כשזהבה גלאון משחקת בנתונים

זהבה גלאון השתלחה הבוקר בגברים, שלטענתה מפלים את הנשים בתעסוקה. אלא שעיון בנתונים שהיא עצמה הביאה, מלמד שמדובר בלא יותר ממניפולציה

זהבה גלאון יצאה הבוקר למתקפה חריפה על המין הגברי, שלטענתה מפלה את הנשים בשוק התעסוקה ● אך די בעיון חטוף בנתונים שגלאון עצמה הביאה, כדי להבין שהיא פשוט עוותה אותם לצרכיה ● כשפמניזם רדיקלי פוגע דווקא בנשים

משחקת בנתונים; גלאון. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
משחקת בנתונים; גלאון. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

יושבת ראש מפלגת 'מרצ', זהבה גלאון, פרסמה הבוקר פוסט בדף הפייסבוק שלה ובו ציטטה נתונים מתוך סקר 'הוצאות משקי הבית' של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אלא שגלאון בחרה לצטט נתונים חלקיים ומגמתיים, במטרה להציג את אוכלוסיית הנשים כקורבן שברירי ואומלל, הנרמס בידי הפטריארכיה הגברית, השוביניסטית והאלימה.

גלאון הזדעקה בדבריה על פערי השכר בין נשים וגברים שכירים, ושלפה לשם ההמחשה נתון מתוך הסקר, לפיו עובד שכיר בישראל משתכר בממוצע 11,114 ש"ח ואילו עובדת שכירה – 7,439 ש"ח בלבד. אלא שלא די שגלאון בחרה לה נתונים שמתאימים לה והתעלמה לחלוטין מנתונים אחרים המופיעים בסקר, היא גם לא היססה לעוות את המציאות המשתקפת מתוך הסקר.

"תנו לי לגלות לכם סוד", כתבה. "זה לא קורה כי נשים הן עובדות פחות טובות, משכילות פחות או מוכשרות פחות. זה קורה כי למרות ההשפעה האדירה שיש לפערי שכר כאלה על המשק, על הכלכלה ועל איכות החיים של האזרחיות (והאזרחים) במדינה, אין משהו שמעניין את הממשלה שלנו פחות".

האמנם? נבדוק. לפי הסקר שציטטה גלאון, ובניגוד למה שהיא עצמה כתבה, עולה כי דווקא כן קיים קשר בין שעות עבודה ובין השכר הממוצע הנמוך בקרב נשים. וכך נכתב בדיווח של דה-מרקר, שממנו גלאון שלפה את הנתונים: "חלק מהפער בין המינים נובע מהבדל במספר שעות העבודה של גברים ונשים. בחישוב ההכנסה הממוצעת לשעת עבודה, הפער בין המינים הצטמצם מעט, ל-16.3% (ההכנסה הממוצעת לשעת עבודה לגבר שכיר היה 58.3 שקל, ושל אישה שכירה – 48.8 שקל)".

זאת ועוד. גלאון מתעלמת מהעובדה שישנה עלייה מתמדת בהצטרפות נשים למעגל התעסוקה – נתון שגם הוא מופיע בסקר. המשמעות של תהליך זה היא שהשכר הממוצע של נשים הולך ונמשך כלפי מטה, מכיוון שרוב המצטרפות החדשות למעגל התעסוקה מתחילות באופן טבעי בשכר נמוך יותר – מפאת ניסיונן התעסוקתי הקצר. לחילופין, הן פשוט בוחרות בעבודות תובעניות פחות – הוראה, פקידות, עבודה סוציאלית ועוד – בהתאם להעדפות האישיות שלהן, דבר שגם הוא מוריד את ממוצע השכר. קשה לראות בדברים הללו בשורה לא משמחת, אך גלאון מצליחה לעשות זאת.

