אז מה רוצים השבדים מישראל

השבדים מעורבים במשט הפוליטי לעזה, אך היחס השבדי לישראל לא תמיד היה יחס עוין • למען האמת, עד שנות השבעים שבדיה היתה מדינה פרו ישראלית • אז מה קרה בדרך? מתן אשר מספק הסברים

ידעתם שהספינה 'מריאן' יצאה משבדיה? ידעתם שההתחייבות הראשונה של ראש הממשלה השבדי הייתה לקדם את ההכרה במדינה פלסטינית? מה בכלל השבדים רוצים מאתנו?  בשבדיה, יש קהילה מוסלמית המונה 7% מהאוכלוסייה, אך הבחירה לעסוק באובססיביות במדינת ישראל, נובעת לאו דווקא מסיבה זו.

השבדים מתמודדים עם בעיות אבטלה קשות, והיינו מצפים שענייני הכלכלה הם אלו שיעסיקו אותם. גם הרקע ההיסטורי של השבדים לא מסביר את האובססיה הזו. מדובר במדינה שתמכה בישראל באופן מסורתי, שהתפרסמה בזכות חסיד אומות העולם ראול ולנברג ועוד בכירים שבדים נוספים שהצילו יהודים בשואה. אין לה רקע אנטישמי חריג. ההגות השבדית הפילוסופית לא התאפיינה ברטוריקה אנטישמית (בניגוד לאוסטריה, גרמניה וצרפת). אז מה לעזאזל יש למדינה עם כמעט עשרה מיליון תושבים אי שם בסקנדינביה נגד ישראל?

כדי להבין את זה נצטרך לחזור אחורה לתחילת שנות ה-70. אלו מבינינו שעוד זוכרים את המתנדבים השבדים (והשבדיות) שבאו לבקר בארץ ולהתנדב בקיבוצים. יחסי הידידות הגיעו לידי כך שב-1966 הוסכם על ביטול הדדי בצורך באשרות כניסה לשתי המדינות. כפי שמתאר שגריר ישראל בשטוקהולם, משה יגר, בספרו 'מדיניות ניטרלית הלכה למעשה'. באותן שנים שלטה בשבדיה הגישה הנייטרלית: מחד, השבדים ראו באהדה את עלייתה של מדינת ישראל ואת ניצחונותיה הצבאיים, ומאידך רצו לשפר את מעמדם הבינלאומי על ידי תיווך וסיוע לפלסטינים. למרות חילוקי דעות כאלו ואחרים, בשנים 1968-1969 עוד ביקרו בשטוקהולם שרים ישראלים שמצאו מדינאים שבדים פתוחים לשיח. הכל השתנה כשאולוף פאלמה נבחר לראשות הממשלה ב-1969.

פאלמה נולד בשטוקהולם בינואר 1927. את השכלתו רכש בארה"ב בסוף שנות ה-40 ולאחר מכן חזר לשטוקהולם ומונה ליו"ר התאחדות הסטודנטים השבדית. כשנשאל מאוחר יותר כיצד הפך לסוציאליסט, הצביע פאלמה על הגזענות בה נתקל בארה"ב ומצבן העגום של מדינות אסיה בהן ביקר, אותו תלה בקולוניאליזם. בשנת 1953 מונה פאלמה למזכירו האישי של ראש הממשלה ומעמדה זו החל לעצב מדיניות חוץ חדשה מתחת לפני השטח: לא עוד נייטרליות כי אם בחירת צד מובהקת. שבדיה צריכה לסייע לעולם השלישי, הוא טען, וקידם את מדיניות הסיוע השבדית שמימנה תנועות שחרור לאומיות ברחבי העולם וארצות בעלות משטרי שמאל רדיקליים. המלחמה בווייטנאם הוסיפה לו את הממד ההכרחי לסוציאליסט אירופאי מצוי באותה תקופה: אנטי אמריקאיות ומכאן גם אנטי ישראליות.

'הרקע לטרור הוא הייאוש והמרירות של הפלסטינים' (אולוף פאלמה אוקטובר 1973)

הרקע הסוציאליסטי של פאלמה הביא אותו לסכסוך פנימי ראשון בשאלת היחס לישראל במלחמת יום הכיפורים. כששר החוץ השבדי ויקמן אמר באו"ם ב-11 לאוקטובר כי 'למלחמה זו קדם גל של טרור וטרור נגדי', יצא עיתון המפלגה הסוציאליסטית ARBETET נגדו משום שלא הבהיר כי הערבים הם שפתחו במלחמה. אחד מראשי המפלגה הליברלית פר אהלמרק אף הזכיר כי ישראל נאבקת על קיומה ואיננה יכולה לסמוך על תמיכה בינלאומית. בנקודה הזו התערב לראשונה פאלמה והביע את עמדתו בפומבי: לדידו, לא רק היהודים קשורים לאדמה אלא גם הערבים שנוצלו במשך מאות שנים ודמם נשפך על ידי ארצות המערב העשירות. פאלמה הסביר כי יש לקבל את האינטרסים הלגיטימיים הפלסטיניים וכי הטרור יסודו בייאוש ובמרירות של עם ללא מולדת. חשוב לציין כי באותה עת קיבלו דבריו הד שלילי נרחב בתקשורת השבדית שהזכירה לפאלמה את סירובו לסייע לפליטים היהודים מברית המועצות.

