חמשת עיקרי האמונה של דת השלום

נרעש מהמופע באו"ם, בעז לוי מציג את עיקרי האמונה של מאמיני דת השלום מהשמאל הישראלי.

אבו מאזן עשה את זאת שוב, והותיר את חבריו בשמאל הישראלי מתנצלים ונבוכים • אך אל דאגה: רבות הדרכים להלבין נאום שטנה פלסטיני, וחזקה על שמאלנינו שימצאו כרגיל את הדרך לגבות את הפרטנר • נרעש מהמופע באו"ם, בעז לוי מציג את עיקרי האמונה של השמאל הישראלי

אבו מאזן ושמעון פרס
באש ובמים. הפרטנר. צילום: פלאש90

הרשת גועשת. הפרטנר האולטימטיבי לשלום שוב עושה בושות לשמאל הישראלי, הפעם בנאום שטנה אנטישמי ורצוף שקרים לעיני כל העולם. בלי לעדכן את לבני, בלי להתייעץ עם פרס, החריב אבו-מאזן את מעט הקרדיט שהצליחו לבנות עבורו במחנה השלום.

ולמרות זאת, נראה ששום דבר לא הולך להשתנות בתמונת העולם של השמאל. הוא כבר צלח אתגרים קשים בהרבה. אחרי הכל, אם הצליחה להאשים את ישראל בנסיקתו של ארגון דאע"ש, קטן על זהבה גלאון וחבריה לסנכרן את האג'נדה עם עוד נאום הסתה קטן של עבאס. נתניהו הרי אשם גם בזה, זה ברור.

לעתים נדמה שגם אם חיזבאללה יכבוש את הגליל, אל-קאעידה את ירושלים, ופצצה איראנית תשמיד את השאר – בשמאל עדיין ימצאו דרך להאשים את סרבני השלום הישראלים במתרחש. האם יש דרך לזעזע את האידאולוגיה של נוער הפרחים המזדקן שלנו? קשה לדעת. בכל אופן, לנוחיותכם, להלן חמשת עיקרי האמונה הגדולים ביותר שלהם:

1. אין דבר חשוב מהשלום; אח, השלום השלום. משאת חייו של איש השמאל. הוא ידבר עליו בעיניים בורקות, יגייס עבורו ציטטות מתהלים ומחז"ל, ובאופן כללי יראה בו את תכלית הקיום האנושי. עבור השלום הוא יהיה מוכן לעשות הכל, אפילו למות (ובלי להרגיש בסתירה שבדבר).

אבל האמת היא שקצת קשה להבין את הפטיש הגדול שפיתחו השמאלנים אל היונה הצחורה. מה הסיפור הגדול? לנגב חומוס בעזה? לשתות קפה שחור בשכם? לעזאזל, את מי זה בכלל מעניין. מפת האינטרסים הלאומיים כוללת כלכלה חזקה, חירות אזרחית, וביטחון. השלום איננו חלק מהחבילה, ובוודאי שלא עומד בראשה. אם הוא יכול להצטרף בטבעיות אל השלושה הללו, מה טוב. אך אם שלום פירושו פגיעה בביטחון או בכלכלה – אין בו שום טעם.

2. הפלסטינים רוצים שלום; אחרי שהצבנו את השלום כתכלית לחיינו, האם ניתן להעלות על הדעת שהוא איננו מצוי גם בפסגת שאיפותיהם של הפלסטינים? הרי להניח שהערבים אינם חפצי שלום זו גזענות, וזה גם מקשה על החזון ולא ממש נעים בעורף.

רק מה, זו לא שאלה אקדמית מופשטת, והיה אפשר בקלות להקשיב לצד השני ולגבש הערכה אמינה למדי בסוגיה. בנק הציטוטים המרשיעים שאסף הימין לאורך השנים הוא עצום, וכולם מכירים אותו. עידוד מאבק מזוין, זכות השיבה, שלילת זכות הקיום של מדינת היהודים, שיטת הסלמי, נידוי בינלאומי, וכמובן השמדת ישראל. כל אלו הן הן המטרות ודרכי הפעולה המוצהרות (בערבית) של הפלסטינים. הם, אגב, בחרו בחמאס בעזה, ולאחרונה הוא נהנה מרוב גדול בסקרים גם בשטחי יהודה ושומרון. אך השריון של השמאל עבה מדי.

poster for late President Yasser Arafat
העובדות לא חשובות. אבו מאזן והנייה מככבים בפוסטר. צילום: פלאש90

3. הכיבוש אשם; אם השלום הוא נר לרגלינו וגם הפלסטינים משתוקקים אליו, איך זה שיש טרור ויהודים נהרגים? כנראה שהכיבוש אשם. ההתנחלויות, המשטר הצבאי, המחסומים – כל אלו מלבים את אש השנאה ונותנים מקום לקיצוניים. אם רק היינו מפסיקים את הכיבוש הישראלי בשטחים הגורמים המתונים היו מתחזקים והשלום כבר היה מגיע.

