בלי בג”ץ ובלי קלון: תנו לעם לקבוע

האם אדם שעבר עבירה עם קלון צריך להיפסל מלכהן בממשלה? משה איפרגן סבור שמדובר ברעיון מסוכן שיחליש את הדמוקרטיה ויחזק את בג”ץ.

רק הבוחר צריך לקבוע אם יש קלון; דרעי. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

בשבוע שעבר פורסמה בעיתון ‘הארץ’ ידיעה מדהימה. פרקליטות המדינה קיימה ישיבת התייעצות, בה נידונה התגובה הרצויה לעתירות שהוגשו לבג”ץ נגד מינוי דרעי לשר פנים. ובכן, לפי הדיווח, פרקליט המדינה שי ניצן סבור “כי אין זה סביר שדרעי ישוב למשרד שבו ביצע את עבירת השוחד, וכי לא ניתן להגן על המינוי בבית המשפט”. או במילים אחרות, לפי הפרקליטות אריה דרעי לא יכול לחזור ולכהן כשר הפנים.

אך לא מדובר רק בפרקליטות. מינויו של דרעי לשר הפנים הביא לפרץ של טהרנות ציבורית ולעיסוק קדחתני בשאלה האם הוא ראוי או לא. פרופסור קרמניצר למשל, סגן יו”ר המכון הישראלי לדמוקרטיה, טען כי “החלטת הממשלה אינה משקפת נורמה ראויה מבחינה ציבורית. אמנם  לפי המצב המשפטי הקיים, אין פסול חוקי בהחלטת הממשלה. עם זאת, המינוי מעלה את השאלה, האם… אין החוק בישראל מקל מדי בנוגע לכהונה ציבורית של מי שהורשעו בעבירות של שחיתות שלטונית”.

חוק הקלון חוזר?

לא מדובר כאן רק בהבעות דעה. חבר הכנסת יאיר לפיד כבר הספיק להצהיר שיגיש שוב את הצעת “חוק הקלון” שלו, לפיה מי שעבר עבירה שיש בצידה קלון לא יוכל לכהן כשר, כחבר כנסת או כראש רשות מקומית. לעולם ועד.

אך למרות המלל המוסרני, מדובר בחוק אנטי-דמוקרטי ומסוכן המשחק לידיהם של אנשי האקטיביזם השיפוטי ובג”ץ. מדוע?

ראשית, חשוב להבין שהחוק אינו מסדיר את עניין הקלון, אלא מותיר מלכתחילה את ההכרעה בשאלה איזו עבירה כוללת קלון ואיזו עבירה נקייה מקלון בידי בית המשפט. כלומר, מדובר במושג עמום שמעצים את כוחם של המשפטנים ונותן בידיהם כוח מסוכן.

במצב מעורפל כזה, איך יכריעו המשפטנים בשאלה האם אדם שעבר עבירה נושא עימו קלון או לא? כמובן, לפי טעמם האישי והסובייקטיבי. הקלון, בהיותו מושג עמום אינהרנטית, שאין אפשרות להגדירו אובייקטיבית וחוקית, מותיר למשפטנים מרחב פעולה גדול לקבוע מי ראוי לכהן במשרה ציבורית ומי לא. בכך ניטלת ההכרעה מהבוחר ועוברת לידי בית המשפט, על טעמם האישי והיחסי של שופטיו.

אפשר להראות בנקל את היחסיות של מושג הקלון, ואת היותו נתון לפרשנות תרבותית וערכית המשתנה מאדם לאדם ומקבוצה לקבוצה:

הנה למשל, חבר הכנסת סעדי מהרשימה המשותפת מגלה הבנה לרצח יהודים ביהודה ושומרון, וחברת הכנסת זועבי משתתפת במשט המרמרה בו מותקפים באלימות קשה חיילי צה”ל. אני משוכנע שרבים מהישראלים רואים בכך פעולות של התרת דם וחתרנות נגד המדינה, ובוודאי שרואים בכך קלון רב יותר מאשר במעשים שבגינם הורשע דרעי. וכך גם לגבי העלמות מס. יש המתייחסים לעבירה זו בסוג של הבנה, ויש הרואים בכך מעשה בעל פגם מוסרי עמוק הראוי לקלון.

לפי מה יקבעו השופטים לאיזו מבין העבירות הללו נוסף קלון? כאמור, לפי טעמם האישי – גם אם הוא מנוגד לטעמם האישי של מאות אלפי בוחרים שאינם רואים קלון בעבירה המסוימת.

