קמפיין ההסתרה של הקרן החדשה לישראל

הביקורת העזה על ה'קרן החדשה לישראל' הובילה את הנהלתה לבצע שינוי במדיניות, ובעיקר ביחסי הציבור שלה. עם מינוי עו"ד טליה ששון לתפקיד נשיאת הקרן, מסתמן ניסיון מאסיבי לשפר את תדמיתה בעיני הציבור. בשבועות האחרונים אפשר היה לראות את ששון מתראיינת בתכניות הבוקר, מסתחבקת עם הנשיא ריבלין ומנהלת פרופיל פייסבוק אקטיבי.

במסגרת זו חשפה השבוע הקרן אתר אינטרנט חדש, הכולל סרטון תדמית מושקע ומידע רב בסגנון "כל מה שרציתם לשאול על הקרן ולקבל לגביו תשובות חלקיות, מתחמקות ומיתממות".

מכיוון שצעדי השקיפות של הקרן הם בהחלט דבר מבורך, זוהי אינה שעה לביקורת והתלהמות. תחת זאת, בחרנו לסייע לקרן להבהיר כמה עניינים עובדתיים, שכנראה בשל שגגת אנוש, לא הובהרו עד תום באתר הקרן. אפשר להבין אותם: קשה לסחוב כל היום לבבות אדומים גדולים ואחר כך גם לדייק בעובדות.

מאיפה מגיע הכסף?

הקרן טוענת ש"רובן המכריע של התרומות לקרן (יותר מ-90%) מגיע מיהודים בארה״ב שאוהבים את ישראל".

מה שהקרן שכחה לציין היא העובדה שהמימון של הקרן לארגונים הוא חלקי בלבד, וברוב המקרים שותפים לקרן מממנים נוספים, שאינם יהודים טובים שחולמים על "תיקון עולם": מדינות האיחוד האירופי, ארגוני האו"ם, מחלקת המדינה האמריקנית ובמקרים מסויימים גם קרנות ערביות.

על-פי דיווחי רשם העמותות שאסף ארגון NGO מוניטור, בשנתיים האחרונות גורמים אלו השקיעו בארגונים בישראל סכום אסטרונומי של 176 מיליון ש"ח. חלק ניכר של הכסף הוענק לארגונים שהוקמו בסיוע הקרן החדשה לישראל, ונחשבים עד היום לארגוני הדגל שלה. ארגון 'עדאלה', למשל, קיבל מהקרן בשנת 2012 54,000 דולר, ומגופים ממשלתיים זרים עוד 1,948,459  שקלים נוספים; 'במקום' קיבלו בשנת בשנת 2013,$290,00  דולר מהקרן, וממדינות אירופה ואחרות 2,541,621  שקלים נוספים; 'בצלם' קיבל בשנת 2013 $171,997 מהקרן, עליהם נוספו  5,541,998 שקלים מאירופה והאו"ם; 'האגודה לזכויות האזרח', קיבלה מהקרן $436,500 בשנת 2013, ו-1,868,233 נוספים ממדינות אירופה. בקיצור: בסוף כל דולר שתורם יהודי אמריקני, יושבים 5-4 דולרים שמקדמים את מדיניות החוץ של אירופה במזרח התיכון.

שום דבר כאן לא מקרי: הזרוע הביצועית של הקרן 'שתיל', המשמשת כמעין "חממה" להצמחת ארגונים, משקיעה משאבים רבים בהכשרת פעילים מקצועיים הבקיאים בדרכי שנור זכויות האדם האירופי. בוגרי שתיל רבים מאיישים את שורות ארגוני הקרן, ומייצרים מכפיל כוח משמעותי לתרומות הבסיס של הקרן לארגוניה. התרומה הקטנה יחסית של הקרן לארגון – בדרך כלל עד 20-30 אחוז מתקציבו הכולל – משמרת את השליטה של הקרן ברשת הארגונים. זאת, בזמן שלמעשה מפעילים הארגונים תקציב הגדול פי כמה וכמה מהשקעותיה של הקרן עצמה. כך, תקציבה "הצנוע" של הקרן – 16-15 מיליון דולר בשנה, מסוגל להפעיל מערך עמותות מסועף ונרחב הנסמך על מימון מאסיבי של מדינות זרות שמגדיל את היכולת האפקטיבית של הקרן פי כמה וכמה.