דא עקא, ארגון הטרור אש"ף הוקם ב-1964, שלוש שנים לפני תחילת הכיבוש, והמאבק הפלסטיני התחיל הרבה לפני שמישהו חלם להקים את ההתנחלות הראשונה. שלא לדבר על הסכמי אוסלו: הצעד הגדול ביותר שביצעה ישראל לסיום השלטון בשטחים, בשנת 1993, נענה בדם ואש ותמרות עשן. אם המאבק הפלסטיני קדם לכיבוש ומטרותיו המוצהרות חורגות משטחי 67', איך זה שהכיבוש אשם בהיעדר השלום? רק אלוהים יודע.

4. ישראל סרבנית שלום; הכיבוש הוא חטא ספציפי, אבל אבי אבות הטומאה היא סרבנותם העיקשת של הישראלים להביא את השלום. בכל פעם שהמשא-ומתן עולה על שרטון או שישראל מתעקשת על תנאי קריטי כזה או אחר, המקהלה פוצחת בזמר. כביכול, הפלסטינים עשו את שלהם וכעת נותר לחכות רק לצד הישראלי, שמתעקש באופן תמוה לא להגיש את הצוואר לשוחט.

אבל גם כאן, המציאות לא מסתדרת. לאורך השנים, הציעו ראשי ממשלות ישראל לפלסטינים מעל ל-90% משטחי יהודה ושומרון, תמורת שלום, אך הפלסטינים סירבו בהתמדה. גם אינספור מחוות, הקלות וצעדים חד-צדדיים לא עזרו. ולמרות שלא היתה בהיסטוריה האנושית אומה שעשתה מאמצים גדולים ומסוכנים כל כך כדי לפייס אויב נחות ממנה בהרבה, את השמאל זה עדיין לא מספק.

5. השלום הוא צו מוסרי שמוטל על ישראל; השליטה הישראלית בשטחים פוגעת בחירויות הפלסטיניות, בזכויות האדם, בחופש ובדמוקרטיה המוסלמית הפוטנציאלית. המוסר מחייב את ישראל להסיר את שליטתה, אחרת היא מתפקדת כמדינת "אפרטהייד".

גם כאן, מספיק להסתכל על הנעשה בסוריה, בעזה, במצרים, בעיראק ובשטחי הרשות עצמם, כדי להבין שמדובר בהזיה. שום עתיד של זכויות אדם וחירויות אזרחיות איננו מחכה לפלסטינים במדינה משלהם. את ה"קולוניאליזם" הישראלי יחליף מהר מאוד משטר אימה קיצוני, והפלסטינים יחזרו שנות אור לאחור. השליטה הישראלית מספקת ביטחון לישראל, ובעקיפין היא מצילה גם את הפלסטינים מדאע"ש וחבריו.

ריאליזם מול אוטופיזם

קל להנפיק הסברים פסיכולוגיסטיים להתנהלות של השמאל. שנאה עצמית, התמכרות, אוטופיזם, נאיביות. הכל יכול להיות נכון, אך השורה התחתונה זהה: ניתוח לא פרגמטי של המציאות, ובריחה מהריאליה אל מחוזות האוטופיה. כמו חסידים אדוקים שאמונתם לא תזדעזע גם נוכח המעשים הנלוזים ביותר של רבם, גם בשמאל מסרבים לעדכן את תפיסת העולם. עוד נאום אחד של אבו-מאזן לא ישנה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 תגובות למאמר

  1. שכחת עוד אחד חשוב: עקרון חוסר הסימטריה
    אנחנו החזקים / דמוקרטים / מתקדמים / כבר יש לנו מדינה, והם חלשים, אומללים וללא מדינה.
    ולכן, בזינוק לוגי לא ברור נובע כי בשל כל הדברים האלו, לערבים מותר לעשות כל נבלה תחת השמש ואנחנו צריכים להבליג ולוותר.

  2. נכון מאוד
    עוצמת הדמוניזציה והאנטישמיות הרבה ששוררת בשטחי בקרב הפלסטינים כגון: הרשות הפלסטינית וחמאס מוצגת במידה רבה מאוד באתר:
    ״מבט לתקשורת הפלסטינית״

  3. ציטוט מהמאמר:
    לעתים נדמה שגם אם חיזבאללה יכבוש את הגליל, אל-קאעידה את ירושלים, ופצצה איראנית תשמיד את השאר – בשמאל עדיין ימצאו דרך להאשים את סרבני השלום הישראלים במתרחש

    עם מצב כזה השמאל הישראלי ישמח להתמודד. הם יהיו מאושרים לנוד ראש ולקמט מצח ולהגיד שאם רק היו מקשיבים להם זה לא היה קורה. בתרחיש כזה נראה לי שהקושי העיקרי של השמאל היה להסתיר את שביעות הרצון והשמחה לאיד.

    נראה כי הסבל הנורא ביותר שהשמאל חווה הוא דווקא שתסריט זה לא קורה ולמרבית הצער ישראל גם ימנית וגם משגשגת. נגד זה באמת אין להם מה להגיד.

  4. לגבי סעיף 1 – לפי השמאל גם לפלסטינים יש אינטרסים לאומיים כאלו, והם קצת סותרים את אלו שלך… זה טיעון די חלש למרות שאני מסכים שהשלום רומם אל מעבר למקומו הטבעי.

