אמנסטי מלבינים את פשעי חמאס

גם אם אזרח פלסטיני אחד לא נהרג, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ימצא דרך להאשים את ישראל • עם בסיס רעוע של שברי ראיות ומידע מוטה, הדו"ח החדש של הארגון חושף את הצביעות והדו-פרצופיות של מוסר זכויות האדם • ארגוני הזכויות מתיימרים להציג מחקרים "בלתי-תלויים" אך ממשיכים להגן בשיטתיות על רוצחים מתועבים ברחבי העולם, באמתלה של צדק אוניברסלי

היום מציין העולם את יום זכויות האדם הבינלאומי. לכבודו החליטו בארגון זכויות האדם 'אמנסטי אינטרנשיונל' להעניק לנו מתנה מיוחדת, חגיגית ואופיינית, בדמות דו"ח ארסי חדש, שפורסם אתמול (9.12). בתפקיד הקורבן, כרגיל – הפלסטינים; האשם, עוד יותר כרגיל – צה"ל ומדינת ישראל. והפעם: שלושה מגדלי מגורים תמימים ומרכז מסחרי אחד, שהופצצו על-ידי צה"ל בימים האחרונים של מבצע 'צוק איתן'.

בגילוי לב נפתח הדו"ח בהודאה, כי "בניגוד למקרים רבים אחרים, הצבא הישראלי נקט במקרים אלה אמצעים כדי להבטיח שהתושבים עזבו את הבניינים… לפני הריסתם". הדבר בא לידי ביטוי גם בעדויות השונות שמופיעות בו. למרות ההרס הרב שנגרם לאזור, לא היו כלל אבידות בנפש. אך די במילה טובה כדי לגשת ישר לעניין: "בשתיים מההתקפות נפגעו אזרחים רבים במבנים שכנים". באמנסטי קובעים כי מכיוון ש"הצבא הישראלי לא סיפק שום מידע באשר לסיבות שבעטיין הרס את המבנים עד היסוד", ולאור "הצהרות מפי דוברים של הצבא הישראלי מאותה עת", הרי שעולה המסקנה כי "ההתקפות נועדו לשמש סוג של ענישה קולקטיבית לתושבי הרצועה".

בחינת העובדות והדו"ח עצמו מעידות כי כל עוד מדובר בישראל, די בראיות רעועות ושברי מידע לא-רשמי כדי שהדו"חות לא יפסיקו לזרום וההאשמות ללא בסיס ימשיכו למלא את כותרות העיתונים. בכך מצטרף ארגון אמנסטי למקהלה המתוזמנת של ארגוני האו"ם וזכויות האדם, מבית ומחוץ, שצווחת לאחרונה את אותם צלילים צורמים של הפרת החוק הבינלאומי – "ענישה קולקטיבית" – כמו סקוונצה מוסיקלית באופרה סוג ד'.

חוקרי אמנסטי לא נכנסו לעזה

כדי להאשים את ישראל בפשעי מלחמה, די לאמנסטי להסתמך על עדויות מכלי שני ושלישי. על-פי הדו"ח, "לאמנסטי אינטרנשיונל לא התאפשר להכניס משלחת חוקרים לרצועת עזה מאז החל העימות. הרשויות הישראליות סירבו, עד לכתיבת שורות אלה, להתיר לארגון ולארגוני זכויות אדם בינלאומיים אחרים להיכנס לרצועת עזה דרך ישראל. […] גם הרשויות המצריות לא אפשרו לאמנסטי אינטרנשיונל להיכנס לרצועת עזה דרך מעבר רפיח שבגבול מצרים […]". אך זה לא מה שיפריע לארגון לקבוע נחרצות, ש"ההרס היה נרחב, כי הוא בוצע ככל הנראה מתוך הפקרות וכי ולא ניתן להצדיקו כצורך צבאי".

על פניו, אכן האשמה חמורה. במיוחד לאור העובדה שהיא נקבעה ללא קבלת מידע כלשהו מגופים ישראלים רשמיים, כפי שיפורט בהמשך. כיצד אפוא הגיעו הכותבים למסקנות הללו?