החוק יעצים את בית המשפט; לפיד ודרעי. צילום: יצחק הררי, פלאש 90
החוק יעצים את בית המשפט; לפיד ודרעי. צילום: יצחק הררי, פלאש 90

הכנסתו של מושג הקלון לתחום המשפטי, תוך כדי מתן כוח לבית המשפט להפעיל סנקציות כנגד עבריין מעבר לעונש הקבוע בחוק – מהווה תוספת ענישה, המגיעה ללא התראה מוקדמת. האם האזרחים יוכלו להיזהר מראש מעבירות עם קלון? התשובה היא לא. אין קריטריונים מובהקים, אין מידע מראש, והמשפטנים יחליטו בכל מקרה לגופו ולפי מצב הרוח.

גורלו של מורשע אינו צריך להיות תלוי בטעם אישי של אנשי משפט. מדובר בפגם עמוק שנכנס למערכת, הפוגע בוודאות המשפטית הנדרשת בדיון המשפטי הפלילי. אם סבור המחוקק שיש להחמיר בענישה ביחס לעבירות מסוימות מוטב להגביה בהן במפורש את רף הענישה (הארכת תקופת המאסר וכדומה), ולא להכניס מושג כללי, גורף ועמום כזה אל המרחב המשפטי.

אם-כן, הצעתו של לפיד תגרום למצב חוקי בלתי נסבל.

קלון והכרסום בדמוקרטיה

אך מעבר לבעייתיות העקרונית ביחס לסוגיית הקלון, העניין נעשה בלתי-סביר בעליל כאשר אנו דנים בנבחרי ציבור – באנשים אשר נבחרו על-ידי הציבור בבחירות כלליות: חברי כנסת, שרים, ראש ממשלה, ראשי רשויות וכדומה.

בהיבט הזה, הופך הקלון לעקרון אנטי-דמוקרטי בעליל. עקרון אשר משמש גורמים לא נבחרים ככלי לכפיית טעמם האישי על כלל הציבור; יתירה מכך, הוא מהווה פתח להתערבות בפוליטיקה של מי שאינם נבחרי ציבור.

האם יש בדמוקרטיה דרך נאותה יותר לקביעת קלון מאשר הציבור הבוחר? האם אין זה מעניינו של הציבור להכריע בשאלת קלון?
הכלל הדמוקרטי הבסיסי הוא שבבואו לקלפי יחליט הציבור את מי הוא רוצה כנציגיו בכנסת או בממשלה. אם הוא בחר בדרעי, אזי הוא רוצה אותו כנציגו, על אף היותו אסיר לשעבר. זוהי קביעת הציבור.

צריך לומר זאת בבהירות: התביעה להחלת קלון על נבחרי ציבור היא דרך לעקיפת הבוחר ולהעברת כוח נוסף לאנשי משפט ואקדמיה על חשבונו. מדובר בעוד כלי מבית מדרשו של האקטיביזם השיפוטי, המאפשר למיעוט לא נבחר להצר את מרחב הבחירה הדמוקרטי של הציבור.

לכן גם אין פלא שפרופסור מרדכי קרמניצר, מראשי השמאל והאקטיביזם השיפוטי בישראל, מקדם הצעת חוק דרקונית ואנטי-דמוקרטית ברוח זאת.

במסמך של המכון הישראלי לדמוקרטיה – שקרמניצר הוא מראשי מחבריו – הגדילו לעשות חברי המכון, והוסיפו דרישה שעצם הגשת כתב אישום נגד ח”כ או שר, בעבירה שיש עמה קלון, תוביל להשעייתו המיידית. אפילו לפני הרשעה בבית משפט. לגבי ראש ממשלה, המסמך קובע שעצם חקירה כזאת צריכה להוביל להשעייתו.

בעוד שהצעת-החוק שהגיש לפיד מונעת מאדם להיבחר על-ידי הציבור לעולם ועד, המסמך הדרקוני של המכון הישראלי לדמוקרטיה מקל מעט, הוא קובע 14 שנות קלון במקום 7 הנהוגות היום.

האקטיביזם לסוגיו וקץ הדמוקרטיה

הדמוקרטיה בישראל נפגעת אנושות מהאקטיביזם לסוגיו, אקטיביזם שמקורו באנשי משפט ואקדמיה, המצויים במיעוט פוליטי בישראל. האקטיביזם השיפוטי מפקיע מנבחרי הציבור את היכולת למשול ולייצג את נבחריהם. הוא עושה זאת בשם אידאות מופשטות של “זכויות אדם”, ובאמצעות מושגים לכאורה משפטיים של סבירות, מידתיות ועוד.

