פרשת דברים: מהי "ארץ ישראל" במקרא?

המעבר בין חזון ארץ ישראל של האבות לכיבוש הארץ בידי הבנים ערפלה את מושג "ארץ ישראל" בפני הפרשנים שהתקשו לפרש — מהם גבולותיה של ארץ ישראל?

המתח בין חזון ארץ ישראל של האבות לכיבוש הארץ הפועל בידי הבנים, ערפל את מושג "ארץ ישראל" ויצר בעיה פרשנית: מהם גבולות הארץ?

מפת ארץ ישראל השלמה
גלוית מפת ארץ ישראל השלמה

בפרשת השבוע חוזר ומסכם משה את אשר ארע לישראל מפרשת המרגלים (א, 6) עד בואם אל גבול ארץ כנען. על היחס בין סיפור המרגלים בדברים לבין סיפור המרגלים בספר במדבר עמדנו בפרשת שלח. מפרשת המרגלים עובר משה ומתאר את המסע בפאתי ארץ אדום, מואב ועמון (ב, 23-1). החל מפסוק 24 עובר משה לתאר את כיבוש ארצות סיחון ועוג במזרח-הירדן. בדומה לפרשת המרגלים, גם כאן חוזר הסיפור בשינויים על מה שכבר סופר בבמדבר כ, 14 ואילך. לא נעמוד כאן על השינויים אלא על עצם התופעה של כיבוש ארצות במזרח-הירדן.

בכיבוש עבר-הירדן המזרחי נפרדת לראשונה הגשמת החזון של כיבוש הארץ מן החזון עצמו. לאבות הובטחה הארץ ממערב הירדן והבנים כובשים בשלב ראשון דווקא את מזרח-הירדן. הסטייה הזאת מן החזון ערפלה את דימויי ארץ ישראל בתורה ובתנ"ך בכלל. החל מבמדבר כ, 14 ואילך אנו יכולים להבחין בכמה סוגים של ארץ ישראל ולא ברור תמיד לאיזו ארץ מתכוון הכותב, וכפי שראינו בפרשת השבוע הקודמת (פרשת מסעי) דבר זה גרם וגורם מבוכה לפרשנים. נרשום משום כך למען הבהירות את "ארצות ישראל" לפי סדר הופעתן במקרא (אני משתמש במונח "ארץ ישראל" במשמעותו המודרנית כארצם של בני ישראל כולם. תחילת שימושו במקרא היא ישראל הצפונית, ארצם של שבטי הצפון).

1. ארץ ישראל שהובטחה לאבות. גבולותיה הם: במזרח הירדן, במערב הים, בדרום נחל מצרים (או ים סוף או המדבר או נהר מצרים), בצפון הפרת (או עד "לבא חמת"). ארץ זו מדומה כארץ שבני ישראל ישבו בה ויתנחלו בה וכארץ שתחולק לשבטים. דימוי זה של הארץ שולט בתורה עד פרק כ בבמדבר.

2. החל מבמדבר כ"א מצטרפת לארץ המובטחת ארץ ישראל הכוללת את עבר-הירדן המזרחי. זו הארץ המופיעה גם בפרשה שלנו. סמיכות מעניינת של שתי הארצות מצויה בבמדבר ל"ד, הפרק שסקרנו בשבוע שעבר. גבול הארץ נותר הירדן (ל"ד, 12) אבל נחלות ראובן גד וחצי שבט המנשה כבר נמצאות במזרח-הירדן. מבחינת הפרק הן מחוץ לארץ המובטחת. את ארץ ישראל היעודה לאבות ינחלו משום כך רק תשעה וחצי שבטים.

3. מלחמת ישראל במערב-הירדן, המתוארת בספר יהושע, מסתיימת בקביעת נחלות השבטים. נחלות השבטים כוללות גם חבלי ארץ שלא נכבשו, למשל כל שפלת החוף (גלילות הפלשתים) ומובלעות בעמק יזרעאל, אבל בניגוד למה שנאמר בפרק ל"ד בבמדבר הארץ הנחלקת לשבטים אינה הארץ היעודה לאבות אלא תחום חדש ומצומצם הרבה יותר. היא אינה מגיעה עד הפרת אלא רק עד בעל גד תחת הר חרמון. אמנם אין ויתור על הארץ מצפון לבעל גד עד למבוא חמת-ארץ זו מוגדרת כארץ נשארת לרשתה – אבל הארץ הנשארת הזאת איננה נחלקת לשבטים.

