הסרט 'בירדמן', לוכד היטב את רוח התקופה ואת הלך הרוח האמריקני העכשווי, המוותר על רצון לחולל שינוי ומעדיף להסתגר בחדר משל עצמו.
היוצרים בהוליווד מתעקשים לא לייחס לעצמם מניעים קפיטליסטיים תוך שהם צוחקים כל הדרך אל הבנק • בטקס האוסקרים השנתי הם גם מוחים דמעה מול הצהרות פוליטיות מרגשות • הזוכה הגדול 'בירדמן' לוכד היטב את רוח התקופה ואת הלך הרוח האמריקני העכשווי, המוותר על כל רצון לחולל שינוי ומעדיף להסתגר בחדר משל עצמו
CC BY-NC-ND 2.0 VIA FLICKR
גם לשמו של מוסד נושן יש רגע של הולדת. אפילו בתקופת בחירות, תקופה בה מתקיים בשיאו הפער בין מילים גבוהות לתוכן נמוך, מזדקר, לכאורה, שמה של הוליווד, עיר הסרטים האמריקנית כמופת לדיסוננס בין תיאור מקום לתיאור המצב. הגבות נזקפות: היש עוד אתר ששמו חוטא כל כך למהותו? מה לפס הייצור הקפיטליסטי והנוצץ למוצרים קולנועיים סינתטיים ולקדושתו הלא מעובדת של הצומח מן האדמה? אמנם בני הזוג ווילקוקס, השניים שנכנסו לפרדס שלמרגלות סנטה מוניקה ב-1887, אכן טענו כי העניקו למקום את שמו בשל רגע של התפעמות רוח אותה חוו, אך המרחק בין רגשתם הדתית לתועפות הרגש הקולנועי העכשווי נראה, על פי רוב, כגדול יותר מזה המשתרע בין קנזס לארץ עוץ.
אלא שהזלזול ביושרתה הערכית והרוחנית של הוליווד, יחס אותו הרוויחה ביושר, חוטא אף הוא בהחמצת ראייתו של היער בשל ריבוי עציו הלא קדושים. מרגע לידתה סירבה הוליווד לראות את עצמה כלא יותר ממדפסת מזומנים. את הקולנוע נטו לראות שם כיותר מהזדמנות כלכלית ומיצירה אומנותית. סרט קולנוע טוב, סרט קולנוע ראוי, נדרש שם גם להיות סרט חשוב, כזה הנמדד לא רק בהישגיו הפואטיים אלא גם, ואולי בעיקר, ביכולתו לנסח אמירה בעלת ערך.
המפיקים בהוליווד רצו להאמין כי לסרט המתגלגל ברחבי העולם נועדה השפעה חיובית של ממש על צופיו והם, יוצריו, ראויים להוקרה על מלאכתם הערכית. בשל כך, זמן קצר אחרי שתעשיית הקולנוע האמריקנית עמדה על רגליה, החלו היוצרים המאכלסים אותה להעניק פרסים לעצמם ובערבי האוסקר הם חגגו את תרומתם של נבחרים להפצת בשורה שוות נפש ומרוממת רוח הנצרכת בכל מקום בתבל. הסרטים שזכו באוסקר לא היו, על פי רוב, פורצי דרך. למען האמת, מעט מאד יצירות מופת קולנועיות שזכו לחיי נצח גם זכו בפרס. שוב ושוב הופנו חיצי ביקורות על בחירתה של הוליווד להעניק פרסים ליצירות קולנועיות חסרות ערך אמנותי כ'הולך בדרכי' שזכה ב-1945 על פני 'ביטוח חיים כפול'; ל'בחום הלילה' שניצח ב-1968 את 'הבוגר' ו'בוני וקלייד' ול'הארטיסט' שיצא מן הטקס ב-2012 עם חמישה פסלונים בעוד ש'עץ החיים' של טרנס מאליק יצא ממנו בידיים ריקות.