חוק הקלון מהווה הסלמה חמורה של האקטיביזם הזה. הוא מבקש ליטול מהציבור את הזכות להיות מיוצג על-ידי אישים שהוא בחר, והפעם בשם מושג שכל כולו עניין של טעם אישי. זוהי דרקוניזציה של המרחב המשפטי. טהרנות בשירות האקטיביזם.

תוספת כוח לבית המשפט; שופטי בג"ץ. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
תוספת כוח לבית המשפט; שופטי בג”ץ. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

התחלנו בדרעי ונסיים בדרעי. בית המשפט העליון קבע לפני כעשרים שנה נורמה: שר שהוגש נגדו כתב אישום לא יוכל להמשיך בכהונתו, וזאת בניגוד לקבוע ומפורש בחוק. ההמצאה המשפטית החדשה קבעה שעצם הגשת כתב אישום גוררת את התפטרותו של האדם מהתפקיד שאליו נבחר על-ידי הציבור.

זאת כאשר ההיגיון הטבעי והמשפטי הוא הפוך: אדם, כידוע, נהנה מחזקת החפות – היותו חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו בבית המשפט. והנה דווקא נגד נבחר ציבור, מי שלגביו ראוי להקפיד שבעתיים על חזקת החפות, נמנע מציבור בוחריו ייצוג דמוקרטי. זאת בשל הגשת כתב אישום, שאינה אלא תחילתו של תהליך משפטי ולא סיומו בהרשעה.

אך משהאקטיביזם החל לפעול הרי שאין גבול לתומכיו ולהתפשטותו. כי אם מקבלים שיש קבוצת מומחים יודעת-כל המכתיבה נורמות לציבור ולשלטון, אז מדוע שלא נרחיב את שלטון החכמים על יותר ויותר תחומים, כולל בתחום ההרגשה הסובייקטיבית?

והנה ברוח זו, המכון הישראלי לדמוקרטיה, המכון להעצמת האקטיביזם השיפוטי, מבקש לקבוע שעצם פתיחה בחקירה תהווה עילה להפסקת כהונה. לשם כך תוקם ועדה שאותה ימנה – מי אם לא – נשיא בית המשפט העליון. וכך, הופכים נשיא בית המשפט העליון לריבון המוחלט בישראל, ומערכת המשפט לתחליף ציבור הבוחרים.

כאשר הטהרנות והאקטיביזם השיפוטי באים בברית הזוגיות, הפירות הם הצעת החוק הדרקונית של יאיר לפיד, קלון לעולם ועד, או המסמך הדרקוני לא פחות של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

וציבור הבוחרים? אולי כדאי שתזכירו לחבורת הקלון והאקטיביזם במי מדובר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. טובת הציבור היא שאדם לא ימלא תפקיד ביצועי ( כמו ראש ממשלה, שר או ראש רשות מקומית) ובמקביל מקדיש את מיטב זמנו ומרצו בכדי להתמודד עם תביעה פלילית שהוגשה נגדו

    הייתי מעדיפה שכל התביעות הפליליות ” יוקפאו ” עד סוף הקדנציה של החשוד, ויוגשו רק לאחר שהאדם סיים את תפקידו. נדמה לי שזהו בערך ההסדר בצרפת. אלמנט המחייב כמובן הקפאה מקבילה של כל חוקי התיישנות. יותר מכך, הוא יחייב קביעה של מספר קדנציות רציפות מכסימלי לכל תפקיד. שינוי מבורך לדעתי גם מנימוקים נוספים

    ציבור הבוחרים יוכל לשפוט, כשיגיש את מועמדותו לתפקיד בפעם הבאה, האם פשעו גורר או לא גורר קלון מתמשך

