מדוע הדתיים מזניחים את לימודי האנגלית?

הנתונים מגלים פערים משמעותיים בין החינוך הממלכתי לממלכתי-דתי: “מי שרצה להצליח באנגלית היה צריך לקחת שיעורים פרטיים”

רק 39% ניגשים לבגרות ב-5 יחידות; דתיים לאומיים ביום ירושלים (למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: הדס פרוש, פלאש90

את אותם תלמידים לחוצים שמתלוננים מול המצלמות על רמת הקושי של הבגרות כנראה לא תמצאו הערב במהדורת החדשות. ויש לכך סיבה טובה: בניגוד ללחץ העצום שיוצרת הבגרות במתמטיקה, בחינת הבגרות באנגלית, המתקיימת היום, לא יוצרת הד דומה. עד כמה שאנחנו אוהבים לצחוק על עצמנו, רמת האנגלית במדינת ישראל היא דווקא די גבוהה. אמנם אין מדד בינלאומי שבחן את רמת האנגלית בישראל לעומת מדינות שונות, אך התחושה הרווחת היא שתיירים לא מתקשים להסתדר פה. אך בניגוד לחינוך הממלכתי הכללי, ישנה קבוצה בישראל שבה רמת האנגלית נמוכה באופן משמעותי: החברה הדתית-לאומית.

פערים משמעותיים

לא משנה באיזה קבוצת גיל בוחנים את הדברים, ההישגים של תלמידי ובוגרי החינוך הממלכתי-דתי נמוכים מאוד באנגלית. מבחני המיצ”ב שנערכו החל משנת 2002 לתלמידי כיתות ה’ וכיתות ח’, מלמדים על פערים בין תלמידי החינוך הממלכתי-דתי ובין תלמידי החינוך הממלכתי במקצועות מתמטיקה, מדעים, עברית ואנגלית. אך בעוד שהפערים בכל המקצועות נמוכים עד זניחים, בתחום האנגלית הפערים גבוהים ומשמעותיים ביותר. בשנים 2006-2002 עמד הממוצע של תלמידי כיתות ה’ בחינוך הממלכתי היהודי על 77.6 לעומת 71.4 בלבד בחינוך הממלכתי-דתי. בכיתות ח’ הפערים היו גבוהים אף יותר: 76.4 לעומת 68.9. בשנת 2007 שונתה שיטת הניקוד, אך הפערים באנגלית המשיכו להישאר גבוהים עד היום. בין השנים 2010 ל-2013 הפערים במתמטיקה ועברית – שעוד קודם לכן היו זניחים – הצטמצמו כמעט לחלוטין, אך באנגלית הפערים הגבוהים נותרו כשהיו.

גם בחינות הבגרות באנגלית מלמדות על פערים משמעותיים בין תלמידי החמ”ד ותלמידי הפיקוח הממלכתי. בבחינות אלו הפערים לא מתבטאים בציונים אלא ברמת הקושי של הבחינה אליה בוחר התלמיד לגשת. כך, על-פי מסמך עדכני של מכון המחקר של הכנסת, בשנת 2013 כמות הניגשים בחינוך הממלכתי ל-5 יחידות באנגלית עמדה על 49% לעומת 39% בלבד בחינוך הממלכתי-דתי.

ישנה נטייה לייחס את הנתונים הללו לריבוי התלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך בחינוך הממלכתי-דתי, אך הממצאים מלמדים שנטייה זאת אינה נכונה שכן הפערים נשארים גבוהים גם בפילוח חברתי-כלכלי. למעשה, כאשר משווים בין קבוצות הרקע החברתי-כלכלי השונות בחינוך הממלכתי-דתי ובחינוך הממלכתי מגלים כי באופן יחסי הפערים הגבוהים ביותר נרשמים דווקא בקבוצה החברתית-כלכלית הגבוהה ביותר, הן בכיתות ה’ והן בכיתות ח’. הדבר מלמד, באופן מפתיע, על חולשה משמעותית ביותר בתחום האנגלית דווקא בקרב קבוצת האליטה של הציבור הדתי-לאומי.