החרם על ישראל

טענה נוספת של הקרן היא כי" הקרן לא תתמוך בשום אופן בארגון הקורא להצטרף לחרם העולמי על ישראל." הצהרה זו היא חשובה, מכיוון שעד לפני שנים ספורות היא עמדה מאחורי הארגונים שיזמו וקידמו את תנועת החרם הזו, ובעיקר 'קואליציית נשים לשלום' שהובילה את המחנה הישראלי-יהודי בתוך התנועה העולמית.

בשנים הטובות ההן לא נמנעו פעילים וראשי ארגונים נתמכי הקרן מלהתבטא בעניין, לחתום על עצומות ובתור יהודים-ישראלים להעניק את ההצדקה המוסרית לחרם.

מאז זרמו הרבה מים בביוב הרדיקלי, והקרן, שמעמדה הציבורי נפגע בעקבות התמיכה בחרם הגורף על ישראל הודיעה בשנת 2011 על "שינוי מדיניות" במסגרתו הופסק המימון ל'קואליציית נשים לשלום', ושמה של הקרן נוקה מכל קשר ישיר לקמפיין החרם על ישראל. מאז, העבירה הקרן את המוקד ל"חרם על ההתנחלויות", בתקווה שמתן הדגש על נושא השנוי במחלוקת בציבור הישראלי יכשיר זאת בדעת הקהל המקומית.

בתחקיר שערכנו, בדקנו מה נכלל תחת הכותרת "חרם על ההתנחלויות", ואילו חברות ישראליות סובלות מחרם בינלאומי בשל הפעילות של הקרן בנושא הזה.

המשימה אינה מסובכת: פעילים שונים של הקרן בעבר ובהווה הקימו אתר בשם "מי מרוויח מהכיבוש" הכולל אינדקס שימושי של למעלה מ-800 חברות ישראליות ובינלאומיות שנטען כי הן "מרוויחות מהכיבוש" ולפיכך הן יעד לגיטימי לחרם. אם חשבתם שמדובר ב-30-20 עסקים הפועלים מתוך ה"שטחים" תוך נישול וניצול הפרולטריון הפלסטיני המדוכא, הרי שנכונה לכם הפתעה: ברשימה זו נכללים כמעט כל הגופים הגדולים במשק הישראלי: בין היתר נמנים שם רוב-ככול הבנקים הגדולים של ישראל (מזרחי–טפחות, הפועלים, לאומי, דיסקונט ועוד), חברות טכנולוגיה מובילות (מוטורולה, HP, אלביט מערכות ועוד), חברות חקלאיות (כרמל–אגרסקו, חישתיל ועוד), עשרות חברות קבלניות ישראליות, חברת התובלה 'ממן' וחברות האנרגיה 'פז' ו-'דור אלון'.  זו כמובן רק רשימה חלקית.

מעניינת במיוחד ההצדקה לחרמות אלו: די בכך שחברה תמכור ציוד למשרד הביטחון, צה"ל או לשירות בתי הסוהר, כדי להיכלל ב"רשימה השחורה". מאמיני חרם-על-התנחלויות אדוקים נדרשים להימנע ממכונות תוצרת וולוו, קטרפילר, יונדאי ו-JCB, שמוכרים דחפורים לצה"ל; עליהם להפסיק לרכוש ציוד מחשבים מחברות HP ומ-DELL, שמוכרות ציוד מחשוב למערכת הביטחון; או להחרים את חברת התרופות 'טבע' ש"מרוויחה מהכיבוש" בשל יכולתה למכור לשוק הפלסטיני בזול(?).

כאשר מעיינים ברשימות שבאתר "מי מרוויח", הנחשב למאגר המידע הגדול והמקצועי של תנועת הבי.די.אס, מתברר שתחת הכותרת של "חרם על ההתנחלויות" מצטופף כמעט כל המשק הישראלי.

לא ניתן להכחיש את הקשר של הקרן לפעילות הזו. אתרי התעמולה של הקרן 'מגזין 972' ו'הטלוויזיה החברתית' מלאים תשבוחות להתגברותו של החרם, שהציטוט הבא אפייני לפרסומיהם: "עד עתה יכלו הישראלים לחיות בנחת בבועה בלי להרגיש דבר מהדיכוי והכיבוש שמתרחשים רק כמה קילומטרים מביתם, יתכן שהשנה הזו היא שנת מפנה בה אנו הישראלים נתחיל להרגיש בכיסנו חלק מהסבל שהוא נחלתם של הפלסטינים".

