הסטייה הקטלנית של הסכם הגרעין

בעולם שאחרי הסכם הגרעין, איראן היא שותפה כלכלית רצויה וישראל ניצבת על דוכן הנאשמים • בזמן שהפרלמנט האירופי שוקל לסמן מוצרים, ג'ון קרי כבר מאיים כי האשמה לכישלון ההסכם תושלך על ישראל • זוהי אינה מדיניות כי אם קריאה לאישרור המשוואה הג'נוסיידית: בעוד איראן זכאית לאמון, את ישראל אפשר לזרוק לכלבים

העיקרון הוא אותו עיקרון: כאשר אתה עומד בפני אויב ששוב ושוב מכריז על השנאה הג'נוסיידית שלו, פועל בהתאם בכל מקום שאפשר, וחותר ללא לאות לשפר את השיטות והאמצעים שלו, אתה מעביר אותו לפסים של תהליך-שלום.

למה זה הצליח עם איראן ולא עם "הפלסטינים"? אולי משום שה-P5 +1 המצחיקות הללו הפעילו את הלחץ שלהן על עצמן במקרה האיראני, ולא היה אף גורם של התנגדות. אותו לחץ כאשר הופעל על ישראל מאז 1993 נכשל, ולא יצאה מזה כניעה טוטלית. הוצעו להם ויתורים דרסטיים, אבל האויב עמד על שלו: זכות השיבה של "הפליטים" כל הדרך לדור שלישי ורביעי ועד הנצח. זה כשלעצמו מתפרש כחיסולה של המדינה היהודית. אבל באשר לוויתורי ה-P5 + 1 לא היו עליהן מגבלות משמעותיות, ואין גם שום ציפייה שההסכם יוליד משהו אחר זולת ההסכם עצמו. העסקה היא שיש הסכם.

השטן לא נמצא בפרטים אלא ברשע – בשיתוף הפעולה עם הרשע. אנטישמיות בצורתה המודרנית כאנטי-ציונות היא העיוות הסופי: הבחירה במוות על פני החיים, הפיכת הטוב לרע. הנתין הסוטה מאמץ את הרשע תוך הצהרה שזהו הטוב. "העסקה" האיראנית אינה תוצאה של הנאיביות של הממשל האמריקני, כישורי משא-ומתן לקויים או שמא ריאליזם מדיני. אין שום קשר בין ההסכם לבין האטה בפיתוח הנשק הגרעיני האיראני. ההסכם הוא חותמת בינלאומית שנותנת הכשר לפרויקט רצח-העם של איראן. קריצה של סיוע עקיף.

אין הוכחה טובה יותר מהביקור החפוז של סגן הקנצלר הגרמני סיגמר גבריאל בטהראן, כשהוא מלווה בדיוויזיה של אנשי עסקים. גרמניה מכל האומות, עדיין סובלת תחת נטל השואה, הייתה מוכרחה מיד להפגין שהעסקה היא עניין מעשי של מסחר ויחסים מנומסים. אבל האמת דיממה מבעד לחלון הראווה המעוצב, וכפי שזה צריך לקרות במקרים סוטים, זה התבטא בשקר גס: גבריאל ביקש להזכיר לשותפיו האיראנים שאל להם להציב סימן שאלה על קיומה של ישראל. "זה בלתי קביל", הוא הצהיר, אך בעצם קיבל את עמדת האיראנים כמו מנת תוספת של קותלי חזיר. וראש ממשלת איטליה הסימפטי מאטיאו רנצי ביקש להבטיח לאמיגו שלו, ראש ממשלת ישראל, שאיטליה תמיד תתייצב להגן על ישראל. עם מה? ואילו שר החוץ הצרפתי לורן פאביוס מבליט את עצמו כמי שנקט בעמדה נוקשה במקצת – בתקשורת, כמובן – אז הוא לא ירוץ לטהראן עם להקת סוכני המכירות שלו. עד השבוע הבא. מה יכול להיות גרוטסקי יותר, מגונה יותר, מהמחוות הבהולות הללו שמצועפות בתירוצים חלולים?

