האימפריה הגלקטית: כתב הגנה

רוצים בטחון, שגשוג וחופש כלכלי? כדאי שתשקלו את הצד האפל של הכוח.

רוצים בטחון, שגשוג וחופש כלכלי? כדאי שתשקלו את הצד האפל של הכוח • הסרט החדש בסדרה 'מלחמת הכוכבים' – "הכוח מתעורר" – מספק הזדמנות להציץ ברעיונות שמאחורי העלילה • ג'ונת'ן ו. לאסט מהמגזין 'ויקלי סטנדרד' במבט לא שגרתי על הסרטים הפופולאריים

שומרים על הסדר הציבורי. חיילי האימפריה. צילומסך

תרגום: אורי רדלר

סדרת "מלחמת הכוכבים" שבה עם סרט המשך נוסף. שוב ידברו על "הכוח" ועל "הצד האפל" ועל המוסר האפי של הסדרה של ג'ורג' לוקאס. אבל האמת היא שלמן ההתחלה בלבל לוקאס בין טובים לרעים. הלקח המעמיק שניתן ללמוד מ"מלחמת הכוכבים" הוא כי האימפריה היא הצד הטוב של הסכסוך.

מדובר בקפיצה רעיונית של ממש – אימוצם של דארת' ויידר והקיסר על־פני לוק סקייווקר והנסיכה ליאה הנועזים והנאים. אך בחינה מדוקדקת של העובדות, בהתעלם מהרמזים המוסריים הסטנדרטיים של לוקאס, תוביל אותנו למסקנה זו באופן משכנע למדי.

ראשית, כהערת צד: לטובת הדיון כאן התחשבתי בדברי רק בסדר האירועים שנכלל בסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", והתעלמתי ממכלול הספרים וההרחבות השונות של "היקום המורחב". אם אתם יודעים מהו "היקום המורחב" ומבקשים לטעון כי לא ייתכן דיון שלם ב"מלחמת הכוכבים" בלי לבחון את המידע והספרים שמעבר לסרטים, אאחל לכם הצלחה. עם זאת, השקפתי הייתה תמיד כי ספרי הקומיקס והרומנים שימשו בעיקר כדי לנקות את השברים אחרי הבלגן העלילתי ודייסת הרעיונות הפילוסופיים של לוקאס. לכן, דיון בתוכן המהותי של הסדרה חייב להתמקד בסרטים ובהם לבדם. אתם רשאים שלא להסכים איתי, אבל אנא אל תשלחו לי מכתבים בדואר אלקטרוני בנושא.

ואם אתם לא יודעים מהו "היקום המורכב" כי אז, ובכן, גם אני לא יודע.

הבעיה עם הרפובליקה הגלקטית

בתחילת סדרת "מלחמת הכוכבים" מושלת ביקום המוכר הרפובליקה הגלקטית. ברפובליקה שולט הסנאט. זה האחרון מנוהל, בתורו, על־ידי מזכיר נבחר האחראי להליכי הדיון, אך אין לו עצמה של ממש.

בסנאט הגלקטי מיוצגים עשרות אלפי כוכבים ותפקודו, כפי שאנו נתקלים בו בתחילה, מסורבל ונוקשה. הרפובליקה צמחה במשך אלפי שנים, עד לנקודה בה יש בה כל־כך הרבה סיעות ואינטרסים שונים, שהיא הפכה גדולה מכדי שניתן יהיה לשלוט בה. אפילו תומכיה העיקשים ביותר של הרפובליקה מכירים בבעיה: בסרט "אימת הפנטום" מודה הנסיכה אמידאלה כי "ברור לי כעת כי הרפובליקה חדלה מלתפקד". ב"מתקפת המשובטים" מציין אנאקין סקייווקר כי הרפובליקה פשוט "לא עובדת".

הסנאט מתפקד בקצב חלזוני כל־כך, עד שהוא נעדר יכולת לבלום את התוקפנות בין המדינות החברות ברפובליקה. ב"אימת הפאנטום" פולשת ברית על־כוכבית בשם "פדרציית הסחר" (אפשר להתייחס אליה כאל אופ"ק אל מול האומות המאוחדות של הרפובליקה הגלקטית) אל כוכב מסוים, וכל שהסנאט מסוגל להסכים עליו הוא לקרוא לחקירת הנושא.

כמו האומות המאוחדות, גם לרפובליקה אין כוחות מזוינים משלה, והיא מסתמכת על קבוצת לוחמים, אבירי הג'די, כדי "לשמור על השלום". אבירי הג'די נהנים מעצמאות, אך עובדים לעתים קרובות יד־ביד עם הסנאט, ומנסים להשקיט מחלוקות ולמנוע עימותים. אך האבירים מונים רק כמה אלפים — הם אינם יכולים להגן על כולם.