הכפשת צה"ל

נדמה שהביקורת העזה ביותר שסופגת 'הקרן החדשה לישראל', היא על פעילותם של ארגונים במימונה נגד חיילי צה"ל ומדיניות הצבא. ארגונים אלו מנהלים מסע דה-לגיטימציה לפעולות צה"ל הן במהלך הלחימה בארגוני הטרור, והן לאחריה, בטענה כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה ועבירות על הדין הבין לאומי. 'בצלם' למשל, פרסם במהלך 'צוק איתן' כ-8 דוחות חלקיים וחסרי ביסוס, כאשר לאף גורם חיצוני לא היתה גישה למידע אמין מהשטח. המקורות של 'בצלם' במקרים האלו היו פלסטינים תושבי הרצועה, שאמינותם מפוקפקת.

פעילות זו מכוונת לדבר אחד: ליזום הקמתה של ועדת חקירה של האו"ם שתבדוק באופן חד-צדדי את "הפרות זכויות האדם" של ישראל, ותיצור מגבלה נוספת על פעילותו של צה"ל בעתיד.

כפי שציין ארגון 'רופאים לזכויות אדם', בדו"ח שפורסם בחודש שעבר "הראיות לכאורה שנאספו והוצגו בדו“ח זה צריכות לשמש למטרות בדיקה משפטית בדבר הפרות של המשפט הבינלאומי לזכויות אדם והמשפט ההומניטרי הבינלאומי, בין אם דרך מנגנון צדק מקומי או בינלאומי".

וכדי להבהיר שאין די בחקירות הפנימיות של צה"ל, ארגון עדאלה שלח דו"ח לוועדת החקירה של האו"ם הטוען כי החקירות של ישראל "אינן עומדות בסטנדרטים של עצמאיות, חוסר משוא פנים, אפקטיביות, מהירות ושקיפות". טענה החוזרת גם בנייר של ארגון 'יש דין': "מנגנון החקירות של הצבא הישראלי מלא בכשלים מבניים שהופכים אותו לבלתי מסוגל לבצע חקירות רציניות לגבי תקיפות שבוצעו ע"י חיילים נגד פלסטינים".

כל מה שיכולה ה'קרן החדשה לישראל' לספר לכם הוא כי הם מאמינים שהצעדים האלו בסופו של דבר "מחזקים את ישראל". טיעונים אלו אולי מרגיעים את היהודים העשירים באמריקה, שנהנים מהשקט שמעניקה להם מעצמה עולמית המעורבת מזה 15 שנים במלחמה רציפה בטרור העולמי ש'צוק איתן' הוא מלחמת כריות לידה. את הציבור הישראלי זה לא ממש משכנע.

"קווים אדומים" נוספים שמציגה הקרן בתחום הזה, הוא " ההעמדה לדין של בכירים ישראלים וקציני צה"ל בבית הדין הבינלאומי בהאג". ו"קריאה לאי שירות בצה"ל". כמו בנושא החרם, הדבר נעשה לאחר שנים רבות בהן ארגונים נתמכי הקרן כמו 'עדאלה' ו'הועד הציבורי נגד עינויים' תמכו בגלוי בהעמדה לדין של קציני צה"ל. וכך בעניין הסרבנות: מעבר לעובדה שפעילי קרן בכירים כמו עו"ד דן יקיר ('האגודה לזכויות האזרח'), ד"ר ישי מנוחין (מנכ"ל 'הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל'), חתומים על עצומת סרבני שירות, הקרן אף מימנה במשך שנים רבות את 'קואליציית נשים לשלום' שהטיפה לסרבנות באופן אקטיבי.

העובדה שאנשים אלו עדיין פעילים בארגוני הקרן ונושאים בהם תפקידים בכירים מלמדת כי לקרן החדשה לישראל אין בעיה עקרונית לא עם סרבנות ולא עם העמדה לדין של קציני צה"ל בהאג. אלא מה? הלחץ הציבורי עושה את שלו, ואם הקרן רוצה לנסות למצוא חן בעיני הציבור, ולשמר את השפעתה על הכנסת וגופי הממשל, היא צריכה גם לדעת להתפשר.

