מדוע נכשל חוק המשילות?

חוק המשילות שחוקקה הכנסת הקודמת נכשל עוד לפני שהוא התחיל. יש בעולם שיטות מגוונות שמכניסות יציבות למערכת הפוליטית.

יכולת סחיטה למפלגות בינוניות. חברי הכנסת עודה ופרוש במליאת הכנסת. צילום: הדס פרוש /פלאש90

השבוע בוטלו חלק מסעיפי "חוק המשילות" שחוקקה הכנסת הקודמת. למרות הפיליבסטר של השמאל והפיליבסטר של התקשורת שהמשיכה במהומה, התיקונים המוצעים אושרו, וממשלת נתניהו הרביעית יצאה לדרך. אך למרות הנסיבות והביקורת, ניתן לקבוע כי אחרי ניסיון קצר ימים חוק המשילות נכשל באופן גורף, ופגע בדיוק בנושא המשילות, שאותה הוא רצה לחזק.

במרס 2014 נחקק "חוק המשילות" כשהכוונה להתגבר על חוסר היציבות של הממשלות בישראל. מעטים ראו אז שבעיית המשילות לא נמצאת בסוגיה הקואליציונית, אלא בממדים אחרים של המשטר, כגון עודף משפטיציה. אחוז החסימה בבחירות לכנסת הועלה מ-2 ל 3.25%; מספר שרי הממשלה צומצם ל-18; ונאסר למנות שרים בלי תיק. על פניו, כל השנויים האלו מבורכים: יש בישראל מספר גדול של מפלגות שהן לעתים מיותרות וקיקיוניות; בממשלה קיימים משרדים מיותרים ומגוחכים; ושרים ללא תיק מבזבזים את כספי הציבור.  אך מה שקרה בפועל הוא, ש"חוק המשילות" פוגע במשילות.

אחרי הסאגה של הרכבת הקואליציה הנוכחית ברור שהעלאת אחוז החסימה גרמה לצמצום מרחב התמרון של ראש הממשלה והגביר את כוח הסחיטה של מפלגות בינוניות. אלמלא העלאת אחוז החסימה, מפלגתו של אלי ישי הייתה מכניסה שלושה מנדטים לכנסת, דבר שהיה מספק לנתניהו רוב של 64 על אף החלטתו של ליברמן להשיאר בחוץ.  כמו כן, בהיעדר מפלגות קטנות המשמשות כגלגלי הצלה, נתניהו נשאר חסר אונים אל מול הדרישות הסחטניות של מפלגה בת 8 מנדטים.

אחוז החסימה גורם לתוצאות הפוכות מן המצופה לא רק בישראל.  בגרמניה, למשל, יש אחוז חסימה של 5% בבחירות לבונדסטג.  כתוצאה מאחוז גבוה זה, המפלגה הליברלית לא נכנסה לבונדסטג בבחירות של 2013. לכן הקנצלרית אנגלה מרקל לא הייתה יכולה להרכיב קואליציה עם שותפתה הטבעית, ונאלצה להקים ממשלת אחדות לא הגיונית עם הסוציאל-דמוקרטים.

גם צמצום מספר השרים אינו צעד מועיל, משום שבמשטר פרלמנטרי שבו ממשלה נשענת על קואליציה הטרוגנית, הדרך היעילה ביותר להרתיע חברי פרלמנט מלהפיל ממשלה היא לצרפם אליה.  ממשלת נתניהו השנייה (2009-2013) הייתה יציבה משום שהייתה מנופחת. מובן שממשלה מנופחת הנה דבר לא תקין, אבל זהו הרע במיעוטו במשטר שבו גורל הממשלה תלוי ברצונן הטוב של מפלגות רבות.  "חוק המשילות", אם כן, טיפל בסימפטום אך לא במחלה.  המחלה היא שיטת בחירות יחסיות טהורה. במקום לשנות את שיטת הבחירות, "חוק המשילות" הוציא מידי ראש הממשלה כלי הכרחי להבטחת יציבות ממשלתו.