'מגנים את השיטות האלימות של אש"ף ואת פעולות התגמול של ישראל'

תחת שלטונו של פאלמה, נמשכה הנטייה השבדית כנגד ישראל, ועל רקע אמברגו הנפט הערבי, התקשורת החלה לגלות הבנה: 'ברור שעל שני הצדדים להסכים לוויתורים במו"מ. מדינות ערב לא ביקשו שישראל תימחק, ומנגד צריך לשאול אם ישראל תמשיך להתקיים לאחר שנשק הנפט יאלץ אותה לסגת מהשטחים הכבושים'. הנייטרליות השבדית נעלמה באופן סופי ב-1974. בנאומו באו"ם, נשא שר החוץ השבדי סוון אנדרסון נאום תקיף ובו הכיר לראשונה כי 'אש"ף הוא נציג העם הפלסטיני' ולכן יש להזמינו לנאום באו"ם. אולוף פאלמה עצמו חזר על הדברים והוסיף להסביר על המסורת השבדית של תיווך ומעורבות למען שלום במזה"ת, ולא שכח להוסיף גינוי : 'אנו מגנים את השיטות האלימות של אש"ף בדיוק כפי שאנו מגנים את פעולות התגמול הצבאיות של ישראל'. ב-1975 נתנה שבדיה לאש"ף את הקול המכריע במועצת הביטחון, ואפשרה את הזמנת אש"ף לדיון על המצב במזה"ת. הייתה זו שבדיה, אם כן, שפתחה את הדלת הבינלאומית עבור ערפאת וחבריו.

'ישנם קווי דמיון ברורים בין ההשמדה השיטתית של יהודים בידי הנאצים ובין פעולותיה המלחמתיות של ישראל' (אולוף פאלמה, 1982)

מלחמת שלום הגליל הביאה עמה החרפה נוספת ביחסים. פאלמה הוביל כעת את המערכה הבינלאומית לגינוי ישראל. 'אנו מיואשים מישראל', הסביר, והוסיף כי תמונות הילדים הפלסטינים מזכירות לו את תמונות הילדים היהודים מהשואה. לדידו, דווקא ישראל צריכה הייתה להבין כי לא ניתן להשמיד עם שלם. שיאה של המערכה הגיע באפריל 1983. לאחר שהוזמן ע"י פאלמה, הגיע יאסר ערפאת לביקור בשטוקהולם והתקבל בכבוד מלכים. הדיסוננס בדבריו של ראש הממשלה השבדי המשיך לבלוט: את פעולות אש"ף כינה 'שגיאות' ואילו את מעשי ישראל כינה 'פשעים'.

אולוף פאלמה נרצח ב-1986 בידי מתנקש אלמוני, אך במרוצת השנים הפכה גישתו לאבן יסוד במדיניות השבדית. המסורת שהוא הנחיל הוליכה לפתיחת שערי שבדיה להגירה, כאשר המונופול על התקשורת והאנטישמיות באקדמיה הובילו מדינה שהייתה בעלת כמעט 50 אחוזי תמיכה ביהודים בראשית שנות ה-70, להיות אחת מהמדינות המובילות בקמפיין ההכרה החד צדדי בפלסטין. אולי הסיפור שמאפיין ביותר את תוצאותיה של המהפכה המדינית בשבדיה הוא המאורעות בעיר מאלמו.

'במקום לבקר את ישראל, היהודים עורכים הפגנה בכיכר העיר' (אילמאר ריפאלו, 2009)

עם 1500 יהודים מתוך 300 אלף תושבים, מאלמו עלתה לכותרות בשנים האחרונות לאחר שכונתה 'בירת האנטישמיות באירופה'. חלקם של המוסלמים שנקטו באלימות הובלט, בעוד המעורבות של שבדיים במהומות הוצנע יחסית. רוחו של פאלמה לגבי הסכסוך קיבלה ביטוי קיצוני הרבה יותר בראיונות שנערכו בעשור האחרון עם ראש העיר של מאלמו, אילמאר ריפאלו. במהלך מבצע עופרת יצוקה ערכה הקהילה היהודית במאלמו הפגנה בכדי 'להביע סימפטיה לקורבנות האזרחיים בעזה ובישראל. היהודים שרו 'הנה מה טוב' אך נתקלו בהפגנת נגד מוסלמית גדולה יותר ובה קראו לעברם 'היטלר היטלר'. סופה של ההפגנה היה בפצצה ביתית שנזרקה לעבר היהודים שפונו מיידית על ידי המשטרה. כשנשאל על כך ראש העיר בחר ריפאלו לבקר את היהודים על שלא הביעו עמדה תקיפה נגד מדיניותה של ישראל ואמר 'במקום זאת, הם בוחרים לערוך הפגנה בכיכר המרכזית שעשויה להעביר את המסר הלא נכון'. כשנשאל לגבי האנטישמיות העולה בעירו סיפק ריפלאו השוואה מקוממת: 'במאלמו לא נסכים לקבל אנטישמיות או ציונות', והוסיף כי 'לא היו התקפות נגד יהודים'.

אין ספק שלהגירה המוסלמית ולרצון להתקרב לעולם הערבי יש חלק נכבד במדיניות האנטי-ישראלית של שבדיה, אולם לא ניתן להכחיש את חלקו והשפעתו האדירה של אולוף פאלמה על הטיית דעת הקהל השבדית כנגד ישראל. יתכן והדבר מלמד כי הדבר הינו בר תיקון.

מתן אשר הוא סמנכ"ל המרכז לקידום יחסי ישראל-אירופה, חוקר ומרצה על אנטישמיות ויחסים בינלאומיים.