4. ולבסוף בתהליך הדרגתי המגיע לסיומו בספר שופטים מתגבשת ארץ ישראל של ההתנחלות ההיסטורית, שגבולותיה הם מדן בצפון, שכיבושו תואר בשופטים י"ח-י"ט, עד באר שבע בדרום. תחום זה כשם לישוב הישראלי מופיע לראשונה בשופטים כ, 1. ארץ זו כוללת את נחלות השבטים בעבר-הירדן המזרחי. במערב לא הגיעה ההתנחלות עד שפלת החוף (עד הים הגדול=הים התיכון). גבולות ארץ ישראל זו הם כמובן דינמיים ומשתנים לפי כח הישוב היהודי. בחורבן ישראל (722) חרבה מלכות עשרה השבטים הצפונים ותושביה גלו לאשור ובחורבן ממלכת יהודה (586) גלו תושביה לבבל.

רשימת "הארצות" למעלה וסדרן היא נתון אובייקטיבי – כך רשום במקרא. שאלה נפרדת היא מה מידת הנאמנות ההיסטורית של תיאורי הארצות האלה, ושאלה נוספת הכרוכה בשאלה הראשונה, האם הסדר המוצג במקרא של "ארצות ישראל" הוא הסדר המקורי? הקדמה באמת ארץ ישראל של האבות לתחומי ארץ ישראל של ההתנחלות ההיסטורית, כפי שמוצג במקרא, או שהיא נוצרה בזמן מאוחר ומשקפת מציאות של דורות מאוחרים? שאלות אלה כרוכות זו בזו, ובתשובה עליהן רבה המבוכה והמחלוקות.

מהם גבולות ההבטחה?

נברר ראשית את נסיבות היצירה של ארץ כנען שהובטחה לאבות בתורה (סעיף 1 למעלה). רוב החוקרים סבורים שגבולות ההבטחה המשורטטים בתורה הם השתקפות של ממלכת דוד ושלמה (=הממלכה המאוחדת של ישראל ויהודה). בהשקפה זו מחזיקים הן החוקרים המקבלים את קיומה ההיסטורי של הממלכה המאוחדת בצורה שהיא מתוארת בשמואל ב, והן החוקרים הסבורים שרוב הכתוב ואפילו כל הכתוב בשמואל ב לא היה ולא נברא אלא הוא יצירה מאוחרת, שנוצרה בדורות המאוחרים של בית ראשון, כלומר זמן קצר לפני 586 לפנה"ס, זמן חורבן בית ראשון.

לדעת החוקרים הראשונים השפיעה המציאות ההיסטורית של תקופת ממלכת דוד על כותבי התורה והם תיארו על-פי גבולות הממלכה את גבולות הארץ המובטחת. לעומתם סבורים החוקרים הכופרים בקיום ההיסטורי של הממלכה כי הבדיה הספרותית המאוחרת השפיעה על שרטוט הגבולות של התורה או לחילופין שיוצרי הבדיה הספרותית המאוחרת יצרו במפעל יצירה אחד הן את גבולות ההבטחה של התורה והן את הסיפור הבדוי של הממלכה המאוחדת.

הסבר גבולות הארץ המובטחת כהשתקפות של ממלכת דוד הוא מן המוסכמות, אבל למעשה אין שום אפשרות להחזיק בו מן הטעם הפשוט, שאין כלל התאמה בין ממלכת דוד ובין הארץ המובטחת לא בגבולות ולא במהות. ממלכת דוד קטנה מן הארץ המובטחת, מפני שאינה כוללת את לבנון הנכללת בארץ המובטחת לאבות, ובעיקר היא גדולה מן הארץ המובטחת שגבולה המזרחי הוא הירדן, מפני שהיא כוללת גם את התנחלות השבטים בעבר-הירדן המזרחי ושולטת בנוסף על אדום עמון ומואב. לבד מזאת הארץ המובטחת מדומה כארץ שבני-ישראל יתנחלו בה לשבטיהם, בעוד שממלכת דוד היא אימפריה המורכבת מעמים רבים ותחום הישוב היהודי בה מצומצם, "מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע".

