הפלסטינים "לא מחפשים את תל-אביב, הם כבר מזמן שכחו מזה", קבעה ציפי לבני בכנס סגור של פעילי 'המחנה הציוני'. חבל שהיא לא טורחת להקשיב לפלסטינים
בשבוע שעבר התייצבה ח"כ ציפי לבני ל"שיחת עומק" עם חברי מפלגת 'המחנה הציוני' שבפתח תקווה. השיחה הייתה בת שעה והיא הייתה אמורה לעסוק בשאלה: "המזרח התיכון לאן?". כפוליטיקאית מיומנת התרחקה לבני מלעסוק ב"עומק" ונגעה מלמעלה בהיבטים שונים של הסכסוך, למרות שפעילי 'המחנה הציוני' דרשו לרדת לפרטים, כמו שביקש מנחה הכנס, איש מפלגת 'העבודה' ההיסטוריון והעיתונאי דורון ארזי. עם זאת, למרות חוסר הרצון של לבני לענות ישירות לשאלות הפעילים, היא הצליחה להבהיר איפה היא עומדת ביחס לדרישות הפלסטינים במו"מ. מי שהקשיב לעקרונות לבני, מבין כי למרות הרטוריקה הנלהבת, הסיכוי של לבני להגיע להסכמה עם הפלסטינים הוא נמוך עד אפסי: הפער בין הקווים האדומים שלה לבין דרישות המינימום הפלסטיניות פשוט גדול מדי.
הדוגמה המובהקת ביותר היא דבריה של לבני על זכות השיבה. הפלסטינים ויתרו על החלום לחזור לקוי 1948, קבעה בעיקשות, "הם לא מחפשים את תל אביב. הם כבר מזמן שכחו ממנה", הכריזה. ולמול כמה גבות שהורמו לנוכח האמירות המוחלטות הללו הוסיפה לבני ואמרה כי החשש מפני הדרישה הפלסטינית לזכות השיבה הוא פחד "שביבי מוכר" לציבור, כלשונה.
לבני עצמה מודה שבדברים אלו היא היא לא מתכוונת לחמאס אלא לרשות הפלסטינית. החמאס, מודה לבני, דווקא כן רוצים את 48' והם "מעוניינים בהשמדתנו". את הפלסטינים האלה, החמאסניקים, אומרת לבני, צריך לכתוש עד דק. "מול האיסלאם הדתי קיצוני אין תקווה לשלום", אמרה לבני, "מולו רק בכוח. לכן כל פעם שחמאס מרים את הראש צריך לתקוף אותו, להשיג הרתעה ולהמשיך לתקוף".
ויתור לפלסטיני על זכות השיבה הוא נושא עקרוני אצל לבני. "זה היה קמפיין אישי שלי כל השנים", ספרה לבני אודות התנגדותה לזכות השיבה, "לא תהיה זכות שיבה למדינת ישראל. אני אומרת את זה יותר חריף ואספר לכם איך שכנעתי את העולם. התחלתי להיות מוטרדת מזה שגם אהוד ברק בקמפ דיוויד 2002 הסכים לכך שתהיה חזרה של פליטים לישראל – אבל ישראל תקבע את המספר. אני השתגעתי מזה. הרי הפליטים הללו מ-48'. ואם אנחנו נאפשר למספר מסוים להגיע איך נגיד לאחמד לא לחזור לבית של הסבתא ביפו? זה יתחיל לייצר חוסר לגיטימיות לקיום שלנו. יגידו שבגלל שמדינת ישראל קמה הם כל כך מסכנים וסובלים ולמה אנחנו לא נותנים להם לחזור והנה כבר הסכמתם לחלק (שיחזרו י"פ)". לדבריה, היא נסעה במיוחד לארצות-הברית כדי לשכנע את האמריקנים שהפתרון לבעית הפליטים יימצא בתוך המדינה הפלסטינית שתקום ולא במדינת ישראל.
בוחן מציאות לקוי
אם כן, הקביעה כאילו הפלסטינים ויתרו על זכות השיבה היא חלק בסיסי מחזון השלום של שרת החוץ לשעבר.