במקביל, הצוות אובמה את קרי מנסה לכפות, לפתות, להפחיד, ולבצע מניפולציה על הקונגרס ועל דעת הקהל כדי שיאשרו את ההסכם המזויף הזה, שלפי טענתם, יאט את מירוץ הגרעין האיראני. הם יתנו לרפובליקה האיסלאמית (יש להם סיבות טובות לא לבטא את השם האמיתי של איראן) את הזמן הדרוש לה, שמגיע לה, כדי להפוך לשותף ידידותי. כל הראיות בשטח מוכיחות כמובן שהתהליך הוא הפוך. אז מה הם בעצם השיגו?

מטחנת הנרטיב הקטלנית: נגד ישראל בעד איראן

תוך שהם מדבררים את העסקה בזירה הפנימית, עם דגש מיוחד על ארגונים יהודיים, הם שלחו את שר ההגנה אשטון קרטר כדי להציג בפני ישראל פיתויים של ממתקים צבאיים מעוררי תיאבון – כל זאת כפרס תנחומים לממשלת ישראל. אבל מה התוצאה: קרי, שנחקר שתי וארב בוועדת יחסי החוץ של הסנאט, מוקע כמי שעבדו עליו.

אך אם כל אשמתו היא שנכשל ולא השיג עסקה טובה יותר מהפרסים הערמומיים, אז הכבוד של הנושא ונותן הראשי של אמריקה שהוא גם בעל יומרות בטור דה-פראנס, יישאר על מכונו. עכשיו, כשהוא חושש שמסע המכירות שלו לא משכנע, מזכיר המדינה עבר לשלב הבא: איומים זדוניים. הוא הוזמן על ידי המועצה ליחסי חוץ כדי להגן על העיסקה, ושם בחר להזהיר שאם הקונגרס יצביע נגדה, "ישראל תמצא את עצמה מבודדת יותר, ניצבת על דוכן הנאשמים".

אז זה הווין-ווין שלהם? אם ההסכם יאושר ישראל תהיה בסכנה גדולה יותר, אם העסקה תידחה – האשמה תוטל על ישראל. עסקה רווחית מכל צד לצמד אובמה את קרי. אך למעשה זה לא משנה. הסכם שיתוף הפעולה עם איראן אין לו דבר וחצי דבר עם מדיניות חוץ ועם מדיניות של מניעת התפשטות הנשק הגרעיני. זוהי קריאה לאישרור המשוואה הג'נוסיידית: איראן זכאית לאמון, את ישראל אפשר לזרוק לכלבים. טוב ורע מהופכים. הנזק כבר נגרם.

בזמן שהאירופים זחלו לאיראן כמו נמלים חרוצות, כל אחת מהן עם כמה פירורים למכירה, הפרלמנט האירופי שקל צעדים לגבי סימון מוצרים ממושבות הקולוניאליזם הישראלי. זאת פשוט סטייה גרוטסקית. איראן, בזכות העסקה, הופכת בן רגע לשותף מסחרי רצוי, בעוד ישראל, מדינת אפרטהייד הנאשמת בכיבוש, אינה ראויה למאכל אדם. הומואים מתנדנדים על חבלי תלייה, אסירים פוליטיים מעונים למוות, נשק וממון זורמים לכוחות הג'יהאד שזורעים סופת דמים בכל רחבי המזרח התיכון עם פעילות חתרנית בשאר העולם… אך כל אלה נעלמים במטחנת הנרטיב הקטלני שסוכנויות החדשות מאכילות בו את התקשורת העולמית. זה הולך ככה: אחרי חודשים של משא ומתן… "הסכם היסטורי"… "איראן מוותרת על פיתוח נשק גרעיני בתמורה להסרת הסנקציות". שחר של יחסים מנורמלים עם העולם המתנהג-יפה. "משטר פיקוח חסר תקדים", אומרים. כספך יוחזר. החזרה אוטומטית של הסנקציות. הדיפלומטיה גוברת על המלחמה.

ובכל זאת – מוות לישראל, מוות לאמריקה. תכניתנו למחוק את ישראל מעל פני האדמה איננה נושא למשא ומתן. לעולם לא ננטוש את זכותנו לפתח נשק גרעיני ואמצעי שיגור מתקדמים, נחמש את בעלי בריתנו, שום אמריקני לא יכלל בצוותי הפיקוח, הבסיסים הצבאיים שלנו הם מחוץ לתחום, ואללה אכבר! שריפת דגלים מלווה בצרחות צמאות דם. אבל תסמכו על מזכיר המדינה קרי, שמתגלה שוב כסחבק אמיתי; הנה הוא מודה לרגע שאם מוות לישראל מוות לאמריקה היו בגדר הצהרת מדיניות, אז היה מקום לדאגה. אבל זו רק רטוריקה. לצריכה ביתית.

