בשביל מה נערכו בחירות לנשיאות אם מה שקיבלנו בסוף זוהי גרסה משועתקת של שמעון פרס?
שנת תשע"ה נפתחה באווירת דכדוך. תחושות האחדות והאמונה בצדקת הדרך שאפיינו את ימי "צוק איתן" מוסמסו על-ידי ההנהגה, ונגוזו. בירושלים התרבו מאוד מקרי התקיפה באבנים. ערבים לא מחכים עוד ללילה כדי לזרוק אבנים על יהודים בכל חלקי העיר, הם עושים זאת לאור יום ובאין מפריע. רבים מהיהודים שקיימו מצוות עליה לרגל בחג הסוכות נדהמו למצוא עצמם בתוך מלחמה זוטא, כשערבים מיידים בהם אבנים באין מפריע. הרשתות החברתיות מלאו דיווחים כאלה בחג – כולם הדגישו את חוסר האונים והאדישות של משטרת ישראל.
זריקות האבנים על הרכבת הקלה העוברת בשכונות הערביות התגברו גם הן והן נספרות כעת במאות במקום בעשרות. ערבים שתכננו מהומות אלימות בהר הבית חשו בטוחים כל כך בעצמם עד שלא חששו להעלות לרשתות החברתיות תמונות של אמצעי הלחימה שאגרו והעלו להר. תגובת השלטונות הישראלים לכל אלה היתה רפה עד מאוד. אמצעי התקשורת המרכזיים, רובם ככולם, שיתפו פעולה עם הרצון הממשלתי "לא להגביר את הלהבות" ומיעטו לדווח על המלחמה בירושלים. פעיל הימין וחבר מועצת ירושלים אריה קינג הודיע על הקמת כוחות מזויינים עצמאיים שיבטיחו את שלומם של היהודים במזרח העיר, שחייהם הפכו לבלתי אפשריים.
פלישת האחרים
על רקע זה, ביום ראשון קיימה האקדמיה הלאומית למדעים כינוס פתיחת שנה תחת הכותרת "משנאת הזר לקבלת האחר". כאילו כדי להצדיק את כל מה שאומרים עליה אזרחי ישראל, בחרה האקדמיה (למדעים!) בשני מונחים אקדמיים עבשים ממדעי החברה והשיח – מהסוג שמופיע במאמרים ב"הארץ" הרבה יותר מבכל כתב עת אקדמי ראוי לשמו – כמוטו של כינוס הפתיחה שלה. את הכנס ערכו כמובן בלב שכונת טלביה, שפונתה מתושביה הערבים בשנת 1948, ולא, למשל, בקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים במזרח העיר, שם השאירה ישראל ערבים לרוב. שם, עלולים האורחים המכובדים להיפגע מאבן תועה בדרך לכינוס הנכבד.
פרופ' רות ארנון, נשיאת האקדמיה למדעים, דיברה על העוינות "ההדדית" ועל ביטויי השנאה "ההדדיים" בין יהודים לערבים בעקבות הקיץ האחרון, כאילו אלפי יהודים תוקפים באבנים כל ערבי שמעז להראות את פרצופו במערב העיר, או כאילו הפגיזו תושבי שדרות ואשקלון את תושבי עזה ברקטות. היא אמרה – שימו לב למקוריות הטיעון – שהיהודים במיוחד(!) עם כל מה שעבר עליהם בהיסטוריה, צריכים להיות רגישים יותר לסכנות ההסתה, וסיימה בשאלה רטורית "אך האם אנחנו אכן כאלה?".
שר החינוך פירון ("האחר הוא אני" כזכור) אמר כי ניתן להתגבר על ההבדלים והכריז על "פרויקט מורשת" במסגרתו ילמדו יהודים וערבים יחד על המסורות של שני העמים במטרה לקרב ביניהם. אל החגיגה הצטרף חוקר השואה המפורסם פרופ' יהודה באואר, מעין נתן זך אקדמי, שריד מקשיש של האליטה הלבנה הנושנה ויצרן מתמיד של מאמרי דעה בסגנון "החברה הישראלית מזכירה את גרמניה בשנות השלושים" ו"יש חשש שישראל תבצע רצח עם בפלסטינים". אתם יודעים בעצמכם באיזה עיתון.
אבל התעלה על כולם כבוד נשיא מדינת ישראל שמעון פרס שאמר: "הגיע הזמן להודות שהחברה הישראלית היא חברה חולה הזקוקה לטיפול. אינני שואל האם היהודים שכחו להיות יהודים, אני שואל האם שכחו להיות אנושיים".