Foreign Minister Avigdor Liberman seen with Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) in the assembly session in the plenum hall of the Israeli parliament, as the Israeli parliament vote on the Governance Bill, which among others will raise the electoral threshold. March 11, 2014. Photo by Miriam Alster/FLASH90 *** Local Caption *** ???? ????? ?????? ?? ??? ??????? ??????? ?????? ?? ???? ??? ?????? ?????? ?????? ????
כשר אבל מסריח. מעבירים את חוק המשילות 2013. צילום: מרים אלסטר /פלאש90

אין להתייאש מרפורמות

אין זו הפעם הראשונה בישראל ששינוי שיטת ממשל הוליד תוצאות הפוכות מן המצופה.  חוק הבחירה הישירה של ראש הממשלה (1992) פיצל את הכנסת עוד יותר משום שהוא ביטל את התמריץ להצביע למפלגות הגדולות כדי לקדם אחד משני המועמדים המובילים לראשות הממשלה.  עד לביטול החוק ב-2003, ראש הממשלה אומנם נבחר ישירות אך נאלץ לנהל קואליציה עוד יותר מגוונת ומקוטבת מבעבר.

ניסיונות כושלים אלו אינם מצדיקים ייאוש והימנעות מרפורמות.  ישראל אכן זקוקה לרפורמה בשיטת הממשל שלה, אך לרפורמה שתאפשר לממשלות לשרוד ולתפקד במשך ארבע שנים.

הדרך היעילה ביותר להבטיח יציבות שלטונית במשטר פרלמנטרי היא שיטת בחירות רובית, אשר מתגמלת את המפלגות המסורתיות וגורמת לכך שתהיינה גדולות יותר, ובכך דוחפת למציאות דו-מפלגתית. הבחירות האחרונות בבריטניה שוב הוכיחו את יכולת השיטה להוליד יציבות: המפלגה השמרנית קבלה 36.8% מקולות הבוחרים אך 51% ממושבי הבית התחתון. ראש הממשלה דייויד קמרון לא זקוק לקואליציה כלל וממשלתו נשענת רק על מפלגתו שלו.

בן-גוריון רצה להנחיל שיטה זו בישראל אך הדבר לא עלה בידו בשל התנגדותן של המפלגות הקטנות, אשר לא רצו להתאבד. הסיכויים לעבור לשיטה הרובית בישראל לא השתפרו עם הזמן. בנוסף, השיטה הרובית מחייבת בחירות אזוריות, ולכן קביעת מחוזות אלקטוראליים. קשה לדמיין קביעת מחוזות אלקטוראליים במדינת ישראל בשל ריכוזי אוכלוסייה מגזריים, כולל באזורים שאינם בריבונות המדינה.

אך אירופה מספקת דוגמה אחרת שראויה לאימוץ: איטליה. הנשיא ריבלין אמר לאחרונה שאסור לנו "להפוך לאיטליה". אך מאז השבוע שעבר, מוטב לחשוב קצת אחרת על איטליה, שיכולה לשמש כמודל. זאת, משום שלאחר שישים שנות חוסר יציבות שלטונית, איטליה העבירה לפני מספר ימים רפורמה אלקטוראלית שעשויה להעניק לה סופסוף יציבות שלטונית.

מאז הקמת הרפובליקה הנוכחית ב-1946, הבחירות באיטליה התקיימו על פי שיטה יחסית ואזורית, דבר שהוליד כמובן חוסר יציבות.  בין 1946 ל-1994 התחלפו באיטליה 61 ממשלות (תוחלת החיים הממוצעת של ממשלה הייתה שנה וחודשיים). שיטת הבחירות שונתה ב-1993 כדי לשלב בין השיטה היחסית לבין השיטה הרובית. רפורמה זו האריכה את תוחלת החיים של הממשלות באיטליה אך לא השיגה יציבות שלטונית של ממש. לפני מספר ימים, הפרלמנט אישר את הרפורמה שהוצעה על ידי ראש הממשלה מאתיאו רנזי. מעתה, כל מפלגה שתקבל 40% מהקולות תזכה לבונוס אשר יעניק לה אוטומטית 340 מושבים מתוך 630 המושבים של הבית התחתון. במידה ואף מפלגה לא תשיג 40%, יתקיים סיבוב שני בין שתי המפלגות הגדולות ביותר כדי שאחת מהן תזכה בבונוס של שיזכה אותה ברוב המושבים.

