כישלונו הידוע מראש של חוק הספרים

כפי שחזינו והתרענו, חוק הספרים שיבש את השוק וגרם לפגיעה קשה במכירות הספרים.

כפי שחזינו והתרענו, חוק הספרים שיבש את השוק וגרם לפגיעה קשה במכירות הספרים • עם פחות ספרים בשוק, פחות הוצאות לאור, פחות סופרים והרבה פחות קוראים, אולי כדאי להודות בטעות?

.
כבר לא. מכירות בחנות ספרים. צילום: פלאש90

בששי לפברואר הקרוב, נציין שנה לכניסתו לתוקף של ‘חוק הספרים’, שאוסר על מכירתם של ספרים במבצע, ויש לנו כבר תוצאות ראשוניות: המכירות צנחו באופן כללי בכ- 15%, ובקרב ספרי ביכורים וסופרים חדשים ב-35%. המספרים האלה מבהילים עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון את העובדה ששוק הספרים היה במגמת התרחבות מהירה בשנים האחרונות, עם צמיחה שנתית שעברה את ה-10% עד להחלתו של החוק. במילים אחרות, הפגיעה עמוקה עוד יותר ממה שניתן לראות במספרים היבשים.

אנשים רבים וטובים ניהלו בשנים האחרונות מאבק עיקש נגד חקיקתו של חוק הספרים. היה לנו ברור שייגרם נזק חמור לתרבות הישראלית, שמהווה את יסוד הרוח שלנו, ולכן  כתב  בועז ארד, כשהיה חבר במכון ירושלים לחקר שווקים,  דו”ח מפורט  ב-2010. אני כתבתי על זה דו”ח שהפצתי בין חברי כנסת באותה תקופה והגענו לאותן מסקנות: מחירי הספרים יעלו, המכירות יצנחו, כמות הכותרים שיוצאים לאור תצנח ותהיה פגיעה משמעותית בתרבות הישראלית. מרכז המחקר של הכנסת אף הוא עשה בנושא מחקר והגיע לתוצאות דומות.

בנוסף התרעתי במאמרים שונים שפרסמתי בשנים האחרונות נגד החוק, כמו גם בפגישות בכנסת ועם אישי ציבור שקיימנו.

אך דבר לא עזר: הסוציאליסטים בגרסת שלי יחימוביץ ולימור לבנת רואים בכלכלה עניין של דעות ו’ערכים’ ולא של ראיית המציאות. הם מבטלים במחי יד את התובנות הבסיסיות ביותר של מדעי הכלכלה משום שהן לא נוחות להם פוליטית. בגלל זה הם תומכים למשל בפיקוח על המחירים, למרות שכל מי שלמד כלכלה ומבין את תורת המחירים יודע שזהו הבל: למחירים יש תפקיד קריטי ומרכזי בכלכלה משום שהם מעבירים מידע וכאשר לא מאפשרים להם להעביר את המידע הזה, נגרם כאוס בשרשרת הייצור והשיווק. זאת הייתה הבעיה  המרכזית בברית המועצות ועל בסיס זה כתב הכלכלן היהודי-אוסטרי לודוויג וון מיזס כבר בתחילת שנות ה- 1920 שדין ברית המועצות לקרוס בסופו של דבר.

לא סתם אמר זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1974 פרידריך האייק, ש”סוצאיליסטים לא מבינים בכלכלה משום שאם הם היו מבינים, הם לא היו סוציאליסטים”. זאת אמת פשוטה למדי, אבל ראוי להזכיר שמה שמתחפש ל”ויכוח אידאולוגי” בין השמאל לימין הכלכלי אינו אלא כשיח חרשים בין בורים קולקטיביסטים מצד אחד לבין אנשים שפשוט למדו את החומר מצד שני. זה הכל.

יש סוגים שונים של פיקוח על המחירים אבל כולם גרועים ומזיקים, משום שמחיר בא לשקף את המציאות הקיימת ולא לייצר אותה, כאמור. אבל כאשר מנסים למנוע מספק שירותים גמישות בתמחור, בפועל, שוברים את המראה ותו לא. לא ניתן לקבל מזה תוצאות טובות.

הכתובת שעל הקיר

כיום, שנה לאחר חקיקתו של חוק הספרים אנו מבינים יותר מתמיד שהניתוח הבסיסי הזה הוכיח שוב את תקפותו.

היה ברור מראש שברגע שלא מאפשרים לתמחר מוצר בחופשיות, והספרים לא יוצאים דופן בהיבט הזה, המכירות ייפגעו ומי שייפגעו הכי הרבה הם החלשים ביותר, כרגיל, כלומר הסופרים החדשים והלא מוכרים. הסוציאליסטים, ובראשם שרת התרבות לימור לבנת, טענו כמובן שזה לא נכון, ושדווקא החוק ייטיב עם הסופרים, שיקבלו יותר כסף על כל ספר, אבל המציאות, מה לעשות, הייתה ונשארה נגדם.