  2. חששתי שזה יבוא ויכתים את האתר בכתם בל ימחה. המינוי של העבריין הכוחני חסר המצפון דרעי למשרת שר לא עוררה את זעם המשפטנים זהו סילוף ושקר אלא את זעם הציבור, את זעמו של כל איש ישר דרך ובעל מצפון. המינוי הזה גם שומט את הבסיס המוסרי בכלל מממשלת נתניהו. מה הכוונה רצון העם?הכוונה להעמיד למשאל העם את מינויו של דרעי? בכך איפרגן אינו רוצה, אלא כוונתו שמיעוט קטן שתמך בדרעי יכתיב את הנורמות המוסריות הבסיסיות של ממשל ויפקיע את הנורמה הזו מידי החוק. זהו בסיס לשחיתות בלתי נסבלת. איפרגן מסלף עוד דבר. שאלת הקלון אינה נתונה בידי בית המשפט, אלא קבועה בחוק, עבירת אונס היא עבירה שיש בה קלון כך גם קבלת שוחד על ידי נבחר ציבור. ישנם מקרי ביניים גבוליים הנתונים להכרעת בית המשפט אבל רוב המקרים הוכרעו בידי המחוקק ואין צורך בהכרעת בית המשפטס סמכות בית המשפט בכל מקרה עדיפה על הכרעת מיעוט קטן מהציבור הכופה על מדינת ישראל את זיהום שיטת הממשל. לפיד היה היחיד שהרים את קול המוסר והמצפון ובעיני יותר ויותר הוא נראה כמועמד המתאים לרשת את מקומו של נתניהו. הערבים הם שהכריעו את הכף בכנסת להכשרתו של השרץ וזה מאלף. אפילו השמאל לא התריע נגד מינויו של דרעי בפה מלא וגם זה מאלף. לא מבין איך לא רואים את ההבחנה הברורה בין עבירת קלון שנעשתה שלא במסגרת סמכותו המהותית של שר, לבין זו שנעשתה על ידי השר במסגרת סמכותו המהותית. צריך לקרוא את פסק הדין של צמח כדי להבין קצת את עומק הסיאוב וגודל המסוכנות של דרעי לשלום הציבור. הטוקבק הקולע ביותר לטעמי שהתפרסם היה זה שהשווה את מינויו של דרעי לתפקיד שר הפנים מינויו מחדש למנהל בית ספר של מי שהורשע בפידופליה. אפשר עוד לקבל מינוי מחדש של מנהל בית ספר של מי שהורשע נניח בהעלמת מס אבל לשוב ולהפקיד בידיו נערים? אין המבטא יותר את הידרדרות התפיסה המוסרית הציבורית של הפוליטיקאים חלקת לשון בה החליקו על הגועל שעורר המינוי הזה בציבור. ? . .

    1. “יכתים את האתר בכתם בל ימחה”
      ממתי הבעת דעות היא דבר אסור? גם לי עשה רע נושא המאמר והכיוון שהכותרת מכוונת אליו אבל זה לא אומר שאסור לכותב להביע דעה. רוצה תוכים שכותבים כולם אותו הדבר פנה לאתר עיתון הארץ.

    2. יופיטר, דרעי מקבל את תיק הפנים לא מהבוחרים שלו אלה מהכנסת, שמביעה אמון בממשלה בה הוא חבר. כלומר, גם שאר מפלגות הקואליציה תומכות בכך
      (ולכן כתבת: “המינוי הזה גם שומט את הבסיס המוסרי בכלל מממשלת נתניהו”)

      כלומר, “רצון העם”, כפי שהוא מתבטא דרך בוחריו, הוא שזה יקרה.אפשר בהחלט להמשיך להצביע למפלגות שמתנגדות לכך, או להפסיק להצביע למפלגה על רקע תמיכתה במינוי.
      אם מתייחסים לעיקרון, הרי שיש הגיון להשאיר בידי ראש הממשלה וחברי הכנסת את הברירה בין עקרון מוסרי לבין שימור הקואליציה (כמובן, למען עקרון מוסרי אחר). נאמר, האם בשם קיבוע הקלון לנצח נצחים נוותר על הביטחון? על השלום? זו שאלה מורכבת – ייתכן והפוליטיקאים דוקא היו שמחים שביהמ”ש יכפה עליהם החלטה וימנע עליהם לחצים בנושא. הרי אם דרעי היה מנוע מלשרת כשר ש”ס היו שולחים מישהו אחר ולא עוברים לאופוזיציה

      אם מתייחסים לדרעי- יש גורילה בחדר, והיא אי האמון של בוחרי ש”ס בבית המשפט. מבחינתם לדרעי לא היה קלון כלל, מעולם. מינויו הוא לא רק דרך לשמור על האינטרסים שלהם אלא גם סמל לשבירת האליטות האשכנזיות/לא שקופות

      מי שמתנגד לאקטיביזם שיפוטי, ראוי שיגיד כיצד דואגים שבית משפט “מרוסן” עדיין יהיה מקובל.

