פרשת ראה: ייחודו של ספר דברים

המקרא לא מציין מתי נוצרו הספרים ומה סדרם הכרונולוגי. מבחינה זו ספר דברים ייחודי בשל יסודות מסויימים, המאפשרים למקמו על ציר הזמן.

קביעת זמנם וסדרם של רוב ספרי המקרא קשה מאד • המקרא לא מציין את סדרם הכרונולוגי של הספרים וסדרם בספר התנ”ך אינו משקף בהכרח את סדר יצירתם • מבחינה זו ספר דברים ייחודי, בשל יסודות מסויימים המאפשרים למקמו על ציר הזמן

מאפיינים מיוחדים; כתיבת המילים האחרונות בספר דברים. צילום: ארכיון מצפה הילה Mitzpeh Hilla Archive CC BY 2.5 via Wikimedia Commons
מאפיינים מיוחדים; כתיבת המילים האחרונות בספר דברים. צילום: ארכיון מצפה הילה Mitzpeh Hilla Archive CC BY 2.5 via Wikimedia Commons

הואיל וברשימתנו השבוע ובשבוע הבא נברר את יחודו של ספר דברים (מכאן ואילך נסמנו כס”ד) ונדגיש את השונה בין ספר זה ושאר חומשי התורה, מן הראוי להקדים לתיאור יחודו את המצע המשותף לו ולשאר ספרי התורה. מסד משותף העולה לאין שעור על המפריד.

במחקר המודרני רווחת הדעה כי בראשית היה ס”ד. כלומר, שרוב התורה והספרות המקראית נוצרו לאחר ס”ד. נגד מגמה זו חשוב להדגיש, שס”ד הוא בעיקר יורש. אין בס”ד אווירה של גילוי תורה חדשה. להפך ראיות רבות, שעל חלקן נעמוד להלן, מעידות שס”ד הוא המאוחר מבין חומשי התורה.

היסודות המשותפים לס”ד ולשאר חומשי התורה

האמונה באל אחד: “אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ” (ד, 35); “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אחד” ( ו, 4), וכאלה רבים. אבל כמו שנוכחנו בפרשת ואתחנן, ס”ד אינו שונה משאר החומשים ומן המקרא כולו, ושוגה מי שמדמה למצוא בו תפישה מופשטת של ה’. ככתוב: “פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” (ה, 4).

האל האחד שולט בכל העולם, עליון על כל יש: “הֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ” (י, 14). גם כאן חשוב להטעים זאת, כי בניגוד לדעת רבים אין במקרא כולו אפילו פסוק אחד המצמצם את שלטון ה’ רק לארץ ישראל.

הוא אל קנא, כמתבטא במצוות החרם שעמדנו עליה בשבוע שעבר: “כִּי-אִם-כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה” (ז, 6-5).

הוא אל הצדק המצווה על הצדק: “כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה” (י, 18-17). לפי השקפת המקרא אין כל ניגוד בין אל קנא ואל הצדק, כי על-פי הנחת המקרא קנאתו של האל מיוסדת תמיד על הצדק.

ועם היותו אל עולם בחר בישראל, כרת עמו ברית והנחיל לו ארץ חמדה טובה ורחבה: “הֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ. רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה” ( י, 15-14). מכאן ההשקפה של התורה שרק ישראל מצווים על עבודת ה’ ורק הם נענשים על הפרתה.

היסודות המייחדים את ספר דברים

ועם זאת יש בס”ד יסודות חדשים לעומת החומשים הקודמים לו. נקדים ונאמר, בלי להמעיט בחשיבותם של היסודות החדשים, שביסודות כשלעצמם אין חידוש תיאולוגי מהפכני אבל מהלך ההיסטוריה היהודית והעולמית שיווה להם בדיעבד חשיבות עצומה שלא ניתן היה לשער אותה בזמן פרסום ס”ד, ושהשפעת חלק מן היסודות החדשים האלה פעלה נגד הנחות היסוד של ס”ד עצמו. בנושא הזה נעסוק בצאת השנה.