תהליך ההשתלבות מוריד את הממוצע; נשים חרדיות בהיי-טק. צילום: אביר סולטן, פלאש 90
תהליך ההשתלבות מוריד את הממוצע; נשים חרדיות בהיי-טק. צילום: אביר סולטן, פלאש 90

וכך נכתב בדיווח של דה-מרקר: "בהתפלגות לפי עשירונים, נמצא כי בחמשת עשירוני ההכנסה הנמוכים (עשירונים 1–5) נשים היו יותר ממחצית מכלל השכירים, ובחמשת העשירונים הגבוהים (עשירונים 6–10), גברים היו 60% בממוצע מכלל השכירים". כלומר, גברים בוחרים בתעסוקה מתגמלת יותר – שגובה מן הסתם שעות רבות ועבודה קשה – דוגמת מהנדסים, מתכנתים וכו', בעוד שנשים כאמור בוחרות, וזו זכותן המלאה, בעבודה נוחה יותר. זו אינה אפליה, אלא פשוט העדפות שונות בבחירת טיב המקצוע.

הפערים לא גבוהים

אך האמת שאפילו הפערים כשלעצמם אינם נוראים. כפי שנכתב בדיווח, "ההכנסה הממוצעת של גברים בעשירון התחתון היא 692 שקל ושל נשים 748 שקל (חיזוק לסעיף הקודם, ע.ד)". ובעשירון העליון לעומת זאת, "השכר הממוצע של גברים שכירים לחודש היה 31,280 שקל ושל נשים 29,002 שקל". זהו פער נסבל בעליל, המעיד שכאשר נשים בוחרות לעבוד במשרה מלאה ובעבודה מתגמלת של ממש, הן מקבלות סכומים דומים מאוד לאלו של עמיתיהם הגברים.

בשורה התחתונה, נראה שהפמיניזם הרדיקלי של גלאון וחבריה פוגע בנשים ומתייחס אליהן כאל יצור לא-תבוני, לא כישרוני ולא מועיל, שחייב את תמיכת המדינה כדי לשרוד ונואש לעזרה מלאכותית כדי להתקדם. כביכול הן אינן בוחרות לעבוד כרצונן, אלא הגברים הם אלו שקובעים עבורן באופן מפלה וכוחני. זוהי גישה המזלזלת בנשים ובד-בבד מבצעת דה-לגיטימציה לגברים.

ניתן לראות זאת, למשל, בטרמינולוגיה שגלאון נוקטת בה כלפי הנשים: "אוכלוסיה מוחלשת", בלשון אקטיבית ולא פאסיבית. כאילו ישנו גורם עליון – במקרה זה החברה או המין הגברי – שמחליש ומדכא באופן פעיל את הנשים, בזמן שלהן כביכול אין שום אחריות ושליטה על עצמן.

הגישה הפמיניסטית-סוציאליסטית של גלאון היא גישה מסוכנת, המרוקנת את חופש הפרט מכל תוכן ורואה במדינה שמרטפית המטפלת בילד מוגבל (במקרה זה, הנשים) שאינו כשיר לקבל החלטות בעצמו.

האם ישנם פערים ("אי-שוויון") בין גברים ונשים? בהחלט. האם זה בסדר? בהחלט. בדיוק כמו שיש פערים בין גברים לגברים (עובד במכולת מול עובד בהיי-טק).
תפקיד המדינה הוא רק לשמור על שוויון בפני החוק, ולוודא שכל הגברים והנשים (והשחורים והלבנים והטבעונים) נהנים מאותם תנאים, ללא פריבילגיות או אפליות המעוגנות בחוק. מכאן והלאה, כל פרט אחראי על עצמו ועל עתידו, בעזרת הבחירות שהוא בוחר לעשות ובעזרת העבודה שהוא מספק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. זו תמצית הגישה של השמאל. נקודת ההנחה שמי שמצטייר כחזק הוא הרע והתוקף ומי שמצטייר כחלש הוא הקרבן וזה בדיוק נכון לגבי יהודים וערבים, מעסיקים ופועלים וכך הלאה, ולכן הנסיון של גופים כמו המכון לאסטרטגיה ציונית למצוא חלופה מדינית לשמאל בעוד שהוא נוקט גישה מוסרית כמו השמאל, (זכויות אדם כחול לבן , ברור שהחיילים מתעללים בערבים כבררת מחדל..) זה פשוט עיוות וחוסר הבנה של המחלוקת בן ימין ןשמאל