אין אפוא התאמה בין גבולות הארץ המובטחת וממלכת דוד ועל אחת כמה וכמה אין התאמה בין הארץ המובטחת ובין ארץ ישראל ההיסטורית באיזשהו שלב בתולדותיה. אי-אפשר לבאר בשום פנים ואופן את גבולות הארץ המובטחת כהשתקפות של שלב היסטורי בתולדות ישראל.

כיצד אם כן נבאר את בלבול הגבולות? לעזרתנו שוב מגיע חוקר המקרא יחזקאל קויפמן, המראה כיצד הקרע בין ההבטחה ובין המימוש מעיד דווקא על נאמנות הסדר המקראי ועל אמינותו ההיסטורית.

לשיטת קויפמן ערוכה ההיסטוריה המתוארת במקרא בשני דפוסי יסוד: מעגל נבואי חיובי ומעגל נבואי שלילי. מעגל נבואי חיובי הוא סיפור על דבר אלוהים והתגשמותו, למשל, סיפור יציאת מצרים, הפותח בהודעה נבואית לאבות ולמשה על הגאולה וממשיך בתיאור הגאולה עצמה. מעגל נבואי שלילי הוא סיפור הפותח בדבר אלוהים, אך דבר האלוהים אינו מתגשם או מתגשם בצורה חלקית בלבד. אחריו מופיע דבר אלוהים שני השובר ומבטל את הראשון או מצמצם אותו.

מעגל נבואי שלילי הוא ראייה לנאמנות ההיסטורית של מה שמסופר בו, שהרי מתקבל על הדעת שמחבר מאוחר יבדה נבואה המתאימה למה שאירע אחר כך, אבל קשה להעלות על הדעת, שימציא דבר אלוהים שלא התגשם ויתאמץ למצוא הסבר לקרע בין הנבואה והמציאות. מכאן הכלל הגדול – אין עדות נאמנה יותר לאותנטיות של נבואה מאשר התבדותה!

דבר אלהים המבטיח את כנען הגדולה לאבות לא התגשם, ומכאן מוציא קויפמן ראיה שהוא קדם לכיבוש הארץ. הבטחת כנען הגדולה היא דבר אלהים-אורקל קדמון, יעוד חזוני עתיק שהדריך את השבטים שהלכו לכבוש ארץ. אבל כדרכו של עולם לא חפף הכיבוש בפועל את החזון. ההיסטוריוגרפיה המקראית ניסתה במקומות שונים, בעיקר בספר יהושע, להסביר את הפער הזה (המסגרת המצומצמת של רשימתנו השבועית אינה מאפשרת להרחיב כאן; המתעניין יכול לעיין במאמרי:'הכל בא' בבית מקרא ק"ס תש"ס).

שאלה בפני עצמה היא מה קבע את גבולות הארץ היעודה? ייתכן שפעל כאן הרצון האוטופי לבדל במחיצות גיאוגרפיות את "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" מהשפעת הסביבה האלילית: בדרום המדבר, במזרח נהר הירדן, בצפון נהר הפרת ובמערב הים הגדול. ברבות הימים, בימי דוד, במציאות גיאופוליטית שונה לגמרי, הצטרפה לרעיון הארץ הגדולה גם תובנת דוד כי מדינה קטנה לא תוכל לשרוד במרחב הגיאוגרפי, אך לרוע מזלו של ישראל לא הצליח דוד להנחיל את התובנה הזו לעמו.

נשוב לשירו של ז'בוטינסקי, שפתחתי בו את פרשת השבוע הקודמת (פרשת דברים). אנחנו יכולים כעת לענות על השאלה ששאלנו שם: מאין שאב המשורר את גבולות שירו 'שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן: זוֹ שֶׁלָּנוּ– זוֹ גַם-כֵּן!'. ראינו כי בניגוד להסכמה הכללית, שמן הסתם כללה גם את ז'בוטינסקי עצמו וחסידיו, אין "ארצו של ז'בוטינסקי" חופפת את כנען שהובטחה בתורה אלא את ארצות ישראל שרשמנו תחת הסעיפים 2. 3. 4. היא קרובה מאד לארץ נבו, הארץ שראה משה, כפי שראינו לפני שבוע. ארץ נבו זו היא מזיגה של הארץ שהובטחה לאבות ממערב-לירדן, של הארץ הנחלקת לשבטים ושל הארץ של ההתנחלות בפועל, שתי האחרונות כוללות גם את מזרח-הירדן.