הבעיה היא שבצד הפלסטיני קשה לזהות "ויתור" שכזה. להפך: כל מי שעוקב אחרי התהליכים בצד הפלסטיני יודע שהשיבה לאדמות 48' נטועה באופן עמוק ביותר במערכות החינוך, בתקשורת ובתודעה הקולקטיבית של הפלסטינים. מספיק להעיף מבט לתוכניות ילדים ברשות כדי להבין כמה הסיפר של אדמות 48' מושרש היטב בציבוריות הפלסטינית.
כמו שאמרה מנחת טלוויזיה בערוץ הרשמי של הרשות הפלסטינית: "חלק מן הפלסטינים שחיו ב[אדמות] 48' לא עזבו. הם לא עזבו את האדמה ונשארו שם, והם כעת שומרים על אדמתנו מן ההתעללות של הכיבוש. הם חיים בתוך גזענות קשה, אך בעצם הימצאותם הם מגנים על אדמתנו, למרות שהכיבוש שולט על כל מקום בצורה מלאה, אך הם שומרים על קיומם כפלסטינים ושומרים על המקום כפלסטינים, והם מאמינים שכל האדמה תחזור לפלסטין, ותחזור לשלטון הפלסטיני ולמדינת פלסטין, וכולה תתקיים תחת השם "מדינת פלסטין.""
שיטוט קצר בעמודי הפייסבוק הרשמיים של הרשות יראה כי כמעט מדי יום מועלות תמונות של אדמות 48' עם כיתובים בסגנון: "בוקר טוב, עכו הכבושה".
גם ערביי ישראל לא שכחו מאדמות 48' וזכות השיבה. רק לאחרונה נודע על כנס של עמותת 'זוכרות' שיתקיים במוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב ובו יפורסמו פרקטיקות מעשיות לאפשר את שיבה הפליטים לאדמות 48'. ההזמנה, אגב, ציינה כי הכנס יתקיים על אדמת שייח' מוניס.
עמדותיה של 'זוכרות' קיצוניות ביותר. לאחרונה התקיים ריאיון עם פעילי העמותה, ערבים ישראלים, שאמרו כי הם לא שוללים את האפשרות ששיבת הפליטים תהיה במקום התושבים הישראלים עצמם. ולאן ילכו הישראלים? אולי לחמאס יש תשובות.
אך מעבר לחוסר ההבנה המוחלט שלה בדבר הדרישה הפלסטינית לזכות השיבה, גם עמדותיה האחרות של לבני רחוקות מאוד מלהתקבל על הפלסטינים. לבני, למשל, בעד סיפוח גושי ההתנחלויות: "הדברים המהותיים ביותר: צריך לאמץ לתוך מדינת ישראל את גושי ההתיישבות", אמרה לבני, "לא משנה אם חשוב או טעות היה לבנות אותם. הם צריכים להיות חלק ממדינת ישראל. כי רוב הישראלים שחיים מעבר לקו הירוק חיים בגושים". וכמובן, גם "זה דבר שגם הפלסטינים מבינים. הם יודעים שיצטרכו להיות התאמות".
בנוסף לכך, טענה לבני כי הפלסטינים יסתפקו בשיטור פנימי בלבד ולא ירצו להקים צבא: "מהצד השני של הגבול לא יהיה צבא שאיננו צבא ישראלי. המדינה תהיה מדינה מפורזת. ניהלתי את המו"מ על זה. הם הסכימו לזה שהמדינה תהיה מפורזת. הם יצטרכו כלי נשק למלחמה בטרור פנים או לשיטור פנים, אבל המדינה חייבת להיות מפורזת".
ומה בינתיים? מכיוון שהפלסטינים לא מסוגלים למלא את חלקם בהסכמים "בגלל חולשתם"? על כן היא מציעה להתקדם באופן חד-צדדי "אם אנחנו עושים קצת צעדים של עוד כמה נושאים כלכליים, עוד בנייה למגורים ברשות הפלסטינית ומתוך זה משדרים לעולם שאנחנו רציניים ולא רק מחפשים למנוע הסכם".
וכמובן, ישראל גם צריכה " להקפיא בניה מעבר לגדר" ו"לעשות צעדים שיש להם נראות". ומה בתמורה? "העולם הערבי יעשה צעדים משלו". אשרי המאמין.