  2. יחד עם ההסכמה לגבי העיוות של הנתונים והטיעונים אצל גלאון, גם במאמר התגובה יש טיעון לא מוצלח.
    ההסבר החלופי לגבי העשירונים (נשים בוחרות עבודה פחות מתגמלת) איננו הכרחי כלל, וכנגדו אפשר לטעון שלנשים משלמים פחות מגברים ולכן הן בהפרש פאזה, מבחינת המשכורת, אחרי הגברים, ובשל כך יש למעלה מחמישים אחוז נשים בעשירונים התחתונים.

    1. אם לנשים היו משלמים פחות מלגברים עבור אותה משרה באותה היקף – גלאון הייתה חוגגת על הטענה האלה. גלאון ושות' לא פתחו שמפניה – כי סימוכין לטענה כזו אין. בכל מחקר שהתבצע, ההבדלים ההם זניחים. לכן היא מבלבלת את המוח על ממוצעים כלליים, שם, שלא מנרמלים בהתאם לסוג והיקף המשרה, הפערים גדולים.

    2. האם משלמים לנשים פחות (לשעה) מלגברים על משרה דומה?
      לא ניתן לשלול טענה כזו מני ובי.
      אולם אם תבדוק את שיקולי המעביד לאפלייה, תמצא כי:
      כשמדובר במשרה בה יש יתרון לכוח הפיסי (סבלות ודומיה) יש הצדקה מלאה לאפלייה.
      כאשר מדובר במשרה בה המוח הוא הכלי העקרי- היי טק ודומיו- הלא התחרות על מיטב העובדים תביא לכך שהמעסיק המפלה יפסיד עובדות טובות, ויאלץ ע"י המציאות להיטיב את דרכיו.
      בשרות המדינה לא ניתן להפלות עפ"י מין.
      איזו אפלייה נותרה? העובדה הנכונה, שגברים מהססים פחות לדרוש תוספת שכר, לעומת נשים.
      התוצאה: מעביד קצר ראות יפגר בקידום הנשים שהוא מעסיק. וכיון שנשים, לעתים קרובות, מגלות זהירות ונאמנות בהחלפת מקומות עבודה- האפלייה תתארך.
      מה הפתרון? תואיל לוחמת הזכויות האימתנית זהבה לפנות אל הנשים, לתבוע מהן להיות יותר אסרטיביות, לדרוש תוספת שכר ולו באיומי התפטרות.
      בחלק גדול מהמקרים זה יועיל, ובחלקם הקטן יזיק. אך ודאי שזה יגרום פחות נזק מהפצת סילופים בכיינית.

  3. האם הנתונים לוקחים בחשבון את היקף המשרה?
    הרבה יותר נשים עובדות במשרה חלקית מאשר גברים, ומתחת בחירה. כן זהבה, זו לא בושה להיות ותר זמן עם הילדים, אם המצב הכלכלי מאפשר!