ס”ד הוא הוא היחיד מבין ספרי התורה הדורש במפורש את אחדות הפולחן “בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה” ואוסר באיסור חמור פולחן שלא במקום האחד: “הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה” (י”ב, 14-13). בחומשי התורה הקודמים לס”ד אין דרישה מפורשת לאחדות הפולחן. גם בספרי הנביאים הקודמים לדור חורבן הבית (586) אין דרישה כזאת. מלחמת הנביאים בפולחן המקדשים אין לה דבר עם הדרישה לאחדות הפולחן. במיוחד ניכר הדבר בעמוס הפועל בבית אל ומבקר במלים חריפות את הנעשה במקדש, אבל אינו רואה פסול בעצם העבודה במקדש בית אל.

ס”ד עצמו אינו מפרש היכן הוא “המקום אשר יבחר”, מה שגרם להשערות רבות, אבל לענייננו כאן שאלת כוונתו הראשונית של ס”ד אינה מעלה או מורידה, כי המכריע הוא שכל המקורות היהודים במקרא ומחוצה לו רואים את ירושלים כמקום אשר בחר.

במקום אשר יבחר ה'; שחזור המזבח בתל באר שבע. צילום: gugganij (eigene Fotografie  CC BY-SA 2.5-2.0-1.0, via Wikimedia Commons
במקום אשר יבחר ה’; שחזור המזבח בתל באר שבע. צילום: gugganij (eigene Fotografie CC BY-SA 2.5-2.0-1.0, via Wikimedia Commons

מצירוף העובדות האלה, חסרון אחדות הפולחן בנבואה הקדומה מול הדרישה המפורשת בס”ד, אנחנו מסיקים שס”ד לא היה מוכר לנביאים האלה. עדות מקבילה עולה מן המסופר בספר מלכים. נאמנה עלינו עדות ספר מלכים שגם מלכים צדיקים ויראי ה’ הקריבו בבמות. גם עובדה זו נקל לבארה אם נניח שהם לא הכירו את ס”ד.

עדות ראשונה לפעולה נגד העבודה בבמות מופיעה בתקופת המלך חזקיהו (727-698), שעליו מספר מחבר ספר מלכים: “הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת” (מלכים ב י”ח, 4), ולאחר תקופת האלילות של מנשה ואחז היא מתחדשת במלוא עוזה בתקופת המלך יאשיהו (639-609). יאשיהו אינו מגביל את פעולותיו למלחמה בשרידי העבודה הזרה של מנשה ואחז אלא הורס גם את הבמות שעבדו בהן את ה’ ומטמא אותן: “וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר-פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר-הָעִיר אֲשֶׁר-עַל-שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר” (מלכים ב כ”ג ,9). הוא שורף ומטמא את מקדש בית אל העטור בסיפורי קדושה מימי האבות (כ”ג, 15).

די בהתאמה זו בין פעולות יאשיהו ודרישת ס”ד כדי לבסס את ההנחה שפעולותיו נעשות בהשראת ס”ד. ולהנחה מתבקשת זו מצטרפת הראיה המכרעת שפעולות יאשיהו נעשות בהשראת ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן בהיכל ה’, המובא ונקרא לפני המלך: “וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ” (כ”ב, 10).

גם את המסופר על הפסח ניתן להבין רק על סמך ההנחה שהספר שנמצא הוא ספר דברים: “וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה” (כ”ג, 21). עד תקופת יאשיהו נחוג הפסח על-פי הכתוב בשמות י”ב. לפי מצוות הפסח בשמות י”ב מקריבה כל משפחה את קרבן הפסח בביתה, ההופך לכעין מקדש או במה. ס”ד מבטל את החג העתיק ומצווה במקומו על עלייה למקום אשר יבחר והקרבת הקרבן שם. ככתוב: “וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם” (דברים ט”ז, 2). ס”ד עוקר כאן במפורש את המנהג הישן: “לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ” (ט”ז, 5). ביטול החג העתיק והחלפתו בחג הפסח של ס”ד עשתה רושם בדור ההוא כפי שמשתמע מהערת הסופר: “כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה. כִּי, אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיהוָה בִּירוּשָׁלִָם” (מלכים ב כ”ג, 22) .