לאורך שנותיו הודרו מפרסים על יצירתם במאים נפלאים כאלפרד היצ'קוק, אורסון וולס וקוונטין טרנטינו וזאת בשל תפיסת עולמם הניהיליסטית שלא תאמה מעולם את הלך הרוח הפוזיטיבי האופטימי ההאפי-אנדי של הוליווד. לסרטיהם לא היה סיכוי מול 'התרסקות', 'ארגו', 'רשימת שינדלר' או '12 שנים של עבדות', סרטים אלה שחשיבותם הקולנועית דלה אך חשיבותם החברתית, יומרתם לתקן עולם, ונכונותם להעמיד במרכזם גלריית קדושים מעונים התאימה הרבה יותר לשוכניו העכשוויים של היער הקדוש.
הללו התעקשו לא לייחס לעצמם מניעים קפיטליסטיים (משפט כמו "תאוות בצע היא דבר חיובי", יכול לומר בסרט הוליוודי רק נבל כגורדון גקו מהסרט 'וול סטריט'), צחקו כל הדרך אל הבנק ומחו דמעה מרגשת בערבי האוסקרים. בעיני המבקרים האירופים זו הייתה צביעות. בעיני היוצרים האמריקנים זו הייתה תפיסת עולם. תפיסת עולם שספגה מכה רצינית בכנף בטקס האוסקרים האחרון.
צר עולמו של איש הציפור כעולם נמלה
את הבחירה להעניק את מרבית הפרסים המשמעותיים לסרט 'בירדמן', סרטו של אלחנדרו גונזלס איניאריטו, יש לראות כתקדים מרתק. הסרט, המציע מסע בתוך תודעתו המתפוררת של שחקן מזדקן המצוי במשבר יצירתי מתמשך והמתקשה לחמוק מתפקיד קולנועי מצליח שגילם בעבר, הנו סרט מבריק, שנון, יצירתי ובלתי הוליוודי בעליל. צר עולמו של איש הציפורים כעולם נמלה. הכול בו נע סביב גחמותיהם, ותסכוליהם של אנשי הבמה והקולנוע. למצוקתו העיקרית של הגיבור, המנסה לאתר בעולמו המזויף, פינות אחרונות המדיפות ריח של רגש אותנטי, שותפים בעיקר אנשי התעשייה וקהלם מיטיב הלכת. המציאות החוץ-קולנועית מתה; את מקומה תופס עיסוק נרחב בעולם הסובב את טבורו של הגיבור.
בבחירתה להעניק פרסים ל'בירדמן' ולא פחות מכך, בבחירתה להתעלם באופן גורף מ'צלף אמריקני' של קלינט איסטווד (ובאופן קצת פחות גורף מ'התבגרות' של ריצ'ארד לינקלייטר) הפנתה הוליווד בראשית השבוע את גבה למסורת שבתוכה פעלה. הוליווד רוצה שנעזוב אותה במנוחה. שלא נטריד את מנוחתה הנכונה בתביעות לעסוק במה שחשוב, שניתן לה לגעת בדבר היחידי שמעניין אותה כרגע – היא עצמה.
מופע הנרקיסיזם המעופף (אשר, כדרכם של נרקיסיסטים רבים, הנו רב קסם וכריזמטי) לוכד היטב את רוח התקופה ואת הלך הרוח האמריקני העכשווי המוותר על כל רצון לחולל שינוי ומעדיף להסתגר בחדר משל עצמו. יש שיראו בכך בגדר התפכחות והכרה של הוליווד במגבלותיה. יש שיראו בכך וויתור על אחד מתפקידיה המרכזיים של האמנות. את מקומה של להקת ה'בירדס' שהפליאה נגן את תביעותיו החברתיות של דילן, תופס היום במרכז הזירה 'בירדמן'. איש-ציפור הנתון במשבר אישי קשה, שמנסה לטוס לאן שבא לו וגורם לכך שמהסיבות הלא נכונות, מחניק קצת בגרון.
