מה שהשמאל והימין מחקו ממורשת רבין

הוא היה מתנגד חריף לאקטיביזם השיפוטי, החזיק בתפיסות ביטחוניות מובהקות, וסלד מהפוליטיקה הקטנה ● אז מדוע השמאל והימין זוכרים לרבין רק את אוסלו? 

במלאת 20 שנה לרצח הנפשע של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, רבים בתקשורת עוסקים בשאלה מהי מורשת יצחק רבין. בשמאל מייחסים את כל מורשתו להסכם אוסלו ולמאמצי השלום שנגדעו באיבם על-ידי המרצח. בימין לעומת זאת, נשמעים קולות כי הסכם אוסלו היה טעות מסוכנת ולכן אין לרבין כל מורשת חיובית, לפחות לא כזו שניתן ללמדה את ילדי ישראל.

העיסוק האובססיבי בשאלת גורלו של הסכם אוסלו אלמלא הרצח, אסור שיאפיל על המורשת האמיתית של יצחק רבין ז"ל, ממנהיגיה הגדולים של מדינת ישראל. אגע בקצרה בשלושה נושאים המאפיינים את מורשתו, שאינם קשורים להסכם אוסלו ולוויכוח סביבו.

הבטחוניזם

כבוגר הפלמ"ח שגדל על ברכי תנועת 'אחדות העבודה', הרים רבין תרומה מכרעת לביטחון מדינת ישראל והצטיין בגישה אקטיביסטית-ביטחונית מובהקת. גישה שהייתה המוטו של 'אחדות העבודה', שרבים מחברי הפלמ"ח ויוצאיו השתייכו אליה. רבין היה מח"ט חטיבת הראל במלחמת השחרור, אלוף מצטיין שנשאר בצה"ל על אף פירוק הפלמ"ח, רמטכ"ל מצטיין של מלחמת ששת הימים – הגדול בנצחונות הצבאיים של מדינת ישראל, שגריר, ראש ממשלה ושר ביטחון שנים לא מעטות.

חלקו של רבין במערכה על ירושלים במלחמת השחרור הביא לצירופה לשטח מדינת ישראל בניגוד לתכנית החלוקה, והנציח אותה כבירת ישראל לדורות. תרומתו לנצחון במלחמת ששת הימים ביסס את קיומה של המדינה והרחיק מעליה את סכנת ההשמדה.

בכל התקופה הזו האקטיביזם הביטחוני והדאגה לביטחון ישראל, לצד חתירה להסכמים עם שכנינו, אפיינה את דרכו של רבין ז"ל ואין להתבלבל ולשכוח זאת לרגע.

רבין היה מוכן ללכת כברת דרך על מנת להשיג הסכמי שלום עם שכנינו, אולם הכל מתוך גישה ביטחונית של ביטחון ישראל מעל הכל. הוא לא זנח לרגע את האינטרסים הביטחוניים של ישראל ולא חשב כי הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. הוא גם מעולם לא סבר כי היעדר שלום בין ישראל לשכנותיה הוא באשמת ישראל, השקפה המקובלת כיום על השמאל הרדיקלי.

בבואנו לדבר על מורשתו של רבין, אין לשכוח עובדות היסטוריות בסיסיות אלו.

יושרה ואמינות

רבין היה בריה שונה לחלוטין מכל המקובל בפוליטיקה הישראלית – אנטי-פוליטיקאי מובהק בניגוד לכל המוסכמות המקובלות אז והיום. הוא דיבר אמת, לא עסק במניפולציות ובתככים, לא עסק ביחסי ציבור ולא התראיין מדי בוקר בתוכניות הפטפטת ברדיו ובטלוויזיה כמקובל אצל פוליטיקאים מן המניין.

לטוב או לרע, הג'ינג'י אדום הפנים היה תוכו-כברו. מה שראית הוא מה שקיבלת. ללא התפלספויות, ללא תחמונים, ללא עסקנות, ללא תככים וללא כל המאפיינים השלילים להם אנו רגילים כיום בפוליטיקה הישראלית, המרתיעים רבים וטובים מלעסוק בענייני ציבור. רבין לא התחנף לעיתונאים, לא התחכך עם שועים ונגידים, ולא ניסה ליפות את המציאות. אמינות היתה מילת המפתח אצלו.