אמנסטי אינטרנשיונל [נאלץ] לבצע מחקר מרחוק, הנתמך על-ידי שני תחקריני שטח תושבי הרצועה שנשכרו לעבוד עבור הארגון לתקופות של מספר שבועות. […] אמנסטי אינטרנשיונל בחן תיעוד שסיפקו סוכנויות או"ם וארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים, ישראליים ואחרים, גורמים רשמיים מקומיים, כלי תקשורת וגורמים אחרים שסיקרו את העימות, ונועץ בהם על-פי הצורך, לפני כתיבת הדו"ח הנוכחי. כמו כן נועץ הארגון במומחים צבאיים לפיענוח התצלומים וחומרי הווידיאו ובחן בהרחבה הצהרות רלוונטיות של הצבא הישראלי ושל גופים ישראליים רשמיים אחרים.

הדו"ח של אמנסטי מביא מגוון רחב של עדויות, שאמורות לבחון האמנם הייתה הצדקה להפצצת המבנים. אז מהי ההוכחה הניצחת שבמגדל לא היו חמאסניקים או מטרות טרור? פשוט מאוד: שואלים אנשים מהסביבה. כמו למשל, ראש לשכת הסחר באזור רפיח, שאמר לאמנסטי כי "אין שום לוחמי התנגדות באזור, לא במרכז ולא סביבו או בשום מקום בקרבתו. זהו מרכז מסחרי בלבד ולא שום דבר אחר. אני חושב שישראל תקפה את הבניינים המסחריים האלה בעיקר כדי להרוס את הכלכלה הפלסטינית". ואם הוא אומר, מי אנחנו שנתווכח? עתה כל שנותר הוא להוסיף מספר עדויות צבע על "לילה של אימה" והאנשים ש"צרחו" כשצה"ל הודיע להם (!) שעומדים להפציץ את הבניינים, והרי לפנינו תחקיר מקצועי, מקיף ואמין.

פעילי הזכויות מאוימים על-ידי חמאס

גם גובי העדויות בשטח, כאמור, הם פלסטינים תושבי הרצועה. כפי שהסברנו בעבר, בתחקיר על פעילות ארגון 'בצלם' במהלך מבצע 'צוק איתן', במתודולוגיה הזו יש כשל לוגי ופרקטי מאוד ברור לעין: ההנחה שאדם הרואה בצה"ל ובמדינת ישראל כאויב יעשה מאמץ כדי להביא עדות אובייקטיבית של המתרחש בשטח היא מופרכת עד מגוחכת. בתחקיר נוסף הוכחנו, כי קיימים גם מצבים בהם פלסטינים פעילי הארגונים מנצלים לרעה את מעמדם כדי לפגוע בחיילי צה"ל תוך ניסיון להתחמק ממתן דין בבית המשפט. במקרה של עזה, הסיטואציה חמורה עוד יותר. במהלך מבצע 'צוק איתן' חמאס לא היסס לירות במתנגדים ולהורות על מעצרים למתנגדים. ניתן להניח בבטחה כי התחקירנים, כמו האזרחים מוסרי העדויות, יודעים בדיוק מי הריבון בשטח וזוכרים כי בסוף כל יום חוזרים הביתה, ויש הרבה אנשים עם נשק שיודעים לברר את הכתובת.

אך אם די בכך כדי להוציא דו"ח תקיף נגד ישראל, הייתם אומרים כי די במקורות משניים כדי להציג גם את הצד השני, לא?

אם עורכי הדו"ח אכן היו מחוייבים לאובייקטיביות והיו מעוניינים בבירור העובדות, הרי שהם היו יכולים להסתמך על מקורות משניים גם עבור הצד הישראלי. כבר בתחילת מבצע 'צוק איתן' פרסמנו מעל במה זו מידע בלעדי מפי מקור צבאי בכיר ביותר, שחשף כי צה"ל יודע בוודאות על בכירי חמאס המתחבאים במגדלי מגורים מרובי אוכלוסין – צעד הגיוני מצידם, על-פי הסטנדרטים המוסריים של החמאס. לא זו בלבד, מתוך בנק המטרות המלא שהיה בידי הצבא, הופצצו רק כעשירית מהמטרות שאותרו.