בהמשך דבריו דחק באקדמיה להירתם למאמץ להקטין את האלימות כדי לא לפגוע "בתדמיתה של ישראל".
כך התחילה לה שנת תשע"ה: יהודים מותקפים ככלבים ברחובותיה של עיר הבירה, והנשיא פרס מודאג מ"תדמיתה של ישראל". רגע, כתבתי "פרס" כל הזמן הזה? טעות שלי. שכחתי שהיו בחירות לנשיאות בשנה שעברה ונבחר נשיא חדש, הפעם משורות הימין (כך אמרו בעיתונים) ושמו ראובן ריבלין. דבריו על מגפת האלימות שפשתה בישראל כבר מצוטטים באתרי חדשות ברחבי העולם. תודו שקשה למצוא הבדל בין דבריו לאוסף מכתמי פרס תרע"ד-תשע"ד וכך עולה השאלה למה נזקקנו לבחירות האלה מלכתחילה? אם כבר נגזר עלינו לממן מכיסינו המידלדלים מחולל סיסמאות שמאלניות אנושי המסור להכפשת ישראל בעולם – למה לא להישאר עם הדגם הישן והאמין?
'גט' טקסי
סרטם המדובר של רונית ושלומי אלקבץ (זוכה פרס "אופיר" והמועמד לייצג את ישראל באוסקר) סוקר בכשרון את תלאותיה של ויויאן אמסלם, גיבורת שני סרטיהם הקודמים, בדרכה לקבל גט מבעלה המופנם והמיושן. הוא מתרחש כולו בחדר הדיונים ובחדר ההמתנה של בית הדין הרבני וכך מאפשר לגלריה נהדרת של מיטב השחקנים הישראלים להפגין את מיטב כישוריהם. הוא כתוב ומשוחק היטב והיה יכול לספק חוויה מהנה לצופיו אלמלא היה ארוך מדי. עורך נבון היה מוותר על עשרים שלושים דקות מ-115 דקותיו.
במתכונתו הנוכחית הוא מעלה את החשש שכוונתם של יוצריו היתה להמחיש לצופים את עינוי הדין שעוברת אישה בבית הדין הרבני באופן מוחשי – על-ידי כליאתו בתוך חדר אחד עם עוד הרבה אנשים שהוא לא מכיר בציפייה הולכת וגוברת שמה שזה לא יהיה שלשמו נתכנסנו רק יסתיים כבר. לקראת סוף הסרט הייתי מוכן בעצמי לחתום על גט לרונית אלקבץ או להתחתן עם מנשה נוי ובלבד שישחררו אותי כבר מהקולנוע.
אחרי אורכו המוגזם, מה שפוגם ב'גט' הוא הדידקטיות שלו. אין פח גדול יותר (ומושך יותר) ליוצר, מלהפוך את יצירתו לנאום פוליטי במסווה. אבל המציאות האכזרית של הממסד הקולנועי מכתיבה יצירת סרטים כאלה בדיוק כמו שהמציאות התקשורתית מעודדת אצל פוליטיקאים צעקנות ולא עשייה. איכויות אמנותיות הן עניין חמקמק ועדין. אמירה פוליטית היא דבר נוקב ומהדהד שקל הרבה יותר ליצור, לשווק ולצרוך. יוצרי 'גט' הבינו זאת היטב וככל שהסרט מתקדם נזנחות היומרות האמנותיות לטובת הטפה משעממת נגד בית הדין הרבני, המגיעה לשיאה בנאום שנושאת הגיבורה בצעקות מול המצלמה בו היא מאשימה את הדיינים בהתעלמות מהנשים הבאות לפניו ובפגיעה בדת היהודית.
מבחינה קולנועית פוליטית, בתי הדין הרבניים הם זכייה בטוחה. בדיוק כמו סרט בעד הומואים או נגד "הכיבוש". כשלעצמי אינני בטוח שמערכת בתי הדין הרבניים גרועה יותר מזו האזרחית ורבים מחוקי המדינה נראים לי לא פחות מוזרים משנראים חוקי הגט היהודיים לצופי פסטיבל ונציה, אבל אין ספק שיש להם אפיל קולנועי חזק יותר. אם בדרך אל האוסקר נאלצת רונית אלקבץ להתפשר על איכות הסרט שלה ולהפוך אותו לטור דעה מצולם, הרי זה עניינה הפרטי. היו גם מי שתקפו אותה על כך שהיא מציגה את ישראל כמדינת עולם שלישי הנשלטת בידי קנאי דת כדי למצוא חן בעיני מעניקי הפרסים וקובעי הטעם מעבר לים. על כך יש להשיב שקשה לצפות מקולנוענית פרטית שתגלה יותר אחריות לאומית לדמותה של ישראל בעולם מנשיא המדינה, שמכפיש את ישראל אפילו בלי לייצר ערך מוסף אמנותי לדבריו.
