תוצאות הפריימריז בליכוד מביאות בשורה גדולה: פחות אידאולוגיה, יותר פרגמטיזם ובעיקר רשימה אטרקטיבית למצביעי המרכז.
מי שחפש "מהפכים" ברשימת הליכוד הערב, לא מבין כנראה איך מתפקדת מפלגת שלטון לאומית כמו הליכוד. גוף בוחר גדול, מוסדות מפלגתיים ותיקים, וכ-120,000 מתפקדים – הם לא המרכיבים מהם רוקחים מהפכות. וטוב שכך. הדינמיקה של בוחרי הליכוד מעדיפה חברי-כנסת מנוסים ומוכרים ולא נוטה חסד לכוכבנים ולאופנות. אחרי הכל, מדובר במפלגה העיקרית שעוסקת בניהול המדינה ובעיצוב מדיניות מזה שנים לא מעטות בישראל. כיבוש לבבות הנוער נדחק לצד.
אבל הליכוד כן הצליח להפתיע. התוצאות בליכוד מבטאות שינוי פוליטי משמעותי, ומגדירות מגרש משחקים חדש בגוש הימין. התוצאות מביאות עמן פוטנציאל שיכול להוציא את הליכוד מהדשדוש אליו נקלע בשנים האחרונות.
על-מנת להבין זאת, צריך להניח לרגע בצד את העמדות האישיות, ולנתח את הזירה מנקודת מבט פוליטית (ולא "אידאולוגית"). התחרות האמתית בבחירות היא על קולות המרכז: גוש חמקמק המונה כ-30 מנדטים בחלוקות שונות. לימין ולשמאל האידיאולוגיים יש בסיס מוצק שאינו דומיננטי מבחינה מספרית. לכן כמעט ודאי שהממשלה שתקום תהיה תלויה בקולות המרכז – בין אם בדמות קואליציה עם מפלגות המרכז, ובין אם באמצעות משיכה של קולות המרכז אל אחד הגושים.
האפשרות העדיפה לימין היא השנייה. יצירתה של מפלגת שלטון גדולה על חשבון המרכז תאפשר לראש הממשלה לרכז בידיו את התיקים החשובים, תאפשר לו שליטה טבעית בקואליציה, ותגדיל את הסיכויים לסיים את הקדנציה במועדה, תוך מימוש מדיניות עקבי.
הליכודניקים בחרו דרך. צילום: פלאש90
מקצה שיפורים משולש
הבחירות הללו מעניינות באופן ייחודי. שני מגזרים הפכו בהם, במידה רבה, לקולות צפים: העולים מחבר העמים ומצביעי ש"ס. בשל פטירתו של הרב עובדיה וסכסוכי יורשיו, כמו גם חשיפת החקירה המשטרתית הגדולה בישראל ביתנו, התפנו כעת מנדטים שהיו מקובעים בסיבוב הקודם. והנה, באופן דמוקרטי למהדרין, הליכוד בחר רשימה שיש לה מה להציע לאותם מנדטים המשתחררים.
1. הליכוד מציג רשימה פחות אידיאולוגית-ניצית מאשר לפני כן, עם שלל פרלמנטרים ושרים מנוסים ופרגמטיים. צחי הנגבי ואבי דיכטר אין, חוטובלי ופייגלין אאוט. הכניסה של דיכטר, שמגיע מהמרכז, מוסיפה לא רק מימד בטחוני חשוב ונסיון ממשלתי ופרלמנטרי, אלא גם מעשירה את קשת הדעות המדיניות בתוך הליכוד. בתוך הבועה הגאולית-אמונית בוודאי לא אוהבים זאת, אבל המרכז-ימין והמרכז יגיבו בחיוב.
ממילא, זהו הגיון בריא של הליכוד: הפופולריות של בנט בקרב הדתיים-לאומיים נתונה, והיא משחררת את הליכוד מתחרות ומאפשרת לו להתמרכז ולשוב להיות רלוונטי עבור אוכלוסיות מתונות יותר. הרי איש לא מאמין שהלאומים-דתיים באמת מתלבטים בין חוטובלי לבנט, נכון?