בדיוק כפי שנחזה, הסיכון הפיננסי בהוצאת ספר גדל עד כדי כך שהוצאת לאור פשוט לא יכולות יותר להרשות לעצמן לקחת סיכון על סופר חדש. חמור עוד יותר, ברור לכל שהנזק רק ילך ויחמיר עם הזמן משום שככל שהיצע הספרים ידולל, כך ההשפעה על הרגלי הקריאה תהיה חריפה יותר ואנשים פשוט יקראו פחות. הם גם יתרגלו שלא לקנות ונכנס מהר מאוד למעגל קסמים של צמצום השוק.

כל סופר מעוניין שיקראו את ספריו, לרוב הרבה יותר ממה שהוא רוצה להרוויח מהם כסף. בעקבות הצניחה במכירות וביכולת להוציא לאור ספר, פחות ופחות אנשים ייגשו לעצם מלאכת הכתיבה, מה שיוסיף לגרום נזק למנעד החלומות שלנו. עולמנו האינטלקטואלי והרוחני יהפוך למעניין פחות ולרדוד יותר. תחום ספרי ילדים נפגע הכי הרבה: קונים הרבה פחות. מעט הורים מוכנים לקנות ספרים ב-60-70 ₪ עבור ילדיהם, כאשר הם יודעים שהילדים יקראו אותם פעם אחת או פעמיים ולאחר מכן, הם יעלו אבק בארון הספרים.

השאלה היחידה היא אם נאבד דור שלם של כותבים ושל קוראים; כלל לא ברור אם נצליח להחזיר אותם, אם החוק הזה יישאר מספיק זמן בספר החוקים של מדינת ישראל.

בלית ברירה, על מנת לשרוד חנויות הספרים נאלצות לגוון את ההיצע שלהן למוצרים אחרים שאינם ספרים. בקרב המו”לים, שחלקם דחפו מאוד את החוק הזה, המצב גובל באסון. אנשים שהסתובבו במסדרונות הכנסת הלינו על “משבר” בתקופת שגשוג חסרת תקדים נאלצים היום להתמודד עם משבר אמתי, וזה כואב. ומי שסובל ביותר הן בעיקר ההוצאות הקטנות והפחות מבוססות, שלא יכולות לעמוד בדרישותיו המופרכות של החוק.

המספרים שהתפרסמו, הגם שהם מבהילים מספיק בפני עצמם, אינם משקפים את כל האמת. האמת היא שהמול”ים הגדולים יכולים להרשות לעצמם לקדם ספרים יותר ותיקים ומלאי המוצרים שלהם מאפשר להם לשרוד, וכך יהיה גם בעתיד. אבל המול”ים הקטנים חייבים למכור באופן רצוף, כך שהפגיעה היחסית בהם גדולה הרבה יותר. התוצאה הבלתי נמנעת מכך תהיה היווצרות ריכוזיות בשוק המו”לים, שתקטין את ההיצע האינטלקטואלי בארץ.

גם הספריות הציבוריות לא מצליחות לקנות ספרים בהיקפים דומים למה שהיה קודם, מן הסתם, מה שאומר שאפילו בחינם, ההיצע הספרים שעומד לרשות צרכני הספריות הציבוריות רק ילך יצטמצם. גם כאן, למרות הרצון הטוב של יוזמי החוק, העניים הם הראשונים שנפגעים.

יש כבר קולות שקוראים לתקן את המעוות, אבל אסור לתת יד לפתרונות של שינוי החקיקה, במטרה כביכול “לתקן את כשלי החוק הזה”. הכשלים אינם בתוך החוק, אלא בחוק עצמו: יש לבטלו, ובהקדם האפשרי. עשיתם ניסוי סוציאליסטי במציאות? רציתם לראות איך זה פועל? אז יש לנו תוצאות: כשלון.

_____

הכותב הוא חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. נקודה למחשבה:
    כל כמה זמן מכתירים ח”כ כזה או אחר לפרלמנטר מצטיין, כאשר הפרמטר העיקרי הוא כמה הצעות חוק הוא העביר. חבל שאין אף מדד לבדוק האם החוקים באמת עזרו למישהו או רק הזיקו.
    זה כמו שימדדו רופאים לפי כמות החולים שבהם הם טיפלו, ולא ישאלו כמה מתו להם.
    אולי צריך לעשות תחרות איזה ח”כ מצליח לבטל חוקים מיותרים ולא מוסיף אותם.

  2. בתור מו”ל קטן אני יכול להעיד שהחוק ממש לא פגע בי אלא רק הועיל. ודווקא רוב המתנגדים לחוק הם מו”לים גדולים, במיוחד כאלה שהם כל כך גדולים שיש להם אינטרסים כלכליים ברשתות חנויות ספרים. דבר זה אסור ע”פ”י חוק אפילו באבירת השוק החופשי – ארצות הברית מתוך מטרה להגביר את התחרות.

  3. אמיר, ההבדל בין סוציאליסטים לכלכלנים הוא יותר עמוק מההבדל בין בורים לבין מי ששולט בחומר: הוא הבדל בין מי שחושב שרצון טוב זה מספיק, לבין מי שמבין שהשאלה היא לא מה רוצים, אלא מה יהיו התוצאות בפועל. אותו הדבר היה עם הסכם אוסלו: חשבו שאם יראו כוונות טובות, הסכסוך יסתיים, אז הביאו רוצחים למרכז הארץ ונתנו להם נשק. עד היום הם לא מבינים למה זה לא עבד: הרי הכוונות היו טובות כל כך…