מה שהשמאל והימין מחקו ממורשת רבין

הימין והשמאל זוכרים לרבין רק את אוסלו; את הביטחוניזם שלו ואת ההתנגדות החריפה לבג”ץ הם שכחו. יראון פסטינגר על מורשת רבין המלאה

הוא היה מתנגד חריף לאקטיביזם השיפוטי, החזיק בתפיסות ביטחוניות מובהקות, וסלד מהפוליטיקה הקטנהאז מדוע השמאל והימין זוכרים לרבין רק את אוסלו? 

סלד מהאקטיביזם; יצחק רבין ז"ל. צילום: פלאש 90
סלד מהאקטיביזם; יצחק רבין ז”ל. צילום: פלאש 90

במלאת 20 שנה לרצח הנפשע של ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל, רבים בתקשורת עוסקים בשאלה מהי מורשת יצחק רבין. בשמאל מייחסים את כל מורשתו להסכם אוסלו ולמאמצי השלום שנגדעו באיבם על-ידי המרצח. בימין לעומת זאת, נשמעים קולות כי הסכם אוסלו היה טעות מסוכנת ולכן אין לרבין כל מורשת חיובית, לפחות לא כזו שניתן ללמדה את ילדי ישראל.

העיסוק האובססיבי בשאלת גורלו של הסכם אוסלו אלמלא הרצח, אסור שיאפיל על המורשת האמיתית של יצחק רבין ז”ל, ממנהיגיה הגדולים של מדינת ישראל. אגע בקצרה בשלושה נושאים המאפיינים את מורשתו, שאינם קשורים להסכם אוסלו ולוויכוח סביבו.

הבטחוניזם

כבוגר הפלמ”ח שגדל על ברכי תנועת ‘אחדות העבודה’, הרים רבין תרומה מכרעת לביטחון מדינת ישראל והצטיין בגישה אקטיביסטית-ביטחונית מובהקת. גישה שהייתה המוטו של ‘אחדות העבודה’, שרבים מחברי הפלמ”ח ויוצאיו השתייכו אליה. רבין היה מח”ט חטיבת הראל במלחמת השחרור, אלוף מצטיין שנשאר בצה”ל על אף פירוק הפלמ”ח, רמטכ”ל מצטיין של מלחמת ששת הימים – הגדול בנצחונות הצבאיים של מדינת ישראל, שגריר, ראש ממשלה ושר ביטחון שנים לא מעטות.

חלקו של רבין במערכה על ירושלים במלחמת השחרור הביא לצירופה לשטח מדינת ישראל בניגוד לתכנית החלוקה, והנציח אותה כבירת ישראל לדורות. תרומתו לנצחון במלחמת ששת הימים ביסס את קיומה של המדינה והרחיק מעליה את סכנת ההשמדה.

בכל התקופה הזו האקטיביזם הביטחוני והדאגה לביטחון ישראל, לצד חתירה להסכמים עם שכנינו, אפיינה את דרכו של רבין ז”ל ואין להתבלבל ולשכוח זאת לרגע.

רבין היה מוכן ללכת כברת דרך על מנת להשיג הסכמי שלום עם שכנינו, אולם הכל מתוך גישה ביטחונית של ביטחון ישראל מעל הכל. הוא לא זנח לרגע את האינטרסים הביטחוניים של ישראל ולא חשב כי הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. הוא גם מעולם לא סבר כי היעדר שלום בין ישראל לשכנותיה הוא באשמת ישראל, השקפה המקובלת כיום על השמאל הרדיקלי.

בבואנו לדבר על מורשתו של רבין, אין לשכוח עובדות היסטוריות בסיסיות אלו.

יושרה ואמינות

רבין היה בריה שונה לחלוטין מכל המקובל בפוליטיקה הישראלית – אנטי-פוליטיקאי מובהק בניגוד לכל המוסכמות המקובלות אז והיום. הוא דיבר אמת, לא עסק במניפולציות ובתככים, לא עסק ביחסי ציבור ולא התראיין מדי בוקר בתוכניות הפטפטת ברדיו ובטלוויזיה כמקובל אצל פוליטיקאים מן המניין.

לטוב או לרע, הג’ינג’י אדום הפנים היה תוכו-כברו. מה שראית הוא מה שקיבלת. ללא התפלספויות, ללא תחמונים, ללא עסקנות, ללא תככים וללא כל המאפיינים השלילים להם אנו רגילים כיום בפוליטיקה הישראלית, המרתיעים רבים וטובים מלעסוק בענייני ציבור. רבין לא התחנף לעיתונאים, לא התחכך עם שועים ונגידים, ולא ניסה ליפות את המציאות. אמינות היתה מילת המפתח אצלו.