  4. גלאון אינה נמצאת ברשימת מאה הח"כים שאני הכי מעריכה. אך לא ניתן לבטל את דבריה בנושא זה מכל וכל.
    קיים פער בשכר לשעת עבודה בין נשים וגברים המבצעים אותה עבודה בדיוק. פער זה הוא די זניח באמצע שנות העשרים אך הולך ועולה עם הגיל.
    בשנות החמישים והשישים לחיים הפער ממש ממש לא זניח והוא הופך לטראגי בשנות הפנסיה הארוכות והעניות של הנשים. הפער בפנסיות קיים גם לאחר קיזוז הבדלים במספר שנות העודה ואחוזי המשרה

    אגב, השאלה מהו 'פער שכר' זניח אינה שאלה פשוטה. אני מניחה שלאדם
    המתקשה לכלכל את עצמו ואת משפחתו גם 1,200 שקלים בשנה אינם זניחים. ם
    יש פה עוד שאלה של ערכים חברתיים. מי החליט ועל סמך אילו קריטריונים מה
    שלמורות,אחיות בתי חולים ועובדות סוציאליות מגיע שכר עלוב? האם כיון שאלו מקצועות קלים ונוחים? האם כיון שאין בהם אחריות כבדה? האם כיון שאינם דורשים השכלה והסמכה? כיון שאלו מקצועות במגזר הציבורי ברור שלא מדובר כאן על כוחות שוק אלא על החלטות חברתיות. החלטות שלעניות דעתי ראויות לשינוי דחוף.

    1. לא קיים שום מחקר שמוכיח שבתנאים זהים,יש אפליה בשכר. אין, פשוט לא קיים כזה, לא בארץ ולא בחו"ל. תחפשו כמה שתרצו, תדפקו את הראש בקיר תכפילו מספרים, תחלקו אותם, מה שתרצו. פשוט אין. באותה משרה, עם אותו ניסיון תעסוקתי, ועם אותו רקע השכלתי, צפוי שהשכר יהיה זהה למעט הבדלים סטטיסטיים זניחים. כאלו הם כוחות השוק. וכל מי שטוען אחרת, עליו הראיה. י

  5. כל הטיעונים בכתבה מתבססים על כך שאתה מניח שכל מצבן של הנשים העובדות נובע מ"בחירה", ולדעתי יש כאן בעייתיות גדולה ובעולמנו הבחירה הזאת עדיין מאד מוגבלת ומוטלת בספק…
    בהמון מקרים כשנשים עם ילדים קטנים מחפשות עבודה הן עדיין צריכות לעשות זאת בהנחה שהן המטפלות העיקריות בילדים, והן אלה שצריכות להיות גמישות ולכן לבחור במשרות חלקיות או פחות מתגמלות.
    זה נובע מכך שבהרבה מקומות עבודה זה עדיין לא לגיטימי מספיק עבור גברים לצאת מוקדם או להעדר בגלל ילדים, בהרבה מקומות עבודה משמעות משרה מלאה היא שעות עבודה אינסופיות ולא הגיוניות שאם שני ההורים בוחרים בהן לא יהיה ניתן לנהל חיי משפחה, זה נובע מפערי שכר שאומרים שאם כבר מישהו חייב לוותר עדיף שזה יהיה מי שבד"כ ירוויח פחות – בכל זאת, האשה (מכל הסיבות שהוזכרו בכתבה), וכמובן יש את נושא המעסיקים שעדיין יעדיפו לבחור ולקדם גברים על פני אמהות לילדים – שוב בגלל אותן הנחות לעיל – וכך נוצר לו מעגל.
    מי שמע על "משרת אב"? ההנחה החברתית הרווחת עדיין היא שהאב יעבוד משרה מלאה פלוס והאם תסתדר עם השאר.
    כך יוצא שגם נשים מוכשרות שהיו מאד רוצות להתחיל קריירה נגררות לעבודות פשוטות במשרה חלקית (מכירה אישית לא מעט מקרים כאלה, בטוחה שכולנו), כי פשוט לא היתה אפשרות אחרת.
    שוויון במקומות עבודה לא מתחיל ונגמר בשכר, אלא עובר בדרך גם במתן יותר אפשרות בפועל לגברים המעוניינים בכך להיות שותפים בחיי משפחה וארגון של הציפיות מכלל העובדים בהתאם.
    ובנימה אופטימית המצב הולך ומשתפר בשנים האחרונות והמודעות עולה. עוד נגיע…