ההשערה שספר התורה שנמצא במקדש על-ידי חלקיהו הכהן והובא ליאשיהו הוא ספר דברים ידועה במחקר כהשערת דה וטה, על שם החוקר שניסח אותה לראשונה. להשערה זו חשיבות עצומה במחקר המקרא והרבה הלכות תלויות בה. אסביר להלן את חשיבותה.

מצירוף שתי העובדות שזכרנו למעלה: הראשונה, שאין זכר להשפעת האידיאות של ס”ד לפני חזקיהו, והשנייה, שבתקופת יאשיהו ס”ד כבר מגובש כספר, מסתבר שזמן חיבורו של ס”ד, או אם לנקוט ניסוח זהיר יותר זמן פרסומו, הוא בין שני המלכים האלה. פרסומו של ס”ד בפומבי והברית הנכרתת עליו הוא קו פרשת מים בהתנהלות עם ישראל וביצירתו הספרותית. שבי ציון החל מהצהרת כרש בונים מקדש בירושלים במקום אשר בחר. הם ונביאיהם אינם מעלים על הדעת לקומם את מקדשי העבר החרבים או לחדש את עבודת הבמות. בספרים המאוחרים, שאין ספק בזמנם, כגון  עזרא, נחמיה, דברי הימים , ניכרת השפעה מכרעת של ס”ד.

מחבר מסתורי; משה קורא את התורה בפני העם. ציור מאת By Karolingischer Buchmaler um 840, via Wikimedia Commons
מחבר מסתורי; משה קורא את התורה בפני העם. ציור מאת By Karolingischer Buchmaler um 840, via Wikimedia Commons

ההבחנה בתופעות האלה מספקת כלי ראשון במעלה ולעתים קרובות בלעדי לקבוע בעזרתו את סדר הספרים במקרא וזמנם. קביעת זמנם וסדרם של רוב ספרי המקרא קשה מאד. אין המקרא מציין מתי נוצרו הספרים ובדרך כלל גם לא מי כתבם. סדר הספרים במקרא אינו משקף בהכרח את סדר יצירתם. כיצד נדע מתי נוצרו ספרי שמואל? כיצד נדע אם קדם זמן יצירת ספר ויקרא לזמן ס”ד? השערת דה וטה מאפשרת תשובה על שאלות אלה. ספר או מקור שנעדרים ממנו סימני השפעה של ס”ד הוא מין הסתם קדום ליצירת ס”ד, בעוד ספר שניכרת בו השפעה של ס”ד הוא מאוחר מתקופת חזקיהו-יאשיהו.

מהם הסימנים להשפעת ס”ד?

1. בראש ובראשונה היסוד שעמדנו עליו – ריכוז הפולחן בירושלים. כך למשל ברשימתי בפרשת ויצא הערתי שסיפור התגלות יעקב בבית אל הוא בהכרח קדום, מפני שלפי הסיפור בית אל היא טבור העולם ולא ירושלים.

2. בדומה למקור הכהני (עיין ברשימתי על המעגולת בפרשת תרומה) גם לס”ד יש סגנון מובהק וביטויי לשון מיוחדים. הופעתם בשכיחות רבה ביצירה מסוימת מעידה לפי רוב החוקרים על השפעת ס”ד וממילא על זמנה המאוחר לפרסום ס”ד.

3. הופעת התורה המגובשת כספר. מיוחד ס”ד שמופיעה בו התורה המגובשת כספר כמדריך לאומי למלך ולעם. המלך מצווה לכותבה, לנהוג ולהנהיג על-פיה: “וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (דברים י”ז, 18); היא נקראת בפני כל ישראל במקום אשר יבחר: “בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם” (דברים ל”א, 11). קודם לפעולות יאשיהו אין אנו מוצאים ספר תורה במתכונת זאת.