מתוך דו"ח המממ (עמ' 10)
מתוך דו”ח המממ (עמ’ 10)

“להנהלה פחות חשובים ההישגים באנגלית”

כיצד, אם כן, ניתן להסביר את הנתונים הללו? דו”ח מבקר המדינה לשנת 2008 עסק בסוגיה זו והציע מספר הסברים לכך, אך נראה שהוא מלמד בעיקר על המוגבלויות של השיח המשפטי. הסיבה המרכזית שהציע המבקר לנתונים היא עדיפות הניתנת בחינוך הממלכתי-דתי ללימודי קודש על-פני לימודי החול, אך עדיין קשה להבין כיצד הסבר זה מסתדר עם העובדה שבמקצועות חול אחרים הישגי תלמידי החינוך הממלכתי-דתי אינם נמוכים כלל.

גורמים נוספים עליהם הצביע המבקר הם שיעור נמוך של מורים בחינוך הממלכתי-דתי שהוכשרו ללמד אנגלית, מיעוט השתלמויות בתחום האנגלית ותמיכה ביתית נמוכה יותר. המבקר מתמקד בעיקר בעניינים טכניים ולכן, בסופו של דבר, מכוון מבקר המדינה את חיציו לאנשי מינהל החינוך הדתי שלא פעלו מספיק לקידום הנושא ובאופן ספציפי הוא מותח ביקורת על המפקח הארצי על החינוך העל-יסודי בחינוך הדתי. הדבר מבטא את הדרך של המשפטנים להתמודד עם ממצאים חריגים: הצבעה על פקידים או שרים שפעלו שלא כשורה, מבלי שום יכולת להתבונן במאפיינים תרבותיים עמוקים.

במידה מסוימת ניתן לומר כי המבקר לא הבין את הגורמים עליהם הוא עצמו הצביע. העובדה שבחברה הדתית-לאומית יש פחות מורים שהוכשרו ללמד אנגלית וישנה תמיכה ביתית נמוכה יותר בתחום זה היא חלק מתפיסה תרבותית של הציבור הדתי-לאומי – כולל המורים והמנהלים – שסבורה שלימודי האנגלית אינם כה חשובים. על-אף הפתיחות היחסית של החברה הדתית-לאומית מסתבר שזוהי עדיין חברה עם אלמנטים של סגירות כלפי התרבות החיצונית, ולפיכך גם חשופה פחות לשפה האנגלית וכך גם ההישגים בשפה זו נמוכים יותר. ייתכן מאוד שבמינהל החינוך הדתי היו יכולים לעשות יותר על מנת לקדם את לימודי האנגלית, אך בסופו של דבר, הפקידים עצמם הם חלק מהתרבות הרחבה של החברה הדתית-לאומית, שבאה לידי ביטוי בנעשה בבתי הספר.

טעימה מן הדברים הללו מספק אילון, בוגר ישיבה תיכונית יוקרתית ומוכרת, המספר ל’מידה’ כי “ההרגשה הייתה שלהנהלה פחות חשובים ההישגים באנגלית וזה התבטא גם באיכות המורים: המורים להיסטוריה ולספרות היה מהשורה הראשונה אבל בתחום האנגלית התפשרו. השפה הזרה נתפסה כתרבות זרה, תרבות מערבית, וזה גרם באופן טבעי לריחוק מהמקצוע. לצערי הרב, מי שרצה להצליח באנגלית היה צריך לקחת שיעורים פרטיים”. אילון סבור כי לא מדובר בתופעה ספציפית: “אני מרגיש שזה מאפיין כללי של רוב בתי הספר במגזר, ולא משהו ייחודי לבית הספר שלי. אני רואה את זה כשאני פוגש בוגרים אחרים של החינוך הממלכתי-דתי במסגרות מתקדמות, כמו בלימודים האקדמיים”.

הזנחה על שום מה?