יתרה מכך, העובדה שאמנסטי חוקרים הפצצה בהיקף כה קטן (4 מבנים) שהתרחשה ממש בימים האחרונים של המלחמה ולא גרמה כלל לאבידות בנפש – כך על פי הדו"ח עצמו – מעידים על כך שצה"ל עשה כל שביכולתו כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע. אך את המידע המודיעיני להצדקת ההפצצות – שעשוי לחשוף סודות ביטחוניים וצבאיים, כפי שהדגישה שגרירות ישראל בבריטניה – מתעקשים באמנסטי לשמוע ישירות מצה"ל ומראש הממשלה:

אמנסטי אינטרנשיונל שלח את ממצאיו לרשויות הישראליות ב-8 באוקטובר 2014, וביקש כל מידע רלוונטי שניתן לספק באשר לכל אחד מהמקרים המופיעים בדו"ח. הארגון שלח תזכיר לשלושה גופים […] – מבקר המדינה, מנגנון הבירור המטכ"לי של הצבא, ועדת החוץ והביטחון של הכנסת – כמו-גם לרמטכ"ל, לראש הממשלה ולשרי הביטחון, המשפטים והחוץ. הארגון ביקש לדעת מדוע בוצעה כל אחת מההתקפות, מי או מה הייתה המטרה להתקפה, אילו אמצעי תקיפה נבחרו, אילו אמצעי זהירות ננקטו כדי למזער את הנזק לאזרחים ולאובייקטים אזרחיים והאם התקיימה או מתקיימת עדיין חקירה.

ישראל, כצפוי (וכראוי למדינה ריבונית), סירבה לשתף פעולה עם החקירה. היחיד שנאות להיפגש עם נציגי הארגון הוא מבקר המדינה, אך נכון לכתיבת שורות אלו אף הוא לא מסר שביב מידע ביחס לנושא. זאת אומרת שלמעשה, לכותבי הדו"ח לא היה שום מגע ראשוני, צבאי, מדיני או מודיעיני עם מושא הבדיקה. כך, מסתבר שמה שטוב עבור הצגת ה"עובדות" בצד הפלסטיני לא מספיק טוב עבור הכובש הישראלי.

אמנסטי מגנה "את שני הצדדים"

זו אינה הפעם הראשונה שאמנסטי אינטרנשיונל עושה שימוש באמצעים מפוקפקים כדי לטווח את מדינת ישראל. אותה שיטה באה לידי ביטוי מספר פעמים במהלך השנה האחרונה, בין היתר בדו"ח אודות הפרת זכויות שמבצעת מדינת ישראל מול פעילי טרור פלסטינים. כחודש לאחר פרסומו חשפה דונטלה רוברה, אשה שעסקה בתיעוד הפרת זכויות אדם המזרח-התיכון עבור אמנסטי אינטרנשיונל במשך 20 שנה, כי במהלך עבודתה רבת השנים בארגון, חלק ניכר מעדויות הפלסטינים ששמעה ברצועת עזה אודות תקיפות ישראליות היו שקריות.

"ברצועת עזה, קיבלתי אינפורמציה חלקית או לא מדויקת מפי קרובי משפחה של אזרחים שנהרגו בפיצוצים של רקטות ששוגרו אל עבר ישראל, ומפי קרובי משפחה של אזרחים ששהו בקרבת עמדות של חמושים פלסטינים שנהרגו בתקיפות ישראליות", כתבה רוברה במאמר באתר PHAP. עדויות השקר נובעות בין היתר מפחד המשטר של חמאס, שיעניש את אלו המעזים לספר את האמת, הסבירה אז.

את הדברים הללו חשוב להדגיש ולחשוף דווקא ביום, שנועד לעסוק בזכויות אדם. כפי שהוכח פעם אחר פעם, האמת אינה עומדת בראש מעייניהם של ארגוני הזכויות, שמתיימרים להציג מחקרים "בלתי-תלויים" אך ממשיכים להגן בשיטתיות על רוצחים מתועבים ברחבי העולם, באמתלה של צדק אוניברסלי.

אמנסטי אינטרנשיונל מנסה לשוות לעצמו תדמית של נקיון כפיים תוך שהוא מגנה בשיטתיות את "שני הצדדים". המוסר הכפול של הארגון נחשף בעבר גם ביחס למלחמה של ממשלת תימן בארגון אל-קאעידה וכך גם במאבק של שלטונות ניגריה נגד הג'יהאדיזם הרצחני של ארגון בוקו חראם. הניסיונות החוזרים של אמנסטי לגזור גזירה שווה בין ממשלה ריבונית, הפועלת להשליט את שלטונה על שטחה, לבין ארגוני טרור רצחניים, שמבצעים זוועות אפילו באזרחים התומכים בהם ונתונים למרותם, מעמיד את "חובת הנייטרליות" של הארגון באור מגוחך למדי.