  5. לגבי סעיף 1 – אפשר גם לנסח אותו בצורה הבאה : "השלום הפך מאמצעי למטרה בפני עצמה".

  6. כשהקומוניזם נפל, אז השמאל אימץ את אידיאולוגית השלום, וחתם על הסכם אוסלו.
    כך הוא הצליח לשרוד על המפה עוד 20 שנה.

    עכשיו, כשהסכם אוסלו קורס, אין תחליף הנראה לעיין, ולכן השמאל נאחז בקרנות המזבח, כדי להצדיק את קיומו.

  7. אם השמאל הקיצוני לא היה קיים, בועז לוי היה ממציא אותו. השמאל הקיצוני לפחות מנסה לפרוץ דרכים חדשות, אבל בועז לוי מסוגל רק להתלות כפרזיט בטעויות של השמאל הרדיקלי. מה האלטרנטיבה שלך בועז? כלום! רק לחכות לאיזה מאמר של עמירה הס ולקפוץ.

    צריך לחוקק חוק עבור כותבי מידה: לכתוב מאמרים ללא שימוש במילה "שמאלנים". יום אחרי החוק, האתר יסגר.

    חידה: מי אמר:
    American conservatism lacks for political imagination. It's so influenced by business culture and by business modes of thinking that it lacks any political imagination, which has always been, I have to say, a property of the left. If you read Marx, you'd learn what a political imagination could do

    1. מה שבסופו של דבר מניע את השמאל,זה כסף,הרבה כסף שנשפך על האירגונים והעמותות שלהם. הכסף הזה משבש את הראיה והמוסר המועט שנותר בכם.

    2. ברוח הצעתך המצאתי תרופה למחלת הסוכרת.
      באתי לחולים ונתתי להם מרשם לשתיית כוס סולר פעמיים ביום. החולים תהו אם זה לא מסוכן. אז צעקתי עליהם: מהי האלטרנטיבה? רוצים זריקות אינסולין כל החיים? עד מתי תימנעו ממתוקים? לעקשנים שבהם קראתי פחדני בריאות. חלק ממטופליי שתו סולר. חלק גדול חלו ואף מתו. אבל לפחות הם ניסו. לא נכנעו לגורלם כחולי סוכרת.
      חשבתי שאקבל פרס נובל אבל עכשיו אני רואה ששוטרים דופקים לי על הדלת. כנראה שהם יודונאצים פשיסטים שמדכאים את הציבור וסותמי פיות.

    3. נכון. הדמיון הפוליטי של מרק: לנין סטאלין מאו פול פוט

    4. "השמאל מנסה לפרוץ דרכים חדשות"?! הפתרון האווילי המגוחך והמופרך של "2 מדינות ל2 עמים" קיים כבר 90 שנה! 90 שנה בהם כמות כסף אינסופית, וועידות שלום ללא קץ, יוזמות "שלום" מן היקב ומן הגורן, זמן לא פורפרציונלי בעליל ומאמצים של כל מנהיגי העולם הוקדשו למען ה"פתרון החדשני".

      אך ראה זה פלא, למרות ה"חדשנות" והמשאבים האדירים, וכמעט מאה שנה דל נסיונות חוזרים ונשנים, הפתרון מבושש לבוא. למה? בוא ואגלה לך את התשובה:

      ה"עם" הפלסטיני הוא לא עם, ומטרתו אינה מדינה. אם ה"עם" הפלסטיני היה רוצה מדינה, הייתה קמה פה כבר אחת ממזמן.

      ה"עם" הפלסטיני רוצה דבר אחד – לזרוק אותנו לים.

  8. ממליצה בחום לקרוא את הספר "תפוס ת'יהודי". מלמד הרבה מאוד, למרות שמייאש עד אימה – להבין עד כמה יהודים מסוימים שונאים את עצמם ואת עמם, וללמוד עד כמה העולם נחוש בדעתו לחסל את מדינת היהודים.

  9. מניע חזק מאד להתנהלות השמאל הוא כסף. הרבה מאד כסף. הרבה מאד אנשים בישראל מתפרנסים היטב מתעשיית השלום

  10. כמה נפלא להגדיר את הזהות שלי ע"י היותי נבדל מהאחר.
    המציאות לשמחתנו מעט מורכבת יותר, סטיגמות ודעות קדומות לא באמת מושרשות בה.
    שמאל וימין זאת חלוקה כמעט שרירותית.
    כשמסתכלים במראת ה"אחר" על ה"צל" (יונג) שלנו ורואים רק את מה שאנחנו חוששים שאולי גם קיים אצלנו, זה זמן מתאים לאינטרוספקטיבה וחשבון נפש.

  11. כל הכף של השמאל זה הפגישות ה"אינטלקטאליות" של אנשי החוכמה והטוב שמנסים לעזור לעולם להבין מה לעשות כדי שיהיה להמונים טוב יותר והם יחזרו לפאבים ולבירה וללללה כדי לדבר ולחגוג איך הם עוזרים לעולם שלא מסוגל לעזור לעצמו בלעדם… משהוא כזה..