ארץ ישראל הנשקפת מבעד לשירו של ז'בוטינסקי ביטאה בימי ראשית הציונות את הדעה הרווחת בתנועה הציונית ובעולם כולו. ארץ זו היא העומדת מאחורי הצהרת בלפור והתחום הראשון של המנדט משנת 1920. היו אמנם כבר אז שיקולים ריאל-פוליטיים באומות העולם ובישראל באיזו מידה צריך התחום הגיאוגרפי הזה לכוון בפועל את התנועה הציונית, אבל באמת השיר, כלומר שארץ ישראל משתרעת משני עברי הירדן, לא פקפקו לא אויבים ולא ידידים.

מפת לימוד
מפת לימוד ברשות. על בסיס מה נקבעו הגבולות?

נספח: מאין נחלה האמנה הפלסטינית את גבולות הארץ?

פתחנו בשבוע שעבר את עיוננו בגבולות ארץ ישראל בשיר מודרני, שירו של ז'בוטינסקי, ונסיים במסמך מודרני שדמיונו לשירו של ז'בוטינסקי אינו ניכר במבט ראשון.

הסעיף השני באמנה הפלסטינית קובע: "פלשתין בגבולותיה כפי שהיו בתקופת המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אינטגראלית". הקוראים היהודים של האמנה נוטים לפרש את המשפט כתביעה של מנסחיה לבעלות על כל השטח מן הירדן עד הים. פירוש זה בוודאי נכון אבל איננו ממצה כלל את כוונת המשפט. המנדט על פלשתינה כלל בתחילה את שתי גדות הירדן ורק ב-1922-1921 נקרעה הגדה המזרחית ונוצרה ישות חדשה היא עבר-הירדן (המזרחי). הסעיף השני באמנה אינו מודה בחלוקה הזאת והוא תובע, אמנם בלשון סתרים, גם את הגדה המזרחית של הירדן לפלשתינה. שתי גדות לירדן – זו לפלסטינים וזו גם כן.

מאין נחלה האמנה הפלסטינית את גבולות הארץ? האמנה איננה מסתירה את המקור – "פלשתין בגבולותיה כפי שהיו בתקופת המנדט הבריטי", והעיר על כך ברנרד לואיס (הפלסטינים ואש"ף): "בחירה זו של סמכות נראית מפתיעה לגבי תנועה שהיא לאומנית ומהפכנית כאחת, משום שהמנדט הבריטי נחשב, ללא ספק, לשלטון אימפריאליסטי".

הבחירה במנדט הבריטי כמקור הסמכות חושפת את העובדה, שבניגוד לארץ ישראל של הציונות הנסמכת על ההיסטוריה היהודית, לפלשתינה כמדינה או אפילו כחבל-ארץ אין שום אחיזה בהתיישבות הערבית. בכל תולדות ההתיישבות הערבית לא התקיימה מדינה או ישות אתנית נבדלת בחבל הארץ שהאמנה הפלסטינית תובעת אותו. עד המנדט והופעת הציונות לא ידעו הערבים, שישבו בתחומי ארץ ישראל, כי הם פלסטינים. את פלשתינה וגבולותיה קבלה האמנה הפלסטינית מן המנדט.

אך ממי קיבל המנדט את גבולות פלשתינה? זו שאלה אסורה בתודעה הפלסטינית, מפני שהתשובה עליה הייתה מגלה לשואל, כי בדומה לז'בוטינסקי, לתומכיו ולמתנגדיו הציונים בשמאל ובימין, קיבלה גם התנועה הלאומית הפלסטינית את הארץ וגבולותיה, אמנם בתיווך המנדט, מן הציונות.

_______________________

ד"ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ"ז; The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story, 1993.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. ממאמר למאמר אני מתחיל להשתכנע, כי כל ביקורת המקרא היא בדיה ספרותית אחת גדולה.