ספרים נכתבו גם קודם לכן לעדות ולזכרון של ברית או מאורע ספציפי, אבל “ספר תורה” כאוביקט לעצמו הטובע את המציאות בצלמו מופיע לראשונה במעשי יאשיהו. ומכאן הופעת “ספר תורה” בספר מסוים או במקור מסוים מעידה על השפעה של ס”ד וממילא קובעת את זמן הספר לתקופה שאחרי פרסום ס”ד. למשל אנו קוראים בספר יהושע בתחילתו: “לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ” (א, 8) ובסמוך לסופו מצווה יהושע את העם: “וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל” (כ”ג, 6).

השערת דה וטה (והעקרונות הנגזרים ממנה) מוסכמת על רוב החוקרים. מקבלים אותה גם חוקרים השייכים לאסכולות נפרדות לגמרי. חילוקי הדעות בין האסכולות השונות נובעים מהערכה שונה של השפעת ס”ד. הדוגמה המובהקת ביותר היא מקומו של ספר ויקרא (ובעצם המקור הכהני כולו). יש המקדימים אותו לס”ד מפני שאינם מוצאים בו אף אחד מן הסימנים שרשמנו המעידים על השפעתו. כך למשל דה וטה עצמו ובמחקר הישראלי יחזקאל קויפמן, ויש המאחרים אותו לס”ד, מפני שהם מדמים למצוא בו את השפעת אחדות הפולחן של ס”ד. אוהל מועד של ויקרא, המקדש הנודד של ישראל במדבר, הוא לשיטתם בבואה של המקדש בירושלים. כך החוקר הגרמני הגדול ולהויזן ורוב החוקרים שיצאו מאדרתו.

דוגמה לגישה זו במחקר הישראלי הוא פרופסור נדב נאמן. לעתים נובעים חילוקי הדעות מן העובדה שביצירה הנדונה מופיע סימן אחד של השפעת ס”ד אבל נעדר סימן אחר. למשל בספר יהושע יש השפעה עזה של הסגנון של ס”ד ומופיעה בו התורה המגובשת כספר, אבל חסר בו (לבד מפסוק אחד) ריכוז הפולחן.

בדורנו רווחת הנטייה להפריז בהשפעת ס”ד ולגלות השפעה כזאת (וממילא לאחר את הכתוב) גם במקום שאינה מצויה. למשל בספרי שמואל ובראשית שהסימנים להשפעת ס”ד שרשמתי למעלה נעדרים מהם כמעט לגמרי.

בס”ד מופיעים היסודות החדשים כמקשה אחת. אבל ברבות הימים נתגלעו המתחים בין היסודות. על כך נעמוד ברשימותינו הבאות.

__________

ד”ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ”ז; The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story, 1993.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 תגובות למאמר

  1. יהושוע פרק כ”ב מתאר כמעט מלחמה בגלל שגד, ראובן וחצי מנשה בנו מזבח נוסף. איך התיאוריה הזו מסבירה את הסיפור? גם הסיפור הזה מאוחר?

  2. אני עונה בקיצור נמרץ כי פרק כ”ב מסובך מאד ופתרונו קשור בהנחות יסוד של הפרשן. לדעת רוב חוקרי המקרא התשובה חיובית. כלומר שפרק כ”ב כמו כל ספר יהושע הוא מאוחר. הפרק עצמו שייך על פי סגנונו למקור הכוהני (כמו ספר ויקרא) ואיחורו עולה יפה עם הנחת רוב החוקרים שהמקור הכוהני מאוחר.
    אך יש גם חוקרים הסבורים שהמקור הכוהני קדום לס”ד ואלה טוענים שהנושא של הפרק איננו מקדש אחד מול מקדשים רבים, אלא קדושת ארץ ישראל (ממערב לירדן) מול טומאת הארץ ממזרח הירדן, ושמתבטאת בפרק השקפה עתיקה (שעמדתי עליה ברשימות האחרונות), שהארץ המובטחת מגיעה רק עד הירדן, ושרק בה מותר לעבוד את ה’.