יתר על־כן, לא ברור שהם צריכים 'להגן' על מישהו. אבירי הג'די הם גיבוריו הגדולים של לוקאס, והם גדושים חכמת זן וכוח הצדק. הם מעודדים אנשים "להשתמש בכוח" – האנרגיה המיסטית שהיא מקור כוחם – אך האמת היא, כפי שמתגלה ב"אימת הפאנטום," ש'הכוח' אינו משהו העומד לרשותו של ההמון. ה'כוח' מגיע ממידי-כלוריאנים, אורגניזמים זעירים וסימביוטיים בדמו של אדם, הדומים למיטוכונדריה. ה'כוח', מתברר, הוא תכונה גנטית תורשתית. אם אינך בעל דם ייחודי, אינך יכול לעשות שימוש ב'כוח'. מכאן שהג'די אינה מיליציה דמוקרטית כי אם משמר מלוכני של שכירי חרב שווייצריים.

ומדובר במשמר יהיר להפליא. לבד מכמה חריגים ראויים לציון, אבירי הג'די בהם אנו פוגשים ב"מלחמת הכוכבים" מלאים בחשיבות עצמית. הם מתעלמים מעצת אחרים (לעתים קרובות עם תוצאות איומות ונוראיות), ומאמינים בכנות כי הם מרכז היקום. כאשר נשאלת ההיסטוריונית הראשית של הג'די ב"מתקפת המשובטים" על כוכב שעליו לא שמעה מעולם, היא משיבה כי אם הוא לא רשום בארכיון הג'די הוא לא קיים (הכוכב המדובר אכן קיים, וגם כאן תוצאות הבורות הרות אסון).

ב"מתקפת המשובטים" מובילה דמותו המסתורית של הרוזן דוקו תנועת פורשים של כוכבים המבקשים לפרוש מהרפובליקה. דוקו מבטיח לעמיתיו ממשלה מצומצמת יותר, סחר חופשי בלי הגבלות ו"מחויבות מלאה לקפיטליזם". מניעיו של דוקו מפוקפקים – לא ברור האם הוא אכן מאמין ברעיונות אלו. עם זאת, אין ספק במניעיהם של שאר עמיתיו המבקשים לפרוש – הם נראים כמי שמבקשים להתחיל מחדש עם ממשל שאינו מנופח עד כדי שיתוק.

הרפובליקה להוטה, כמובן, למחוץ את כוחות הפורשים, אך אנשיה אינם מצליחים להעלות נימוק משכנע – או נימוק כלשהו – מדוע הם מבקשים לאסור, כמשטר אוהב חירות, את האפשרות של בני כוכבים אלו לעזוב את הרפובליקה וליטול על עצמם את האחריות לגורלם.

חוסר תפקוד ושיתוק. סנאט הרפובליקה

האימפריה

איננו יודעים לפי שעה את כל הפרטים מדוע ואיך, אך אנו יודעים כי בנקודה מסוימת בזמן, בין קץ חלק ב' של הסדרה ותחילת חלק ד' שלה, מוחלפת הרפובליקה על־ידי האימפריה. הרמז הראשון לכך בא ב"מתקפת המשובטים", בה המזכיר פלפטין זוכה בסמכויות חירום להתמודדות עם הפורשים. לא נקלקל לכם הרבה מחוויית הצפייה אם נגלה לכם שפלפטין הופך בסופו של דבר לקיסר. משך זמן מה הוא משמר את הסנאט בעינו, כסוג של חותמת גומי, בדומה לסנאט הרומי בתקופת האימפריה, אבל כמה דקות אחרי תחילת פרק ד' של הסדרה אנו למדים כי הוא פיזר את הסנאט, וכי "שרידיה האחרונים של הרפובליקה הישנה סולקו מן הזירה".

לוקאס מבקש ללהק את האימפריה כממלכת הרשע, ולכן הוא מספר לנו כי הקיסר ודארת' ויידר עברו ל'צד האפל' ומלביש אותם בשחורים.

אבל הביטו בתמונה בעיון. כאשר פלפטין הוא עדיין סנאטור הוא אומר "הרפובליקה אינה מה שהייתה. הסנאט גדוש נציגים חמדניים המתקוטטים זה עם זה. אין שום עניין בטובת הכלל". בנקודה מסוימת הוא אבל על כך ש"הביורוקרטים הם שמחזיקים עתה במושכות".

