל המסכות והמשנות והתלמוד הם מאוחרים יותר, והם באו בתקופה בה היהודים חיו תחת ממלכות זרות ולכן אותה יהדות כמובן לא יכלה לרצוח כמו היהדות שהייתה ריבונית בבית שני. אז מספיק לדבר שטויות. באותו אופן גם הנצרות שהייתה בשלטון מאות ואלפים רצחה והרגה. הדתות הללו, של יהדות ונצרות, נאלצו בעל כורן להפסיק לבצע את הפסוקים כשלונם ולהמציא להם פירושי פליק פלק באוויר בגלל נסיבות היסטוריות כאמור, ובייחוד בעקבות תקופת ההשכלה והנאורות שהיא באמת הביאה עלינו מוסר אמיתי ונורמלי כפי שאנחנו חווים אותו כיום במדינות הדמוקרטיות. ההבדל בין היהדות והנצרות לאיסלאם, זה שהאיסלאם לא עבר את החילון והתהליכים הללו, וזאת הבעיה, אבל תיאורטית האיסלאם יכול להתקיים בדיוק כמו היהדות והנצרות, והפסוקים הפסיכופתיים שלהם.

    1. בוא נניח לרגע שאתה צודק לחלוטין (ואתה לא, אבל אין לי זמן וכוח להתווכח).
      אז בתקופת המלוכה היהדות הייתה, לשיטתך, באברית ופרימיטיבית.
      סו פאקינג וואט? העובדה היא ש*היום* אנחנו לא מנסים לחיות בדיוק כמו אז – בניגוד מוחלט לאסלאמיסטים.

    2. וואללה? היהדות קוראת לצלוב ולכרות ראשים ואברים בזה אחר זה של הכופרים בתורה? היכן בדיוק?

  3. גם פה מוחקים תגובות ולא אוהבים לשמוע את המציאות?
    לצערך אראל סג"ל גם ביהדות יש אותם פסוקים, הסיבה שהם לא מקוימים כלשונם הם בגלל המודרנה והחילונות (ולא בגלל פרשנות דתית, הפרשנות הדתית היא בעצמה תוצר מאוחר יותר, בימי בית שני כשיהדות החלה להתעצב כפי שאנחנו מכירים אותה כיום, ביצעו את הפסוקים כלשונם וזו עובדה גם בימי הקהילות בפזורה ובתי הדין היהודיים, הם לא בדיוק היו שינאי ליברליזציה).
    זה שיש קיצונים בשמאל, לא אומר שהנאורות וההשכלה הן לא הצלחה עצומה מבחינה מוסרית. אבל התהליך היה בהחלט ארוך וזה משהו שהמוסלמים מעולם לא עברו והתוצאה לפנינו ואני בהחלט מסכים שהם משוגעים על כל הראש, אבל הסיבה היחידה שאצלנו לא ככה, זה בגלל החילוניות והפרדת הרשויות (המחתרת היהודית של שנות ה80 וקיצונים בימין הדתי לאומי מראים שיש ועוד איך יש יהודים שמעוניינים לבצע את הפסוקים כלשונם, מזל שהם מיעוט שבמיעוט). על כן אני לא אוהב את הטיעונים הללו נגד הדת המוסלמית, אפילו שהם נכונים בגדול. אי אפשר לפתור את הסוגיה באמצעות הוקעת הדת כולה, אלא צריך להבהיר שחייבים לקום מוסלמים מתונים, רק שצריך באמת לעזור למתונים ולא למתונים בכאילו (כמו מה שאובמה עשה עם האחים המוסלמים, שזה בושה וחרפה).

    1. כדי להתמודד עם הרוע ולהשמיד אותו (במקום להיות מושמדים) כנראה שצריך לאמץ את הקו הקיצוני. עם כל הכבוד לזה שעברנו מתישהוא רפורמה בגלל הנסיבות יתכן והמציאות החדשה דוקא מכוונת לאימוץ הדרכים העתיקות של השמדת האוייב כאשר הוא מופיעה בדמות של אסלאמונאצים או סתם נאצים. אני בעד להחזיר עטרה ליושנה בדיני מלחמה והמדת האוייב הערבי

    2. התאוריה שלך מופרכת לחלוטין. המודרנה והחילוניות קיימות 200 שנה בערך. היהדות לא הוציאה להורג יהודים כופרים מאות ואף אלפי שנים לפני כן.