התכונות הללו גרמו לו קשיים כבירים בעולם הפוליטי, והפריעו לתפקודו בממשלתו הראשונה בשנת ה-70. אולם הניסיון ויכולת המנהיגות הבלתי רגילה ייצבו אותו במסלול הנכון ואפשרו לו להצליח בפוליטיקה על אף היותו אנטי-פוליטיקאי.

ביטחוניסט ברמ”ח ושס”ה; כרמטכ”ל עם האלוף רחבעם זאבי.

התנגדות אידיאולוגית לאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון

במסגרת חיבוק הדוב של השמאל הרדיקלי המבקש לעמעם את זכרו של רבין בכל מה שאינו נוגע להסכם אוסלו, נשתכחה גם העובדה הפשוטה: יצחק רבין ז”ל היה המתנגד האידיאולוגי החריף ביותר לאקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של הנשיא ברק. הוא התנגד בכל תוקף למעורבות בג”ץ בעניינים ביטחוניים, להשתלטות המשפטיזציה על מוסדות המדינה ולהכפפת הממשלה לרצונו של בית המשפט העליון. אין מדובר, כפי שהאשימו אותו בשמאל הרדיקלי, על סכסוך אישי בינו לבין השופט אהרן ברק. אלא בהשקפה אידיאולוגית מובהקת של שמרנות בנושאים המשפטיים. העובדה שאהרן ברק, בהיותו יועץ משפטי לממשלה, החליט להעמיד את לאה רבין לדין בגין חשבון הדולרים שהחזיקה בחו”ל – החלטה שבעקבותיה התפטר רבין – לא העלתה ולא הורידה. רבין האמין שעל הממשלה לשלוט ועל בית המשפט לשפוט, ואין לערב בין השניים.

שיא האקטיביזם השיפוטי שלוח הרסן הגיע כאשר רבין, בתקופת כהונתו השנייה, מצא את עצמו בדיון בבג”ץ פרשת דרעי ופנחסי ללא ייצוג משפטי. בית המשפט החליט שעל ראש הממשלה לפטר שר וסגן שר (בגין הגשת כתבי אישום נגדם), ובכך לערער את הקואליציה שלו בתקופה קריטית (החתימה על הסכמי אוסלו) – תוך שהוא מונע ממנו ייצוג משפטי וקובע כי רק היועץ המשפטי לממשלה הוא זה הרשאי לייצג את הממשלה ואת העומד בראשה. את הייצוג, קבע בית המשפט, יעניק היועץ לפי עמדת “ראש הממשלה הסביר” והמופשט, ולא לפי עמדתו בפועל של ראש הממשלה רבין.

למותר לציין שלא נאמר בשום מקום בחוק ששרים צריכים להתפטר עם הגשת כתב אישום. לא נקבע גם בשום מקום בחוק שחוות דעת היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה. את כל אלו קבע בג”ץ על דעת עצמו. האם יעלה על הדעת כי ראש הממשלה וממשלתו לא יהיו מיוצגים בהליך כזה על-ידי עורך דין?! (בג”ץ התיר ברוב טובו למזכיר הממשלה דאז שמואל הולנדר להקריא מכתב בשם רבין…). מצב דברים הזוי זה  תואר בהרחבה בספרו של פרופ’ דניאל פרידמן הארנק והחרב (עמ’ 171-174).

כתוצאה, מצא עצמו רבין בשעה קריטית ביותר למדינת ישראל ללא “רוב יהודי” להסכמים שאותם חתר להביא. זאת בניגוד מפורש לכוונתו המוצהרת בראשית כהונתו להתבסס על קואליציה עם “רוב יהודי” לצורך השגת הסכמים עם שכנינו, על מנת שיקבלו לגיטימציה ציבורית איתנה.

אשר על כן, הטענה הנשמעת מהשמאל לפיה מורשת רבין היא הסכם אוסלו ותו לא, ומקבילתה מהימין, היא שכתוב ההיסטוריה ועשיית עוול משותף של חוגים רדיקלים לאחד מגדולי המנהיגים שידעה מדינת ישראל.

הכותב הוא עורך דין

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. :תוספת קטנה
    רבין כינה את האגודה לזכויות האזרח “האגודה לזכויות החמאס”. זה היה בזמן שהם ובג”צ טירפדו את גירושם של אנשי החמאס ללבנון

    גם הביטוי הידוע שלו “בלי בג’צ ובלי בצלם” מראה את דעתו על שני המוסדות הנ”ל, ועל הגיבוי שהם נותנים לטרור.

    .מעניין למה העובדות האלו נשמטו ממורשת רבין

  2. יש די תכונות טובות לייחס לרבין.
    אין צורך להמציא לו הצלחה כמח”ט הראל במלחמת העצמאות: רבין כשל בתפקיד זה והודח ממנו כעבור שבועות לא רבים של פיקוד. (אם כי הדחתו נדחתה בשל פציעתו של המח”ט המיועד, שאול יפה).
    הוא הדין במלחמת ששת הימים: רבין, לאחר התמוטטות עצבים, תפקד כזומבי במהלך המלחמה, ומי שניהל אותה היו בר-לב ווייצמן.