2. מול הקול הרוסי מציג הליכוד שני מועמדים יוצאי ברית-המועצות במקומות גבוהים: אלקין ואדלשטיין, האחרון במקום השלישי ברשימה. שניהם ימניים כמו רוב מצביעי ליברמן. אמנם, בניגוד לאלקטורט הליברמני הם חובשי כיפות, ובכל זאת, הם לא חלק מובהק של המגזר הדתי-לאומי, אלא ממלכתיים יותר (גם ליברמן, כזכור, הוא מתנחל ונשוי לשומרת מסורת, אם כי חילוני בעצמו). לשניהם פוטנציאל לתפקידים בכירים בממשלה, והם בהחלט יכולים למשוך חלק מן האלקטורט של ליברמן. בכל אופן, מומלץ לנתניהו גם להשתמש בשריון אחד ליוצא ברה"מ חילוני פופולרי.
3. הקול המזרחי, מחזירי העטרה ליושנה, רואה את מיקומם הגבוה של מירי רגב וסילבן שלום, וכשמוסיפים להם מועמדים מזרחיים כמו ז'קי לוי (הבן של) ודוד ביטן, יהיה קשה למפלגות גדולות אחרות להתחרות בליכוד על אטרקטיביות. הרב עובדיה איננו והתנהלותם של היורשים דוחפת את המצביעים לתור אחר מוקדי גאווה חדשים.
בקצרה, הליכוד מציב עצמו בנקודת מוצא טובה הרבה יותר. הרשימה מגוונת מאוד, לאומית והטרוגנית, כמו החברה הישראלית. נתניהו לא יכל לפלל לרשימה מאוזנת יותר, ועבור הליכוד, איזון הוא שם המשחק. יש גם לזכור שנתניהו עדיין לא עיבה את הרשימה בשריונים שניתנו לו בשני מקומות ריאליים.
לסיכום, יש לרשימת הליכוד סיכוי גדול יותר לזכות במאבק הקריטי על המרכז. מצביע פוטנציאלי שהתלבט עד היום בין ליברמן לכחלון או בין כחלון ללפיד, עשוי לשקול מעתה לשלשל גם 'מחל'. אם ישכיל הליכוד לנהל קמפיין טוב וממוקד, ניתן להגדיל את הסיכויים הללו משמעותית.
זה רק אני או שהאתר הזה סובל מסכיזופרניה קלה? רק אתמול פרסמתם מאמר נגד ועדי העובדים והעסקונה שזה בדיוק מי שזכה, הכצים ודומיהם. שלא לדבר על לציין לטובה גם את זה שחוטובלי בחוץ (כי קיצונית) וגם את זה שרגב בפנים (כי מזרחית). חוטובלי יותר אשכנזית מרגב? רגב פחות קיצונית מחוטובלי?
ואגב אם אתם חושבים שזאב אלקין ויולי אדלשטיין מייצגים איכשהו את הציבור הרוסי אז צר לי לאכזב. רוב דוברי הרוסית בכלל לא יודעים ששניהם רוסים. דמוגרפית וסוציאלית הם לא חולקים כמעט כלום עם רוב הציבור הזה.
אני מחכה למאמר שיגיד בדיוק הפוך אחרי שהליכוד יפסיד בהפרש דו-ספרתי לבנט.
איזה ערך יש לכל המילים, איזה ערך יש לכל התיאוריות לכאן לשם וחזרה לכאן, כל עוד בג"ץ מנהלים את המדינה, את הממשלה ואותנו ה"בוחרים ה"חשובים"
"שובה של קדימה" הוא תיאור יותר מדוייק. ניצחון של הליכוד ע"י הפיכתו לקדימה ב' לא מנחמת אותי. המטרה אינה שילטון מפלגת הליכוד. המטרה היא שלטון שמקדם תחרות חופשית ולא ימכור את ביטחון ישראל תמורת פיסת נייר. ליכוד שהוא קבלן ביצוע של השמאל זה לא יתרון. זה חיסרון.
אמיר צודק החלום של ביבי הוא לעשות מעשה שרון. הוא ירוץ לשמאל אנחנו נראה שוב את ליבני בממשלה הבאה.
צחי הנגבי אין וחוטובלי ופייגלין אאוט זה טוב ? שובה של העסקנות הצרה – זו כותרת מתאימה יותר . אנשים מחפשים עקרונות ויושרה ולא יותר , הרבה יותר , ממה שאף אחד לא רוצה .ולגבי דיכטר, לא הייתה לו איזו אפיזודה מעוררת רחמים בפוליטיקה ? אני באמת לא זוכר. כנראה שבכל זאת אני אצביע לבית היהודי
דיכטר הוא אביו של חוק הלאום המקורי, קו השבר בין ימין ושמאל בישראל
נתניהו כמו אריה בסוואנה נוטה לחסל את מי שעלול לאיים עליו ולכן בלהקה שלו אין כוכבים אלא רק זוטרים!