עדיין מוקדם לשפוט שיטה זו והאם תביא לחיזוק הממשל וליציבות באיטליה, וייתכן גם ששינוי כזה אינו מתאים לישראל. אולם המקרה האיטלקי מוכיח שניתן להעביר רפורמה אלקטוראלית גם במדינות ים תיכוניות אחרות הסובלות מבעיות משילות כרוניות. לפחות באחת מהן.

____
ד"ר עמנואל נבון הוא ראש החוג למדע המדינה ותקשורת במכללה החרדית בירושלים, עמית בכיר בפורום קהלת, ומרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. השיטה היוונית יותר נכונה – בה מקבל מי שזכה במספר הגבוה ביותר של קולות 50 מושבים נוספים שהם שביעית מהמושבים. אפשר להקביל את זה לשיטה בה בישראל המפלגה הגדולה ביותר תקבל 20 מושבים נוספים פרט ל100 שיתחלקו על פי אחוזי הקולות בבחירות נטו.

  2. השיטה הריבונית היא חוסר דמוקרטיה טוטאלית
    מכיוון שיוצרת מצב כמו הבעיה החמורה של UKIP בבריטניה

    שם הבעיה היא שהמפלגה הסקוטית מקבלת 56 מושבים בשביל 3 מיליון הצבעות

    וUKIP מקבלת מושב אחד בשביל 4 מיליון קולות

    השיטה הכי טובה היא שיטת בחירות יחסית כשהמפלגה הגדולה מקבלת בונוס שמגדיל אותה לקבל 60% מהכיסאות באופן אוטומטי

    התוצאות יהיו טובות וגם זה לא מייצג את האוכלוסיה באופן מושלם , עדיין העיוותים בבחירה כמו בבריטניה לא יהיו

    1. מדוע ניפוח של המפלגה הגדולה דמוקרטי יותר מייצוג אזורי? השיטה הרובנית מבטיחה יציבות וזה הכי דמוקרטי שיש.

  3. השיטה הטובה ביותר היא זו המשקפת את רצון העם.
    בלי הטבות לקרטל של המפלגות הגדולות.
    בלי ייצוג למיעוט עריצות הרב תגדל
    כמו שבכלכלה חסימת מתחרים חדשים מנוונת את הקרטל הקיים לרעת הצרכן, כך גם בשוק הפוליטי.
    הקטנה למינימום את סף הכניסה לרעיונות חדשים
    תשפר את המערכת הפוליטית.

  4. כמו תמיד מתברר שאנשי הימין לא מבינים בשלטון ולא יודעים לשלוט

    קשה לומר שמדינת ישראל היא דמוקרטיה של ממש, אבל בכל זאת אם יש אלמנט אחד דמוקרטי בה זו שיטת הבחירות הארצית עם אחוז החסימה הנמוך ז"ל.בעיני השיטה הזו היא היהלום שבכתר

    אפשר למנות את יתרונותיה של שיטה זו במשך שעה ארוכה. ביניהן: יכולת להכניס רעיונות חדשים למערכת, אילוץ המפלגות להתחרות ולכן להקשיב לרצון הציבור. ביזור שלטון שמקטין את היכולת של מיעוטים אלימים כמו הועדים גדולים או אנשי המערכת המשפטית לאיים על השלטון, גמישות שמאפשרת שינוי מדיניות מהיר ועוד ועוד

    ככל שתעוותו את השיטה הזו כך תיגדל האפשרות של מיעוטים בוזזים להגביר את כוחם. האמת היא שמה שעומד מאחורי הססמא על הגברת המשילות איננו רצון במשילות אלא רצונם של מיעוטים מסויימים לשמור על מוקדי הכוח שלהם. אנשים הדוגלים בשוק חופשי אמורים להכיר את הטקטיקה הזו. העלאת אחוז החסימה שקולה להעלאת שכר המינימום ולהעלאת מכסים. תיגבור מלאכותי של המפלגות הגדולות שקול לסיבסוד מפעלים כושלים וליצירת קרטלים ממשלתיים.

