השכלה בסבסוד גבוה

עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית השבוע, חוזרים למעלה מ-300,000 סטודנטים ללימודים במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. במדינתו היחידה של עם הספר, קשה להרהר על כמה מן המוסכמות הבסיסיות שהתקבלו באשר ללימודים האקדמיים, אך דומה שההשקעה הכספית העצומה של המדינה בהשכלה הגבוהה מחייבת בכל זאת לבחון כמה הנחות יסוד מחדש.

כפי שכבר הראנו בעבר ב'מידה', ישראל ממוקמת במקום השני בשיעור בעלי התארים במדינות ה-OECD: לא פחות מ-46 אחוז מהישראלים הם בעלי תואר אקדמי, כאשר רק קנדה מקדימה אותנו בדירוג.

המימון לאינפלציית התארים הזו מגיעה ברובו מכיסה הישיר של המדינה: רוב הסטודנטים בישראל לומדים במוסדות המתוקצבים על ידי המדינה, כאשר המימון של המדינה לסטודנט לשנת לימודים אחת עומד על עשרות אלפי שקלים, סבסוד המגיע בסך הכל ל-6.9 מיליארד ש"ח בשנה. הסטודנטים בישראל אוהבים לקטר על שכר הלימוד הגבוה, אך למעשה שכר הלימוד אינו כה גבוה ובמדינות רבות כדוגמת ארצות הברית, קנדה, בריטניה ואוסטרליה הוא גבוה בהרבה. אמנם, בחלק ממדינות אירופה נהוג כי הלימודים האקדמיים הם במימון מלא של המדינה, אך גם במדינות הללו סבסוד המדינה להשכלה גבוהה לאזרח הוא ככל הנראה נמוך יותר בישראל: בגרמניה, הונגריה וצ'כיה אולי משלמים פחות או כלל לא משלמים על לימודי השכלה גבוהה, אך רק 27, 20 ו-17 אחוז (בהתאמה) מהאזרחים במדינות אלו הינם בעלי תואר אקדמי, כך שהוצאות המדינה קטנות בהתאם.

ניתן להתווכח האם ההשקעה של המדינה בהשכלה הגבוהה היא מוגזמת אך אין ספק שחלק גדול מההשקעה הכספית הזו יורד לטמיון מסיבה אחת פשוטה: רבים מהסטודנטים כלל לא מסיימים את התואר אותו התחילו. הנתונים על נשירת תלמידים תלויים בהגדרות השונות ובתקופת הזמן שנבדקה, אך ברור כי הנשירה מההשכלה הגבוהה בישראל היא מהגבוהות בעולם. דו"ח של ה-OECD  בדק ב-2010 את אחוז הנשירה ב-26 מדינות שונות החברות ב-OECD  הראה כי ישראל היא המדינה בעלת שיעור הנשירה השישי בגובהו: על פי ה דו"ח זה, 38 אחוז מהתלמידים בישראל אינם מסיימים את התואר אותו התחילו.

מחקר של ד"ר ענת גופן בדק את הסטודנטים בהשכלה ההשכלה בישראל בשנים תשנ"ט-תשס"א על פי נתוני הלמ"ס, והראה כי שיעור הנשירה בישראל עומד על 23 אחוז. על-פי המחקר, גם מבין אלו שמסיימים את התואר, 36 אחוז עושים זאת לאחר המועד התקני, כך שהם ממשיכים בלימודיהם האקדמיים שנה אחת מסובסדת נוספת לפחות.

מימון כפול ומשולש

מחקר של הלמ"ס שפורסם לאחרונה בחן את הסטודנטים שהתחילו את לימודיהם בהשכלה הגבוהה בשנת תשע"ג והראה כי המגמה נמשכת ואף מועצמת: 7.5 אחוז מהסטודנטים הפסיקו את לימודיהם לגמרי, ו-10 אחוז נוספים החליפו את מקצוע הלימודים, וזאת רק כשנה לאחר תחילת הלימודים. מעניין הוא כי למרות התלונות החוזרות ונשנות כנגד שכר הלימוד, המחקר, שבדק גם מדוע הסטודנטים עוזבים את לימודיהם, מצא כי מעטים בלבד עשו זאת משיקולים כלכליים. רוב המשיבים קיבלו את החלטתם בשל חוסר עניין בלימודים או בשל סיבות אישיות ומשפחתיות.

המדינה, באופן מפתיע, אינה מתייחסת כלל לתופעת הנשירה, ומממנת לכל סטודנט באופן נדיב את הלימודים האקדמיים, גם אם זהו המקצוע השלישי שאותו הוא מתחיל ללמוד. לא רק שהמדינה מבזבזת כספים רבים לריק, אלא שהתקצוב הנדיב שלה אף מעצים את בעיית הנשירה והחלפת המקצוע.

כל ניסיון שנעשה בשנים האחרונות לבחון בחדש את סוגיית שכר הלימוד בהשכלה הגבוהה נענה מיד בזעקות שבר מצד התאחדות הסטודנטים וגורמים נוספים. הטענה הקבועה היא שהעלאת שכר הלימוד תפגע בשכבות החלשות ובאפשרות שלהם למוביליות חברתית. בפועל, המצב הנוכחי הוא זה הפוגע בשכבות החלשות: רוב הבאים בשערי ההשכלה הגבוהה הם בני המעמד הבינוני והגבוה הנהנים מהמימון המדינתי הנדיב על חשבון כספי המסים של כולם.

אם הדאגה היא לשכבות החלשות, המדינה יכולה להמשיך לממן עבורן את שכר הלימודים האקדמי, ואפילו לממן אותו באופן משמעותי יותר מאשר היא עושה כיום. אך אין הצדקה לכך שמדינה שכמעט מחצית מאזרחיה הם בעלי תואר אקדמי תממן באופן כה רחב את שכר הלימוד. התאחדות הסטודנטים נהנית אמנם מיחסי ציבור טובים ותדמית חברתית, אך בסופו של דבר היא מנהלת את מאבקם של העשירים.