  3. קצת מביך פרסום מאמר כזה שהוא כולו מלא באמירות לא נכונות (שלא לומר שטויות). ועוד לפרסם כזה מאמר באתר מידה?

    לגבי השאלה בראש המאמר: השמאל ששולט בתשקורת מאדיר אצל רבין רק את אוסלו ולכן כל מה שאינו אוסלו לא מוזכר כשייך לרבין. כתוצאה מזה הימין – שנאלץ להתגוננן כל הזמן – גם אינו מתייחס כלל לשום דבר שרבין עשה למעט אוסלו.

    לגבי אי דיוקים במאמר:
    * כבר כתבו מעלי, רבין לא ממש הצליח כמח”ט הראל במלחמת העצמאות אחרת גם העיר העתיקה – שקויה היום בטעות מזרח העיר – הייתה נכבשת ע”י צה”ל (בשיתוף פעולה עם האצ”ל)
    * במלחמת ששת הימים רבין אמנם היה עם התואר של רמטכ”ל אבל הוא לא ממש תפקד לאחר שעבר התמוטטות עצבים עם תחילת המלחמה.
    * רבין היה האמא של העסקנים. אפשר לראות את זה מכל שנות הלחמה שלו בפרס; אפשר לראות את מחשבון הדולרים ששמר בחו”ל כאחרון התגרנים (מסכן הוא נתפס, לזכותו יאמר שהחליט “לשלם את המחיר”)
    * רבין לחלוטין לא “סבל” היושרה. ראש ממשלה שאומר שהוא דואג לבטחון של 98% מהעם אין לו הרבה מידי יושרה.
    * גם האמינות אצלו לא הייתה משהו. להעביר הסכם כ”כ גורלי על חודם של שני אנשים ששוחדו בכסף לא מלמד על אמינות.
    * הסכם אוסלו בכללו היה זניחה באופן מוחלט לגמרי (כואבת ומדממת עד ימינו אלה) של האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. הדבר נאמר כבר מהיום הראשון של החתימה על ההסכמים, תוך התעלמות מוחלטת של רבין. “פחדני השלום” הוא קרא לאלו המתנגדים להסכם. הוא גם אמר שאין סיכוי שיפלו קטיושות על אשכלון. פחחחח
    * כתבת שרבין “לא התחכך עם שועי עולם” אבל בן כספית כבר כתב שהיה נוכח כאשר רבים פגש את כל המי ומי אחרי שחתם על הסכם אוסלו. התחכך גם התחכך.
    * הטענה הכי מגוחכת במאמר היא שרבין נאלץ לרמות את הציבור ולגנוב את ההסכם בגלל שבג”ץ פסל לו שני שרים. אכן, בג”ץ פעל בניגוד לחוק, מה חדש? אם היה רוצה היה יכול להגיד לבג”ץ שכבודו במקומו מונח אבל הוא הריבון ולא בג”ץ אבל במקום זה הוא בחר לקיים הסכם ע”י רמאות ושוחד.

    לסיכום, מאמר מופרך, מלא בטעויות ואי דיוקים שכל מה שהוא מנסה זה להאדיר את שמו רבין.

  4. ביזיון של כתבה
    :אולי הכותב שכח
    א. רבין הוא האיש שאמר ימים ספורים לפני הבחירות: “מי שיעלה על הדעת לסגת מרמת הגולן יפקיר את ביטחון מדינת ישראל” הוא זה שתוך כמה חודשים ניהל מו”מ עם אסד האב והניח הבטחה אצל קלינטון לסגת …מרמת הגולן
    ב. הסכם אוסלו עבר בזכות המיצובישי של גולדפרב – הדבר היה ידוע .לכל ונאמר מעל בימת הכנסת אז איפה היושרה של רבין…?
    ג. ביטוחניזם?? הרמטכ”ל בזמן ממשלת רבין אהוד ברק חורר בישיבת קבינט את הסכם אוסלו יותר מגבינה שיווצרית. אבל “רבין הביטחניסט” של פסטינגר העדיף להפקיר את ביטחון המדינה בידיים של אש”ף וחשב שבם אלו שייחמו במקומונו. גם כאשר הצטברו מאות עדויות להפרות ההסכם ע”י הרש”פ ובעיקר בתחום הברחת הנשק וההתעצמות רבין העדיף לעצום עיניים. אז ביטחון ספק אם היה פה

    הבעיה היא לא הכותב אלא האתר שמאפשר לשטויות כאלה לעלות בבימה הבדרך כלל מאוד מכובדת