פלפטין מאמין כי כדי ליצור מצב של שלום ויציבות יש צורך במניפולציה של הסדר הפוליטי. כאשר הוא ממלמל "אין שום נימוס, רק פוליטיקה", אנו רואים כי בנשמתו פלפטין הוא שטראוסיאני נאו־שמרני המעקם את אפו נוכח השתנות העתים.

אסור להבין את הדברים שלא כהלכה – כקיסר, פלפטין מתפקד כדיקטטור, אך הדיקטטורה שלו רכה יחסית. זוהי דיקטטורה שאפשר לעשות איתה עסקים. הם גובים מסים ומפטרלים ברקיע. הם מנסים לבלום את הפשע המאורגן (בדמות רשתות ההברחה של ההאטים). לאימפריה אין השפעה של ממש על חיי היומיום של אזרח שומר חוק ממוצע.

בדומה לכך, ובשונה מהג'די בעלי הזכויות-המקודשות, האימפריה היא מריטוקרטיה. האימפריה מנהלת אקדמיות בכל רחבי הגלקסיה (האן סולו מתחיל את דרכו באקדמיה הקיסרית), והמבטיחים מבין התלמידים בהן זוכים לקידום, לעתים קרובות קידום מהיר. ב"האימפריה מכה שנית" זוכה קפטן פיאט לקידום מהיר לדרגת אדמירל כאשר קודמו "אינו עומד בדרישות התפקיד".

זו אמנם נקודה קטנה, אך הטקסים והמנהגים של האימפריה מדברים בעדה: כאשר דארת' ויידר נאלץ לשכור את שירותיהם של ציידי גולגלות כדי לאתר את האן סולו הוא מסרב לפנות אליהם בשמם. אפילו בובה פט, הצייד הגדול מכולם,  מכונה בצינה "צייד גולגלות". אבל פט מבין את האופן בו מתנהלים הדברים. כאשר הוא לוכד את סולו הוא מכנה אותו "קפטן סולו". (איננו יודעים אם הכוונה לדרגתו של האן בעבר בצי הכוכבים של הקיסרות, או פשוט כי האן הוא בעליה וקברניטה של ספינה משלו. אני מנחש כי האפשרות הראשונה היא הנכונה).

אך העדות הבולטת ביותר לכך שהקיסרות אינה אימפריית רשע באה ב"האימפריה מכה שנית," כאשר דארת' ויידר לוחם בלוק סקייווקר. אחרי קרב מתיש ויידר עומד על סיפה של אפשרות לחסל את לוק, אך הוא משתהה. הוא מנסה להמיר את לוק ל'צד האפל' בפנייה פשוטה: "אין דרך להימלט. אל תביא אותי לחסל אותך… הצטרף אלי, ואני אשלים את הכשרתך. בכוחות משותפים נוכל לשים קץ לעימות ההרסני הזה ולהביא סדר לגלקסיה". כאן אנו מגלים את הדחף הבולט האמיתי לפעולתם של 'הצד האפל' והאימפריה. האימפריה אינה מבקשת לגדל עבדים או להחריב חיים או להיות "מרושעת". מה שהם רוצים לכונן הוא סדר.

אין להכחיש, כמובן, כי האימפריה נוהגת לעתים תכופות באלימות. בחלק ד' של הסדרה חיילי הסער של הקיסרות הורגים את דודתו ודודו של לוק וגרנד מוף טרקין מורה להשמיד את הכוכב, אלדראן, כולו. אבל בהקשר הכולל, פעולות אלו אלימות פחות משהן נראות תחילה. הדודה ברו והדוד אוון מוצאים את מותם בדרך איומה, אך רק אחרי שסייעו למורדים בהסתירם את לוק ובהעניקם מקלט לשני דרואידים נמלטים. הם לא זוכים להליך משפטי הולם, כמובן, אך הם בוגדים.

הרס אלדראן מוזכר פעמים רבות כהוכחה על פניו ל'רשעותה' של האימפריה, משום שהפעולה נראית כהשמדת המונים – אולי אפילו השמדת כוכבים. בעוד טרקין מתכונן לירות את כוכב המוות, הנסיכה ליאה מפצירה בו לחוס על הכוכב ואומרת "אלדראן הוא כוכב שליו. אין לנו שום כלי נשק". תחינתה היא עניין חשוב, אם היא אכן נכונה.

אבל לקהל הצופים אין שום סיבה להאמין שליאה אכן מספרת כאן את האמת. בחלק ד', כל פרט מידע שהיא מספרת לאנשי האימפריה היא שקר מכוון. בפתח הדברים היא אומרת לדארת' ויידר שהיא בשליחות דיפלומטית הומניטארית, כאשר למעשה היא בשליחות ריגול, והיא מנסה להעביר את נתוני המבנה של כוכב המוות לברית המורדים. כאשר היא נשאלת היכן שוכן מטה הברית, היא משקרת שוב.