אל תיגעו לנו ב'עדאלה'

טענה נוספת עמה מתמודד אתר הקרן החדש הוא הסלידה של הציבור הישראלי מארגוני ערביי ישראל כמו 'עדאלה' ומוסאווה'. הקרן מתלוננת כי למרות שהמתנגדים לפעילותם "מתייגים אותם כקיצוניים" הם ארגונים שדווקא מחזקים בעשייתם "חוסנה של מדינת ישראל כדמוקרטיה".

אלו סיסמאות יפות. אבל עכשיו לעובדות: 'עדאלה' ו'מוסאווה' נחשבים מקורבים לוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, והם עומדים מאחורי שלל יוזמות שנועדו לבטל את זהותה היהודית של המדינה, ולחזק את טענות הערבים ל"זכויות ילידיות" בארץ, תוך האשמת ישראל בקולוניאליזם ונישול ושאר הליטורגיה של הנכבה.

בשנת 2007, פרסם עדאלה את "החוקה הדמוקרטית" הקוראת להחליף את היסודות היהודיים במדינה במסגרת "דמוקרטית, דו-לשונית ורב-תרבותית". אשר במסגרתה הגירה יהודית תאושר מ"טעמים הומניטאריים". ומוסאוא עומד מאחורי הבלוג 'חסר-בית בביתך שלך' המתיימר לספק "הצצה על האתגרים… של המיעוט הפלסטיני ערבי בישראל". הבלוג מאשים את ישראל ב"אפלייה קולקטיבית", "הריסת בתים", ושלילת זכויות סביביות מאזרחי המיעוט. והכל בחסות הנראטיב השחוק לפיו הפלסטינים והבדואים הם התושבים הילידיים והלגיטימיים של הארץ ואילו ישראל היא כוח כובש זר.

בשם אג'נדה זו, מתרוצצים פעילי הארגונים בבירות אירופה בטענות כי ישראל היא "מדינת אפרטהייד גזענית", והם פועלים באופן נמרץ במוסדות האו"ם והאיחוד האירופי להגדיר את הבדואים תושבי הנגב כ"עם ילידי", ולדרוש מהקהילה הבינלאומית להתערב במדיניות הישראלית בנושא, ולהפעיל עליה לחצים, כפי שהופעלו בעניין דו"ח פראוור להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב.

וזה רק קצה המזלג: ארגון 'עדאלה' היה שותף בוועידת דרבן בשנת 2001, בה נוסדה תנועה הBDS- העולמית; הוא פעל להעמדתם לדין של קציני צה"ל בעקבות מבצע עופרת יצוקה; סיפק חומרים רבים לדו"ח גולדסטון; ומעניק סיוע משפטי למחבלים השוהים בבתי הכלא בישראל.

את כל זה ה'קרן החדשה לישראל' רוצים להלבין בקלישאות שמאל כמו "חיזוק הדמוקרטיה", ו"זכויות מיעוטים".

זוהי, אפוא, הקרן החדשה לישראל וזה פעלה. רובו המוחלט של הציבור הישראלי סולד בצדק מהקרן ואנשיה. וגם נבחרי הציבור מתחילים להבין כי עדיף להמנע מקשר עם ארגונים המזוהים עמה.

ונסיים בעצה ידידותית לנשיאה החדשה של הקרן, עו"ד טליה ששון: חבל לכם על הכסף. סרטונים עם מוזיקה רגשנית וקצת Q&A באינטרנט לא יעזרו לכם להתגבר על חומות האנטגוניזם שרכשתם בעמל כה רב. לא עדיף שתשקיעו את תקציב יחסי הציבור שלכם בעוד דו"ח נגד צה"ל או איזה תעלול הכפשה עקיף שמביא לחרם על ישראל?

נכון למועד פרסום הכתבה לא התקבלה תגובת 'הקרן החדשה לישראל'. 

הבהרה מטעם עו"ד דן יקיר (24.2.15): דן אמנם חתם על עצומה, לפיה הוא יסרב לשרת בשטחים אם יידרש לכך, אולם בפועל, הדבר מעולם לא התממש. מה שכן, הוא שירת שירות צבאי מלא (בחיל הים), ולאחר מכן המשיך לשרת שם במילואים, 6 שבועות בשנה. בהמשך, עבר לשרת במילואים בסניגוריה הצבאית, ובמסגרת זו ייצג חיילים מול רשויות התביעה הצבאיות. דן המשיך להתנדב לשירות מילואים פעיל גם כמה שנים מעבר לגיל חובת שירות המילואים.