האם הדבר מטריד את הציבור הדתי-לאומי? כנראה שלא. כך לדוגמה, כשדו”ח מבקר המדינה ב-2008 פרסם ממצאים על המצב החמור בתחום האנגלית של תלמידי החינוך הממלכתי-דתי הדבר כלל לא עורר מחאות בציבור הדתי-לאומי כנגד אנשי מינהל החינוך הדתי או מנהלי בתי הספר. כפי שהיה ניתן לראות בחודש האחרון, הציבור הדתי-לאומי מוטרד יותר מסוגיות אחרות כמו שכר הלימוד במוסדות שלו וזהו הלחץ שהוא מכוון בתחום החינוך כלפי מנהלי בתי הספר, הפקידים והפוליטיקאים המגזריים. אלו, באופן טבעי, מתמקדים בסוגיות שמעוררות כלפיהם הד ורעש ציבורי.

כאשר אנחנו נמצאים כבר בשנת 2015 נראה שהגיע הזמן שהחברה הדתית-לאומית תחליף דיסקט. בעקבות התפתחות הידע העולמי והמעבר לכלכלה גלובאלית בעולם המודרני הפכו לימודי השפה האנגלית לכלי בסיסי להיכרות עם מרבית הידע הנצבר בעולם ולהתקדמות בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה. אין שום סיבה שהציבור הדתי-לאומי יישאר מאחור בתחומים אלו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. תשומת הזמן ללימודי אנגלית בצורה לא פרופורציונלית יכולה לבוא על חשבון הצלחה בלימודים ריאליים מדעיים וכל מקצוע שהוא נחשב לפרודוקטיבי יותר……..

  2. מעניין מה ההתפתחות בתחום התרגומים כמו Google Translate תשפיע על לימודי השפה בכלל ולימודי האנגלית בפרט.

  3. לא יודע, מצד אחד אנגלית באמת נחוצה לצרכים אקדמיים מצד שני היא בהחלט מובילה להיטמעות ולאימוץ תרבויות זרות. פעם עוד ניתן היה להיפרד בעזרת מרחק גאוגרפי- היום זה כבר לא כל כך פשוט. העולם במגמת התכנסות, האם אנחנו באמת רוצים להיכשל במה שאבותינו עמדו בו במשך אלפי שנים ולהיבלע?

  4. עוד גורם שמשפיע הוא כמות הביקורים בחול וכמות הקשר לתרבות העולם , צפייה בטלויזיה, שירים וסרטים

  5. לאחרונה, עיתון מידה לא מפסיק לבקר את הציבור הדתי לאומי.
    האם העיתון מנסה להרים אליטה שתתחרה באנרגיות החיוביות שמוציא הציבור הדתי לאומי?
    כתבה אחת על כך שההתנחלויות הם לא של הדתיים, כתבה אחרת על כך שפוטנציאל התמיכה של בנט קטן, ועכשיו כתבה על האנגלית הירודה?

    נגמרו השמאלנים, שאתם מתחילים לרדת על ימנים שלא בדיוק כמוכם המושלמים?

    1. בנט לא באמת דתי ולא באמת ימני, אלא חייל של נוני מוזס: הוא דחוק החוצה בעורמה את אורלב מהמפד”ל, ניסה לסכסך בין המפד”ל למפלגות החרדיות והזמין את אלי אוחנה להיות הרב הראשי של המפד”ל. מישהו לא ממש דתי ולא ממש ימני מפעיל אותו.

  6. כתלמיד י”ב בישיבה תיכונית מוכרת אני יכול להעיד כי רמת המורים לאנגלית אצלנו נמוכה מאוד. המורות הן מבוגרות מאוד ומלמדות ברמה די נמוכה.

  7. אריאל, יישר כוח על המחקר. אבל –
    בביקורת שלך על דוח המבקר ׳הבטחת׳ ניתוח עומק תרבותי – ולא קיימת. לא הצגת הסבר תרבותי שורשי לחמה זה קורה.
    – אני חושב שבאמת צריך לבחון את הנתונים, כמו שאמר לעיל׳גרופי׳ גם ביחס ובהשוואה למידת החשיפה לתכנים באנגלית מחוץ לשעות הלימודים. ברור שתלמיד ששומע בבית מוזיקה לועזית ורואה סדרות וכו׳ ירגיש יותר בנוח עם האנגלית וגם יהיה לו בפועל יותר קל לקלוט את השפה.
    אולי המסקנה מזה צריכה להיות שצריך דווקא מאמץ עוד יותר גדול של מערכת החינוך לתגבר את האנגלית – אבל זו כבר שאלה אחרת.