חיבוק דב בכנס איפאק

אובמה מחליף תקליט: אחרי כל האיומים בחרמות, בכנס איפאק שנערך אתמול הופיעו לבסוף שתי דמויות בכירות בממשל • סוזן רייס וסמנתה פאואר הצטרפו למקהלה המתוזמרת וביקשו להשמיע צפירת הרגעה • עושה רושם שלמרות חילוקי הדעות, עדיין ניתן לסמוך על הווטו האמריקני באו"ם

אתמול באירוע של איפא"ק אפשר היה לראות מה זאת מתקפת הסברה מתוכננת. אותם מקורות הופיעו גם בנאומה של היועצת לביטחון לאומי סוזן רייס וגם בנאומה של השגרירה באו"ם סמנתה פאואר. אות סיפור על הנשיא טרומן וההחלטה על הכרה אמריקנית בישראל, מיד אחרי הכרזת העצמאות של דוד בן גוריון.

הדבר המרשים העיקרי בכינוס איפאק, שעומד בצל הנאום היום בקונגרס, הוא הפער בין הדימוי שיש לנו על כינוסים כאלה ובין מה שמתרחש על הבמה. שר החוץ הקנדי ג'ון ביירד, ראש ממשלת ספרד לשעבר אזנר, נשיא צ'כיה מילוש זמאן והשגרירה סמנתה פאואר – כולם דיברו בטווח של שעתיים. למרות הדימוי היבשושי והממסדי, החוויה היא אינטלקטואלית ולעתים מרגשת.

לא דומה הדבר לכנס הרצליה, ולא שמענו על מספר הטילים של חיזבאללה. כן דיברו הרבה על ההיסטוריה. האנשים הרציניים הללו ערכו השוואות להיטלר, כל אחד בתורו. בדרך כלל אומרים (וע"ע חוק גודווין), שהראשון שאמר "נאצים" הפסיד בוויכוח. אז בכינוס איפא"ק זה ממש לא העניין. מותר להתבטא בחופשיות ולומר ש"הרעיון של 'המדינה האסלאמית' נשמע היום מטורף. אבל גם היטלר היה מטורף", אם לצטט את הנשיא הצ'כי מילוש זמאן.

טוויסט זוגי, עם בעיטות

אמש, במקום להיפגש על הנשיא המקומי, נפגש ראש הממשלה נתניהו עם זמאן בוושינגטון. אבל מעניין היה לראות את הנציגות הבכירות של הממשל. רק לפני כמה ימים סוזן רייס דיברה על ההשלכות החמורות שתהיינה על היחסים בין ארה"ב לישראל לאורך זמן. דובר על חרם של הממשל על ועידת איפא"ק, שהתמוסס כלא היה. אמנם רייס וסמנתה הן לא סגן הנשיא והנשיא, אבל הן בכירות מספיק. כך שניתן להבחין כי מתחולל כאן בוושינגטון איזשהו ריקוד שהוא לא בדיוק טנגו, אלא יותר טוויסט זוגי עם בעיטות. אבל נשמרים הכללים, גם אם אלו כללי משחק חדשים שאף אחד עוד לא מכיר. הרי מי היה מעלה על הדעת עד לא מכבר שראש ממשלה ישראלי ילך לנאום בקונגרס בניגוד לרצונו של הנשיא? ויותר מכך: שהשמים לא יפלו.

רייס לא הזכירה אתמול בנאומה את האלטרנטיבה החביבה על חסידי אובמה והסכם הגרעין במלחמה נגד נתניהו. במקום, בכל הופעה טלוויזיונית אומרים: אז מה אתה רוצה? שנלך למלחמה? כאילו האלטרנטיבה היחידה להסכם שמבשלים קרי וזריף הוא מלחמה. "האמריקנים לא רוצים לראות שקי גופות", אמר עיתונאי ישראלי בכיר. "גם הרפובליקנים. אולי חוץ ממקיין שרוצה תמיד להפציץ".

אז רייס לא הצטרפה למפחידני המלחמה. היא שידרה אמונה שמכבש לחצים ופיקוח הדוק ושקיפות יעשו את העבודה. "אם לעשות פרפרזה על ביטוי של רייגן: אל תיתן אמון – ותוודא", היא אמרה. ככל שנשמעה פסימית יותר כך הייתה אהודה יותר על הקהל היהודי ששתה בצמא את דבריה, כשאמרה בעברית: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". היא אפילו הביאה את בנה, אגב בהיר עור, לכינוס.

         סמנתה פאואר על הקמת מדינת ישראל, אתמול בכנס איפאק

מילה של סמנתה

שתי הנשים של הממשל מרשימות ביותר, אבל אהבתי יותר את סמנתה פאואר. אני יודע, הוציאו לה שם רע שהיא שמאל רדיקלי, וכל זה; שאמרה פעם משהו על הצורך להגן על הפלסטינים מפני ישראל ובמשתמע שיש לתקוף אולי את ישראל. בנאומה אתמול לא היה זכר להשקפות כאלה.

סמנתה עומדת בנקודה שבה הניאו-שמרנים נפגשים עם שמאל ערכי, שמוכן להילחם נגד הרוע. שאיננו פציפיסטי. היא ידידה בסתר, והיום אולי כבר בגלוי של מדינת ישראל. צריך לזכור שהיא הייתה היחידה ש"בטעות" נפגשה עם בוגי יעלון בשנה שעברה, כאשר בא לפגישת עבודה עם עמיתו דאז צ'אק הייגל. היא לא שמעה על החרם שהכריזו עיתוני ישראל מטעמו של אובמה. כשהתייחסה לאיראן אמרה, כי "אם הדיפלומטיה תיכשל – אנחנו מכירים את הסכנה. ונדאג שלא יהיה בידם נשק גרעיני". גם היא וגם רייס החזירו לשולחן את האופציה שאמרו שירדה כבר.

אבל אותי עניין מה שניתן להבין ממנה לגבי עתיד היחסים בנושא הפלסטיני. סמנתה לא מוותרת על סנטימטר ולא נסוגה ממחויבות אמריקנית למטריה מדינית בנושא של הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית במידה והדבר יעלה שוב במועצת הביטחון. היא ממשיכה לדבוק בפתרון של שתי מדינות, אבל שוללת לחלוטין צעדים חד-צדדים. "ההסדר צריך להיות מושג במשא ומתן ישיר בין שני הצדדים", אמרה. הווטו ימשיך להיות שם נגד החלטות מהסוג הזה. אני מניח שכל עוד סמנתה פאואר שגרירה, והיא תמשיך בתפקיד עד תום הקדנציה של אובמה, ארצות-הברית תהיה מוכנה להטיל וטו על החלטות שיפגעו בצורה קשה בישראל. גם רייס הזכירה וטו אחד שהטילה באו"ם.

היום, עוד לפני הנאום שלו בפני שני בתי הקונגרס, ייפגש נתניהו עם ג'ון ביינר ויעניק לו מטעם הקונגרס פסל ראש של וינסטון צ'רצ'יל במתנה. כדאי מדי פעם לנסות ולגלות הערכה למה שראש הממשלה עושה, גם כשהיום הוא מטיל את אחד הקלפים האחרונים שיש לישראל.