יהודי אמריקה חירשים אילמים ועיוורים

העולם שהיה פעם העולם-החופשי מתעטף בחסדיו כדי להקיא מקהילת האומות את ישראל, ושקוע בסטיות כדי לערוך קבלת פנים בזרועות פתוחות לאיראן. עכשיו הוא קופץ לתהום. ואחוז משמעותי מיהודי אמריקה קונה את הפרוורסיה הזאת. בטוב לבם הם הופכים לחרשים ואילמים, עיוורים למעשיה ומילותיה של איראן. למי הם שומרים את יחסם המחמיר? לישראל. הם היו מוכנים לסבול אותה אם רק היתה מפסיקה לזרוק בזנ"טים לחלל הקירקס הגלובלי.

הנשיא ברק חוסיין אובמה ביהירותו מפגין לראווה את התעלול הדיפלומטי האדיר שלו. הוא מקפץ כמו יויו כשהוא עולה למטוס איירפורס 1 ויורד מאיירפורס 1. והוא עושה סיבוב ניצחון בקניה. שם הוא מטיף לנייטיבס המקומיים דווקא על ממשל נקי, על דמוקרטיה, על זכויות הומואים. אחי! למה שלא תגיד את כל הדברים האלה לאייתוללות!

למרות האחריות האישית העצומה של אובמה, קרי, מוגריני ושאר הבובות הדיפלומטיות המחייכות, זה לא יעזור להאשים אותם, משום שהם מחוזקים על ידי אוכלוסיות שבעצמן הן שבויות. אנשים שמאמינים בכנות בהגינות שלהם נרתעים רק מצליל השם "ישראל". אמריקנים שמנצחים בכל הסקרים של תמיכה בישראל, הולכים בטמטום אחרי נשיאם שנבחר פעמיים, למרות שהבהיר את כוונותיו מהצעד הראשון שלו בפריימריז. כמה ציונים אמריקנים חוזרים על המעשייה האבסורדית על איך איראן תיבלם, ישכנעו אותה, והם יהפכו לאותם צעירים שאפשר לראות בחדשות ה-BBC? דייויד קמרון לא שוכח להכניס פה ושם, "האסלאם הוא דת השלום", במסמך המדיניות החזק של הגנת האומה מפני האידאולוגיה האסלאמיסטית. צרפת מתאוששת מהעריפה האחרונה וכבר משייטת למזימה חדשה לכרות ראשו של קצין הצי שלה. מכונת ההכחשה מנסה לעשות פוטושופ למתקפת הג'יהאד בצ'טאנוגה. ספירת הגופות בסוריה מרקיעה שחקים, ובשאר אסד מודה מקרב לב לאיראן ולחיזבאללה על תמיכתם רבת הערך, במזרח התיכון מתבצע טיהור אתני של הנוצרים – חוץ מישראל – והחדשות הטובות הן שאיראן חתמה על משהו? חתימה בדיו סתרים.

"זה מתחיל ביהודים אבל זה לא נגמר ביהודים". לא מדובר באבדות של פגיעה סביבתית. זה מתחיל ביהודים משום שיש כאן ניצחון של רשע ומוות על הטוב והחיים. יהדות היא מקור הקוד המוסרי שעליו מושתתת הציוויליזציה שלנו. אנטי ציונות, הגרסה בת זמננו של האנטישמיות, היא סטייה קטלנית. כשהשנאה הג'נוסיידית של הרפובליקה האסלאמית מקבלת תוקף על ידי הסכם בינלאומי שמנווט על ידי ארצות הברית, כשכל פרט ופרט חשוף לידיעת הציבור, כשכל הצהרה של הממשלות שמגינות על ההסכם היא שקרית, כש"האלטרנטיבה למלחמה" הוא בעצם התנפלות על זכות קיומה של ישראל, כשאו"ם מקבל סמכויות שהופקעו מממשלות שנבחרו בצורה דמוקרטית, אנחנו מגיעים לרמה קטסטרופלית של סטייה.

טיעונים רציונליים לא יועילו אלא אם הסטייה הזאת תובן, תיחשף כפי שהיא, ונגיע להתמודדות איתה.

 _________

נידרה פולר היא סופרת ופובליציסטית יהודיה-אמריקנית המתגוררת בפריז.