  2. . אכן בדיה ספרותית. גבולות הארץ המתוארים הינם גבולות נפשיים רוחניים. לא גבולות של עץ ואבן. קרי .גבולות עצה והבן מדן הדיין ועד באר שבועות הנשבע

  3. קבוצה לאומית (עם) ובוודאי עם ילידי, קורא לארצו על שמו, ולא מאמץ לעצמו את שמה הקולוניאלי של הארץ שהוא מנכס לעצמו. אם היה קיים עם פלסטיני, הוא לא היה מכנה את עצמו פלסטיני, ולא היה קורא לארצו פלסטין, שהינו שמה הקולוניאלי של ארץ ישראל, או כנען בשמה הקדום יותר
    עמים כובשים, הישראלים, היוונים (הלנים), התורכים והרבה אחרים, כמו עמים ילידים נותנים לארצם את שמם

  4. יש לשפר את המאמר:
    זה שלעם ישראל הובטחה ארץ ישראל לא אומר שאסור לו לכבוש ארצות נוספות.
    זה שבני ישראל כבשו את ארץ האמורי ומאוחר יותר דוד כבש את ארץ עמון ומואב ואדום לא אומר שהן חלק מארץ ישראל.
    אז סתירה אחת נפתרה.

    דוד ושלמה לא שיחררו את כל הארץ – כי עובדה השחירם נשאר למלוך בלבנון.
    כלומר ההבטחה האלוקית לא התגשמה במלואה בימי דוד ושלמה – (אלא אם כן נניח שעבר הירדן היה פיצוי על לבנון(.

    הסתירה המרכזית בנוגע לגבולות הארץ באה בספר דברים:
    עם ישראל מתכונן לחצות את הירדן ולהיכנס לא"י כלומר הירדן הוא גבולה המזרחי של הארץ.
    משה עולה על הר נבו וצופה על חבלי הארץ השונים – כשאחד מחבלי הארץ המוזכרים הוא הגלעד.
    הגלעד נמצא ממזרח לירדן יעקב הקים גלעד בשובו לארץ בעבר הירדן המזרחי ואז חצה את הירדן ונכנס לארץ.
    על הסתירה הזאת היה צריך לדבר.

  5. ראש הממשלה הישראלית הפלסטינית נפתלי בנט אתה לא לגיטימי .
    בנט אתה אישרת לערבי ישראלי עבאס שלא מכיר במדינה שלנו כמדינה יהודית ובכלל הדת היהודית היא דת בטלה עבורו ואנחנו היהודים כאן באופן זמני עד שיצבור כוח ואתה יודע את זה. בשביל לשמור על הכיסא שלך אישרת לו לנסוע לירדן להיפגש עם מלך ירדן והפכת ישראלי שלא מכיר במדינה שלנו כמדינה יהודית ובכלל הדת היהודית היא דת בטלה עבורו לאיש חזק במעמד שר חוץ ושליח לענייני המזרח התיכון. המטרה שלך לשרוד על הכיסא. מדינת היהודים לא מעניינת אותך. נוכל. פגישה של נציג שלך בלי דגל מדינת ישראל. תתביש.
    רבע שעה לקח לשקד לבדוק את התחקיר על כספי עמותת 48 שנבדקו ע"י משפחות שקולות שימינה שידלו אותם לתמוך בימינה.
    תוך רבע שעה הנוכלת שקד החליטה שהכספים לא מגיעים לחמאס בעזה.
    ב 11/11/21 פורסם בדה מרקר ששקד איילת שקד אישרה לחבר אישי שלה הליך מזורז לבניית אלפי יחידות דיור. התגובה שלה: לא ידעתי.
    שקד אישרה תכנית סגירת חובות לעיריית טייבה בסך עשרות מיליונים. זה מהמיסים שלנו.
    נוכלת רמאית שקרנית רודפת כיסאות מושחתת.
    לכו ! רמאים
    לכו ! שקרנים
    לכו ! נוכלים

  6. שימו לב שמשה אמר בתורה שאלוקים ירחיב את גבולנו. כלומר הגבול עצמו יכול להשתנות.

    הערה למגיב 1 – ביקורת המקרא היא אכן בדיה ספרותית. מדובר בכלי נוצרי למלחמה ביהדות. זה משהו שיצרו גדולי האנטישמים ושונאי ישראל טיפחו לאורך השנים, רבים מהם היו גרמנים מהמאה ה-19 (מלפני השואה). הרבה מה'סתירות' שהם גילו, חז"ל דיברו עליהן ופתרו אותן בהתאם לתורה אלפי שנים לפניהם.