אפשר להבין מדוע ליאה משקרת – היא סבורה שהיא משרתת את הטוב – אך השקרים הופכים את דבריה מאוד לא אמינים בהתייחס לשאלה האם אלדראן הוא כוכב שליו וחסר הגנה. מכך שליאה היא חברה רמת־דרג בין המורדים ונסיכת אלדראן נוכל להגיע למסקנה סבירה שאלדראן הוא רק מסווה לפעילות מורדים, או לפחות ביתם של מרגלים ומתקוממים רבים כמו ליאה.

כך-או-כך, העניין שחשוב לציין הוא כי האימפריה אינה מנסה להטיל אימה במעשי אלימות אקראיים. היא טרודה במאבק הישרדות כנגד קבוצה אלימה של מורדים שנשבעו להחריבה.

אחרי המרידה

כולנו למדנו מחלקה האחרון של הסדרה, "שובו של הג'די", כי המרידה עולה יפה, בסופו של דבר. הקיסר נרצח, דארת' ויידר חוזר להיות ג'די ומת, מנגנון הממשל המרכזי של האימפריה נחרב בקרב חלל מרהיב, והמורדים חוגגים את ניצחונם עם  בני בריתם הקטנים, האיווקים הנודניקים. אבל מה קורה אחר כך?

(יש שפע ספרים וכתבים העוסקים בנושא זה אבל, כפי שציינתי מלכתחילה, אני מתכוון להתעלם מהם שכן הם אינם נוגעים לכוונתו המקורית של לוקאס).

בחלק ה' של הסדרה, אחרי שגרנד מוף טרקין מכריז כי הסנאט הקיסרי בוטל, הוא נשאל כיצד מקווה הקיסר לשמר את שליטתו בגלקסיה. "למושלים האזוריים יש שליטה בנחלותיהם", הוא משיב. "הפחד יישמר את הציות במערכות המקומיות".

מכאן אנו למדים כי תחת שלטון הקיסרות הייתה קבוצה גדולה של שליטים אזוריים, שלכל אחד מהם צבא משמעותי, שניהלה את ענייניה המקומיים בעצמה. המושלים הללו חבים נאמנות לקיסר. וברגע שהקיסר מת, הגלקסיה כולה תצלול לתוך כאוס.

לכל אורך הזמן בו אנו צופים בברית המורדים, איננו שומעים מהם על אסטרטגיית הממשל שלהם או על תכניותיהם לתקופה שאחרי נפילת הקיסרות. אנו רואים רק מזימות ולחימה. ניצחונם על האימפריה אינו משחרר את הגלקסיה – הוא הופך אותה לסומליה בין-כוכבית: יקום נרחב הנשלט על־ידי אדונים ולוחמים מקומיים, שאינם חבים נאמנות לאדם.

וכל זה הופך את המורדים – הגיבורים של לוקאס – לחבורה לא מרשימה של אריסטוקרטים אנרכיסטיים, הזורעים מהומה בגלקסיה כדי שהנסיכה ליאה תזכה שוב בנזר המלכות שלה.

מבין השניים, אני מעדיף את האימפריה.

_______

המאמר פורסם לראשונה במגזין 'ויקלי סטנדרד', אנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. המאמר הזה הוא משנת 2002, עוד לפני יציאת "נקמת הסית'". הוא מתיימר להסביר את הדברים "רק על פי סרטיו של לוקאס" אבל יש בו חסר משמעותי של כל הסרט שהראה את עלייתה של האימפריה.
    לא יכולתם למצוא מאמר קצת יותר מעודכן?

  2. נו, אפשר גם לציין שחיילי הסער האימפריאליים הם דמויי-אנוש מצוחצחים ועורכים מצעדים שובי עין, כשהמורדים הם חבורת ארחי-פרחי מגזעים שונים שרובם נראים כאילו הם זקוקים למקלחת.

    לוקאס התכוון לצייר את האימפריה כמושכת (עובדה שרבים התפתו אליה), ויש בכך טעם היסטורי- רשע וביזה יכולים להספיק לביסוס ארגון פשע, אבל אימפריה צריכה לפחות פסאדה של ערכים. מה שלא אומר שמאחוריהם באמת יש "בטחון, שגשוג וחופש כלכלי". אפשר לטעון שממשלה גלקטית לא מתפקדת עדיפה על ממשלה גלקטית יעילה ומרושעת. .