    בקנה מידה ארצי, מיהו המיעוט? אנשי השמאל. מיהם הרוב? אנשי הימין. זוהי הסיבה האמיתית לכך שיוזמות לשינוי השיטה באים מצד אנשי השמאל. הטקטיקה הזו די הועילה להם כבר עם העלאת אחוז החסימה האחרונה. (בניגוד למה שמספרים לכם , לפיד דחף להעלאת אחוז החסימה, לא ליברמן) כך בבחירות האחרונות קולות אנשי הימין שהצביעו לאלי ישי הגיעו בחלקם למפלגות השמאל ומפלגתו של כחלון קיבלה כוח חסר תקדים ביחס למפלגה של 10 מנדטים. לעומת זאת מפלגת הרוב, הליכוד, קיבלה כח חסר תקדים בחולשתו ביחס למספר המנדטים שלה.

    העלאת אחוז החסימה יחד עם עוד רעיונות שעניינם עיוות רצון הבוחר כמו במאמר לעיל מצטרפים לחקיקת חוק כבוד האדם, שינוי שיטת מינוי השופטים ורעיון פסקת ההתגברות – כולם חוקקו או נדחפים לחקיקה ע"י אנשי ימין וכולם התבררו ויתבררו כגול עצמי.
    אין מה לעשות. הימין לא יודע לשלוט.

  5. אישית אני נגד שינוי שיטת הבחירות והעלאת אחוז החסימה מסיבות שמגיבים לפני כבר פירטו.

    מה שמפריע לי במאמר הוא שהשיטה הנשיאותית הטריוויאלית לא מוזכרת כלל. זה נראה כאילו הכותב מחפש תרגילים מעוותי דמוקרטיה ויצוגיות.

  6. המפתח למשילות הוא תפקידים לכל חברי הקואליציה:
    20 שרים
    +
    20 סגני שרים
    +
    15 יושבי ראש של ועדות
    +
    1 יושב ראש הכנסת
    +
    1 יושב ראש הקואליציה
    +
    1 מזכיר הליכוד
    +
    1 שנבחר במהלך הקדנציה כיו"ר קק"ל
    +
    1 שנבחר במהלך הקדנציה ליו"ר הסוכנות היהודית
    +
    1 שנבחר לנשיא
    =
    61 חברי קואליציה שזכו בתפקידים
    =
    קואליציה יציבה ומשילות

  7. הדבר הכי טוב שישראל יכולה לעשות הוא לאמץ את המודל הנשיאותי האמריקאי עם כל התאמות הנדרשות. מודל שהוא הבסיס לגדולה של האומה האמריקאית.

  8. סבלנות! שיטת ממשל זה לא משהו שמחליפים פעמיים ביום. חוק עובד כאשר כולם מפנימים אותו. אתה באמת מאמין שמצביעי אלי ישי יעשו זאת שוב? ומאידך, אלי ישי ירקוד שוב מסביב לאחוז החסימה? ומרץ, וליברמן, הם מרוצים מכך שעברו בקושי?

    בבחירות האחרונות העבודה והליכוד הגדילו את כוחן. הברדק הוא בעיקר בגלל התרגיל האידיוטי של ליברמן. הוא שייך לימין, והחליט להתחכם ולהיות באופוזיציה. השיטה עבדה, ותעבוד יותר בפעם הבאה. סבלנות.

  9. עוד הצעה לסדר, אם כבר אז כבר

    ביטול הצורך בקואליציה. ראש הממשלה נבחר באופן ישיר, והוא ממנה את השרים על פי רצונו ועל פי התאמה והשכלה תואמת לתפקיד. על מנת להעביר חוקים הוא יצטרך את הכנסת, וחברי הכנסת ישמשו בוועדות הכנסת