הוא סילק את שרון ואת אולמרט ואת ציפי לבני ואת מופז ואת לנדאו ואת רוני מילוא ואת איציק מורדכי ואת ליברמן שהיה מנכ"ל הליכוד ואת בנט שהיה ראש הלשכה שלו ואת גדעון סער ואת כחלון.ואת בגין ואת מרידור
מדובר בהמון המון אנשים רציניים טובים וחשובים שלא מסוגלים לעבוד עם נתניהו.
מדוב בחולשה קשה של נתניהו והשאלה האמיתית היא האם החולשה הזאת גוברת על היתרונות שלו.
הפעם האחרונה שבה היה הליכוד בשלטון הייתה כששמיר המנוח היה ראש ממשלה.מה שמכונה בימינו ליכוד הוא ברובו אסופה של שבשבות שיכולה להצטרף לכל מפלגת מרכז שמאל בלי להניד עפעף וכוחה בעיקר בדיבורים ובאי מעש. את הקול שלי הם לא יקבלו
למעשה כל מי שהוא שמאלה מאורי אריאל הוא בעצם שמאל…
הגישה הזאת בדיוק הביאה לנו את הסכמי אוסלו.
למרות שהדעות שלי קרובות יותר לפייגלין מאשר לדיכטר, וחבל לי שהוא לא נבחר, אני אצביע ליכוד.
קודם כל הרשימה מאוד דומה לקודמת כך שלא ברור למה היא יותר טובה או גרועה.
שנית לא ברור מה היתרון של הנגבי או דיכטר. מפלגות השמאל והליכוד מלאים בפוליטיקים דומים. איזה מצביעים בדיוק הם מושכים ומאיפה?
שלישית יש פה הנחה שלמצביעי ליברמן הרוסים אכפט מפרשת השחיתות ושהם יצביעו בגלל אדלשטיין ואלקין שלא גרמו להם להצביע לליכוד ברשימה הקודמת.
אבל הכי חשוב לא ברור למה כל זה משמח את מערכת האתר. הרי מרבית מאמרי האתר תוקפים את מדיניות הממשלה מכיוון שמרני ליברלי. אז על מה יש לשמוח שאותה מדיניות בדיוק תמשיך?
משבר הריבונות – לא יפטר
רודנות משפטית – לא תפטר
כלכלה ליברלית ושוק חופשי – לא יקרה
גם אם נתעלם מהנושא המדיני לא ברור מה ההישג פה לליברלים ימנים אפילו עם הליכוד הנ"ל יזכה בענק.
זה די ברור שאחרי הבחירות תהיה לנו כאן ממשלת שמאל. בבחירות הקודמות ביבי העדיף את ליבני על בנט ורק בזכות 'ברית האחים' של לפיד ובנט לא קמה כאן ממשלת שמאל בחסות נתניהו. אחרי הבחירות האלה זה ברור שנתניהו יזרוק את הימין יקבל תואר ראש ממשלה וכל התפקידים החשובים יהיו בידי השמאל. לליבני אין מה לדאוג היא הולכת להיות שרה בכירה אצל נתניהו.
רק רגע, האם יש איזושהי עדות שמצביעי ה"מרכז" נרתעים מדעה "אידאלוגית-ניצית"? אם כבר, נראה שזה נושא שמדבר אליהם, עובדה – אנו רואים כיצד השמאל מנסה להסתיר את עמדותיו המדיניות, ויש סקרים המראים דעה ימנית בהרבה מהממשלה.
אם משהו פוגע בליכוד, אלו העמדות הכלכליות שנתפסות כ"ימניות" מדי – ואפשר לראות את ריבוי מפלגות המרכז בנישה הכלכלית, ואת כיוון הקמפיין של השמאל כעדות לכך. הפריימריס לא שינו בנושא הזה דבר.
אבל דווקא כאן "מידה" דוחף בכיוון הלא נכון עם דעה אידיאלוגית-דוגמטית. אולי מוטב לדחוף את הליכוד בכיוון הנכון ולא בהכרח הרווחי.
לי אין בעייה אם כל המאוכזבים מימין מהרשימה יצביעו לבית היהודי כל זמן שבמקומם ייכנסו הרבה קולות מהמרכז. הסך הכל של ליכוד+ בית יהודי הוא שיקבע אם יהיה לנו שלטון ימין.