רובי ריבלין הוא דמוקרט ואיש מוסר ומצפון.
פעם רוב אנשי הימין (לבטח אנשי הליכוד) היו כאלה.
היום רוב אנשי הימין קרובים לכהנא הרבה יותר מאשר לבגין.
מה לאנשי הימין וסוגיות מוסריות ומצפוניות ?
אנחנו זוכרים טוב מאוד מה בגין עליו השלום אמר על השמאל ועל הדגל האדום(ולמזלנו עלייתו של בגין הושיעה את העם מדיראון העולם של המשטר הפרקטציונסטי)!!!!
אנחנו זוכרים שעד לא מכבר קראתם לבגין רוצח ופשיסט.. פתאום אתם מתגגעים אליו. ואשר למוסר הסמולני: תמציתו הוא שנא את עמך ואהוב את אלה הרוצים לכלותינו
אצטט לך איתמר מה שאמר אחמד טיבי על השמאל
באחד התוכניות של פופ פוליטיקה הועלה העניין של צעקות מוות לערבים במשחקי ביתר ירושלים. היו שם איתמר סמולנים נאורים כמוך שכמובן מיד התנפלו להוקיע את הגזענות הזאת
ניתנה רשות הדיבור לאחמד טיבי וכה היו דבריו: אם אלה שצועקים מוות לערבים חיינו מאותשנים ונמשיך לחיות איתם. אבל אלה שבאו לארץ משם ושרו לנו הבאנו שלום עליכם איתם יש לנוחשבוןו.
אם ריבלין היה באמת איש מוסר ומצפון ודמוקרט היה עליו לזעוק ג-ם על כל עוול שהערבים מבצעים החל מבניה פרועה, צפצןף על החוק ועד למעשי חבלות ורצח על רקע לאומני. לא זכור לי שהוא עושה זאת שאם לא כן פיו לא היה אמור לנוח לרגע. אז איפה בדיוק המצפון המוסר והדמוקרטיה שלו?
המגיב איתמר היקר אנשי הימין הומניים לא פחות ואף יותר מאחיהם השמאלנים הקיצונים, אך מאידך הם אינם אוחזים במוסר נוצרי המחייב אותם להגיש את הלחי השניה ולהתרפס בפני אלו ששונאיםמאותם ורוצים ברעתם.
צר לי שמנהיגי הימין הנבחרים (בניגוד לכוהני הרוח השמאלנים דוגמת עמוס עוז ודומיהם שוכחים את דרכם ואת מצביעיהם ונוהים אחר התקשורת ושאר רעות חולות.
הפעם אבישי, נראה לי שאתה מגזים.
צודק ריבלין בדבריו. ישנם תחלואים בחברה וראוי לומר אותם בגלוי. חלק מאותם תחלואים מגיעים מהצד השמאלי של החברה (אותם אתם נוהגים להשמיע השכם והערב) ואין להתכחש להם. אך חלק מכובד מגיע גם מהימין וגם ממנו אסור להתעלם.
עצם זה שאתה מחזיק בדעות של מחנה מסויים לא אומר שאתה לא יכול להשמיע ביקורת על אותו מחנה ולהתעלם מעוולותיו רק משום שזה נוח לך לאג'נדה. ריבלין מחזיק בדעות הימין הדוגל בציונות ובחיבור עמוק לעם ולארץ לצד אמונה בדמוקרטיה ובחירויות האדם. וכשאותה ציונות מתדרדרת בקרב קבוצות לא-קטנות ללאומנות שובניסטית וזולה, דווקא מנהיגי הימין הם אלו שצריכים להוקיע את התופעה. זוהי יושרה הראויה לנשיא, ובעצם לכל מנהיג.
ריבלין אינו מנהיג. הוא בסה"כ ליצן ודגנראט שעלה לגדולה .
באותה מידה היה ניתן לבחור בחברו הטוב דני נוימן לנשיאות.
אתה צודק. ויותר מזה גם כל הזמן משקרים שעושים לי נצים הערבים בירושלים. ו400 איש במיתרים צועקים מוות לערבים ויורים בנערים ערביים בסיךוואן ומעצרים של קטינים… שקרנים ועלובים. אותם לים
בעצם הטענה צריכה להיות למה ריבלין כנשיא מפלה ערבים? הוא בא בתלונות ליהודים, כאילו הוא רק נשיא של היהודים והערבים הם אזרחים סוג ב'.