התכונות הללו גרמו לו קשיים כבירים בעולם הפוליטי, והפריעו לתפקודו בממשלתו הראשונה בשנת ה-70. אולם הניסיון ויכולת המנהיגות הבלתי רגילה ייצבו אותו במסלול הנכון ואפשרו לו להצליח בפוליטיקה על אף היותו אנטי-פוליטיקאי.

התנגדות אידיאולוגית לאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון

במסגרת חיבוק הדוב של השמאל הרדיקלי המבקש לעמעם את זכרו של רבין בכל מה שאינו נוגע להסכם אוסלו, נשתכחה גם העובדה הפשוטה: יצחק רבין ז"ל היה המתנגד האידיאולוגי החריף ביותר לאקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של הנשיא ברק. הוא התנגד בכל תוקף למעורבות בג"ץ בעניינים ביטחוניים, להשתלטות המשפטיזציה על מוסדות המדינה ולהכפפת הממשלה לרצונו של בית המשפט העליון. אין מדובר, כפי שהאשימו אותו בשמאל הרדיקלי, על סכסוך אישי בינו לבין השופט אהרן ברק. אלא בהשקפה אידיאולוגית מובהקת של שמרנות בנושאים המשפטיים. העובדה שאהרן ברק, בהיותו יועץ משפטי לממשלה, החליט להעמיד את לאה רבין לדין בגין חשבון הדולרים שהחזיקה בחו"ל – החלטה שבעקבותיה התפטר רבין – לא העלתה ולא הורידה. רבין האמין שעל הממשלה לשלוט ועל בית המשפט לשפוט, ואין לערב בין השניים.

שיא האקטיביזם השיפוטי שלוח הרסן הגיע כאשר רבין, בתקופת כהונתו השנייה, מצא את עצמו בדיון בבג"ץ פרשת דרעי ופנחסי ללא ייצוג משפטי. בית המשפט החליט שעל ראש הממשלה לפטר שר וסגן שר (בגין הגשת כתבי אישום נגדם), ובכך לערער את הקואליציה שלו בתקופה קריטית (החתימה על הסכמי אוסלו) – תוך שהוא מונע ממנו ייצוג משפטי וקובע כי רק היועץ המשפטי לממשלה הוא זה הרשאי לייצג את הממשלה ואת העומד בראשה. את הייצוג, קבע בית המשפט, יעניק היועץ לפי עמדת "ראש הממשלה הסביר" והמופשט, ולא לפי עמדתו בפועל של ראש הממשלה רבין.

למותר לציין שלא נאמר בשום מקום בחוק ששרים צריכים להתפטר עם הגשת כתב אישום. לא נקבע גם בשום מקום בחוק שחוות דעת היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה. את כל אלו קבע בג"ץ על דעת עצמו. האם יעלה על הדעת כי ראש הממשלה וממשלתו לא יהיו מיוצגים בהליך כזה על-ידי עורך דין?! (בג"ץ התיר ברוב טובו למזכיר הממשלה דאז שמואל הולנדר להקריא מכתב בשם רבין…). מצב דברים הזוי זה  תואר בהרחבה בספרו של פרופ' דניאל פרידמן הארנק והחרב (עמ' 171-174).

כתוצאה, מצא עצמו רבין בשעה קריטית ביותר למדינת ישראל ללא "רוב יהודי" להסכמים שאותם חתר להביא. זאת בניגוד מפורש לכוונתו המוצהרת בראשית כהונתו להתבסס על קואליציה עם "רוב יהודי" לצורך השגת הסכמים עם שכנינו, על מנת שיקבלו לגיטימציה ציבורית איתנה.

אשר על כן, הטענה הנשמעת מהשמאל לפיה מורשת רבין היא הסכם אוסלו ותו לא, ומקבילתה מהימין, היא שכתוב ההיסטוריה ועשיית עוול משותף של חוגים רדיקלים לאחד מגדולי המנהיגים שידעה מדינת ישראל.

הכותב הוא עורך דין