  4. אקדים ואומר שאיני בקיא בקוראן והיכרותי עם התנ"ך, המשנה והתלמוד היא אמנם סבירה, אבל בוודאי אינה בקיאות.
    אחרי שזה נאמר, הסובלנות היהודית כלפי דתות אחרות ועמים אחרים התפתחה בעיקר בתקופות בהן ליהודים לא היתה ריבונות. לא היה חיבור בין דת לכוח פוליטי/צבאי. אמנם ברוב ההיסטוריה היהודית זה היה המצב, אבל ביתר הזמן הקנאות השתוללה. איני מדבר על התקופה המודרנית, אבל מעניין לציין שבימינו התנ"ך תופס את קדמת הבמה בחברה הישראלית וחס וחלילה לא התלמוד.

    רק אזכיר את הסיפור של אליהו הנביא ונביאי הבעל והאשרה… איך אליהו פתר סכסוך דתי…
    מלכים א' פרק יח
    יט ועתה, שלח קבץ אלי את-כל-ישראל–אל-הר הכרמל; ואת-נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אכלי, שלחן איזבל…
    [אחרי תחרות בין ה' לבין הבעל והאשרה, בה האחרונים הפסידו וכל העם ראה מי נביאי השקר ומי נביא אמת]
    ויאמר אליהו להם תפשו את-נביאי הבעל, איש אל-ימלט מהם–ויתפשום; ויורדם אליהו אל-נחל קישון, וישחטם שם.

    1. גם אם מה שאתה אומר לגבי היהדות זה נכון, העובדה היא שהיהדות אכן עברה את התהליך והפסיקה כבר בעידן הבית השני את האכזריות שהייתה מאד אופיינית לאותה תקופה. גם הנצרות שהמשיכה לעוד הרבה שנים את האכזריות, מתחרטת עליה היום. לעומת זאת האיסלאם מתגעגע לאותה תקופה וממשיך לדבוק באכזריות כשרך הנכונה. הפרדוקס המדהים של דעאש הוא שהוא מורכב מהמון אירופאים שנולדו באירופה וינקו את החינוך הליברלי האירופאי שהיה להפוך אותם לליברלים אירופאים. ובכל זאת הם נסעו בדרכים לא דרכים אלפי קילומטרים על רץ שמעולם לא גרו בה כדי להיאבק על זכותם להיות ברברים ואכזרים. להזכירך, באינתיפאדה השניה הגיעו לפה שני מחבלים מתאבדים שנולדו באנגליה כדי להתאבד!!! ואני מדגיש – לא סתם להרוג יהודים אלא להתאבד יחד עם יהודים למרות שכנראה מעולם לא דוכאו ע"י יהודים. דבר כזה קיים היום רק בדת אחת. אך אפשר להסביר זאת שרק חברי דת אחת ממשיכים את הטירוף הפרימיטיבי? כנראה שיש משהו באובססיביות של האכזריות כפי שהיא מתוארת בקוראן שהופכת אותו לחלק בילתי נפרד ממנו שלא יכול לעבור חילון וזה ההבדל בינו לשאר הדתות. האכזריות היא פשוט חלק מובנה מהדת הזאת. ולכן אין איסלאם ללא אכזריות והאיסלאמים ה"מתונים" הם פשוט ריאליסטים כלומר מבינים שאין סיכוי ולכן עסוקים בלחיות את חייהם או פשוט לא רוצים למות אז לא הולכים למלחמות אבודות.

  5. ווואו! מדהים! הכתבה שלך כל כך חשובה כי היא מסבירה היטב את האסלאם ובזכות זה נין להבין את המניעים של דאע"ש וארגונים איסלמיסטיים אחרים. המשפט שאובמה לקח ועיוות זה אחד השקרים הכי גדולים של האנשים המנסים להציג את האיסלאם כדת של שלום. לצערי, רבים אחרים ממשיכים לחזור על המנטרה המטופשת הזאת. היוטיוב מלא בסרטונים של מוסלמים לשעבר המסבירים מהו האיסלאם. אחד מהם Brother Rachid. אדם נוסף הוא Hamed Abdel-Samad ויש עוד רבים.

    ולכל הפלצנים שטוענים שגם ביהדות יש משפטים דומים (כי אין להם דבר אחר להגיד להגנת האסלאם), אני אומר שברגע שיהיה יהודי שבשם היהדות וההלכה יפוצץ את עצמו באימדיון מלא ילדים, או אחד שירסק מטוס על גורד שחקים, או ידרוס עוברים ושבים ביום חגם – דברו איתי. עד אז פשוט סתמו!

    לסיכום, כתבה חשובה מאד ואני שמח שיש כתב אחר בארץ הזו שמבין מהו איסלאם.