    3. לא ימחה, את העובדה שבאתר עמדה נתפרסם ביום מסוים מאמר בזכות מינויו של דרעי לשר הפנים את העובדה הזו כבר אי אפשר למחוק. על כך נדמה לי שאין ויכוח. המאמר נתפרסם באתר זו עובדה. אולי תאמר שאין זה כתם כי אתה מסביר שבאתר מידה מתפרסמים מגוון של דעות וביניהם גם כזה המציג לתפיסת רבים עמדה לא מוסרית. אבל זו זכותו של האיש ושל האתר, מכל מקום עדיין יתכן שהמדובר בכתם. להערכתי וזה יאמר לזכותו, כותב המאמר לא מכיר לא את דרעי ולא את פסק הדין בעניינו ולכן הוא מציג עמדה כביכול ברמה העקרונית, כמה זמן להערכתו של כותב המאמר נמשכו מעשיו הפליליים של דרעי? כיצד פעלה השיטה שלו? כיצד מתאר פסק הדין את התנהגותו ביחס לזוג וורדבר האומלל? האם דרעי הפעיל איומים? מה אומר פסק הדין ביחד לדריסתה הפתאומים של הגב’ וורדבר הי”ד למוות? מה אמרה הגב’ וורדבר לפני שנדרסה כיצד מגדיר פסק הדין את אישיותו של דרעי . יכול להיות שכותב המאמר סבור שאין זה עניינו מה שמעניין זו השורה התחתונה האיש שילם את חובו לחברה ומכאן הוא ראוי לכל משרה כולל אותה משרה אותה ניצל כדי לסחוט מגופים ומאנשים שוחד, אבל האמנם כך.. ? , ,

  3. איפרגן טועה לדעתי בנקודה נוספת. החוק אינו שלטון המשפטנים, החוק מבטא את תפיסת המוסר הרווחת בציבור

  4. מעולם לא הצבעתי, ולא אצביע, לדרעי. למרות זאת איני יכולה לקבל את האנלוגיה לפדופיליה

    עברייני מין, מעצם טיבם, הם עבריינים סדרתיים שלכל אחד מהם מאות או אלפי קורבנות. מאוד קשה עד בלתי אפשרי להפסיק להיות פדופיל. רובם גם מתנגדים לטיפולים כימיים שמשמעותם היא וויתור על כל סיכוי להנאה מינית, ומסרבים להתמיד בכך

    מקבל שוחד ומשחית סדרי ממשל תקינים מאידך, חמורים ונאלחים ככל שיהיו פשעיו, אינו בהכרח פושע סדרתי. יתכן שדרעי למד את הלקח. יותר מכך יתכן שהוא יקיים את הפסוק שמי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים

    1. גם בתחום הזה של עבירות שוחד, קיים סוג של עבריינים סדרתיים כאלה המוגדרים כפסיכופטים, כלומר חסרי מצפון ונעדרי יכולת הבחנה בין שקר לאמת. נתפרסם פעם מאמר של פסיכולוגית שייחסה את התכונה הזו לשמעון הידוע, הפסיכופט דווקא בגלל העדר המצפון שלו מגיע לעיתים להשגים פוליטיים יש לו יתרון על יריביו הוא נעדר כל עכבות שעה שליריבים שלו יש מעצורים. הוא גם מסוכן ביותר לציבור וליריביו. ולתת לו כוח זו טעות פטלית מעבר לשאלה המוסרית

    2. לא חושב שיותר קשה להפסיק מלהיות פדופיל, מאשר להפסיק לגנוב למשל . ובמיוחד אם יש לך תסמינים של פסיכופט. נדמה שהנסיון המצטבר המשטרתי והמשפטי מלמד על כך.

  5. פסיכופטים הם אמנם חסרי מצפון, אך אין להם בעיית שליטה על הדחפים שלהם או ליקוי קוגניטיבי בהערכת סיכונים וסיכויים. פסיכופט שישב בכלא, ויודע שלהבא כל מעשיו יבחנו בשבע עיניים, לא יעז לחזור על פשעיו ויזהר אפילו יותר מאלו שלעולם לא נתפסו. אני מניחה שדרעי לא יעז להיתפס שוב בשוחד, למרות שכמובן איני מתיימרת לחזות את העתיד

    1. הפסיכופט לא מבין שעשה פשעים. שכר ועונש הוא גורם שאינו מספיק