    1. הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.

      ממשלה לא מתפקדת ממש לא עדיפה על ממשלה יעילה ומרושעת

    2. זה נכון ברמה לאומית ואולי גם ברמה עולמית, אך לא בהכרח ברמה גלקטית…
      מצד אחד היא מונעת מיקרים של "כוכב את רעהו חיים בלעו", אך בהקשר של הסידרה- כשרוב העולמות הם חקלאיים ודלי אוכלוסין-, עם רמה טכנית קרובה בגלל סחר חופשי- אני ממילא לא רואה את זה קורה.

  3. המאמר שטחי ולוקח מובאות מהסרטים שנועדו לשרת את מטרתו – להציג את האימפריה כצד הטוב. הסרט השלישי מראה את הרשעות שבהקמת האימפריה. הוא מראה כיצד מרידה פנימית, פוטש אכזרי שכולל הרג אלפי ילדים משמיד את הסדר הקודם ויוצר סדר חדש. זה שהמורדים בסרט השישי לא הגיעו עם תוכנית מוכנה לשליטה וזאת בניגוד לפלפטין שתכנן את הכל, עדיין לא אומר שהם הצד הרע ואילו האימפריה הפכה לטובה. למעשה, אם פלפטין היה מוותר על כסאו בסרט השלישי, ניתן היה לארגן את הרפובליקה מחדש באופן דמוקרטי. כי כבר יש צבא, ויש את מסדר הג'דיי ויש מוסדות שלטון. למה דומה הדבר? שבמלחמת האזרחים של ארה"ב הצפון מנצח את הדרום, אבל אז לאחר רצח לינקולן, גנרל לי משתלט על המדינה העייפה והחבולה והופך אותה לאימפריה דיקטטורית. כאשר לוחמי החופש היו מפילים בסוף את הדיקטטורה והמדינות היו פונות כל אחת לדרכן, היו טוענים נגדם שעדיף והדיקטטורה הייתה נשארת כי לפחות אין אנרכיה. גם אי אפשר לשכוח שכל נושא התפרקות הרפובליקה היוא ממזימות של פלפטין עצמו להחליש את מבנה הרפובליקה והג'דיי ואז להשתלט על העסק. כלומר במקום מועצת ג'דיי יהירה שיודעת מה טוב, אדם אחד אגו מניאק שיודע יותר טוב מכולם.ובמילים אחרות – הרעיון המרכזי של הסרטים הוא חשיבות הדמוקרטיה והחופש. הכותב לא רואה בשני אלה ערכים ומעדיף דיכוי ומשטר ריכוזי. בדרך כלל – המדינות של משטרים כאלה כושלות לאורך זמן.

  4. זה נכון שהרפובליקה היתה בסיאוב, ויותר חמור הג'דיים הפסיקו למלא את תפקידם המסורתי והסתאבו גם הם. ולכן הנבואה שאנאקין יחזיר את האיזון התמלאה, גם הרפובליקה היתה צריכה להחרב ביחד עם מסדר בג'דיי הקיים אבל גם האלטרנטיבה של שלטון הסית. בסופו של דבר. את שניהם גורם אנאקין. וזאת הגדולה של כל הסיפור

  5. הנושא המרכזי בסדרה הוא המאבק לחירות. לוקאס לקח את מערכת הערכים הכל כך אמריקאית הזו והעביר אותה לחלל באופן מאוד אמריקאי. הוא קצת פספס – כשהסידרה יצאה האימפרייה הסובייטית (גם האימפריה הזו היתה בצד של ה"טובים"?) היתה בסוף דרכה, אבל בסופו של דבר הסידרה מאשררת את התפיסה האמריקאית שמעדיפה חירות לפרט על פני שלטון סמכותי. תסלח לי, אבל אני איתו בעניין הזה.

  6. לא מזמן קראתי כתבה בה נאמר כי אם רוצים להלחם נכון בדאעש; יש להתחיל מסוריה ולא מעיראק.
    בשטח בשלטון עיראק אנשים כבר התרגלו. הם עוד יכולים לומר "תודה רבה, טוב לנו ככה"

    שלטון שמרני, יש לו ערכים משותפים בינו לבין העם (אסלאם) ואיש אינו מתכוון לחלוק על כך. אולי סוף סוף הח'ליפות הסונית שכ"כ קיוו לה, למה לערער הכל? בשביל לחזור לערכים שאנחנו גם ככה לא כזה אוהדים?

  7. אין בסרטים אלו שום עומק ומחשבה עקבית. למה לטרוח להוציא מים מן הסלע?